מצטער בלבישת בגד ימין קודם

[נהר שלום]

האם יש פטור למי שמצטער בלבישת בגד ימין ואח"כ שמאל?
ובעצם מה גדר הלכה זו, לכאורה זה לא מצוה דרבנן

[לבי במערב]

להעיר: כמדומני, שה'טור' הוא ראשון הפוסקים שהביא דין זה להלכה. ויעויין ב"ח ודרכ"מ על־אתר.

[יוצר אור]

הדין ללבוש בגד בצד ימין תחילה לא הוזכר כלל בטור ולפניו.
בטור מיירי במנעלים בלבד, ומקורו מגמ' ערוכה שבת [סא.], [וטעמא דהתורה החשיבה ימין לעניין בהן ידי ורגל, והווה דינא דגמרא, ככל מצוות דרבנן] ויעויין.
כמדומה דהמקור הראשון לבגד הוא מס' כוונות שבמג"א [ס"ב סק"ג] והו' במשנ"ב [סק"ד], ומשם העותק באחרונים. [לא ברירא החילוק בין מנעל לשא"ב, ונראה דבמנעל מצינו חשיבות טפי] ויעויי"ש.
- לא מצינו בדיני חז"ל 'פטור' ב'מצטער', [ואין עניין סוכה לכאן], ובמנעל מצינו להאז נדברו הנ"ל שרצה לחדש שאם לבש של שמאל תחילה יפשטנו, ווודאי ה"ה למצטער.

[לענין]

ידוע על הרב מבריסק זיע"א שהיה מצטער על זה הרבה בסוף ימיו. זיע"א.
[ומסופר שגם היה מקפיד מאד על הכנסת הראש קודם השרוולים ויל"ע מנלן הא].

[שש ושמח]

פשוט שהקדמת מנעל או בגד ימין אינו דין אלא הנהגה טובה כשאין שום סיבה לנהוג אחרת.
והמחמיר בזה כשהוא מצטער אינו אלא הדיוט. ואין להאמין לסיפורים כאלו על הגרי"ז.

[עושה חדשות]

בהקדמת 'חדרי בית' מספר על אביו הגר"פ שרייבר -

רחי''ש.png (16.73 KiB) נצפה 5157 פעמים

[יתר10]

פשוט שהקדמת מנעל או בגד ימין אינו דין אלא הנהגה טובה כשאין שום סיבה לנהוג אחרת.

מ"ב סימן ב סק"ז "ימין תחילה - וגם אם נזדמן לו של שמאל ימתין עד שיביאו לו של ימין". ע"כ. וי"ל

[אשרי יושבי ביתך]

[ומסופר שגם היה מקפיד מאד על הכנסת הראש קודם השרוולים ויל"ע מנלן הא].

לפו"ר יש סמך להנהגה זו ממש"כ המ"ב (סי' ב סק"ז): "כשהוא רוחץ וסך ימין תחלה ואם סך כל גופו ראש תחלה מפני שהוא מלך על כל האיברים, ועיין בד"מ", עכ"ל.

וע"ע בחשוקי חמד (יומא לג, ב) למרן הגר"י זילברשטיין שליט"א שדן אם דווקא במילי דכבוד יש להקדים את הראש, או גם בשאר דברים.

וידוע מה שדנו הפוסקים (שו"ת רבבות אפרים, ועוד) שיש להקדים לבישת כובע ללבישת חליפה, מהאי טעמא. ויש עמי בכתובים בזה, ואביא בעז"ה בל"נ בהמשך.

[יוצר אור]

הובא בכה"ח ס"ב סק"ט.

