פרטי החגיגה הגדולה של ירית אבני הפנה לשכונת "עץ חיים" ביום ג' ו' ניסן שעה 3 אחה"צ
השתתפו בחגיגה זו יותר מעשרת אלפים איש. הקהל הגדול הי' מגוון, ברובו מהאורטודוכסים שבירושלים וארץ ישראל, אבל היו בו גם רבים מהישוב החדש. היו כל גאוני ורבני ירושלם, וגם מארץ ישראל, רבני הישיבות היועץ המשפטי, סגן המושל, באי כח ההנהלה הציונית, הקרן קימת, הועד הלאומי, ב"כ החנוך הממשלתי, ראשי המוסדות מהישוב הישן וגם מהחדש.
שעה 2,30 יצאה תהלוכת תלמידי הת"ת עץ חיים (בה השתתפו רוב המחלקות, מלבד א. ב. ג.) במספר קרוב לאלף ילד, בידיהם דגלי עץ חיים. בראש התהלוכה הלכה מכונית מקושטת בה השמיעה תזמורת חנוך עורים את מנגינותיה, אחרי המכונית הלכה המקהלה מחניכי הת"ת בנצוח החזן ר"ז רבלין, אחרי' דגל עץ חיים, ולדגל זה נמשכה השורה הארוכה של החניכים, וחניכי מחלקות ג. ד. ה. ו. נשאו כלם דגלים קטנים. פרשים רוכבים מלפני' ואחרי' שמרו על הסדר. כשהגיעה התהלוכה למגרש הסתדרה מסביב למקום החגיגה שהי' מוקף בקישוט ובשער יפה, ובאמצע שני אהלים ארוכים, אחד לגברים ואחד לגברות. בין שני האהלים בימה מקושטה.
מקהלת עץ חיים בנצוח ר"ז רבלין זמרה את המקראות: "אבן מאסו", "עץ חיים היא למחזיקים בה".
פותח החגיגה ומנהלה הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי מנהל עץ חיים באר את מהותה של החגיגה, ויאמר: אבן יסוד נושא עליו את הבית כלו, והשכונה הזו שאנו יורים היום את אבן פנתה - תהי' אי"ה בעתיד אבן יסוד שתשא עליה' את הבית הישראלי בארץ ישראל. כל אלפי השנים לא הי' עם ישראל צריך להבטיח את בית חייו, כי אחד הרגיש שבלעדו אי אפשר לעם ישראל להתקיים, כיום שמצב הת"ת והישיבה ירד בהרבה, והם מתאבקים על קיומם, הגיע הזמן לחוש ולהבטיח את עתידו. (חוברת נדפסה בהרצאת-פתיחה יותר מפורטת נתחלקה בין הנאספים).
אחרי הפתיחה החלו הנאומים והברכות.
דברו הרב רבי איסר זלמן מלצר הר"מ הראשי, הרב רבי יוסף חיים זוננפלד, הרב רבי אלי' קלצקין הרב מלובלין, הרב רבי יעקב יעקב מאיר הרב הראשי, הרב רבי שלמה הכהן אהרונזון רב ראשי בתל אביב יפו (הוא הזכיר זכרונות קדומים מזמן שהי' גבאי לעץ חיים בעיר קיוב, וממהות עץ חיים הנודע מאז ומכבר בעולם כלו), הרב רבי יעקב משה חרל"פ (הוא דבר בשם שותף עץ-חיים באמריקה "בקור חולים הוספיטאל" ויספר איך הוא, כשאר גידולי ציון, נתחנכו מילדותם ועד גדלם בהת"ת והישיבה עץ חיים). כל הרבנים בארו את הזכי' הגדולה של בוני השכונה הזו העושים דבר חדש בעולמנו שלא זכו לו עד היום כל שאר נדיבי עמנו באלפיהם וברבבותיהם.
