כבר נגעתי בשאלה זו קצת באשכול אחר, וגם שלחתי היום לשאול כמה חברים, ומתוך הדו"ד למדתי שראוי לעיין בנושא זה כדרכה של תורה, יען כי רבה המבוכה, והנושא חמור מאד.
מי שיש לו חולה בתוך ביתו הולך לחכם ומבקש ממנו להעתיר עליו, כי תפילתו של החכם רצויה יותר. כך מקובל כשר וישר. אבל אם מת אותו החכם, והולך הלה אצל קברו ומבקש ממנו שיעתיר בעדו, בזה באנו למחלוקת האם ראוי לעשות כן או לאו. וכנ"ל ידוע חומר הענין (להאי שיטה) להתפלל למכניסי רחמים וכו', ולבקש ממלאכי עליון שיחלו פני ה' במיטב הגיון, לשים המלאך אמצעי בינו ובין הבורא. ויל"ע מאי שנא ובמה חומר הענין. הן אמנם אפשר לטעון שאדם חי יש לו זכות להתפלל, ואילו מת או מלאך אין לו זכות כזו ואין תפילתו עושה רושם כלל, וממילא אין מה לבקש ממתים דברים שכאלו, וטעות ביד המבקש. אבל עדיין לא מובן איזה צד איסור יש בזה, למה לבקש מאדם חי שיתפלל זה הגון וראוי, ואילו לשים מגמתו אל המתים זה אסור.
כיוצא בדבר יש לשאול, בזהירות המתבקשת, לפי הא דמשמע מדברי כמה מרבותינו, שיש בעבודה זרה כח קצת להועיל באופנים מסויימים. והנה אסרה תורה לעובדם, גם באופן של דור אנוש, שיודע מי מקור הכוחות כולם אלא שסובר שה' האציל להם כבוד וכח. והנה דעת כמה מרבותינו שיש לבעל בחירה כח להזיק לחבירו גם בלתי שייגזר עליו. ופשוט לפי דבריהם שאם רואה בחבירו שיכול להיטיב לו או להרע לו, ומנסה לפייסו ולהתרצות בפניו בכל מאי דאפשר בכדי שייטיב לו ולא ירע לו, אין בכך איסור. ואם נענה חבירו והיטיב לו, ה"ה מודה לו ומשבח אותו ברבים ואף עורך סעודה גדולה לכבודו. ואילו מי שבא לפייס ולהתרצות בפני הירח והשמש וכל צבא השמים, חטא עבודה זרה ואביזריהו בידו. ומאי שנא. ובעצם זה קשה גם אם נניח שאין לע"ז שום כח בעולם, ומ"מ האדם שטועה בהם וסובר שיש להם כח כל דהו כעין מש"כ האוה"ח שיש כח ואפשרות בידי בעל בחירה, ומחמת כך הוא בא להתרצות להם שיועילו לו ולא יזיקוהו. מהו חומר הענין שבזה אשר נחשב כפונה אל אלהים אחרים. ענינים מקבילים קצת ראה עוד כאן וכאן וכאן.
ולכאו' בהגדרה המדוייקת של החילוק יהיה נפק"מ בכמה אופנים מצויים, כמו למשל אם מאמין בכוחות על-טבעיים שיש לאדם ופונה אליו מה"ט לעוזרו, או אם מאמין שהצדיק יכול לכוף את השמים לעשות רצונו, ועוד כיו"ב דברים גבוליים, שהם יכולים להיות היתר גמור או איסור חמור.
