ביליצר כתב: כבקברי צדיקים שבזה כתב הרמב"ם דנוהגים ללכת ,
בברכה המשולשת כתב:ביליצר כתב: כבקברי צדיקים שבזה כתב הרמב"ם דנוהגים ללכת ,
היכן כתב הרמב"ם על כך?
ביליצר כתב:בברכה המשולשת כתב:ביליצר כתב: כבקברי צדיקים שבזה כתב הרמב"ם דנוהגים ללכת ,
היכן כתב הרמב"ם על כך?
תעניות ד-יח
שבע תעניות האלו כל מקום שגוזרין אותם שם. אחר שמתפללין יוצאין כל העם לבית הקברות ובוכין ומתחננים שם. כלומר הרי אתם מתים כאלו אם לא תשובו מדרכיכם. ובכל תענית מתעניות הצרות שגוזרין על הצבור מתפללין תפלת נעילה בכל מקום:
בברכה המשולשת כתב:אלו (בין) דברי הרמב"ם המפורסמים שמראים הפוך (ויש עוד מקורות)
אדרבה, שם לא כתוב שום דבר על קברי צדיקים, כי הרמב"ם פסק כמ"ד השני
בברכה המשולשת כתב:ביליצר כתב:בברכה המשולשת כתב:ביליצר כתב: כבקברי צדיקים שבזה כתב הרמב"ם דנוהגים ללכת ,
היכן כתב הרמב"ם על כך?
תעניות ד-יח
שבע תעניות האלו כל מקום שגוזרין אותם שם. אחר שמתפללין יוצאין כל העם לבית הקברות ובוכין ומתחננים שם. כלומר הרי אתם מתים כאלו אם לא תשובו מדרכיכם. ובכל תענית מתעניות הצרות שגוזרין על הצבור מתפללין תפלת נעילה בכל מקום:
יתן חן כתב:כשלמדתי הגמ' בכתובות שבקש רבינו הק' נר יהא דלוק במקומו וכו', הבנתי מהמפרשים שם שזהו העניין שצדיקים אף במיתת קרויים חיים, ולפיכך אין זה תפילה אל המתים.
תפילה על הרשעים המתים מותרת ונצרכת, תפילה אל המתים הרשעים כנראה לא מועלת.בברכה המשולשת כתב:יתן חן כתב:כשלמדתי הגמ' בכתובות שבקש רבינו הק' נר יהא דלוק במקומו וכו', הבנתי מהמפרשים שם שזהו העניין שצדיקים אף במיתת קרויים חיים, ולפיכך אין זה תפילה אל המתים.
דהיינו שתפילה על המתים אסורה רק במתים רשעים?
בברכה המשולשת כתב:לא הבנתי.
יש בגמ' שני מ"ד למה הולכים לקברים.
הרמב"ם פסק כמ"ד שזה כסימן עבורנו, ולא כמ"ד שיבקשו עלינו רחמים.
ביליצר כתב:בברכה המשולשת כתב:ביליצר כתב:בברכה המשולשת כתב:ביליצר כתב: כבקברי צדיקים שבזה כתב הרמב"ם דנוהגים ללכת ,
היכן כתב הרמב"ם על כך?
תעניות ד-יח
שבע תעניות האלו כל מקום שגוזרין אותם שם. אחר שמתפללין יוצאין כל העם לבית הקברות ובוכין ומתחננים שם. כלומר הרי אתם מתים כאלו אם לא תשובו מדרכיכם. ובכל תענית מתעניות הצרות שגוזרין על הצבור מתפללין תפלת נעילה בכל מקום:
ולי הקטן נראה דמהא דלא הפך הר"ם את הדבר לאיסור גורף ועיקר הסתייגות הרמב"ם מזה הוא על עמך בית ישראל שאכן לא ידרשו אל המתים ממש ויעברו חלילה ..., לכן התנסח באופן זה, אך לבקש להיות מליצי יושר כמבואר במשנה ברורה לית לו בה[/b].
דעת המשנה ברורה שמבקשים רק מהקב"ה ולא מצדיקים, בסימן תקפא ס"ק כז כתב:(כז) הקברות – דבית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים, והתפילה נתקבלה שם יותר. אך אל ישים מגמתו נגד המתים, אך יבקש מהשם יתברך שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר.
מה שנכון נכון כתב:בברכה המשולשת כתב:לא הבנתי.
יש בגמ' שני מ"ד למה הולכים לקברים.
הרמב"ם פסק כמ"ד שזה כסימן עבורנו, ולא כמ"ד שיבקשו עלינו רחמים.
ראה בקישור שנתתי לעיל, שאי"ז מוכרח שפסק כמ"ד זה לאפוקי חבירו.
בתבונה כתב:ביליצר כתב:בברכה המשולשת כתב:ביליצר כתב:בברכה המשולשת כתב:ביליצר כתב: כבקברי צדיקים שבזה כתב הרמב"ם דנוהגים ללכת ,
היכן כתב הרמב"ם על כך?