אחרי כן בקש יו"ר האספה סליחה מכל שאר הרבנים וראשי המוסדות הגדולים מירושלם וארץ ישראל, שרשמו את עצמם לדבר, ושאין הזמן מרשה, ויזמין רק את מר חיים סלמון שנתבקש מראש העירי', לדבר גם בשמו הוא. מר חיים סלמון דבר בשם ארבעה: בשם ראש העירי', בשמו הוא בתור סגן ראש העיריה, בשם הועד הלאומי (שנתבקש לדבר גם בשמו), וביחוד מצד אבותיו מיסדי ולומדי עץ חיים: אבי זקנו הרב שלמה זלמן צורף נסע לקושטא ולמצרים והשיג בשנת תקצ"ז את הפירמן מהשולטן לגאולת חצר חורבת רבי יהודה החסיד, ויהי ממכונני הת"ת עץ חיים בחורבת ר' יהודה החסיד בשנת תקצ"ט, וזקנו רבי מרדכי גם אביו רבי יואל משה סלמון (ממיסדי הישוב החדש) שאבו מקור חייתם בישיבת עץ חיים.
בינתים נגנו התזמורת והמקהלה שיר המעלות (קכ"ב).
הרב רבי אברהם יצחק הכהן קוק הרב הראשי לארץ ישראל, שלא הי' חפץ להיות נוכח בעת השירה והנגון בשל אבלותו על אביו, נתאחר לבא. בעלותו על הבמה דבר על ערך התורה וערך עץ חיים רב השנים והפעולות ועל הערך הגדול של מעשי הנדיבים בוני הבתים הראשונים לקיום התורה והיהדות באר"י.
אחרי הרב הראשי הוזמנו חתני החגיגה: ראשונה עלה הר' אפרים שיף מסינסיטי בונה הבית הראשון, וינאום על החדר הישראלי הנותן את כל הכח והעצמה לעמנו להתקיים בכל הרפתקאותיו. ויביע את שמחתו להזכי' הגדולה שזכה היום. אחריו הובעה ברכה בשם מר יעקב (דזשיקאב) וועקסלער (תלמיד ישיבת חברון) שהי' נוכח בחגיגה בשם אביו מר ירחמיאל וועקסלער משקאגא בתור מלא יד להניח בשמו אבן יסוד לבנין בית על שמו. אחריו עלה הרב דווארעץ וידבר בתור מלא יד ממר שמעון וועקסלער משיקאגא להניח אבן יסוד לבנין בית בשמו. אחריו הביע ברכה הר"ז שחור בשם הר' ישראל רוקח מנויארק, ובשם הגברת קיילא פייגנהאלץ משיקאגא, שהם מלאו את ידו להניח אבני יסוד לבנין בתים על שמם.
נתקבלו ארבעים ושלשה מכתבי ברכה והתנצלות, בתוכם מהנציב העליון, מושל המחוז (נוסף לברכתו ואחוליו לשכונה העתידה של עץ חיים הוא כותב שמסבה אינו יכול להיות נוכח, הוא שולח את סגנו במקומו), הרבנות הראשית בירושלם, הרבנות הראשית תל אביב יפו, מנהל מחלקת החנוך הממשלתי (שמסבת שינוי שעת הפתיחה מן 2 עד 3,30 שלא ידע מראש - שלח את בא כחו במקומו), מעירית תל אביב מדיזינגוף ראש העירי', הישיבות בירושלם ובאר"י, הקונסול הכללי הצרפתי (הקונסול האמריקאי הכללי לא קבל את ההזמנה שנשלחה לו ע"י הדאר ביום הששי החולף, סבה זו קרה לעוד אנשים רבים וגדולים כאשר נודע אח"כ), רבני טבריה צפת חיפה ראשון לציון זכרון יעקב ועוד, הכשרת הישוב ד"ר טון, הסתדרות מדיצינית הדסה, פקידים ואמרכלים, ועדי וראשי המושבות, ומועצה מקומית פתח תקוה, ביהמ"ד למורים המזרחי, ועדי השכונות פה, ומוסדות ורבנים גדולים חשובים פרטיים רבים עוד.
