שאלה במחשבת ישראל רציחת צדיק ע''י בחירה?

[ברזילי]

כעת ראיתי דברי ריד"ס בקול-דודי דופק (עשרת העמודים הראשונים), ותו"ד שהרמב"ם בתענית מדבר על תכלית הייסורים, ולא על הסיבה להם, עיי"ש וכיצד באר עפ"ז את המענה לאיוב
אינני בטוח שלשון הרמב"ם בהל' תענית עולה יפה עם ביאור זה

[סגן אלוף]

ואם תלכו עמי קרי

הרב אהרן ליכטנשטיין


"ואם תלכו עמי קרי" / הרב אהרן ליכטנשטיין לפרשת בחוקותי*


"ואם תלכו עמי קרי, ולא תאבו לשמֹע לי, ויספתי עליכם מכה שבע כחטאתיכם" (כ"ו, כא).

רש"י אל אתר מבאר מהי משמעות ההליכה בקרי: "רבותינו אמרו: עראי, במקרה, שאינו אלא לפרקים, כן תלכו עראי במצות". לדבריו הפרשה מדברת על מצב שבו עם ישראל אינו שקוע בקיום המצוות ובלימוד התורה, אלא עוסק בהם בצורה עראית ולא קבועה.


רבנו בחיי מפרש את הפסוק באופן אחר: "זו דרך התורה: כאשר יצליחו ענייניו של אדם, ויצאו לו על הנכונה, שיתבונן בעצמו וישית אל לבו כי הוא חסד ה' יתברך, לא מפני זכותו ומעשיו הטובים, וכענין שכתוב 'לא בצדקתך וביושר לבבך', וכאשר יבואו עליו צרות ומקרים, שיודה עלי פשעו לה', ויחשוב כי אין זה אלא מצד חטאו, ולא שיתלה אותם במקרה, כי אם יתלה זה במקרה, הנה הקב"ה יוסיף לו מאותו מקרה, וזהו שאמר 'ואם באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי קרי, והלכתי אף אני עמכם בקרי'...".


לדבריו התורה מדברת על מצב שבו עם ישראל תולה את הצרות הבאות עליו ביד המקרה, ולא במעשיו הרעים. התורה קוראת לאדם לראות כל צרה הפוקדת אותו כעונש על חטאיו, וממילא לחזור בתשובה. דברים דומים כותב הרמב"ם בתחילת הלכות תעניות: "מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבֹא על הצבור... ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו, ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן... וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות, וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתוב בתורה: 'והלכתם עמי בקרי, והלכתי עמכם בחמת קרי', כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו, אם תאמרו שהוא קרי - אוסיף לכם חמת אותו קרי" (א', א-ג).


בדברי הרמב"ם מוזכרות שלוש דרכים אפשריות לשפוט את המציאות. דרך אחת היא לחשוב שהמציאות מתנהלת ע"פ חוקי הטבע: אין שום דבר בלתי צפוי, ואין המציאות תלויה כלל בהתנהגותם של בני האדם. הדרך השנייה היא מה שהרמב"ם מכנה 'קרי': ראיית המציאות כאוסף של מקרים החורגים לפעמים מן הטבע הרגיל. גם לפי ההסתכלות הזו, אין המציאות תלויה במעשי האדם, כך שאין מקום לחפש סיבה לאירועים המתרחשים במציאות. הרמב"ם מזהיר מפני שתי התפיסות הללו, וקורא לראות את המציאות בדרך שלישית, השופטת את המציאות לאור מעשי האדם, ותולה את המאורעות השונים באופן שבו בני האדם מתנהגים. לפי תפיסה זו, לא יוכל האדם להסיר מעליו אחריות כאשר צרות מתרגשות עליו.

בבואנו ליישם את דברי הרמב"ם, אנו מוצאים את עצמנו בבעיה: האם אמנם אנו מסוגלים לפרש את המציאות כולה באופן כזה? האם יש ביכולתנו לתת הסברים רוחניים לכל אירוע שפוקד אותנו? בעצם היומרה לשפוט כך את המציאות ישנה גאווה לא קטנה, כאילו יש בידינו משקפיים א-לוקיות של שכר ועונש, ואנו רואים מיד את הקשר הישיר בין המציאות למעשי האדם. יכולת כזו מסורה לנביאים, ולא לאנשים פשוטים כמונו. חז"ל התייחסו באירוניה לבלעם, שחשב שיש ביכולתו להבין את מה שעומד מאחורי ההסטוריה: " 'ויודע דעת עליון' - השתא דעת בהמתו לא הוה ידע, דעת עליון הוה ידע?" (ברכות ז.).


