ולא יפנה אדם לבקר הקברות - "זיארה"?

[תלמיד-חכמים]

ידוע הדיון בלשון הרמב"ם "לבקר" ומשמעותו.

האם אפשר לפרשו שהוא תרגום המונח הערבי "זיארה" הידוע כמנהג לבוא אל הקברות (עד הדורות האחרונים - לדוגמא הוזכר בספרי הבא"ח), שתרגומו בעברית "ביקור"? וידוע שכו"כ פעמים הרמב"ם במשנה תורה מתרגם מערבית ("זית" במקום שמן, וכיו"ב).

(ועי' בפי' רבי אברהם בן הרמב"ם לתורה עה"פ ותמת דבורה מינקת רבקה, שגם השתמש בלשון זו לגבי ביקור בקברות-"כאן יזאר ויתברך" - "שהיו מבקרים את קברה ומתברכים").

[חלמישצור]

רעיון מעניין, כמדומני לא הועלה בדיונים הידועים סביב לשון זו [מצאתיו גם כאן], ומקופיא ישר בעיני.


מצאתי אצל רי"ש שפיגל, במאמרו הרחב 'הליכה לקברים ולקברי צדיקים', בתוך "שלם" יב"צ תשע"א, שהביא בהקשר זה מאוצר הגאונים משקין, התשובות סי' קלז.

וליום שביעי עולים לבית הקברות ומבקרין אותו, ולתכלית שנים עשר חדש משכיבין אותו ומבקרין אותו.

[תלמיד-חכמים]

אפשר להעלות את המאמר של שפיגל?

[סליחות]

(מאמר של מיכאל ויגודה ראש תחום משפט עברי, משרד המשפטים):
מקור מנהג העלייה לקבר
העלייה לקבר במלאת שנה לפטירת אדם2, כמו רוב מנהגי האבלות, אינה בגדר הלכה במדרג נורמטיבי גבוה אלא מנהג שנתפשט בהרבה מקהילות ישראל.
מקורותיו הראשונים של מנהג זה הידועים לנו הם מתקופת הגאונים, מלפני כאלף שנה, כפי שמביא הרמב"ן בחיבורו "תורת האדם"3 (חיבור הדן בעניינים הקשורים בסוף החיים) בשם אחד מן הגאונים. וזה לשונו:

ולתכלית שנים עשר חודש משכיבים אותו ומבקרין אותו.

ואכן דברים אלה עלו מן הגניזה הקהירית בשמו של רב נטרונאי גאון. וזה לשונו4:

ויום ג' וז' עולין לבית הקברות (ומקברין) [ומבקרין] אותו, וליום ל', ושוב אין מבקרין אותו. ולתכלית שנים עשר חודש משכיבים אותו ומבקרין אותו.

בשולחן ערוך מובא מנהג זה להלכה בהלכות אבלות בעקבות הרמב"ן. וזה לשונו5:

וביום הז' עולים לבית הקברות ומבקרין אותו, וכן ביום שלשים. ותכלית י"ב חדש מבקרין ומשכיבין אותו.

2 ליתר דיוק, במלאות שנים-עשר חודש לפטירת האדם. הדבר משמעותי בשנה מעוברת.
3 תורת האדם, שער עניין ההספד, הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' קנה.
4 תשובות רב נטרונאי גאון (מהדורת ברודי), ירושלים תשנ"ד, יורה דעה, סימן רצא (וראה הערת המהדיר, האומר שתשובה זו מובאת באופן סתמי בין השאר באוצר הגאונים, ברכות, סימן קג).
5 שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שמד, סעיף כ. המנהג מובא בתוך ספרי דיני האבלות המקובלים והנפוצים. ראה: גשר החיים, פרק כט, סעיף א, ופרק לב, סעיף ח. וראה: "כבר פשט המנהג להשתטח על קברי אבותיו, ומנהג יפה הוא, ובפרט ביום פרודת השנה, וכבר נתקנו על זה סדרי תפילה" (ילקוט יוסף, חלק ז, דיני אבלים, סימן, סעיף ט); "ביום כלות הי"ב חודש (אפילו בשנה מעוברת) עולים לבית הקברות ומבקרים את הקבר ואומרים הזכרה ותפלה בעבורו" (פני ברוך, פרק לג, סעיף יז).