ונתקבלו גם 28 תלגרמי ברכה, בהם: מהרב רבי משה מרדכי עפשטיין הגאב"ד ור"מ חברון ומהישיבה שם, ומרבני וראשי העדה בצפת וטבריה, ופ"ת ורבני וועדי המושבות, פקוא"מ, ומוסדות ונכבדים ועוד.
נקראה מגילה להניחה תחת אבן היסוד ע"י החזן הראשי בירושלים מר ישראל ברדקי (נכד גאוני ומיסדי עץ חיים: רבי ישראל משקלאו תלמיד הגר"א ז"ל, חתנו רבי ישעי' ברדקי, ומחותניו רבי זונדל סלנטער, ורבי שמואל סלנט - זלה"ה). והעשרה הבונים הראשונים להשכונה נתברכו ע"י החזן הראשי בברכת "מי שברך".
ונסתיימה החגיגה בטכס הנחת אבני הפנה. הרב רבי קוק הניח אבן יסוד בשם הגברת רחל מאלע לעוין - נוי-קאסטעל [ניוקאסל?], ר' שלמה זלמן אפרים אפרים שיף ורעיתו הגברת שרה רשיל מסינסנטי הניחו בשמם הם, הבחור וועקסלער בשם הוריו מר ירחמיאל וועקסלער ורעיתו, הרב דווארעץ בשם אחי הנ"ל מר שמעון וועקסלער, הר"ז שחור הניח שתי אבני יסוד אחת בשם ר' ישראל רוקח ואחת בשם מרת קיילא פיינגהאלץ, ואחריהם הרבנים ראשי ומנהלי עץ חיים הניחו חמש אבני יסוד בשם חמשה נדיבים אלה: ר' יצחק ב"ר אליעזר [?]אקס ורעיתו מרת חיי' בילא ב"ר משה אהרן פיטסבורג, ר' סנדר ב"ר אברהם קויפמן ורעיתו מרת חיי' פייגל ב"ר יואל, ר' קלמן ב"ר יהודה [?]ואלענס ורעיתו חיי' שרה ב"ר ברוך, ר' מנחם מנדל ב"ר אברהם צבי ורעיתו מרת זלאטער ב"ר איסר לאוויטץ - אלבני, ר' אברהם ב"ר יהודה לייב גודמאן ורעיתו מרת לאה בת ר' אברהם - ווארען.
באותו מעמד נתברך בברכת "מי שברך" ר' צבי הירש שיף ורעיתו הגברת לענא [?] - ניוארק, הוא הנדיב הראשון להתחלת בנין אגף חדש נוסף - מבתי למוד לעץ חיים (שבשביל שינויי תכנית הבנין ממהנדסי הממשלה נדחה אשורו מזמן לזמן).
ונזכר בתפלת אמ"ר ר' אריה ליב (לעאן) קאמייקא ז"ל מניוארק, שבימיו האחרונים כתב ממכתבו להרב מנהל עץ חיים שחפצו להציב יד ושם בבניני עץ חיים לעי"נ בנו הנהרג מר [?] קאמייקא ז"ל. ונתברך ביחוד הזו"ג הנדיבי הר' זאוול ברענענסקי ורעיתו הגברת מ' באשא ביילא, שמלבד נדבותיהם הם התנדבו לנסוע לאמריקא למשך שנה לשם תעמולה לבניני עץ חיים - על הוצאותיהם הם - יהי שמם ברוך.
וכל טכס החגיגה עלה יפה מאד, זולת מקרה קל ערך מארבעה צעירים בלתי קרואים שעשו נסיון של הפרעה קלה בשביל קנאותם לז'רגון [ראו; נזכר כאן].
בברכת "מזל טוב" ובלחיצת ידים נפרד הקהל הגדול בההכרה שנסיון של צעד גדול נעשה היום הזה, וכולם הביעו זל"ז, "חפץ ה' בידינו יצליח" (דואר היום, י"א ניסן תרפ"ט, עמ' 4).