מעבר לכך, בעצם המחשבה כאילו העולם כולו סובב מסביבנו ותלוי בנו ישנה יהירות מסויימת - האם אמנם כל אירוע קטן שמתרחש נובע מן ההתנהגות שלנו? כיצד, אפוא, אנו יכולים מצד אחד לקיים את דברי הרמב"ם, ולא להתייחס אל המציאות כאל מקרה, ומצד שני להיזהר מגאווה יתרה ומטעויות הרות אסון בשיפוט המציאות?


נראה שישנן שלוש דרכים להתמודד עם הבעיה: האפשרות הראשונה שעומדת בפנינו היא להחמיר, להחמיר, ושוב להחמיר. איננו מתיימרים לקבוע בוודאות מפני מה קפצה עלינו צרה זו או אחרת, האם בגלל מעשינו הרעים או בגלל דברים שאינם תלויים בנו, אולם בכל מקרה של ספק עלינו להחמיר ולפשפש במעשינו, שמא מעשינו הם שגרמו, ובשֶלם באה אלינו הצרה הזאת. אם אנו נדרשים להחמיר כאשר עומדת בפנינו חתיכת בשר שמקורה אינו ידוע, האם ייתכן שנקל ונתחמק מהתמודדות מעמיקה בנוגע לדברים הנוגעים לחיים הרוחניים והמוסריים שלנו? אפשרות נוספת העומדת בפנינו היא להתחזק בעבודת ה'. כאשר אדם נתקל במציאות קשה שאינה מובנת לו, עליו להתמיד בקיום המצוות ולהתקדם בכך, מתוך ציפייה לשינוי המציאות.

שוב, איננו מתיימרים לדעת דעת עליון, אולם תמיד אנו יכולים להשתפר בעבודת ה' ובקיום מצוותיו, ולצפות שמתוך כך יגאל אותנו ה' מן הצרה שפקדה אותנו. הדרך השלישית היא להגיע למדרגת 'חסיד', שיש לו יכולת לשפוט את המציאות ולחשוף את מה שעומד מאחוריה.

דרך זו דורשת כמובן עמל ויגיעה רבה, ואינה פתוחה לכל אדם ובכל זמן. מדברי הרמב"ן על הפרשה מתקבל הרושם, שאינו מסכים לחלוטין לדברי הרמב"ם ורבנו בחיי. הרמב"ן כותב, שהמצב האידיאלי הוא שאדם חולה לא ילך לרופא, אלא יתפלל לקב"ה שירפא אותו. בהקשר זה מוסיף הרמב"ן: "שאין דרכם של בני אדם ברפואות, אלא שנהגו (ברכות ס.) - אילו לא היה דרכם ברפואות, יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו, ויתרפא ברצון ה', אבל הם נהגו ברפואות, והשם הניחם למקרי הטבעים" (כ"ו, יא). לדברי הרמב"ן, במצב האידיאלי, שבו בני אדם אינם הולכים לרופא, המחלות באות עליהם מתוך בעיות רוחניות בלבד, וגם הריפוי בא ברצון ה', אולם היות שאנשים כן הלכו לרופא, ולא האמינו בקב"ה שירפא אותם, הגיב הקב"ה בהתאם, ועזב אותם ביד המקרה, כך שהמחלות והריפוי באות באופן מקרי וטבעי, ולא בעקבות סיבות רוחניות.

הרמב"ן מדבר אפוא על מצב, שבו באות על האדם מחלות באופן מקרי, בניגוד לדבריו של הרמב"ם, שכל הצרות הבאות על האדם נובעות מבעיות רוחניות שיש לו. ברם, יש להעיר שגם הרמב"ן לא דיבר על מגמה כללית של הקב"ה לעזוב אותנו ביד המקרה, אלא על תגובה מיוחדת של הקב"ה בעקבות התנהגות לא ראויה שלנו. מצב כזה, שבו הקב"ה רחוק מאיתנו ומניח אותנו "למקרי הטבעים", הוא עונש כבד מבחינתנו, ועלינו להיזהר שלא להגיע אליו, וכל שכן לא לראות בכך תמריץ לתלות את הצרות הבאות עלינו ביד המקרה.

[מעט דבש]

האוה"ח כתב לגבי יוסף שראובן שם אותו בבור אף שהיו בו נחשים לפי שרצה להוציאו מידם של בעלי בחירה שיכולים להרוג אף אם לא נגזר ע"כ וצריך זכויות גדולים כדי להינצל

נפש אליהו, לגרי"א וינטרויב זצ"ל

נפש אליהו לריא''ו עמ' רלא.GIF (63.85 KiB) נצפה 2493 פעמים

[תלמיד-חכמים]

בחגיגה (ד:) הובא מעשה דרב ביבי בר אביי שאמר לו מלאך המוות שפעם אחת המית בטעות את מרים מגדלא דרדקי במקום מרים מגדלא שער נשייא, ושאלו רב ביבי איך יש לו רשות לעשות כן, והשיבו מלאך המוות מן הכתוב "יש נספה בלא משפט".