תעניות ד-יח
שבע תעניות האלו כל מקום שגוזרין אותם שם. אחר שמתפללין יוצאין כל העם לבית הקברות ובוכין ומתחננים שם. כלומר הרי אתם מתים כאלו אם לא תשובו מדרכיכם. ובכל תענית מתעניות הצרות שגוזרין על הצבור מתפללין תפלת נעילה בכל מקום:
ולי הקטן נראה דמהא דלא הפך הר"ם את הדבר לאיסור גורף ועיקר הסתייגות הרמב"ם מזה הוא על עמך בית ישראל שאכן לא ידרשו אל המתים ממש ויעברו חלילה ..., לכן התנסח באופן זה, אך לבקש להיות מליצי יושר כמבואר במשנה ברורה לית לו בה[/b].דעת המשנה ברורה שמבקשים רק מהקב"ה ולא מצדיקים, בסימן תקפא ס"ק כז כתב:(כז) הקברות – דבית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים, והתפילה נתקבלה שם יותר. אך אל ישים מגמתו נגד המתים, אך יבקש מהשם יתברך שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר.
ביליצר כתב:משנה ברורה תקע"ט
(יד) קברי כותים - עיין במ"א שכתב דלפי טעם השני הנאמר בגמרא שהוא כדי שיבקשו המתים עלינו רחמים אין לילך לקברי כותים עיי"ש בגמרא ובפרט לפי נוסח שלנו שאומרי' בער"ה ועיוה"כ על ביה"ק בודאי צריך דוקא קברי ישראל [מ"א] ולבד כ"ז במקומות שמעמידין גילולים על קבריהן בודאי אין נכון להתפלל שם:
תקנ"ט -מא
(מא) על הקברות – של ישראל, כדי שיבקשו עלינו רחמים.
בתבונה כתב:ביליצר כתב:משנה ברורה תקע"ט
(יד) קברי כותים - עיין במ"א שכתב דלפי טעם השני הנאמר בגמרא שהוא כדי שיבקשו המתים עלינו רחמים אין לילך לקברי כותים עיי"ש בגמרא ובפרט לפי נוסח שלנו שאומרי' בער"ה ועיוה"כ על ביה"ק בודאי צריך דוקא קברי ישראל [מ"א] ולבד כ"ז במקומות שמעמידין גילולים על קבריהן בודאי אין נכון להתפלל שם:
תקנ"ט -מא
(מא) על הקברות – של ישראל, כדי שיבקשו עלינו רחמים.
זה גמ' בתענית ט"ז ע"א "וחד אמר כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים"
ועכ"פ בזה המשנה ברורה בעצמו מפרש להדיא את הפשט (תקפא ס"ק כ"ז) וכן במהרי"ל .
שמבקשים מהשם יתברך שזכות הצדיקים שוכני עפר יעורר רחמים עלינו . ולא שמבקשים מהצדיקים כלום.
כתוב גם אם יש מלאך מליץ וכו', ואין לבקש ממלאכים חלילה. כך גם המתים מעוררים רחמי שמים, ואין לבקש ממתים חלילה.
ביליצר כתב:בתבונה כתב:ביליצר כתב:משנה ברורה תקע"ט
(יד) קברי כותים - עיין במ"א שכתב דלפי טעם השני הנאמר בגמרא שהוא כדי שיבקשו המתים עלינו רחמים אין לילך לקברי כותים עיי"ש בגמרא ובפרט לפי נוסח שלנו שאומרי' בער"ה ועיוה"כ על ביה"ק בודאי צריך דוקא קברי ישראל [מ"א] ולבד כ"ז במקומות שמעמידין גילולים על קבריהן בודאי אין נכון להתפלל שם:
תקנ"ט -מא
(מא) על הקברות – של ישראל, כדי שיבקשו עלינו רחמים.
זה גמ' בתענית ט"ז ע"א "וחד אמר כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים"
ועכ"פ בזה המשנה ברורה בעצמו מפרש להדיא את הפשט (תקפא ס"ק כ"ז) וכן במהרי"ל .
שמבקשים מהשם יתברך שזכות הצדיקים שוכני עפר יעורר רחמים עלינו . ולא שמבקשים מהצדיקים כלום.
כתוב גם אם יש מלאך מליץ וכו', ואין לבקש ממלאכים חלילה. כך גם המתים מעוררים רחמי שמים, ואין לבקש ממתים חלילה.
אכן חלילה חלילה ,,אבל תקרא שוב כי אותיות מחכימות ותחכם עוד !
עושה חדשות כתב:מי שיש לו חולה בתוך ביתו הולך לחכם ומבקש ממנו להעתיר עליו, כי תפילתו של החכם רצויה יותר. כך מקובל כשר וישר. אבל אם מת אותו החכם, והולך הלה אצל קברו ומבקש ממנו שיעתיר בעדו, בזה באנו למחלוקת האם ראוי לעשות כן או לאו. וכנ"ל ידוע חומר הענין (להאי שיטה) להתפלל למכניסי רחמים וכו', ולבקש ממלאכי עליון שיחלו פני ה' במיטב הגיון, לשים המלאך אמצעי בינו ובין הבורא. ויל"ע מאי שנא ובמה חומר הענין. הן אמנם אפשר לטעון שאדם חי יש לו זכות להתפלל, ואילו מת או מלאך אין לו זכות כזו ואין תפילתו עושה רושם כלל, וממילא אין מה לבקש ממתים דברים שכאלו, וטעות ביד המבקש. אבל עדיין לא מובן איזה צד איסור יש בזה, למה לבקש מאדם חי שיתפלל זה הגון וראוי, ואילו לשים מגמתו אל המתים זה אסור.
