דוד נ.א. כתב:מחילה מכבוד תורתו, זוהי גישה מסוכנת מאוד. לשים אגדות כגון גר הצדק בשוה עם האבות הקדושים והמסופר בתורה.
כללית, שגוי לדון לגופו של אדם. עזוב את אותם "חוקרים" שאתה מדבר עליהם. מטרתו של מחקר הוא לבסס דברים על עובדות, ולכן מבחינה מחקרית כל עוד לא נמצאו הניירות הדרושים וכו' או חלופות מחקריות/לוגיות/אמפיריות אחרות - הגיוני שאין להניח כאמת את קיומם של הדמויות או האגדות (ואני לא מדבר על דוגמה ספציפית). אם אני או או אתה או כולנו בוחרים לקבל זאת לאמת מסיבות אחרות כגון אמונתו במסורת אבותינו - זו בחירה (טובה, הרבה פעמים) שלנו, אך זו לא הוכחה מחקרית.
וישנם מספיק מקרים על אגדות שהתפשטו בעם ישראל, אך אמיתתם ההיסטורית מפוקפקת ואף הופרכה.
אפשר להזכיר את הדוגמה של הגולם מפראג הידוע שיסודותיו הסיפור רעועים מאוד. ואת הדוגמה של נתנה תוקף - שאף אם נקבל את הסיפור כהיסטורי (וכך ראוי, אחרי שמובא באו"ז בשם גדול שהיה קרוב לזמן המעשה) בכ"א הצורה שהוא נתפרש והתקבל ללא עוררין במשך שנים רבות בעם ישראל כאילו רבי אמנון חיבר את הפיוט בעצמו - ידועה כיום בוודאות כשגויה.
אז יש ליחס למסורות כבוד גדול (זה כל תקפנו המסורת על מעמד הר סיני, לולי כן היינו היום עסוקים בלהריע באיצטדיונים, ללקק סמארטפונים ולשלוח חרדים למריצות), אבל יש גם להניח את כבודם במקומם ולהשאיר את חוש הביקורת פעיל. אין הצדקה לתקוף את הבאים בגישה ביקורתית לאמת מסורות שאינן ביסודות האמונה של עם ישראל.
כבר כינוי מעשה הגר צדק כ"אגדה" - צורם מאוד!
כאשר (ביחס אל מעמד הר סיני, כדוגמא שלעיל) מסורת של מיליוני אנשים, דור אחר דור, בלי כל הפסקה, אינה נחשבת כ"הוכחה מחקרית", רק אם ימצאו אותו מצויר בתוך כתב הירוגליפי מצרי כל שהוא, או בתחריט אבן סלע עתיק שבמדבר סיני משונה,
הרי שהחיסרון הוא לא באמינות ובתקפות של המסורה וסמכותה, אלא בקריטריונים העקומים והמעוותים של המדע.
אם אמנם מבחינת אמונה, הנה חילוק רב בין עובדות מקראיות שהם מיסוד האמונה, ובין סיפורים מקובלים מדורות אלה,
הרי המחקר אינו מבדיל כלל: כולם מסורות עממיות ואגדות מגמתיות!
אדגיש שוב, ברור שרק האמת מבחינה היסטורית עובדתית מעניינת אותנו. נושאינו הוא אחר; מה נחשבת כהוכחה וראיה, ומה לא. זאת שאלה היא של שכל הישר, אשר כאן נפילה הגדולה, וקלונה הגלוי של עולם המדע.
עתה לענייננו, מעשה הגר צדק, דוגמא טובה היא, עד כמה המחקר משתטה;
הרי כבר גדולי התקופה ההיא, או מיד סמוך לה, העידו עליה לתומם, דוגמת רבי יעקב עמדין (הנודע בחוש ביקורת מחודד מאוד), רבי נחמן מברסלב באוקראינה, ולהבדיל גם מומר ידוע (סוף סוף, עד כשר אחד...) מפי רבי מנחם מנדל משקלוב - מתלמידי הגר"א (אולי יש עוד תיעוד מאותה התקופה, וצריך לבדוק), אך כל זה איננו שווה, וכמאן דליתא ממש.