.השוחט כתב:אמי שתהיה בריאה, אמרה מיד, טו אלול.. (דומני שלהי תשי"ב).
החופה במלון ורשבסקי, והסעודה בחדר אוכל של עץ חיים.
(אמי שתחי' כאחיינית של הרבנית רחל, רצה איתה כל אותו היום לתסרוקות וכו').
השווער ר' פינחס אליעזר פקשר לא ויתר על ה"מצוה טאנץ" לפחות בקצרה,
הסבא ר' חיים לייב שיתף פעולה די ברצון,
אבל הגרש"ז יצא מהאולם בשעת מעשה.
ועוד כמה פרטים שונים ומשונים.
נוטר הכרמים כתב:ר' פ"ת, אינני מבין את פליאתך.
אנכי הקטן זכיתי להתבונן בהגרש"ז זצ"ל רק כשעה, בשנת חייו האחרונה,
ולא הכרתיו נאמנה. אבל משיחות ארוכות עם בני משפחה ותלמידים לא עלתה דמותו של ה'פיינער' והחייכן דייקא,
אלא אדם רם מעלה ובר דעת שתבע גם מסובביו להתנהג בדעת ובתבונה,
הקרוב קרוב קודם, וסביביו נשערה מאוד מאוד.
למי שלא אוחז מזה ובזה, הנושא של 'מצוה טאנץ' זר ומביך, ואולי גם לא ראוי.
מבשרי אחזה, בחתונתי השווער שלי התעקש, ואנכי גם התעקשתי, ולא שיתפתי שום פעולה.
רקדו עם הכלה ולא עם החתן ומשפחתו שהדבר היה זר ומנוכר להם, ולא חשו בנח עם זה,
ולא מתוך אידיאולוגיה עמוקה דייקא.
קל לי להבין את תחושת הגרש"ז זצוק"ל שזה היה רחוק ממנו מאוד - לפי הסיפורים.
אגב, מורי ורבי זצ"ל בנו הגדול, הוזמן פעם לסדר קידושין אצל מישהו מהמשפחה שהשתדך באדמו"ר חשוב.
הפצירו במו"ר מאוד שיחבוש שטריימל לכבוד המאורע. הוא חשב ונטה להסכים, ולבסוף לא היה מסוגל...
מי שמכיר היטב את הלך הרוח, מבין שזה לא חוסר גמישות ומתן כבוד, אלא שאישיות מגובשת לא יכולה לעשות דברים שזרים לה. ודוק.
נוטר הכרמים כתב:ר' פ"ת, אינני מבין את פליאתך.
אנכי הקטן זכיתי להתבונן בהגרש"ז זצ"ל רק כשעה, בשנת חייו האחרונה,
ולא הכרתיו נאמנה. אבל משיחות ארוכות עם בני משפחה ותלמידים לא עלתה דמותו של ה'פיינער' והחייכן דייקא,
אלא אדם רם מעלה ובר דעת שתבע גם מסובביו להתנהג בדעת ובתבונה,
הקרוב קרוב קודם, וסביביו נשערה מאוד מאוד.
למי שלא אוחז מזה ובזה, הנושא של 'מצוה טאנץ' זר ומביך, ואולי גם לא ראוי.
מבשרי אחזה, בחתונתי השווער שלי התעקש, ואנכי גם התעקשתי, ולא שיתפתי שום פעולה.
רקדו עם הכלה ולא עם החתן ומשפחתו שהדבר היה זר ומנוכר להם, ולא חשו בנח עם זה,
ולא מתוך אידיאולוגיה עמוקה דייקא.
קל לי להבין את תחושת הגרש"ז זצוק"ל שזה היה רחוק ממנו מאוד - לפי הסיפורים.
אגב, מורי ורבי זצ"ל בנו הגדול, הוזמן פעם לסדר קידושין אצל מישהו מהמשפחה שהשתדך באדמו"ר חשוב.