כיוצא בדבר יש לשאול, בזהירות המתבקשת, לפי הא דמשמע מדברי כמה מרבותינו, שיש בעבודה זרה כח קצת להועיל באופנים מסויימים. והנה אסרה תורה לעובדם, גם באופן של דור אנוש, שיודע מי מקור הכוחות כולם אלא שסובר שה' האציל להם כבוד וכח. והנה דעת כמה מרבותינו שיש לבעל בחירה כח להזיק לחבירו גם בלתי שייגזר עליו. ופשוט לפי דבריהם שאם רואה בחבירו שיכול להיטיב לו או להרע לו, ומנסה לפייסו ולהתרצות בפניו בכל מאי דאפשר בכדי שייטיב לו ולא ירע לו, אין בכך איסור. ואם נענה חבירו והיטיב לו, ה"ה מודה לו ומשבח אותו ברבים ואף עורך סעודה גדולה לכבודו. ואילו מי שבא לפייס ולהתרצות בפני הירח והשמש וכל צבא השמים, חטא עבודה זרה ואביזריהו בידו. ומאי שנא. ובעצם זה קשה גם אם נניח שאין לע"ז שום כח בעולם, ומ"מ האדם שטועה בהם וסובר שיש להם כח כל דהו כעין מש"כ האוה"ח שיש כח ואפשרות בידי בעל בחירה, ומחמת כך הוא בא להתרצות להם שיועילו לו ולא יזיקוהו. מהו חומר הענין שבזה אשר נחשב כפונה אל אלהים אחרים.
לא הבנתי, אם תוכל בבקשה לפרש.יבנה כתב:והמקורות שהביא המבי"ט שעשו כן, אפשר לדחוק שלא היה לכתחילה.
אפשר גם לבקש מאדם פשוט להתפלל הגם שאין רצון הקב"ה שהוא ינהיג אותי.מקדש מלך כתב:שכיון שרצון השי"ת שהצדיקים ינהיגו את ישראל, וגם הבקשה שיתפללו עבורנו היא בכלל,
ואם טעה לחשוב על אדם מסויים שיש לו כח לישא משקל אלף גמלים, וטעות בידו, האם ל'משתף' ייחשב?יוצר אור כתב:בזה נראה פשוט, דבשמש מייחס לה כוחות שלא נמצאים בה, ואף אם טועה, הרי זה בפועל שיתוף, משא"כ אדם, יש בו כוחות אלו, וכיוון שכן הרי לנו שהקב"ה תיקן כח זה בעולם בשביל שיתמודדו מולו, ולכך שרי להשתדל נגד כח זה. ודו"ק.
עושה חדשות כתב:מקדש מלך כתב:שכיון שרצון השי"ת שהצדיקים ינהיגו את ישראל, וגם הבקשה שיתפללו עבורנו היא בכלל,
אפשר גם לבקש מאדם פשוט להתפלל הגם שאין רצון הקב"ה שהוא ינהיג אותי.
קצת הסתבכתי שם, אם תוכל בבקשה להעתיק לכאן את עיקרי הדברים והספיקות. (לא נ"ל שיהיה בכוחי לברר, ועיניך הרואות שאין לי כאן שום בהירות, אבל יש כאן אחרים שיוכלו לעזור).מקדש מלך כתב:ושם באמת כתבתי כמה נקודות שיש לברר ולהסתפק, ואם יהיה ביכולת כת"ר לברר אותם אודה לו.
לענ''ד, אין בעיה לבקש בקשות ממתים אם זה לא נעשה בדרך תפילה, וכן הוא הרבה בחז''ל שביקשו בקשות ממתים.
ועיקר החילוק בזה הוא נפשי, האם זה בצורה של בקשה כאדם המבקש מחבירו, או בצורה של תפילה שהיא התבטלות והשתעבדות לכח עליון [נראה לי שזה גם הביאור אף ברעו של דורש אל המתים 'מעונן ומנחש' שהתקשה בזה הרשב''א מאוד שהרי הרבה דברים מצאנו בחז''ל, והרשב''א שם הלך בדרך של האם זה ודאי או לא, והוא ענין תמוה שאם מותר בודאי למה לא נחשוש אף לספק. ולו''ד היה נראה שעיקר הענין תלוי בצורה הנפשית שניגש לזה, אך זה יותר מורכב כבר].
