שמואל דוד כתב:כידוע לשון "שלש מאות" הוא גוזמא. עיין רשב"ם בפסחים דף קיט וע"ע חולין דף צ:
ויש להעיר, א) מדוע נקט מספר זה דוקא.
פרדס יוסף
וגם מצינו ת' לשון גוזמא, בברכות (ל"א.) אייתי כסא דמוקרא בת ת' זוזי, על דרך גוזמא דדבר הקנוי בסך זה הוא דבר חשוב כאות ת' שהוא מספר הגדול בכל א"ב, בוישלח (ל"ב, ו) וארבע מאות איש, שמואל א' (כ"ה, י"ג) כארבע מאות איש, ובש"ס ברכות (ה ע"ב כ. נ"א ע"ב) שבת (ל"א.) פסחים (ס"ב ע"ב) מגילה (ג.).
<ובתרגום יונתן בשלח (י"ז, ח) ועמלק שוור אלף ושית מאה מילין, והם ת' מאה פרסה, ובבבא קמא (פ"ב ע"ב) ומנחות (ס"ד.) ונזדעזע ארץ ישראל ת' מאה פרסה, ובפסחים (צ"ד.) ותענית (י.) מצרים ת' מאה פרסה, ועבודה זרה [י"ז ע"ב] אליהו פתקיה ת' מאה פרסה, ובחולין (נ"ט ע"ב) יומא (ס"ט ע"ב) גיטין (ס"ח ע"ב) כתובות (קי"א.) קידושין (מ.) סנהדרין (צ"ה ע"ב) ובראשית רבה [צ"ג, ז] ת' מאה פרסה והם בדרך גוזמא>.
ובקהלת (ו, ג) אם יוליד איש מאה, ג"כ על דרך גוזמא עיין שם בספר גשמי ברכה [קהלת ו, ג], ובהוריות (ג ע"ב) מאה שישבו להורות ובסנהדרין מיירי ודי בע"א, ופסחים (פ"ט ע"ב) מאה פפי, ובבבא קמא (כ"ז) מאה פנדי, ובשמיני (י"א, מ"ב) מרבה רגלים, ורש"י נדל שיש לו רגלים מראשו ועד זנבו, ובלשון צרפות הוא מאה, וכן כתוב בחולין (ס"ז ע"ב) נדל שיש לו ק' רגלים, ובספרי טבעים הביאו שהם במספר ל"ב לזכר ול"ד לנקיבה.
ושם בפסוק ו' ואלו חיה אלף שנים ג"כ גוזמא, ובדניאל (ה, א) לקבל אלפי חמרי שתי, והוא גוזמא דאין בכח אנוש, ובתהלים (ק"ה, ח) דבר ציוה לאלף דור ושנות עולם ו' אלפי שנה, ובמדרש שמואל רבתא [פרשה כ"ב סימן ד] באותו הלילה שברח דוד מפני שאול למד משמואל מה שאין תלמיד ותיק לומד לק' שנה, ועיין שם בהגהות רד"ל.
אהרן תאומים כתב:אולי רמז בדרך הגימט' ש=300 קר=300
החלק השלישי, מעשיות שאירעו בעולם כמו שנכתבו, אלא שדברו בהם לשון הבאי לדעתם כי לא יטעה בעל השכל שהם דברי הבאי, והם היו מתירים חלק זה שהוא לשון הבאי כענין שאמרו בגמ' תמיד דברה תורה לשון הבאי, דברו נביאים לשון הבאי, דברו חכמים לשון הבאי. דברה תורה לשון הבאי ערים גדולות ובצורות בשמים, דברו נביאים בלשון הבאי ותבקע הארץ לקולם, דברי חכמים לשון הבאי תפוח וגפן ופרכת, ושלשה מקומות אלו הם במשנה, כי בתלמוד ימצא הבאי לאין מספר, שלא ימנע כ"ג ולא ב"ג.
שבת קמט ב כתב:בשעה שביקש אותו רשע לעשות לאותו צדיק כך נמשכה ערלתו שלש מאות אמה והיתה מחזרת על כל המסיבה כולה שנאמר שבעת קלון מכבוד שתה גם אתה והערל ערל בגימטריא שלש מאות הוי
תוכן כתב:יש לעיין בשאלה זו מהא דאמרינן ביומא ט' א': 'אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה, יראת ה' תוסיף ימים, זה מקדש ראשון, שעמד ארבע מאות ועשר שנים ולא שמשו בו אלא שמונה עשר כהנים גדולים, ושנות רשעים תקצרנה, זה מקדש שני, שעמד ארבע מאות ועשרים שנה, ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים. צא מהם ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק, ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול, עשר ששמש ישמעאל בן פאבי, ואמרי לה אחת עשרה ששמש רבי אלעזר בן חרסום, מכאן ואילך צא וחשוב, כל אחד ואחד לא הוציא שנתו'.
