ורבים מעמי הארץ אומרים הגומל לחיים "טובים" [במקום "טובות"], והוה ליה משנה ממטבע שטבעו חכמים, והוא ברכה לבטלה.
ולכאורה צ"ב, שהרי אינו שינוי אלא בנוסח הברכה ולא בפתיחתה או בחתימתה, ובכה"ג אין איסור, כמבואר ברמב"ם פ"א מהק"ש ה"ז, וראה כסף משנה ברכות פ"א ה"ו, ומג"א סי' סד סק"ג, משנ"ב סי' סח סק"א וסי' קפז. וראה שו"ת רדב"ז ח"ה סי' קכג.
וז"ל הלכות ברכות לריטב"א פרק ו אות יד
יד. נוסח שום ברכה מדבריהם הוא, וכל שלא אמרו אין קפידא בשינוי תיבה, אם שינה בתיבות או הוסיף אין להקפיד ובלבד שלא יעשה כן לכתחילה דרך קבע, שאם לא היה יוצא היה להם לחכמים לכתוב נוסח הברכות ולתת חשבון לתיבות, ומה שאמרו (ברכות י"א א') מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך באו לומר שאין לו רשות לעשות כן לכתחילה דרך קבע אבל אם עשה כן יצא, ומפני זה נהגו לומר פיוטים באמצע ברכות של קריאת שמע ותפילה ולא מיחו חכמים בדבר, ולפיכך אם קיצר דרך עראי בשלש ברכות של ברכת המזון מכיון שחתם כראוי בכל אחת מהן והזכיר מה שחייב להזכיר מן התורה יצא, וזהו מעשה של מנימין רעיא (ברכות מ' ב').
ושוב מצאתי בס' דמשק אליעזר מע' א, אמן, אות ל, וז"ל,
תדע לך קורא נעים, שאע"פ שכבר כתבנו כמה גדול שכרו של העונה אמן, אבל יש פעמים שאסור לענות אמן, כמו שכתב מרן בשולחן ערוך (סי' רטו ס"ב), אם היה המברך אפיקורוס או כותי או תינוק או היה גדול ושינה ממטבע הברכות, אין עונין אחריו אמן. וזה מצוי שיש איזה בני אדם שאומרים בברכת הגומל לחייבים "טובים", והוי משנה ממטבע הברכה, ולא דיי שהוי ברכה לבטלה,כמ"ש בריש דיני הגומל, אלא דאסור לענות אחריו אמן.
ובודאי דבריו עפ"ד החס"ל הנ"ל.
והדברים צ"ע וכנ"ל.
וכל זה לבד שבעצם הנוסח "טובים" או "טובות" יש מח', ואכ"מ.