ונראה שכיון שעיקר הענין בזה נפשי אף להתפלל לה' בצורה שנפש האדם מכוונת למת, אסור. היות ויש כאן עסק רוחני סביב המת, ורק לבקש מהמת עצמו דרך חולין כדבר איש אל רעהו, מותר. [ואם רוצה שה' יושיע אותו בזכות הצדיק, שלא יבקש את זה בקברו, מלבד הבעיה של האיסור להתפלל סמוך למתים, ואכמ''ל].
ולאור זאת אוסיף במליצה, פעם ראיתי ברשב''י מודעה של ''מעוררים'' על אלה שבסוף מסלול מגיעים לרשב''י בלי כובע וחחליפה ואי''ז בכבוד הראוי וכו' וכו', ואמרתי שאיפכא מסתברא, הצורה היחידה שמותר לדבר עם רשב''י זה רק בלי כובע וחליפה, היינו רק בצורה שאין לה דמיון של ההכנות הנפשיות והחיצוניות של תפילה, מי שבדווקא מגיע עם כו''ח או מי שמתנדנד, אות הוא שנכשל כבר ב'דורש אל המתים'.
יש ב' הנחות פשוטות. א' לומר על שום דבר בעולם שיש לו כח להשפיע או לשנות את ההשפעה, אף משום שקיבל את הסמכות לכך מאת הקב"ה הוא ע"ז גמורה. ב' הקב"ה נתן לבעלי בחירה כוח לפעול ולשנות דברים. והשאלה היא איך לשלב ב' דברים אלו.
יש מהלך הכי מיקל, שהאיסור רק לומר על דבר שהוא בעל הכח או מקור השפע. דהיינו הוא אחראי על שפע פירות, או מים וכו'. אבל לומר על א' שיש לו יכולת להשפיע בצורה חיצונית אינו ע"ז. וכך דעת המרכבת המשנה ואבן האזל לפרש הרמב"ם. אך הראשונים חלקו ע"ז וכך נפסק להלכה שאף זה בכלל ע"ז. וכפי שהארכתי טובא במקו"א. וא"כ אינו מועיל למעשה.
יש מהלך הכי מחמיר שחלוקה השפעה לא טבעית שמקורה מכוחות, לבין השפעה טבעית שהיא כח גשמי פשוט ולא שייך לאלהות כלל. ובעל בחירה יש לו כח גשמי ולא רוחני. ואז בעצם אסור תפילות ברכות וכו'. ובדרך זה הולך הרי"מ מורגנשטרן בקונטרסו. וההיתר למה שמותר רק ע"י שהצדיק מצטרף בצערו של מבקש הבקשה, ואז הוה כמו שליח ציבור שלו. שאינו אמצעי אלא צירוף של ציבור ואז א' מהציבור פונה לה'. או באופן אחר שהצדיק מתפלל על עצמו על צערו מצרתו של השני, והבקשה שהאדם מבקש מהצדיק הוא רק לגרום לו צער כדי שיתפלל לה' שיציל אותו מהצער של סבלו של השני. ואז צ"ע כאשר לא מודיעים אם היה ישועה, ושמא הצלתו מהצער של בקשה נוספת, או בשורה קשה וד"ל.
מש"כ בענין שיש כוח לע"ז לפעול, אני מוחה נמרצות, ומי שאמר כן אינו רבותינו. (צינזרתי כאן קטע חריף. עו"ח). אני מנסה לברר היטב מי אמר מה וכו', וזה ברור שאף אחד לא אמר שיש לע"ז כח לפעול שזה כפירה גמורה. אלא יש ב' מהלכים שתמוה מאוד אם למעשה יש היתר לחשוב כן.
א' האדם שהוא בעל בחירה ע"י מעשה טומאה שעושה מגביר את כח הטומאה בעולם, ועי"ז השפע יורד לטומאה ולא לקדושה. כי מחריב את הקשר בין ה' לעולם, ומנתק הצינורות וכו' וכפי שהרשב"א כתב בחי' אגדה בברכות על גוזל אביו ואמו וכו'. ושוב יש שידעו איך השפע שיורד לטומאה יגיעה אליהם. אבל אינו משום שהטומאה יש כוח, או שיכול להגביר השפעה למי שעובד אותו. אלא האדם עצמו שבעל בחירה מרבה טומאה, ומחריב את העולם. ולכן השפע יורד לטומאה. וכמו הרבה דרשות שנאמרו על חורבן הבית וגלות וכו'. ב' בכלל לא עסוקים בטומאה אלא במידת המלכות, שעובד אותה בפרט ולא את א"ס בעצמו וכ"כ ברמב"ן ועוד, ויש לי הרבה דברים בזה אבל אני עדיין באמצע בירור הענין.
שאלה גדולה. איני יכול כעת לעיין בספרים אבל אכתוב איזו נקודה ובהמשך בל"נ אוכל לשלוח מ"מ בזה. מקובלני שהדיוק הוא עבודה זרה, כלומר דבר שהוא זר ליחס בין יהודי לקב"ה.
יהודי מבקש עבור חבירו אינו זר ואדרבה, כל ישראל בנים הם לה' אלקיכם, והרי זה כאח המבקש עבור אחיו (חת"ס ידוע). אבל בן המלך הפונה לשרים ולמשרתים ולא לאביו המלך (מפני שאינו יודע שהם כגרזן ביד החוצב) הרי זה מעשה של זרות.