[תלמיד-חכמים]

אפשר לפרש את כוונת רב נטרונאי לביקור במשמעות של תיקון הקבר, שהרי הוא מדבר רק על השלושים וי"ב חודש, ואולי אז יש לבדוק האם צריך איזה תיקון לקבר.

האם בזמן רב נטרונאי כבר היתה הלשון הערבית נפוצה בקרב היהודים?

[בברכה המשולשת]

אפשר לפרש את כוונת רב נטרונאי לביקור במשמעות של תיקון הקבר, שהרי הוא מדבר רק על השלושים וי"ב חודש, ואולי אז יש לבדוק האם צריך איזה תיקון לקבר.

האם בזמן רב נטרונאי כבר היתה הלשון הערבית נפוצה בקרב היהודים?

מתוך הערך ערבית יהודית במכלול:
עם התפשטות האסלאם והתהליך ההדרגתי של התאסלמות העמים במזרח התיכון, במרכז אסיה ובצפון אפריקה, תפסה הערבית היהודית את מקומה של הארמית, ומראשית המאה התשיעית הייתה גם לשפת היום-יום בארצות האסלאם דוברות הערבית

ומכיוון שרב נטרונאי גאון עלה לגאונות באמצע המאה התשיעית למניינם, אז אכן זו הייתה הלשון הנפוצה בין היהודים.

[תלמיד-חכמים]

תודה.

משום מה רחוק בעיני לומר שרב נטרונאי השתמש בלשון זו בעקבות השפה הערבית.

[סליחות]

ידוע הדיון בלשון הרמב"ם "לבקר" ומשמעותו.

האם אפשר לפרשו שהוא תרגום המונח הערבי "זיארה" הידוע כמנהג לבוא אל הקברות (עד הדורות האחרונים - לדוגמא הוזכר בספרי הבא"ח), שתרגומו בעברית "ביקור"? וידוע שכו"כ פעמים הרמב"ם במשנה תורה מתרגם מערבית ("זית" במקום שמן, וכיו"ב).

(ועי' בפי' רבי אברהם בן הרמב"ם לתורה עה"פ ותמת דבורה מינקת רבקה, שגם השתמש בלשון זו לגבי ביקור בקברות-"כאן יזאר ויתברך" - "שהיו מבקרים את קברה ומתברכים").

איפה כתוב 'זית' במקום 'שמן' במשנה תורה? (לפו"ר חיפשתי ולא מצאתי)
ואיזה דוגמאות כיוצא בזה יש עוד?

[בברכה המשולשת]

ידוע הדיון בלשון הרמב"ם "לבקר" ומשמעותו.

האם אפשר לפרשו שהוא תרגום המונח הערבי "זיארה" הידוע כמנהג לבוא אל הקברות (עד הדורות האחרונים - לדוגמא הוזכר בספרי הבא"ח), שתרגומו בעברית "ביקור"? וידוע שכו"כ פעמים הרמב"ם במשנה תורה מתרגם מערבית ("זית" במקום שמן, וכיו"ב).

(ועי' בפי' רבי אברהם בן הרמב"ם לתורה עה"פ ותמת דבורה מינקת רבקה, שגם השתמש בלשון זו לגבי ביקור בקברות-"כאן יזאר ויתברך" - "שהיו מבקרים את קברה ומתברכים").

איפה כתוב 'זית' במקום 'שמן' במשנה תורה? (לפו"ר חיפשתי ולא מצאתי)
ואיזה דוגמאות כיוצא בזה יש עוד?

לגבי זית:
מנין המצוות שבסוף ההקדמה:
קב שלא ליתן זית במנחת חוטא, שנאמר "לא ישים עליה שמן" (ויקרא ה,יא).
קד שלא ליתן זית במנחת סוטה, שנאמר "לא ייצוק עליו שמן" (במדבר ה,טו).

(כמובן שיש עוד, פשוט הבאתי מההתחלה)


ודוגמא נוספת מפורסמת- יש שם.

[סליחות]

ייש"כ.
1. אם קיימת דוגמה לשימוש של זית באותו מובן גם בחיבור עצמו בהלכות (ולא בהקדמה) אשמח מאוד לדעת.