[מה שנכון נכון]

לכאו' דין קדימת ימין בלבישה הוא כעין דין הקדימה בברכות לפי החשיבות, דיש להקדים רק כששניהם לפניו ורוצה בשניהם, ואם מצטער לא חשיב ששניהם שוים.
האם דין כל פונות שאתה פונה הוא גם כשהדרך בימין קשה וארוכה?
ד' המ"ב שיש להמתין מקורם מארה"ח, והרואה שם יראה שעיקר דבריו באו לאפוקי מהדרישה שכתב "דלא קפיד רב כהנא להטריח עצמו ולדקדק כשבא לידו השמאל תחלה, לפי שסובר שר"י והברייתא לחסידות אמרו כן, אבל ודאי על הרוב גם ר"כ היה נועל של ימין תחלה". ומזה בא הארה"ח לאפוקי שיש לדקדק ולהקפיד. ולשון 'להמתין' לא בא להצריכו לישב ולחכות.

[מה שנכון נכון]

לא מצינו בדיני חז"ל 'פטור' ב'מצטער' [ואין עניין סוכה לכאן].

אע"פ שכך הפשטות, מ"מ הרדב"ז מקיש מסוכה לענינים אחרים.
ב, תרפז - לענין תספורת בעומר.
ג, תכה - לענין חולה שפטור משמו"ת.

[דורשי יחודך]

פשוט שהקדמת מנעל או בגד ימין אינו דין אלא הנהגה טובה כשאין שום סיבה לנהוג אחרת.
והמחמיר בזה כשהוא מצטער אינו אלא הדיוט. ואין להאמין לסיפורים כאלו על הגרי"ז.

תינח שאינו דין אלא הנהגה טובה, אבל מנא לך שרק כשאין סיבה לנהוג אחרת?
ועכ"פ אף שמסתבר שאין חובה לנהוג ככה, מהכ"ת שלאדם חסיד ומדקדק במעשיו כהגרי"ז אין שום ענין להחמיר גם כשקשה?
מעניין שהדברים כל כך פשוטים לך (אף בלי לבסס או לנמק אותם) עד שלא יתכן שהגריז יחלוק עליך, ואם יספרו סיפורים שמשמעם אחרת, פשוט צריך שלא להאמין להם, כי הרי לפ"ז אינו אלא הדיוט!

[מה שנכון נכון]

הסיפור על הגרי"ז (הכל בשם הרמד"ס):

עובדות והנהגות א,ריד.PNG (35.72 KiB) נצפה 5110 פעמים

הרב מבריסק ב,422.PNG (36.76 KiB) נצפה 5110 פעמים

הרב מבריסק ד,578.PNG (39.52 KiB) נצפה 5110 פעמים

וצ"ע ליישב הסתירה בענין הכנסת הראש תחלה.
גם צ"ע אם הקדמת ימין שוללת לבישת שני הצדדים כאחד. וכמדומני שעמדו בזה.

[מקדש מלך]

לא מצינו בדיני חז"ל 'פטור' ב'מצטער' [ואין עניין סוכה לכאן].

אע"פ שכך הפשטות, מ"מ הרדב"ז מקיש מסוכה לענינים אחרים.
ב, תרפז - לענין תספורת בעומר.
ג, תכה - לענין חולה שפטור משמו"ת.