כנראה לענין נשמות הצדיקים והמלאכים כו' נחלקו אם הם כאופן הא' או כאופן הב'.
א. יש חילוק בין להתפלל אל המת או המלאך לבין לבקש ממנו בקשה. ההבדל הוא בכמות ההישענות עליו. מצינו גם בגמ' שביקשו בקשות ממתים וממלאכים, כלומר האיסור הוא ההישענות וההתבטלות כלפיהם שזה אסור גם כלפי אדם.
ב. עם מת או מלאך בדרך כלל היחס נוטה יותר לתפילה מאשר לבקשה טכנית כמו מאדם חי ולכן יש יותר חומרא.
ג. מה שהוא כדרך הטבע לא אסרה התורה ועל כן להשתחוות ולהתבטל כלפי מלך בשר ודם מותר וכלפי השמש והירח אסור, וגם כלפי המן או סטאלין שהחשיבו עצמם לבעלי כוחות על טבעיים אסור מצד זה.
מה החילוק בין כדרך הטבע ובדרך מיסטית?
1. יתכן שהחילוק הוא שכלפי דבר שהוא בדרך הטבע אפשר לעובדו גם בלא שום השתעבדות בשכלו אלא רק כצורך טכני וכמו כל השתדלות אחרת ולכן אי אפשר לאוסרו מבחינת גדרי ההלכה של עבודה זרה. ולגבי השמש והירח אולי דרך השפעתם אשר חלק ה אלקיך לכל העמים וגו' זה בצורת השתעבדות ולא שייך לתקשר איתם בלי זה, איני יודע.
2. אולי במלך בשר ודם ההשתעבדות היא לא בכל שכלו כי הוא יודע שמבחינת טוב ורע / עולם הערכים / סופר אגו שלו הוא לא משתעבד אליו, מה שאין כן בדברים מיסטיים שבדרך כלל צורת ההישענות היא בכל נפשו ומאודו.
3. החילוק של המבי"ט שלא יטעו אחריהם במקרה שזה מת או מלאך.
4. אי אפשר לדרוש מאנשים בעולם השפל שלא להתבטל כלפי אנשים חזקים פיזית, אבל אפשר שיכבשו את יצרם ולא ישתעבדו למתים ולמלאכים ולצבא השמים.
ד. יש חילוק בין גדרי עבודה זרה מבחינת הרעיון לבין גדרי העבודה שחייב עליה סקילה. למשל מי שמאמין שצריך לעבוד עבודה זרה ואינו עובדה, וכן גם מי שמתבטל ומשתעבד כלפי אדם אין חילוק עקרוני בינו לבין עבודה זרה, אבל בגדרים ההלכתיים זה שונה.
ה. האיסור ע"פ הרמב"ם בע"ז של דור אנוש אינו להאמין שה' נתן להם כבוד וכח, אלא לחלוק להם כבוד בצורת השתעבדות של השתחויה והקרבת קרבנות וכו', וכמדומה שמדוייק בדברי הרמב"ם שזה לא שה' לא חלק להם כח, אלא שזה לא מתייחס אליהם עצמם אלא הם ככלי ריק (וזה על אף דעתו שלכוכבים יש דעה) ואסור לחלוק להם כבוד.
לענין השאלה הראשונה לכאו' היות והמת או המלאך אינו מתפלל בהכרח שפונים אליו מחמת שיש לו עצמו כח [ואפילו שחושב שכוחו הוא שהתפילות יתקבלו סו"ס זה כוח עצמי ואינו תפילה] ואה"נ מי שחושב שגם מת או מלאך יכול להתפלל אז אין כאן איסור.
ולענין השאלה השניה לכאו' באמת החילוק הוא בין כוח טבעי לכוח רוחני שדומה לאלקות וממילא צריך לדעת איזה כוחות על טבעיים מייחסים לאדם מה הם ומה ענינם.
אשתדל להשיב כמיטב הבנתי, אבל איני מספיק בקי בסוגיה בשביל שזה יהיה הלכה למעשה, אלא רק בגדר ניסיון להבין.
נתחיל משיטת רוב רבותינו שהיה בע"ז ובכישוף כוח למשוך שפע על האדם.
המשמעות היא כזו יש את הנהגת השם המסודרת בין זו הקבועה בין המוסיפה שפע דרך העולמות להשפעה לעולמינו. ניסיון התערבות בפניה לאמצעים אם כבקשה מהם ואם כהשפעה עליהם בכישוף היא מוגדרת כהחשת פמליה של מעלה כלומר פעולת שינוי מההנהגה שנקבעה ע"י השם ולמעשה מרד בהנהגתו הבלעדית על הבריאה וניסיון לעקפה. לכן שפע אומנם יכול להגיע משם אבל מי שכביכול ישתף פעולה עם המבקש או המכשף נגד הנהגת השם הספציפית ולמעשה במסגרת הנהגת השם לאפשר זאת במסגרת תפקידה, זו המרכבה הטמאה והשפע יהיה שפע טמא שידבק אותו בה ויזיקו לפחות לעתיד לבוא.