2. בהלכות ברכות פ"ט ה"ג
שמן זית שכבשו או שטחנו עד שחזר ריחו נודף מברך עליו בורא עצי בשמים.
האם אין זה מקרה הפוך לחלוטין לכאורה? מה ההסבר לכך?

3. לגבי ה"יש שם" ראיתי את ההסבר שמדובר בהשפעה מערבית אבל אף פעם לא הבנתי באיזה אופן משתמשים בזה שם.

[בברכה המשולשת]

ייש"כ.
1. אם קיימת דוגמה לשימוש של זית באותו מובן גם בחיבור עצמו בהלכות (ולא בהקדמה) אשמח מאוד לדעת.

2. בהלכות ברכות פ"ט ה"ג
שמן זית שכבשו או שטחנו עד שחזר ריחו נודף מברך עליו בורא עצי בשמים.
האם אין זה מקרה הפוך לחלוטין לכאורה? מה ההסבר לכך?

3. לגבי ה"יש שם" ראיתי את ההסבר שמדובר בהשפעה מערבית אבל אף פעם לא הבנתי באיזה אופן משתמשים בזה שם.

1. זכור לי שאכן יש, אך לא מצאתי כעת (בעז"ה אחפש).
2. שם מדובר על שמן זית מול שמן אפרסמון.
3. קיים.

[תלמיד-חכמים]

במשנה תורה המבואר של מקבילי בתחילת הלכות יסוה"ת ביארו ש"יש שם" הוא כמו there is באנגלית.
ולפי הזכור לי, בערבית המונח הוא: אן ת'ם.
יש לציין גם למונח "ים המלח" שברמב"ם, שפירושו הים התיכון, "אלבחר אלמלאח" בערבית.
כמדומה שיש מאמר בעניין זה של ר' יהודה זייבלד.

[סליחות]

ייש"כ.
2. לא הבנתי מה נתכוון מר לומר במשפט "שם מדובר על שמן זית מול שמן אפרסמון". האם ניתן לטחון שמן או לכבוש אותו?

[בברכה המשולשת]

ייש"כ.
2. לא הבנתי מה נתכוון מר לומר במשפט "שם מדובר על שמן זית מול שמן אפרסמון". האם ניתן לטחון שמן או לכבוש אותו?

כוונת הרמב"ם היא שכך זה הפך להיות שמן זית, והשתמש במלה שמן כאן (במקום זית בלבד) כי מדובר בהנגדה לשמן אפרסמון.

[סליחות]

ייש"כ.
2. לא הבנתי מה נתכוון מר לומר במשפט "שם מדובר על שמן זית מול שמן אפרסמון". האם ניתן לטחון שמן או לכבוש אותו?

כוונת הרמב"ם היא שכך זה הפך להיות שמן זית, והשתמש במלה שמן כאן (במקום זית בלבד) כי מדובר בהנגדה לשמן אפרסמון.

הבנתי. בעצם התכוונת לומר שזה לא שייך לנדון על השפעת הערבית. ייש"כ!

במשנה תורה המבואר של מקבילי בתחילת הלכות יסוה"ת ביארו ש"יש שם" הוא כמו there is באנגלית.
ולפי הזכור לי, בערבית המונח הוא: אן ת'ם.
יש לציין גם למונח "ים המלח" שברמב"ם, שפירושו הים התיכון, "אלבחר אלמלאח" בערבית.
כמדומה שיש מאמר בעניין זה של ר' יהודה זייבלד.

מעניין. יישר כוח!
אשמח לראות את מאמרו של הרב זייבלד בנושא של "יש שם" אם קיים.

[יאיר אתמר]

במשנה תורה המבואר של מקבילי בתחילת הלכות יסוה"ת ביארו ש"יש שם" הוא כמו there is באנגלית.
ולפי הזכור לי, בערבית המונח הוא: אן ת'ם.
יש לציין גם למונח "ים המלח" שברמב"ם, שפירושו הים התיכון, "אלבחר אלמלאח" בערבית.
כמדומה שיש מאמר בעניין זה של ר' יהודה זייבלד.

מעניין. יישר כוח!
אשמח לראות את מאמרו של הרב זייבלד בנושא של "יש שם" אם קיים.

