'שומע כעונה' לא בתורה ותפילה וברכות

[עושה חדשות]

האם מצינו 'שומע כעונה' בענינים נוספים התלויים באמירה.
נניח אם יש דין 'אמירה בקידושין', האם מועיל לזה שומע כעונה?
נדר ושבועה, האם חלים ע"י שומע כעונה?
לכאו' ספירת העומר אי מהני בה שומע כעונה יש בזה מן החידוש הנ"ל,
ועדיין אני מחפש אם יש עוד כעין זה.

[אראל]

לגבי ספיה"ע
ערוה"ש סי' תפט סעי' ד'
ומצוה על כל אחד לספור לעצמו ולא לשמוע מהש"ץ כשם שמצות נטילת לולב חל על כל אחד כמו כן מצוה זו ורק הברכה יכול לשמוע מהש"ץ ולענות אמן אבל הספירה חובה בעצמו

[במסתרים]

לגבי ספיה"ע

יש בזה מחלוקת כמובא בביאור הלכה ר"ס תפט ד"ה ומצוה, וכוונת הרב עושה חדשות למאן דאמר שומע כעונה.

[ביקורת תהיה]

נדר ושבועה, האם חלים ע"י שומע כעונה?

בשלהי פרק שבועות שתים בתרא מפורש דבשבועה בעינן עניה.

[ביקורת תהיה]

בספירת העומר טעמא רבה איכא דלא מהני שומע, שהרי אין האמירה בפה עצמותה של הספירה, אלא אמצעי מתוך כלל האמצעים המשמשים לספירה, שלא כשאר המצוות הנעשות בפה שכל מהותן היא האמירה.

[ביקורת תהיה]

'שומע כעונה' בתורה ותפילה וברכות.

לא מצאנו דין 'שומע כעונה' בתורה.

[דרומי]

מצאנו בשועה"ר הלכות תלמוד תורה פ"ב הי"ב. וראה בהערות הרב אשכנזי ז"ל שם.

[דרומי]

מצאנו בשועה"ר הלכות תלמוד תורה פ"ב הי"ב. וראה בהערות הרב אשכנזי ז"ל שם.

[ביקורת תהיה]

ראה בהערות הרב אשכנזי ז"ל שם.

עזרה, בבקשה!

[לבי במערב]

עזרה, בבקשה!

הוא בס"ע 534 ואילך, ומוסג"פ:

הערות להל' ת''ת פ''ב הי''ב - הגרמ''ש אשכנזי.pdf

(1.78 MiB) הורד 133 פעמים

[עושה חדשות]

הנפק"מ של שומע כעונה בדברי תורה זה לגבי מקומות ואופנים שמותרים בהרהור בד"ת אבל אסורים בדיבור. כגון קודם ברכה"ת (למאן דס"ל הכי) או ערום או נצרך לנקביו.

הגרד"ל שליט"א מציין ליד אברהם יו"ד סי' א על הש"ך סקכ"ט שהעיר שאילם יכול לחלוץ וישמע הקריאה מאחר, והעיר ע"ז כנ"ל דלא מצינו שומע כעונה בשאר קריאות ואמירות.

[חיים שאול]

בצל"ח בברכות כ"א ב׳ כ׳ שבשבועת הדיינים יש שומע כעונה וכמדו׳ כ׳ כן גם בקה"י ברכות יג ה, ויש בזה גם בנוב"י קמא יו"ד סז ותנינא קמז, ובאפיקי מגינים אוח סו"ס נט ובס׳ משנת אברהם על ס׳ חסידים סי׳ תי, וזכורני שהגרד"ל בספרו מדבר על הנושא

[ישא ברכה]

אני לא יודע האם הכלל אכן מוגבל רק לקיום מצוות ולא לעשיית פעולות במשפט התורה כמו קנינים וכדומה, (שההבדל בינהם הוא לא מספיק ברור וחד, ויש כמה הנהגות על פי התורה שיש לדון אם הם בכלל המצוות או בכלל כללי התורה). בכל אופן מסתבר שיש שתי קריטריונים שהם הכרחיים. 1. הכלל של שומע כעונה יכול להיות תקף בין האדם לבין בוראו ולא בין האדם לבין חבירו, ולכן הדיבור הרבה פעמים ענינו לבטות את הדברים כלפי הזולת ולהוציאם מכלל דברים שבלב, ועל אלו מסתבר שלא יועיל שומע כעונה.
2. עוד מסתבר שהכלל של שומע כעונה יכול להיות על תוכן אונברסלי ולא על תוכן אישי, כלומר על ברכה כללית ששמיעתה יכולה להיות אופן לקיים את התוכן הנרצה באמירה, אבל תוכן אישי שאמר האדם כלפי עצמו כמו למשל 'הריני נזיר' לא יהיה אפשר להעתיקו כלפי השומע כאילו אמר הדברים. שוב אני חושב שהכלל השני לא מוכרח, ויש לדון בו.

[עושה חדשות]

אני ממליץ לעיין בהקשר לזה, ב'זכר דבר' סימן כ (סוף הסימן).

הפנו אותי לעיין גם ב'בן מלך' שומע כעונה סי' א, ואינו תח"י.

[סעדיה]

הפנו אותי לעיין גם ב'בן מלך' שומע כעונה סי' א, ואינו תח"י.

[עושה חדשות]

תודה! אם אפשר בבקשה גם את סימן ה'.

[יוצר אור]

'שומע כעונה' בתורה ותפילה וברכות.

לא מצאנו דין 'שומע כעונה' בתורה.

שמעתי מת"ח גדול שליט"א לבאר מעלת שיעור בפני תלמידים, משיעור בטלפון, דשיעור בפני תלמידים הוה דיבור בד"ת מדין עונה, משא"כ בטלפון דהווה הרהור, אולי בל"נ אשאלהו מקורו איה. ויעוי"ש אות ו בהערות.

בשלהי פרק שבועות שתים בתרא מפורש דבשבועה בעינן עניה.

וכמובן ה"ה לנדר, דתרוויהו בעו ביטוי שפתיים.

[עושה חדשות]

גם הנידון של 'שומע כעונה' לגבי סיפור יציא"מ שייך לזה לכאו'.

[עזריאל ברגר]

נניח אם יש דין 'אמירה בקידושין', האם מועיל לזה שומע כעונה?

יש דין אמירה, וקיי"ל שאם נתן הוא ואמרה היא - אין דינם כנתן הוא ואמר הוא.
וראה לדוגמא מה שמצאתי שהאריך בזה בקישור https://www.yeshiva.org.il/midrash/39529 ולא ראיתי שדן בזה מצד "שומע כעונה", ודלמא כשאמרה היא - גרע טפי.

ומצאתי בקישור https://www.medethics.org.il/article/re011053a/ שכתב:

אילם ואילמת קידושיהם קידושין גמורים מן התורה [63]. האילם יכול לקדש בקידושי כסף על ידי רמיזה [64], וכן יכול לקדש על ידי קידושי שטר [65].
לעניין אמירת "הרי את מקודשת לי", שאינו יכול לומר, יכול לכתוב את המילים הללו, ויכתוב בפירוש שמבקש מהעדים שידעו שכוונתו במסירת הטבעת לאשתו היא ברורה ומוחלטת לשם קידושין [66].

ובהערה 66:

הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאהע"ז סי' כז סק"א. ועיי"ש שדחה פקפוקיו של השו"ת פני יהושע ח"ב סי' פד;