הפצירו במו"ר מאוד שיחבוש שטריימל לכבוד המאורע. הוא חשב ונטה להסכים, ולבסוף לא היה מסוגל...
מי שמכיר היטב את הלך הרוח, מבין שזה לא חוסר גמישות ומתן כבוד, אלא שאישיות מגובשת לא יכולה לעשות דברים שזרים לה. ודוק.
איש גבעות כתב:נוטר הכרמים כתב:ר' פ"ת, אינני מבין את פליאתך.
אנכי הקטן זכיתי להתבונן בהגרש"ז זצ"ל רק כשעה, בשנת חייו האחרונה,
ולא הכרתיו נאמנה. אבל משיחות ארוכות עם בני משפחה ותלמידים לא עלתה דמותו של ה'פיינער' והחייכן דייקא,
אלא אדם רם מעלה ובר דעת שתבע גם מסובביו להתנהג בדעת ובתבונה,
הקרוב קרוב קודם, וסביביו נשערה מאוד מאוד.
למי שלא אוחז מזה ובזה, הנושא של 'מצוה טאנץ' זר ומביך, ואולי גם לא ראוי.
מבשרי אחזה, בחתונתי השווער שלי התעקש, ואנכי גם התעקשתי, ולא שיתפתי שום פעולה.
רקדו עם הכלה ולא עם החתן ומשפחתו שהדבר היה זר ומנוכר להם, ולא חשו בנח עם זה,
ולא מתוך אידיאולוגיה עמוקה דייקא.
קל לי להבין את תחושת הגרש"ז זצוק"ל שזה היה רחוק ממנו מאוד - לפי הסיפורים.
אגב, מורי ורבי זצ"ל בנו הגדול, הוזמן פעם לסדר קידושין אצל מישהו מהמשפחה שהשתדך באדמו"ר חשוב.
הפצירו במו"ר מאוד שיחבוש שטריימל לכבוד המאורע. הוא חשב ונטה להסכים, ולבסוף לא היה מסוגל...
מי שמכיר היטב את הלך הרוח, מבין שזה לא חוסר גמישות ומתן כבוד, אלא שאישיות מגובשת לא יכולה לעשות דברים שזרים לה. ודוק.
גם אישיות מגובשת ( מה זה בדיוק?) יכולה לעשות דברים שזרים לה כדי שלא לפגוע באנשים אחרים שמתגבשים בצורות שונות.
נוטר הכרמים כתב:איש גבעות כתב:נוטר הכרמים כתב:ר' פ"ת, אינני מבין את פליאתך.
אנכי הקטן זכיתי להתבונן בהגרש"ז זצ"ל רק כשעה, בשנת חייו האחרונה,
ולא הכרתיו נאמנה. אבל משיחות ארוכות עם בני משפחה ותלמידים לא עלתה דמותו של ה'פיינער' והחייכן דייקא,
אלא אדם רם מעלה ובר דעת שתבע גם מסובביו להתנהג בדעת ובתבונה,
הקרוב קרוב קודם, וסביביו נשערה מאוד מאוד.
למי שלא אוחז מזה ובזה, הנושא של 'מצוה טאנץ' זר ומביך, ואולי גם לא ראוי.
מבשרי אחזה, בחתונתי השווער שלי התעקש, ואנכי גם התעקשתי, ולא שיתפתי שום פעולה.
רקדו עם הכלה ולא עם החתן ומשפחתו שהדבר היה זר ומנוכר להם, ולא חשו בנח עם זה,
ולא מתוך אידיאולוגיה עמוקה דייקא.
קל לי להבין את תחושת הגרש"ז זצוק"ל שזה היה רחוק ממנו מאוד - לפי הסיפורים.
אגב, מורי ורבי זצ"ל בנו הגדול, הוזמן פעם לסדר קידושין אצל מישהו מהמשפחה שהשתדך באדמו"ר חשוב.
הפצירו במו"ר מאוד שיחבוש שטריימל לכבוד המאורע. הוא חשב ונטה להסכים, ולבסוף לא היה מסוגל...