חצי גבורים יא עמ' תרעה והלאה (על זית/שמן, שם עמ' תרמז-ט; על ים המלח, שם עמ' תרנו-ז).

[סליחות]

במשנה תורה המבואר של מקבילי בתחילת הלכות יסוה"ת ביארו ש"יש שם" הוא כמו there is באנגלית.
ולפי הזכור לי, בערבית המונח הוא: אן ת'ם.
יש לציין גם למונח "ים המלח" שברמב"ם, שפירושו הים התיכון, "אלבחר אלמלאח" בערבית.
כמדומה שיש מאמר בעניין זה של ר' יהודה זייבלד.

מעניין. יישר כוח!
אשמח לראות את מאמרו של הרב זייבלד בנושא של "יש שם" אם קיים.

חצי גבורים יא עמ' תרעה והלאה (על זית/שמן, שם עמ' תרמז-ט; על ים המלח, שם עמ' תרנו-ז).

ייש"כ הרב אתמר! היכן ניתן לעיין בו באופן מקוון?
בה"ב נמצאים כרכי חצי גיבורים עד כרך ט.

[לענין]

זכיתי לפגוש כמה תלמידי חכמים שהיו להם פשטים עמוקים ברמב"ם של 'יש שם מצוי ראשון'.
כאשר הראינו את הפשט הנ"ל, הברור והאמיתי, היתה התגובה תמיד - 'וואו'!

[סליחות]

זכיתי לפגוש כמה תלמידי חכמים שהיו להם פשטים עמוקים ברמב"ם של 'יש שם מצוי ראשון'.
כאשר הראינו את הפשט הנ"ל, הברור והאמיתי, היתה התגובה תמיד - 'וואו'!

מעניין ומסקרן מאוד. אולי כבודו ישתף אותנו וגם אנחנו נאמר כך?
לשמוע פשט מיוחד ברמב"ם זה תמיד א מוירעדיק זאך

[סליחות]

ידוע הדיון בלשון הרמב"ם "לבקר" ומשמעותו.

האם אפשר לפרשו שהוא תרגום המונח הערבי "זיארה" הידוע כמנהג לבוא אל הקברות (עד הדורות האחרונים - לדוגמא הוזכר בספרי הבא"ח), שתרגומו בעברית "ביקור"? וידוע שכו"כ פעמים הרמב"ם במשנה תורה מתרגם מערבית ("זית" במקום שמן, וכיו"ב).

(ועי' בפי' רבי אברהם בן הרמב"ם לתורה עה"פ ותמת דבורה מינקת רבקה, שגם השתמש בלשון זו לגבי ביקור בקברות-"כאן יזאר ויתברך" - "שהיו מבקרים את קברה ומתברכים").

בעצם דברי הראב"ם צ"ע מה הפשט במילה התברכו? באיזה אופן הם התברכו? האם הם התברכו מהקבר? למה הוא לא כתב שהתפללו שם? לדידי צ"ע טובא במשפט הזה לאור השיטה הידועה של משפחת הרמב"ם בנושא.

[תלמיד-חכמים]

ר' שלמה נין הרמב"ם כתב על האוטוגרף של פירוש המשנה, שיהיה לכל מי שרוצה "לעיין בו או להתברך בו". נראה שהכוונה כפשוטו: שעצם העיסוק בדבר קדוש, משרה ברכה על העוסק בו.
(להבדיל בין טהור לטמא, ראב"ם בספר המספיק (דנה) כותב כלשון הזו לגבי הנוצרים ש"מתברכים (לדעתם המשובשת) בעץ הזית במועדיהם").

לעצם ענין הקברות: עי' בהערות לפירוש הנדמ"ח ע"י הרב משה מיימון יצ"ו, שהביא שגם רבי דוד ברבי יהושע הנגיד כותב שלא ישכח את קרוביו מלהזכירם "במקומות הביקור הנכבדים" (הובא בהקדמת מלחמות השם לר"ר מרגליות, תולדות ראב"ם). וע"ש בכל ההערה מה שכתב בזה.