אור שמח סנהדרין טו, א

פסק כחכמים (סנהדרין מ"ה ע"א) דאמרי הואיל וכתיב ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה, בזיונא דאינש עדיפא ליה טפי מניחא דגופא, ולא שייך זה להא דפליגי אמוראי בפ"ק דבתרא (ב"ב ט' ע"א) אי בודקין לכסות ואין בודקין למזונות, או דילמא אפכא, דשם הלכה כמ"ד דאין בודקין למזונות, משום דהא מצער ליה והא לא מצער ליה, הרי דצערא עדיפא מבזיונא, מלבד דאינו דומה, דהא מיתה ואפושי צערא הוי, ובזיונא עדיפא לה. אולם האמת נראה דאין ה"נ דבזיונא עדיפא מצערא, רק נתבונן, ביש לו ואינו רוצה להתפרנס פליגי תנאי בפרק מציאת האשה (כתובות ס"ז ע"ב), יש שסובר שנותנין לו לשם מתנה וחוזרין ונפרעין לאחר מיתה, ואטו אם אין רוצה להכסות לא יאמר שום אדם שנזקקין לו, משום דמזונות אף כי יש לו ואינו רוצה להתפרנס צערא דגופא יש לו, צער רעבון, רק דאיהו קא מצער נפשיה, אבל אם אין רוצה לכסות בשרו אינו נרגש כלל מזה, ואין לו בזיון, דבזיון הוא הרגש פנימי בנפש וכי יקר אצלו ממונו מבזיונו אין זה בזיון אצלו, לכן אמרינן דאין בודקין למזונות, דאף אם רמאי הוא ויש לו וקא מצער נפשו ג"כ צערא אית ליה, לא כן כסות, הלא אם יש לו והוא רמאי אין לו בזיון כלל, דאינו נרגש כלל מהעדר הבגדים, וכן כי מחויב הבעל לזון ולכסות את אשתו החיוב אף שאיננה רוצית לעשות לזון עצמה ולכסות בשרה, א"כ הוי קו"ח מזון מכסות, וכמו דיליף במכילתא משפטים (נזיקין פ"ג ד"ה שארה), אבל לעולם בזיונא דאתא מעלמא גדולה מצער בעלמא, ולכן מצאנו דכבוד הבריות דוחה לדבר תורה בשב וא"ת, ולכן אלו היה כלאים כשהיה לבוש בשוק שב ואל תעשה היה נדחה מפני כבוד הבריות, כדאמרו ברכות פרק מי שמתו (י"ט ע"ב), ומצטער לא מצאנו דנדחה שום מצוה מפני צערא, אדרבא בסוכה דוקא כתיב תשבו כעין תדורו, למיפטר מצטער (סוכה כ"ה ע"ב), ובלילה ראשונה יש פוסקים דאינו נפטר, דממצה ילפינן, אין זה רק כמו שבארנו, דבזיון גדול מצערא, ודוק:
ובזה בטלו דברי מי שרצה לפקפק דמצטער יהיה מותר בכל איסורים דדבריהם, מקו"ח דמשום בזיון נדחה כל לא תעשה דדבריהם, כדאמר בפ' מי שמתו שם דכבוד הבריות דוחה לא תעשה דשבת דמשום לא תסור, ובכ"מ. [וראיתי שלקח דבריו משו"ת חות יאיר סימן קצ"א, שהעיר כעין זה], וישתקע זה ולא יאמר, וכן הוא בעצמו הביא מהא דרבי חש במעיו, וקא שאיל כלום יש אדם שיודע יין תפוחים ש"ג אסור או מותר בסוף פרק אין מעמידין (ע"ז מ' ע"ב) יעו"ש אלמא דאסור, ועובדא דרע"ק בפרק עושין פסין (עירובין כ"א ע"ב) יוכיח כמה חמורים דברי סופרים, אף במקום דהיה חשש סכנה חש על נטילת ידים. והרבה היה להאריך, אך שאכ"מ, ולא באתי רק להרוס הראיה שהתפאר בה המחבר הנ"ל בספרו סימן ר"פ, כמש"ב. לבד היכי שפירשו חכמים, ואף בצער בע"ח, כמבואר שבת קכ"ח (ע"ב) ואף היכי דאיכא פסידא היכא שפירשו, עי"ש (שבת) מ"ב מ"ג, וכ"ז אינו במאכלות אסורות ודוק:

המתיר האנונימי הוא שו"ת בשמים ראש.

[עושה חדשות]

אף בדברי האו"ז מצינו כדברי הרדב"ז
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... it#p241310

[יוצר אור]

לא מצינו בדיני חז"ל 'פטור' ב'מצטער' [ואין עניין סוכה לכאן].