מי שמכיר היטב את הלך הרוח, מבין שזה לא חוסר גמישות ומתן כבוד, אלא שאישיות מגובשת לא יכולה לעשות דברים שזרים לה. ודוק.
גם אישיות מגובשת ( מה זה בדיוק?) יכולה לעשות דברים שזרים לה כדי שלא לפגוע באנשים אחרים שמתגבשים בצורות שונות.
נכון, ובגבול.
דווקא אדם שהקדיש את חייו ואישיותו, זמנו, תורתו וכל אשר לו, לאחרים.
לתלמידים, לבני משפחה, למסכנים, לחסרי ישע, לאלמנות וגם לסתם יהודים טובים,
יש לו את ה'פלייצעס' והזכות להחליט מה כן ומה לא, ואל להם לאנשים מן השורה להטיף לו מוסר.
פעם סח לי רבי בגילוי לב,
אני לפעמים מאחר לשמחות, ואנשים מביטים עלי בתרעומת גלויה וקובלנא נוראה,
איך הוא עושה את זה.
פעמים רבות אני מתאמץ מעל ומעבר להגיע בזמן הנקוב, ואז אני ממתין וממתין לאיזה סבא או סבתא שבוששו להגיע...
מה ראוי שמי יחכה למי? התורה שלי לא שווה מאומה?
ע"כ בתרגום חופשי.
נוטר הכרמים כתב:מי שמכיר היטב את הלך הרוח, מבין שזה לא חוסר גמישות ומתן כבוד, אלא שאישיות מגובשת לא יכולה לעשות דברים שזרים לה. ודוק.
כדכד כתב:פרנקל תאומים כתב:[q ובאר"י עמד הגרא"ז בראשות ישיבת 'עץ חיים' שהיתה בעלת אופי של הישוב הישן הירושלמי, ועל אף כמה ת"ח גדולים שהושפעו ממנו שמה באותם הימים, הרי שבשלב מסויים היתה בה דעיכה, ומאז ועד היום... ואילו סלובודקה וחברון בראשות גיסו וצאצאיו העמידו מאז ועד היום אלפי גדולי תורה מופלאים, ת"ח מופלגים, מרביצי תורה, רבנים ויושבי על מדין, לומדי תורה וכו'.
.
כל גדולי ירושלים בתקופת מרן הגרא"ז היו מתלמידיו של הגרא"ז ולהשפעתו על המשך עולם התורה בירושלים ובא"י היא אדירה
ואם כי באופן רשמי כיהן רק כראש ישיבה אחת בירושלים, יש לקבוע ללא היסוס שאין תלמיד חכם אחד מחכמי ארץ ישראל שגדל והתחנך בארץ, שאינו חייב לנהוג ברבי איסר זלמן כרבו המובהק, כי אין אחד מהם שלא חונך על ברכי שיטת לימודו ותורתו ולא הודרך על ידו. מכל הישיבות בארץ נהרו אליו לשמוע ולהשמיע, להנות ולהינות
נוטר הכרמים כתב:ר' פ"ת, אינני מבין את פליאתך.
....אבל משיחות ארוכות עם בני משפחה ותלמידים לא עלתה דמותו של ה'פיינער' והחייכן דייקא,
אלא אדם רם מעלה ובר דעת שתבע גם מסובביו להתנהג בדעת ובתבונה,
הקרוב קרוב קודם, וסביביו נשערה מאוד מאוד.
למי שלא אוחז מזה ובזה, הנושא של 'מצוה טאנץ' זר ומביך, ואולי גם לא ראוי.
מבשרי אחזה, בחתונתי השווער שלי התעקש, ואנכי גם התעקשתי, ולא שיתפתי שום פעולה.
רקדו עם הכלה ולא עם החתן ומשפחתו שהדבר היה זר ומנוכר להם, ולא חשו בנח עם זה,
ולא מתוך אידיאולוגיה עמוקה דייקא.