וכן כשאדם מנסה לעשות זאת, לא במודע באמצעות הכוחות הטמאים, יש את בעיית הכפירה כדלהלן.
בנוסף אין כל כוחות מעלה בעלי בחירה בפועל והוא הדין המתים ,כך שאין זה בבחינת מניעת בעל בחירה להזיקו אלא כל אחד עושה תפקידו ובמסגרת עשיה זו למרכבה הטמאה יש תפקיד להכשיל בני אדם ולדבקם בה ואם הוא פותח לכך פתח זה תפקידם לנצלו.
לגבי בקשה שיתפללו עבורו נראה שיש לפי צד זה מספר בעיות ראשית בעיה מהותית שסוברים שחוץ ממרכבת הטומאה שניתן לה מרחב פעולה למימוש תפקידה שמצטייר כהנהגת אמצעים, אין שום מרחב פעולה שאינו מגיע במדויק מאת השם ובמרכבה הטמאה ברור שאין מתפקידה להתפלל על האדם . ממילא בקשה כזו היא כפירה והנחה שיש לשרי מעלה להם בחירה חופשית לפעול אחרת ממה שנקבע וזה עצמו ע"ז וראה דעת הרמבם להלן. אפשר שיהיו חלוקים לעניין זה לגבי בקשה כזו מצדיקים מתים או רק אבות האומה שאפשר שזה כן נקבע במסגרת תפקידם ואפשר לדון בעניין זה אבל לא כאן המקום.
אבל בקשה מצדיקים שיתפללו על יחיד שהם בעלי בחירה אין בה שום בעיה של כפירה וממילא ע"ז.
יש עוד טעם מהותי שאפשר להציע אבל הוא יסרבל את הדיון ולא נראה כנצרך, לכן בחרתי להשמיטו.
הבעיה השנייה היא כמובן דקות ההבחנה והיכולת בקלות להיסחף מתפילה שיתפללו לתפילה אליהם. ושוב מה שלכאורה באופן נורמלי אינו שייך בבקשה מצדיקים להתפלל.
לדעת הרמבם נראה שכל העיסוק בדרי מעלה כלשהם כיכולים לקבל החלטה חופשית כלשהיא הוא כפירה בעצם ושינוי מהמציאות האמתית שהוא לבדו בעל בחירה ולא האמצעים כלל וממילא לא ראוי להתפלל אליהם גם שיתפללו כי גם את זה אינם עושים באיזה שהוא תחום של חופש פעולה שניתן בהם . וראה מורה נבוכים א לג שמגדיר את הבעיה בע"ז כתפישת מציאות מוטעית בכבשונו של עולם ועצם הטעות הוא רואה כדבר הכי חמור וככל שהוא בדבר יותר מהותי הוא עוד יותר חמור ולכן רואה בהגשמה דבר הרבה יותר חמור מעבודה זרה בגדר אמצעים. ולכן אין זה נוגע כלל לתפילת צדיקים.
החולקים על הרמבם אינם סוברים שיש לאמצעים בחירה אלא שניתן בהנהגה מרחב פעולה שנגזר מפעולות האדם ומהדרך בה בוחר לפעול ואין כאן המקום להאריך.
מה שנאסר הוא שני דברים. עבודה (בד"כ הקרבת קרבנות, ומזה ד' עבודות והקטרה וניסוך), והגדלה (ובכלל זה תפילה והשתחויה). עי' רמב"ם ע"ז פ"ג ומו"נ ח"א פל"ו ותדוק בדבריו.
מר"מ אני לך-
שו"ת חת"ס או"ח סי' קס"ו
שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' רצ"ג
נפש החיים שער ג' פרק ט'
ולהעיר גם מטעות דור אנוש שחשבו שרצון השי"ת שנכבד משרתיו, ויל"ע ממצות 'וקדשתו'.
לא. וכפי שכבר הסברתי לעיל. מצוה אינה מכשירה דבר שהוא עבודה זרה. אלא שהעיקר החמישי מיסודות דתינו הוא שאין שום עילה לכבד את הכוכבים והמלאכים, כי אין להם שלטון ולא חפץ ורק מוטבעים על פעולתם. ואין חפץ ה' בכבודם.
ומי שטועה בה הוא טעות גדולה.
אבל הכבוד לכשעצמו אינו עבודה זרה, והבעיה בו שטועה בעיקר החמישי.
ומהרגע שה' חפץ בכבודם, שוב אין כאן בית מיחוש. גם אם הציווי עצמו אינו בדיוק על האופן הזה. ככל מנהגי חסידות שמקיימים את רצון ה' גם במה שלא ציווה (כמבואר במסילת ישרים). ולעיל כתבתי הוכחות לכך מכמה פנים.
וכבר ביארתי שאני מסתפק בגדרים המדויקים. האם החיסרון הגדול הוא דווקא בכוכבים ומלאכים שיש מקום לטעות שהם מנהיגי העולם, ובדבר שאין בכלל מקום לטעות ממילא אינו בכלל החשש.