והנה בספר יוסיפון יש לנו רשימה שלימה של כהנים גדולים, באופן שאפשר לשחזר במידה זו או אחרת את כל הכהנים גדולים לכל אורך ימי בית שני. בלי לדון בהבדלים המשמעותיים שיש בין מה שכתוב בגמרא ובין הרשימה הנ"ל, דבר אחד ברור יוצא, שברשימה הנ"ל לא נמצאו שלש מאות כהנים גדולים, ואפילו לא מאה. אמנם היו תקופות שחלקם לא הוציאו שנתם, אבל זה לא היה כך שנה אחרי שנה. וחשבתי לומר, שגם כאן המספר שלש מאות הוא גוזמא. אלא שלפי זה צ"ל שסיום המימרא ש'כל אחד ואחד לא הוציא שנתו', אין הכוונה שכל אחד ואחד, אלא שבמקרים רבים לא הוציאו שנתם. וכדמות ראיה יש להביא לזה מחשבון הגמרא, שכל אחד ואחד לא הוציא שנתו, וקשה, דמנין ליה לגמרא הא, אפשר דחמשה כהנים גדולים מתו בשנה אחת, וכהן אחד שימש לחמש שנים. אלא ע"כ צ"ל דהחשבון בגמרא הוא באופן כללי, בלי לרדת לפרטים. וצ"ע.
אדם קדמאה כתב:מרתא בת ביייתוס זה כמו שמחה בינם מערד
בייתוס היתה משפחת כהנים גדולה ועשירה והיו להם הרבה מרתות
אדם קדמאה כתב:מרתא בת ביייתוס זה כמו שמחה בינם מערד
בייתוס היתה משפחת כהנים גדולה ועשירה והיו להם הרבה מרתות
בזמנו של יהושע בן גמלא כבר דנו הקדמונים
מה שברור שבזמן החורבן לא היה מלך לשלם לו ולא יועיל כאן ט"ס
אדם קדמאה כתב:מרתא בת ביייתוס זה כמו שמחה בינם מערד
בייתוס היתה משפחת כהנים גדולה ועשירה והיו להם הרבה מרתות
בזמנו של יהושע בן גמלא כבר דנו הקדמונים
מה שברור שבזמן החורבן לא היה מלך לשלם לו ולא יועיל כאן ט"ס
שמואל דוד כתב:כידוע לשון "שלש מאות" הוא גוזמא. עיין רשב"ם בפסחים דף קיט וע"ע חולין דף צ:
מיללער כתב:שמואל דוד כתב:כידוע לשון "שלש מאות" הוא גוזמא. עיין רשב"ם בפסחים דף קיט וע"ע חולין דף צ:
בפסחים נז. אמרו עליו על יוחנן בן נרבאי שהיה אוכל ג' מאות עגלים ושותה ג' מאות גרבי יין וכו'
והערוך בערך גרב (ג) כתב ע"ז "וזה דבר גוזמא". (ובדר"א המהרש"א שבת יג: על מה שאמרו שם על חנניא בן חזקיה שהעלו לו' ג' מאות גרבי שמן, ציין שם לדברי הערוך שהוא גוזמא, ובאמת בערוך גופא אין הכרח שגם על זה כוונתו, אבל משמע מהמהרש"א שלמד בהערוך שבשניהם המכוון לגוזמא ולכן נקטו הלשון שלש מאות)
הנה דברי הערוך
קאצ'קלה כתב:לא מצאתי את דברי הערוך הללו בדפו"ר (רומי ר"ל בערך), ולא בכת"י לונדון 956 ולונדון 957 (הידוע בדיוקו), ולא בכתבי היד המצויים בJTS.
וכנראה נוסף בדפוס פיזארו רע"ז ומשם לדפוסים הבאים.
וצ"ע אם אינו 'גליון' זר שנכנס לתוך הספר.
מיללער כתב:חסר שם רק ג' מילין האלו של 'וזה דבר גוזמא'?
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 62 אורחים