[סליחות]

ר' שלמה נין הרמב"ם כתב על האוטוגרף של פירוש המשנה, שיהיה לכל מי שרוצה "לעיין בו או להתברך בו". נראה שהכוונה כפשוטו: שעצם העיסוק בדבר קדוש, משרה ברכה על העוסק בו.
(להבדיל בין טהור לטמא, ראב"ם בספר המספיק (דנה) כותב כלשון הזו לגבי הנוצרים ש"מתברכים (לדעתם המשובשת) בעץ הזית במועדיהם").

לעצם ענין הקברות: עי' בהערות לפירוש הנדמ"ח ע"י הרב משה מיימון יצ"ו, שהביא שגם רבי דוד ברבי יהושע הנגיד כותב שלא ישכח את קרוביו מלהזכירם "במקומות הביקור הנכבדים" (הובא בהקדמת מלחמות השם לר"ר מרגליות, תולדות ראב"ם). וע"ש בכל ההערה מה שכתב בזה.

ייש"כ.
1. באיזה מקומות מצינו בחז"ל (בגמ' או במדרש) שחל קדושה על חפציו של הצדיק? אשמח למקורות בנושא
2. יכול להיות שהראב"ם (ובעקבותיו בניו) לא הסכים עם אביו? לכאורה שיש ביניהם קצת חילוקי דעות מהותיות.
3. כתבת "עצם העיסוק בדבר קדוש, משרה ברכה על העוסק בו", לפי הבנתך נכד הרמב"ם התכוון למשל להניח לע"ה לקחת את הספר לביתם כדי להתברך בו כי ההבאה של פירוש המשנה מביאה ברכה אפילו אם לא לומדים בה? אני לא בטוח אם הבנתי נכון את דבריך.

[לענין]

השאלה שלך עוסקת במקורות, כאשר רבי שלמה תאר את המציאות.
עובדה היא, שאנשים היו מגיעים במיוחד לספר שבכתב ידו של הרמב"ם, מתוך אמונה שהם מתברכים מזה.
וגם רבי שלמה, לא פקפק בזה, ואדרבה.
כך שלכשתמצי לומר, היא גופא המקור.

כמובן לא אציין למדרש הידוע על הקדושה במקלו של רבי, וכבר נכב"ב עד אשר דק.

[תלמיד-חכמים]

אני לא יודע אם זה בדיוק אותו דבר, אבל כתוב שכשעובד אדום הכניס את ארון הברית לביתו, שרתה הברכה בביתו בזכות הארון.
גם הרמב"ם לא כתב אלא - לא "יפנה" לבקר הקברות. כלומר, לא יתפנה מכל עיסוקיו הרוחניים והגשמיים וייחד עצמו לבקר הקברות. אבל באקראי בעלמא אולי גם הרמב"ם מסכים שיש בזה עניין מסוים. השאלה איך זה מסתדר עם משנתו המחשבתית של הרמב"ם.

[סליחות]

השאלה שלך עוסקת במקורות, כאשר רבי שלמה תאר את המציאות.
עובדה היא, שאנשים היו מגיעים במיוחד לספר שבכתב ידו של הרמב"ם, מתוך אמונה שהם מתברכים מזה.
וגם רבי שלמה, לא פקפק בזה, ואדרבה.
כך שלכשתמצי לומר, היא גופא המקור.

כמובן לא אציין למדרש הידוע על הקדושה במקלו של רבי, וכבר נכב"ב עד אשר דק.

1. על קדושת חפצי צדיקים בתקופת האחרונים (אולי החל מתקופת ראשוני האחרונים) אפשר למלא ספר עב כרס, ולא לזה התכוונתי. רציתי למצוא לדבריהם חיזוק בחז"ל במקורות מחז"ל דייקא (ר"ל בבלי וירושלמי ומדרשים).

2. מ"ש על הקדושה במקלו של רבי באיזה מדרש הדברים אמורים? לצערי לא ידוע לי.

3. אגב, לכאורה אפשר לשים לב שהנוהג הזה נפוץ יותר אצל ק"ק חסידים ששמים יארמולקע או גארטעל או קיטעל וכו' של רבה פלוני בחתונה או באירועים מסויימים, וגם אצל ספרדים מקובלים כמדומני אך פחות נפוץ אצל מתנגדים ותימנים. לדוגמה, לא ידוע לי על מקלו וכיפתו או כסאו של הגר"א אבל של ר' נחמן מברסלב דוקא ידוע ונמצא במא"ש.