אע"פ שכך הפשטות, מ"מ הרדב"ז מקיש מסוכה לענינים אחרים.
ב, תרפז - לענין תספורת בעומר.
ג, תכה - לענין חולה שפטור משמו"ת.

אור שמח סנהדרין טו, א

יש"כ, אכן לא ידעתי מקיומם של אלו, ולאחר חיפוש ראיתי מציינים בנושא לעוד -
שם - https://tablet.otzar.org/book/book.php? ... pagenum=31
שו"ת הרשב"א ח"ד סי' עח, רבינו מנוח סוכה פ"ו ה"ב, הובא בכס"מ תפילין ד יג, ריטב"א סוכה כו א, ברכ"י או"ח סי' תעב סק"י, שו"ת יוסף אומץ סי' מ אות ב, שו"ת זרע אמת ח"ג חיו"ד סי' קסט, גליוני הש"ס לר"י ענגיל ברכות ח א ד"ה לעולם, חזון עובדיה ח"א סי' ד ד"ה איברא. וראה עוד בס' המועדים בהלכה עמ' קב, שו"ת מנחת שלמה ח"א סוסי' ז'.

ואכן יותר מתאים לאשכול הנ"ל.

[לענין]

אנצל מקום זה לתמוה על הנהגת הגאון רבי שריה דבליצקי זצ"ל לרחוץ קודם יד ימין ורגל ימין, ואחר כך יד ורגל שמאל.
בשער הכוונות מפורש שרוחץ תחילה שתי ידיו ואחר כך שתי רגליו.

[אשרי יושבי ביתך]

אנצל מקום זה לתמוה על הנהגת הגאון רבי שריה דבליצקי זצ"ל לרחוץ קודם יד ימין ורגל ימין, ואחר כך יד ורגל שמאל.
בשער הכוונות מפורש שרוחץ תחילה שתי ידיו ואחר כך שתי רגליו.

לא עיינתי בשער הכוונות (אולי יביא לנו מר לשונו).

אך הנה יעויין בספר היקר "דרך ישרה" מהנהגותיו, בפרק ל' סעי' ו' (עמ' שסד): "הרחיצה וסיכה בבורית כפי הסדר המבואר בגמרא, ראשו תחילה ואח"כ ימין ושמאל דיד ורגל, ולאחמ"כ שאר הגוף".

ובהערות "עקבי דרך" (הע' 6) הביא ממש"כ הגר"ש זצ"ל בספרו "דיני מרחץ ודרך ארץ" (בכת"י) בזה"ל: "ראשו תחילה, ואח"כ יד ימינו ושמאלו, גופו, ורגל ימין ושמאלו". הרי שהנהגתו כן כמו שמביא מעכ"ת משער הכוונות, ולא כמו שכתב, אלא קודם שני ידיו (ימין קודם, ואז שמאל) ואחרי זה שני רגליו.

[ובאמת שיל"ע דפשטות לשון הגמ' בשבת (סא, א) "כשהוא רוחץ - רוחץ של ימין תחילה, ואח"כ רוחץ של שמאל וכו'", קצת מורה שהמדובר הוא על כל האיברים של צד ימין (דהיינו יד ורגל של ימין), ואחרי זה על כל האיברים של צד שמאל. דעד כמה שיש מעלה וחשיבות לימין, איך א"כ תקדם יד שמאל לרגל ימין? (אא"כ נימא דסו"ס הידיים חשובות יותר מהרגליים, ולכן יד שמאל קודמת לרגל ימין), וצ"ע].

[קו ירוק]

אנצל מקום זה לתמוה על הנהגת הגאון רבי שריה דבליצקי זצ"ל לרחוץ קודם יד ימין ורגל ימין, ואחר כך יד ורגל שמאל.
בשער הכוונות מפורש שרוחץ תחילה שתי ידיו ואחר כך שתי רגליו.

אולי כי כך קדשו הכהנים.