קל לי להבין את תחושת הגרש"ז זצוק"ל שזה היה רחוק ממנו מאוד - לפי הסיפורים.
.השוחט כתב:לענ"ד יציאתו של הגרש"ז, לא היתה משום מחאה, ולא טענות נגד הנוהגים.
[כמעט ברור לי שאם היו באים לשואלו משפחות חסידיות משני הצדדים, והיה עולה על דעתם לבטל, הוא היה מוחה על הביטול],
אלא שלא יאמרו, ופשוט שהיו כבר אומרים, שגם אצלו נוהגים בזה.
ויסיקו שגם משפחות עם חינוך ליטאי, חייבים לאחוז במנהג אבותם בזה.
או יסיקו שהבעל מחוייב להימשך אחר הנהגות משפחת אשתו, נגד ההלכה...
איש גבעות כתב:מאידך אני מצטרף לפליאתו של הרב פ"ת על הנהגתו של הגרש"ז בענין ה"מצווה טאנץ" ששורשו בגדולי החסידות ועוד בחיי חיותו של אביו.
מתפעל כתב:ה
האם יש למישהו מידע על הרב ידעאל מלצר?
האם הוא בחיי חיותו? עד 120. האם יש תמונה שלו? האם הוא רב שמכהן היכן שהוא?
מתפעל כתב:יישר כח
בעל התפארת, מה שמת בחיפוש שהצלחת למצוא את הסיפור?
בעל התפארת כתב:בנגיס/בענגיס - ספסלים
נוטר הכרמים כתב:הרב מתפעל, אני שמעתי את הסיפור בשם הרב בנגיס מפי רמ"מ שולזינגר.
מתפעל כתב:נו, צריך תלמיד חכם מובהק שמכיר ב' הספרים הללו לומר מבינות אם באמת רואים אותו מהלך.
גביר כתב:מתפעל כתב:ה
האם יש למישהו מידע על הרב ידעאל מלצר?
האם הוא בחיי חיותו? עד 120. האם יש תמונה שלו? האם הוא רב שמכהן היכן שהוא?
היה מורה, במשך זמן רב היה בשליחות כמורה בחו'"ל, אאל'ט בברזיל, אח"כ חזר לרחובות [היה גר ליד 'ישיבת הדרום' שהקים אביו], שם הכרתי אותו, לפני כמה שנים עבר לבני ברק וככל הידוע לי גר שם כיום ליד ילדיו.
גביר כתב:מספר מוכשר, אוצר מהלך של סיפורים מכלי ראשון על אודות גדולי ישראל. סיפר לי כמה פעמים שמלבד הספר שכתב על סבו יש עמו בכתובים גם ספר על אודות אביו.
מתפעל כתב:"סיפר הצדיק הירושלמי הרב ר' אריה לוין ז"ל :
זכיתי להיות שליח מצוה להביא תשורה יקרה מגדול לגדול, והבאתי למרן הרב קוק זצ"ל את ספרו של
הגאון ר' איסר זלמן מלצר ז"ל אבן האזל מיד עם צאתו מבית הדפוס.
הרב הפליג בשבח תורתו של הגרא"ז ודרך עיונו הבהיר והישר, ואף הוא הגדיר ואמר:
ר' איסר זלמן מלצר, הרי דרך הלימוד שלו, הוא דרך הגאון ר' יחיאל הליר ז"ל בספרו: עמודי אור.
כשחזרתי וספרתי את הדברים להגרא"ז , עמד משתאה ואמר : מתפלא אני כיצד תפס הרב את הדבר,
והרי באמת עיינתי הרבה בעמודי אור, וסיגלתי לעצמי את מהלך בירוריו בהלכה".
[בשדה הרא"ה, הרמ"צ נריה]
נו, צריך תלמיד חכם מובהק שמכיר ב' הספרים הללו לומר מבינות אם באמת רואים אותו מהלך.
תבא כתב:https://www.hebrewbooks.org/1501
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 65 אורחים