[לענין]

השאלה שלך עוסקת במקורות, כאשר רבי שלמה תאר את המציאות.
עובדה היא, שאנשים היו מגיעים במיוחד לספר שבכתב ידו של הרמב"ם, מתוך אמונה שהם מתברכים מזה.
וגם רבי שלמה, לא פקפק בזה, ואדרבה.
כך שלכשתמצי לומר, היא גופא המקור.

כמובן לא אציין למדרש הידוע על הקדושה במקלו של רבי, וכבר נכב"ב עד אשר דק.

1. על קדושת חפצי צדיקים בתקופת האחרונים (אולי החל מתקופת ראשוני האחרונים) אפשר למלא ספר עב כרס, ולא לזה התכוונתי. רציתי למצוא לדבריהם חיזוק בחז"ל במקורות מחז"ל דייקא (ר"ל בבלי וירושלמי ומדרשים).

2. מ"ש על הקדושה במקלו של רבי באיזה מדרש הדברים אמורים? לצערי לא ידוע לי.

3. אגב, לכאורה אפשר לשים לב שהנוהג הזה נפוץ יותר אצל ק"ק חסידים ששמים יארמולקע או גארטעל או קיטעל וכו' של רבה פלוני בחתונה או באירועים מסויימים, וגם אצל ספרדים מקובלים כמדומני אך פחות נפוץ אצל מתנגדים ותימנים. לדוגמה, לא ידוע לי על מקלו וכיפתו או כסאו של הגר"א אבל של ר' נחמן מברסלב דוקא ידוע ונמצא במא"ש.

viewtopic.php?f=7&t=10836&p=586919&hilit=%D7%9E%D7%A7%D7%9C%D7%95+%D7%A8%D7%91%D7%99#p586919

[גביר]

תיאור ספרותי של הזיארה בקבר המיוחס לנביא נחום האלקושי בכפר אלקוש שבצפון עיראק, שהיתה נהוגה בשבוע שחל בו חג השבועות, ושל אירועים שהתרחשו בה -

בעיר שני האביבים : ‏ סיפורים מיהודי עירק וכורדיסטן / ‏ מאת עזרא לניאדו.

מהדורה שנייה, מתוקנת ומורחבת.

הוצאת ראובן מס

ירושלים תשפ"ב

עמ' 127-125.

[צופה_ומביט]

זכיתי לפגוש כמה תלמידי חכמים שהיו להם פשטים עמוקים ברמב"ם של 'יש שם מצוי ראשון'.
כאשר הראינו את הפשט הנ"ל, הברור והאמיתי, היתה התגובה תמיד - 'וואו'!

מעניין ומסקרן מאוד. אולי כבודו ישתף אותנו וגם אנחנו נאמר כך?
לשמוע פשט מיוחד ברמב"ם זה תמיד א מוירעדיק זאך

הכוונה למה שהובא לעיל שזהו תרגום מערבית, וכמו there is.

יש ברמב"ם את הביטוי הזה גם בצורת השלילה "אין שם". [יסוה"ת א, ד, שם ז, ו, ע"ז א, א-ג, תשובה א, ג, ושם ג, ז-ח, ועוד].

[יאיר אתמר]

מנושא האשכול

הרב יהודה זייבלד, 'נמשך אחר לשון ערב - השפעת הערבית על לשון הרמב''ם במשנה תורה, חצי גיבורים יא.pdf

(2.05 MiB) הורד 119 פעמים

עיונים בהשפעת הערבית על אוצר המילים של ספר משפטים במשנה תורה, חנן אריאל.pdf

(191.63 KiB) הורד 160 פעמים

The Arabic Component in Maimonides' Hebrew, Haseeb Shehadeh.pdf

(3.98 MiB) הורד 155 פעמים

Chanan Ariel, Deviations from Mishnaic Hebrew Syntax in Mishneh Torah Due to the Influence of Arabic – Subordination or Intentional Usage.pdf

(614.82 KiB) הורד 112 פעמים

Maimonidean Tradition of Rabbinic Hebrew, EHLL.pdf

(483.97 KiB) הורד 123 פעמים

כן יש חומר בעבודותיהם של אריאל ופינק על לשונו של הרמב"ם במשנה תורה.