[לבי במערב]

אור שמח סנהדרין טו, א

יש"כ, אכן לא ידעתי מקיומם של אלו, ולאחר חיפוש ראיתי מציינים בנושא לעוד . .

פשוט שכהנ"ל אינו אמור אלא באיסורי דרבנן, אבל הך דהקדמת ימין אינה אלא מדת חסידות (דאאפ"ל שר"כ עבר ח"ו על גזרת חכמים).

[שש ושמח]

פשוט שהקדמת מנעל או בגד ימין אינו דין אלא הנהגה טובה כשאין שום סיבה לנהוג אחרת.

מ"ב סימן ב סק"ז "ימין תחילה - וגם אם נזדמן לו של שמאל ימתין עד שיביאו לו של ימין". ע"כ. וי"ל

עכצ"ל שהמדובר בהמתנה מועטת מאד, [שהרי אם רוצה ללכת בסנדל של שמאל לבד פשוט שמותר, אלא מדובר שרוצה לחסוך זמן לבישת מנעל אחד], ובזה דעת המ"ב [בשם ארצוה"ח] שלא נחשב סיבה להפוך הסדר, אבל כשיש סיבה משמעותית מסתבר שמודים.
וגם עצם דברי ארצוה"ח במחלוקת שנויים, שהביא שהדרישה סובר דאם הגיע של שמאל תחילה לידו מותר להקדימו. ולמעט בפלוגתא י"ל כנ"ל דכו"ע מודו שכשיש סיבה משמעותית מותר להפוך הסדר.

[יוצר אור]

פשוט שכהנ"ל אינו אמור אלא באיסורי דרבנן, אבל הך דהקדמת ימין אינה אלא מדת חסידות (דאאפ"ל שר"כ עבר ח"ו על גזרת חכמים).

אי באיסורי התירו במצטער, כ"ש במילי דיראת שמים [כלשון הגמ'],
[וכבר כתבתי-]

ואכן יותר מתאים לאשכות הנ"ל.

[נהר שלום]

לכאו' דין קדימת ימין בלבישה הוא כעין דין הקדימה בברכות לפי החשיבות, דיש להקדים רק כששניהם לפניו ורוצה בשניהם, ואם מצטער לא חשיב ששניהם שוים.

לכאורה אין זה דומה, בבגד אכן רוצה באופן שווה ללבוש החולצה על שתי ידיו.
מקרה דומה בפירות אולי יהיה כשמין פרי אחד יושב ע"ג פרי אחר בקערה, האם צריך לטרוח לקחת את הפירות שמתחת קודם.

[נהר שלום]

פשוט שהקדמת מנעל או בגד ימין אינו דין אלא הנהגה טובה כשאין שום סיבה לנהוג אחרת.

זה מה שאני מחפש, מניין לך? איך אפשר לומר על דין שנפסק בשו"ע שזה רק הנהגה טובה?

ויש להוכיח שאין פטור מצטער, ממה שנחלקו (ראה הלכה ברורה סי' ג בירור הלכה ח) לגבי קינוח ביד ימין האם נאסר גם כשמקנח בנייר, וכמה פוסקים כתב להקל בזה למי שמצטער. ונראה שאילולי מי שהתיר בנייר לא היו מקילים למצטער.

אבל יש להעיר מכיוון אחר שלמעשה בגמ' הסיקו שיש טעם גם להקדים שמאל ויכול לעשות איך שירצה, רק לאחמ"כ בא רב נחמן ב"י ואמר שירא שמים יצא ידי שניהם ינעל ימין ויקשור שמאל [וגם לאחר זה מובא בגמ' שרב כהנא לא הקפיד בזה].

[נהר שלום]

נהוג עלמא להזכיר בפרשת עקב, כדוגמא למצוות שאדם דש בעקביו את נעילת ימין קודם, וצ"ע אם זה קשור למסורת הגננות.