או (בדומה למה שכתבתי קודם) שרק כבוד גדול של סגידה נחשב לטעות הנבערה, ולא כבוד פורתא, כפי הכבוד של חפצי צדיק.
או שמא כל כבוד שאין בו עילה כבר בכלל הפסול (וצ"ע מהתכבדו מכובדים שאומרים למלאכים).
לענ''ד, אין בעיה לבקש בקשות ממתים אם זה לא נעשה בדרך תפילה, וכן הוא הרבה בחז''ל שביקשו בקשות ממתים.
ועיקר החילוק בזה הוא נפשי, האם זה בצורה של בקשה כאדם המבקש מחבירו, או בצורה של תפילה שהיא התבטלות והשתעבדות לכח עליון [נראה לי שזה גם הביאור אף ברעו של דורש אל המתים 'מעונן ומנחש' שהתקשה בזה הרשב''א מאוד שהרי הרבה דברים מצאנו בחז''ל, והרשב''א שם הלך בדרך של האם זה ודאי או לא, והוא ענין תמוה שאם מותר בודאי למה לא נחשוש אף לספק. ולו''ד היה נראה שעיקר הענין תלוי בצורה הנפשית שניגש לזה, אך זה יותר מורכב כבר].
ונראה שכיון שעיקר הענין בזה נפשי אף להתפלל לה' בצורה שנפש האדם מכוונת למת, אסור. היות ויש כאן עסק רוחני סביב המת, ורק לבקש מהמת עצמו דרך חולין כדבר איש אל רעהו, מותר. [ואם רוצה שה' יושיע אותו בזכות הצדיק, שלא יבקש את זה בקברו, מלבד הבעיה של האיסור להתפלל סמוך למתים, ואכמ''ל].
ולאור זאת אוסיף במליצה, פעם ראיתי ברשב''י מודעה של ''מעוררים'' על אלה שבסוף מסלול מגיעים לרשב''י בלי כובע וחחליפה ואי''ז בכבוד הראוי וכו' וכו', ואמרתי שאיפכא מסתברא, הצורה היחידה שמותר לדבר עם רשב''י זה רק בלי כובע וחליפה, היינו רק בצורה שאין לה דמיון של ההכנות הנפשיות והחיצוניות של תפילה, מי שבדווקא מגיע עם כו''ח או מי שמתנדנד, אות הוא שנכשל כבר ב'דורש אל המתים'.
יש ב' הנחות פשוטות. א' לומר על שום דבר בעולם שיש לו כח להשפיע או לשנות את ההשפעה, אף משום שקיבל את הסמכות לכך מאת הקב"ה הוא ע"ז גמורה. ב' הקב"ה נתן לבעלי בחירה כוח לפעול ולשנות דברים. והשאלה היא איך לשלב ב' דברים אלו.
יש מהלך הכי מיקל, שהאיסור רק לומר על דבר שהוא בעל הכח או מקור השפע. דהיינו הוא אחראי על שפע פירות, או מים וכו'. אבל לומר על א' שיש לו יכולת להשפיע בצורה חיצונית אינו ע"ז. וכך דעת המרכבת המשנה ואבן האזל לפרש הרמב"ם. אך הראשונים חלקו ע"ז וכך נפסק להלכה שאף זה בכלל ע"ז. וכפי שהארכתי טובא במקו"א. וא"כ אינו מועיל למעשה.
יש מהלך הכי מחמיר שחלוקה השפעה לא טבעית שמקורה מכוחות, לבין השפעה טבעית שהיא כח גשמי פשוט ולא שייך לאלהות כלל. ובעל בחירה יש לו כח גשמי ולא רוחני. ואז בעצם אסור תפילות ברכות וכו'. ובדרך זה הולך הרי"מ מורגנשטרן בקונטרסו. וההיתר למה שמותר רק ע"י שהצדיק מצטרף בצערו של מבקש הבקשה, ואז הוה כמו שליח ציבור שלו. שאינו אמצעי אלא צירוף של ציבור ואז א' מהציבור פונה לה'. או באופן אחר שהצדיק מתפלל על עצמו על צערו מצרתו של השני, והבקשה שהאדם מבקש מהצדיק הוא רק לגרום לו צער כדי שיתפלל לה' שיציל אותו מהצער של סבלו של השני. ואז צ"ע כאשר לא מודיעים אם היה ישועה, ושמא הצלתו מהצער של בקשה נוספת, או בשורה קשה וד"ל.
מש"כ בענין שיש כוח לע"ז לפעול, אני מוחה נמרצות, ומי שאמר כן אינו רבותינו. (צינזרתי כאן קטע חריף. עו"ח). אני מנסה לברר היטב מי אמר מה וכו', וזה ברור שאף אחד לא אמר שיש לע"ז כח לפעול שזה כפירה גמורה. אלא יש ב' מהלכים שתמוה מאוד אם למעשה יש היתר לחשוב כן.