וכבר שאל כעין זאת המבי"ט בספרו בית אלוקים, הנה דבריו: "ונשאר עלינו מה שאנו רואים בתורה ובנביאים שכשהיו ישראל נמצאים בצרה היו באים אל הנביא שיתפלל בעדם אל ה' שיצילם מצרתם כמו שנאמר במתאוננים שבער בם אש ה' וצעק העם אל משה ויתפלל משה אל ה' ותשקע האש, כי נראה שצעקתם היתה למשה שיתפלל בעדם והוא התפלל ושמע האל תפלתו, וכן בשמואל ויאמרו כל העם אל שמואל התפלל בעד עבדיך אל ה' אלהיך ואל נמות כי יספנו על כל חטאתינו רעה לשאול לנו מלך, וכן ירמיהו שלח לו המלך צדקיהו התפלל נא בעדנו אל ה' אלהינו, וכן שרי החיילים אמרו אל ירמיהו תפול נא תחנתנו לפניך והתפלל בעדנו אל ה' אלהיך, וכן מצינו בר"ג ששלח זוגא דרבנן לר' חנינא בן דוסא שיתפלל על חולי בנו, וכן ריב"ז א"ל חנינא בני בקש עליו רחמים ויחיה הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה אמר ריב"ז אלו הטיח בן זכאי פניו בקרקע כל היום כולו לא השגיחו עליו וכו' וכן כיוצא בזה בשאר הדורות. וכפי מה שכתבנו בפרק ראשון בגדר התפלה, נראה דבר איסור לחלות פני איש יתפלל בעד אחר אל ה', כי כשהוא מעצמו מתפלל בעד חבירו או בעד הדור אין קושי בזה אבל שיבואו אליו ויחלו פניו שיתפלל בעדם אל ה' נראה כמשים אמצעיים בינו ובין השם והוא עון גדול, וכמו שנראה ממה שאמר בירושלמי אמר רבי יודן ב"ו יש לו פטרון אם באת לו צרה אינו נכנס אצלו פתאום אלא הולך ועומד על פתח חצרו של פטרונו וקורא לבן ביתו של פטרון והוא אומר לו איש פלוני בחוץ אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אם באת לך צרה לא תקרא לא למיכאל ולא לגבריאל אלא צווח לו והוא עונה לך הה"ד כל אשר יקרא בשם ה' ימלט. הנה מבואר שאין רשות לאדם לקרוא למיכאל או לגבריאל אלא לה' לבדו כמו שאומר המאמר לא תקרא לא למיכאל ולא לגבריאל. כי אין היתר אלא שיתפלל לאל יתברך שישלח מלאכו ויפיק צרכו. וא"כ באי זה אופן הותר לומר לנביא שיתפלל בעד העם. ונוכל לומר כי במלאכים או שום שר משרי מעלה בלבד הוא שנאסר שלא להתפלל אליהם שיהיו אמצעיים בינינו לבין בוראנו אבל בברואי עולם השפל הצדיקים והראויים שתהא תפלתם מקובלת לא נאסר משני טעמים. הראשון כי מצד מעלת ברואי עולם האמצעי אפשר שיטעו העולם אחריהם אם יתפללו אליהם שיהיו אמצעיים יבאו לחשוב שהם יכולים להטיב ולהרע ושראוי להתפלל אליהם מצד עצמם, אבל בברואי עולם השפל אי אפשר שיטעו בזה כיון שהם אנשים מורכבים בד' יסודות כמותם, וכמו שאמרו בענין המסית שיעבדוהו שאף ע"פ שקבל ממנו לעבדו אינו נסקל עד שיעבדוהו דמחכו ביה ואמרי מ"ש הוא מינן. טעם ב' מצד כי שרי מעלה אינם נכנסים תחת מקרי העולם וחסרונותיו. ואין להם צורך להתפלל לאל ית' על שום דבר כי אם לשבח ולהלל לשמו הגדול כל אחד כפי השגתו. ולכך אם מתפללים אליהם יטעו העולם, כי כמו שהם אינם נכנסים תחת המקרה והחסרון כמו כן יכולין להשלים חפצי איש ואיש ולהציל האנשים ממקרי הזמן וחסרונותיו. אבל האנשים גם כי יהיו צדיקים הם מוכנים להיותם נלכדים בפגעי העולם וקורותיו. ולכן כשבאים אליהם שיתפללו בעדם, אין מקום לטעות אחריהם, כיון שהוא אפשר שיקרה להם ג"כ כמקרה הזה. ולזה אמרו העם לשמואל התפלל בעד עבדיך אל ה' אלהיך ואל נמות. כלומר גם כי ה' הוא אלהיך והוא מציל אותך מכל פגעי העולם, עכ"ז גם אתה כאחד ממנו מורכב מהיסודות. וכן שרי החיילים אמרו לירמיהו והתפלל בעדנו אל ה' אלהיך. אבל צדקיהו שהיה צדיק שלח לירמיהו התפלל נא בעדנו אל ה' אלהינו כלומר כולנו שוים בעבודתו ית' ואנו תחת אלהותו יתברך".
ועדיין צריך אני לרב.