[לבי במערב]

אבל יש להעיר מכיוון אחר שלמעשה בגמ' הסיקו שיש טעם גם להקדים שמאל ויכול לעשות איך שירצה, רק לאחמ"כ בא רב נחמן ב"י ואמר שירא שמים יצא ידי שניהם ינעל ימין ויקשור שמאל [וגם לאחר זה מובא בגמ' שרב כהנא לא הקפיד בזה].

ומכח זה מוכרח לומר שאינו אלא מדת חסידות והנהגה טובה.

קינוח בימין שאני, שהוא דינא דגמ' בלא שום חולק (ברכות סב, רע"א. ונפסק להלכה ברמב"ם הל' דעות פ"ה ה"ו ובטושו"ע או"ח סי' ג).
ואם יש להביא ראי', ה"ז מקולא שהקלו (ט"ז שם סק"ה. ועיין מג"א סק"ז) במי שאא"פ לו בקלות להסב מטתו בין דרום לצפון.

[נהר שלום]

אולי זה מידת חסידות בנעליים, אבל מה תאמר בבגדין של"ש הטעם של קשירה בשמאל? [ובאמת זה חידוש שבגד יהיה חמור מנעל שכתוב מפורש בגמ']

מה שהקילו במטה זה בצירוף דעת הזהר, השאלה אם יש מי שיתיר לישן (עם אשתו, דאילולי זה גם יש מחלוקת) כשרגליו למזרח, והאמת שיש מי שכתב ע"פ הסוד שדוקא רגליו למזרח, ואולי חזי לאיצטרופי, אבל אין להוכיח מהתם להכא.

[לבי במערב]

פשיטא שבגד אף הוא מדת חסידות, ולו מטעם שלא נתפרש בגמ'.

לענין מטה בין צל"ד - אלולא דעת הזה"ק ודאי שלא הי' צד להקל בזה, דהא גמ' מפורשת היא (וג"כ בלא חולק); אך סוכ"ס מצינו שהקלו (ואף בלא דוחק גדול), על־אף דבעלמא כל מקום שהגמ' והזה"ק חולקים יפסוק הט"ז כד' הש"ס. ופשוט.

[שש ושמח]

פשוט שהקדמת מנעל או בגד ימין אינו דין אלא הנהגה טובה כשאין שום סיבה לנהוג אחרת.

זה מה שאני מחפש, מניין לך?

א. מהשכל.
ב. כבר כתב הרה"ג משנ"נ שלגבי קדימה לברכות הדין כן, וכ"ש בנידו"ד.

[נהר שלום]

פשוט שהקדמת מנעל או בגד ימין אינו דין אלא הנהגה טובה כשאין שום סיבה לנהוג אחרת.

זה מה שאני מחפש, מניין לך?

א. מהשכל.
ב. כבר כתב הרה"ג משנ"נ שלגבי קדימה לברכות הדין כן, וכ"ש בנידו"ד.

ב. הסברתי שזה לא דומה

[לייטנר]

בסוף ימיו של הרצי"ה זצ"ל הוא סבל מאוד ברגלו הימנית (עד שהרופאים כרתו אותה). הרב בדיחי ששימש אותו בשנותיו האחרונות לחייו, הלביש לו את מכנסיו והעדיף שלהתחיל ברגלו השמאלית, כדי שהרב יסבול פחות. תוך כדי ההלבשה, אמר לו הרב: '"ימין קודם, ימין קודם". הרב בדיחי עשה עצמו כלא שומע. כשסיים להלבישו, אמר לו הרצי"ה: "אתה לא יודע שיש להתחיל בימין קודם?!".

בפועל, הלכות אלו נכתבו ברמב"ם ביחס לת"ח דווקא, ודוגמאות כמו זו שהבאתי או לעיל על הגרי"ז, לא יכולות להוכיח שהלכות אלו הן דווקא עבור תלמידי חכמים, ולכן יש מקום להקל...