א' האדם שהוא בעל בחירה ע"י מעשה טומאה שעושה מגביר את כח הטומאה בעולם, ועי"ז השפע יורד לטומאה ולא לקדושה. כי מחריב את הקשר בין ה' לעולם, ומנתק הצינורות וכו' וכפי שהרשב"א כתב בחי' אגדה בברכות על גוזל אביו ואמו וכו'. ושוב יש שידעו איך השפע שיורד לטומאה יגיעה אליהם. אבל אינו משום שהטומאה יש כוח, או שיכול להגביר השפעה למי שעובד אותו. אלא האדם עצמו שבעל בחירה מרבה טומאה, ומחריב את העולם. ולכן השפע יורד לטומאה. וכמו הרבה דרשות שנאמרו על חורבן הבית וגלות וכו'. ב' בכלל לא עסוקים בטומאה אלא במידת המלכות, שעובד אותה בפרט ולא את א"ס בעצמו וכ"כ ברמב"ן ועוד, ויש לי הרבה דברים בזה אבל אני עדיין באמצע בירור הענין.
שאלה גדולה. איני יכול כעת לעיין בספרים אבל אכתוב איזו נקודה ובהמשך בל"נ אוכל לשלוח מ"מ בזה. מקובלני שהדיוק הוא עבודה זרה, כלומר דבר שהוא זר ליחס בין יהודי לקב"ה.
יהודי מבקש עבור חבירו אינו זר ואדרבה, כל ישראל בנים הם לה' אלקיכם, והרי זה כאח המבקש עבור אחיו (חת"ס ידוע). אבל בן המלך הפונה לשרים ולמשרתים ולא לאביו המלך (מפני שאינו יודע שהם כגרזן ביד החוצב) הרי זה מעשה של זרות.
כנראה לענין נשמות הצדיקים והמלאכים כו' נחלקו אם הם כאופן הא' או כאופן הב'.
מר"מ אני לך-
שו"ת חת"ס או"ח סי' קס"ו
שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' רצ"ג
נפש החיים שער ג' פרק ט'
ולהעיר גם מטעות דור אנוש שחשבו שרצון השי"ת שנכבד משרתיו, ויל"ע ממצות 'וקדשתו'.
עושה חדשות כתב:ולאור זאת אוסיף במליצה, פעם ראיתי ברשב''י מודעה של ''מעוררים'' על אלה שבסוף מסלול מגיעים לרשב''י בלי כובע וחחליפה ואי''ז בכבוד הראוי וכו' וכו', ואמרתי שאיפכא מסתברא, הצורה היחידה שמותר לדבר עם רשב''י זה רק בלי כובע וחליפה, היינו רק בצורה שאין לה דמיון של ההכנות הנפשיות והחיצוניות של תפילה, מי שבדווקא מגיע עם כו''ח או מי שמתנדנד, אות הוא שנכשל כבר ב'דורש אל המתים'.
עושה חדשות כתב:ואם טעה לחשוב על אדם מסויים שיש לו כח לישא משקל אלף גמלים, וטעות בידו, האם ל'משתף' ייחשב?יוצר אור כתב:בזה נראה פשוט, דבשמש מייחס לה כוחות שלא נמצאים בה, ואף אם טועה, הרי זה בפועל שיתוף, משא"כ אדם, יש בו כוחות אלו, וכיוון שכן הרי לנו שהקב"ה תיקן כח זה בעולם בשביל שיתמודדו מולו, ולכך שרי להשתדל נגד כח זה. ודו"ק.
לדעת הרמב"ם הרי באמת כ"ז מכלל העובדה מאהבה ויראה, שעושה זאת מטובה אישית, ובעי' שיקבל באלוה.
(כמובן לא הכוונה ללא שום אינטרס, אלא הכוונה היא שמחמת זה מקבל עליו את עול עבודה זרה כאל, הכח הראשי שהוא מקור ותכלית כל מעשיו).
אבל גם בלי הרמב"ם, הרי עבודה זרה היא בדרך של עבודה, וגם אם הכוונה יכולה להיות בשביל אינטרס, אבל מחמת זה הרי עובד אותה, כלומר מקבל אותה באלוהות, ורואה בה כח עליון, וזה בשונה מאדם שפעולותיו בתוך הטבע.
ולכאו' את השאלה יש יותר להעמיד על איסור מעונן ומנחש ודומיהם, ששם די ברור שיודעים באמת את העתידות, ומ"מ מותר לתכנן את העתיד על סמך ידיעות של חזאים וכלכלנים וכו', ורק מנחשים נאסרו והם תועבה שבגללה ה' מגרש את הגויים מן הארץ.
עושה חדשות כתב:שאלה אחרת
למה הטועה לסבור שהבורא יש לו גוף ח"ו, בין להרמב"ם ובין להראב"ד מ"מ לא הוי עובד עבודה זרה (וזה שאלה רק של מינות)
ואילו הרואה גוף וסובר שהוא הוא הבורא ית"ש ומקבלו עליו באלוה הוי עובד ע"ז ממש
דהיינו, מה החילוק בין המגשימים לעע"ז, אלו חושבים שהקב"ה יש לו דמות חמה, ואלו חושבים שהחמה היא הקב"ה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 311 אורחים