רק גזיר מגזין לונדוני אנטישמי אחד, נאמן לגמרי!
החפץ חיים (סבי היה מתלמידיו המובהקים, משך כ14 שנים בישיבת ראדין), נולד סביבות שנת תקצ"ט,
בערך כשמונים ושש שנה אחר שעלה הגר צדק על המוקד. החפץ חיים בנעוריו, הנה למד תורתו בווילנה,
היא עיר מוקד הגר צדק. כל ימיו, הלא לא הפסיק החפץ חיים מלספר סיפורים מהגר צדק, כאשר קיבל אותם מזקני וילנה, (וכן היה החפץ חיים מספר, שעוד הספיק לפגוש איש שראה את הגר"א עצמו ז"ל).
עד השואה, הרי שמרו היארצייט של הגר צדק כל שנה, היינו ביהכ"נ הגדול של וילנה, ואף עלו על קבר אפרו המקודש, עיין
https://seforimblog.com/2020/07/in-prai ... blication/.
הלא בליטא, לא היה איש או אשה, ילד או ילדה, האינו מכיר סיפור של הגר צדק, שגדלו עליו בחינוכם. אך גם בשאר תפוצות, כולם ידעו זה.
הוי אומר שמדובר במסורת קרובה, לא רחוקה, המקובלת מסְפַּר דורות שלמים, של רבבות אלפי יהודים חכמים ונבונים, בלי שום פקפוק.
רק "שכל עקום" יכול לבכר קטע עיתון נוצרי, יותר ממסורה חיה ודינאמית מוסמכת כ"כ, בפי גדולים וצדיקים.
דמיון "הגולם מפראג" לכאן, הינו מגוחך לגמרי. מעיקָרה, הלא "אין מזכירים מעשה ניסים", ללא רצף מסורתי מסודר וידוע.
ועוד, הלא לא הבאת שום ראיה שהוא
לא היה. אז איזו הוכחה היא זו בעניינינו?!
(בלשון החיד"א ז"ל, מגדולי המבקרים, בשם הגדולים - מערכת גדולים אות ל [יז] מהר"ר ליווא (מפראג): והגאון מהר"ר נפתלי הכהן בתשובתו הבאה בשו"ת הגאון מהר"ר צבי סי' ע"ו כתב, אבי זקני מהר"ר ליווא מפראג אשר שמש ברוה"ק כמפורסם. ואני הדל קבלתי מרב אחד אשכנזי,
מעשה נורא שעשה על ידי מה שגילו לו מהשמים. ומזה נמשך שדבר עם הקיסר ביחוד כמו שעה וחצי, ועשה לו כבוד גדול,
כמו שכתב בספר צמח דוד [תלמיד המהר"ל]...).
גם רבי אמנון, לא שייך כלל לענייננו.
מדובר בדקדוקי עניות ממש. מה נ"מ אם רבי אמנון "חיבר" או "פרסם"?!
אטו יש מסורת כ"ש באירוע זה הקדום מלפני כ1000 שנה. הרי כולם מכירים אותו מהאור זרוע דווקא, אשר כל המחזורים מעתיקים משם.
אם חל שם איזה חוסר דיוק היסטורי כל שהוא,
בלתי משמעותי, איני יודע.
אבל כאן, הלא מדובר בסיפור שלם, לא מזמן היה, וקהילות שלימות מעבירות ומספרות אותו.
מסקנה: עלינו להשתחרר מהחשיבה המעוותת של המדע, הפוסלת כל הוכחה פנימית, כתובה ומקובלת, אף כאשר כל עם ישראל מעיד על משהו, וסומך בעיניים עצומות ועיוורות על דברי הכנסייה הקתולית, כלומר, שיש להאמין לרוצחים לא לנרצחים, לשורפים לא לנשרפים. עולם הפוך ראיתי, כי המדע - עקום!