וכתב רבינו חננאל שם (ה.):

יש נספה בלא משפט מעשה דמרים מגדלא נשיא ומרים [מגדלא] דרדקי דאתחלף ליה לשליחא ואייתי מרים מגדלא שער נשיא, ויש מי שאומר כענין חלום ראה דברים הללו. ולא עוד אלא רב ביבי בן אביי היה מתעסק בראיית השדים, לפיכך יש לומר כדרך הזה ראה, ואין סומכין עליו. ופתרון יש נספה בלא משפט - כגון אדם שהרג חבירו.

והנראה בכוונתו מקופיא, שלעולם כשמלאך המוות הורג, אין לומר "יש נספה בלא משפט", כיון שהמלאך אינו בעל בחירה, ועושה רק בגזירת שמים ובמשפט ה', ואין לסמוך על המעשה הזה המובא בגמ'. אבל באמת הכתוב "יש נספה בלא משפט" קאי על אדם ההורג חבירו, שהוא בעל בחירה ואכן יכול להרגו בלא משפט. וכדעת האוה"ח הידועה בענין.

[יוסף חיים אוהב ציון]

viewtopic.php?f=17&t=48713&p=614734&hilit=%D7%90%D7%93%D7%9D+%D7%A9%D7%94%D7%A8%D7%92+%D7%97%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%95#p614734
קדמוך רבנן.

[גדליה]

"ונראה מה יהיו חלומותיו"

הרב חנוך בן פזי זצ"ל

(לעילוי נשמת אבי מורי ר' טוביה ב"ר חנוך פזי ז"ל, כ"ו כסלו תשל"ה)

יוסף ואחיו חלוקים במשמעות חלומותיו של יוסף. האם אכן תולדות יעקב-יוסף, יוסף הממשיך את שרשרת המעשים והנבואות של אביו בדבר חיבור שמים וארץ, בחינת "סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". בשני חלומותיו של יוסף הוא חולם על שמים וארץ הנושקים יחדיו. בחלום הראשון הארץ בה מאלמים אלומים בתוך השדה, והולך ומתנשא לשמים, ובחלום השני והנה "השמש והירח ואחד עשר כוכבים"...
חיבור שמים וארץ הנו סודה ויסודה של היהדות על רגל אחת. כדברי הרבי מקוצק על הפסוק "ואנשי קודש תהיון לי" - מלאכי מעלה יש לרבש"ע רבי רבבות, כל רצונו של ה' באנשי קודש המשלבים אנושיות ושמימיות.
יוסף מספר לאחיו את החלום על אף שנאתם אותו, כי הלוא נבואה היא ואסור לנביא לכבוש את נבואתו. מאידך, אחיו חושדים בו שנביא שקר הוא וכל מחשבותיו להתנשא עליהם ולמשול בם. ובתור נביא שקר חייב מיתה. והמבחן האם נביא שקר הוא או נביא אמת, הוא "לכו ונהרגהו", ואז יוודע אם נביא אמת הוא. והיה ויצליחו להורגו, נביא שקר הוא כי
דבר ה' יקום לעולם, ועל כך נאמר "ויראו אותו מרחוק ויתנכלו אותו להמיתו" וכדברי אוה"ח הקדוש (לז כ) על הפסוק "ונראה מה יהיו חלומותיו" - "נתכוונו להוכיח כי דיבר שקר בחלומותיו. או לצד כי רעיוניו על משכבו סליקו (יעלו בחלום הלילה) והראיה כשיהרגוהו זה לך האות כי היה בודה (נבואותיו) מלבו".
ראובן משכנע אותם להשליכו לבור. ועל כך נאמר "ויצילהו מידם", באיזה נימוק שכנעם לבטל את מבחן הנבואה? מחדש האוה"ח חידוש מפליא באומרו: כדי להעמיד את נבואתו במבחן האמת, אי אפשר לעשות זאת על ידי בני אדם שהם בעלי בחירה חופשית המסוגלים בבחירתם להרוג אדם שלא נגזרה עליו מיתה מן השמים. ורק אם נשליכהו לבור בו נמצאים בעלי חיים שאינם בעלי בחירה, נוכל להעמידו במבחן. כנביא אמת ה' יצילהו מידם (כדניאל בגוב האריות).
אוה"ח (לז' כא') "ויצילהו מידם" - פירוש, לפי שהאדם בעל בחירה ורצון ויכול להרוג מי שלא התחייב מיתה, מה שאין כן חיות רעות לא יפגעו באדם אם לא התחייב מיתה לשמים. והוא אמרו ויצילהו מידם - פירוש, מיד הבחירה שבידם. ובזה סתר אמרו "ונראה מה יהיו חלומותיו". כי הבחירה תבטל הדבר, ואין ראיה אם יהרגוהו כי שקר דיבר.
וכאשר שב ראובן לבור, כעס ואמר לאחיו: שוב ביטלתם את מבחן האמת, במסרכם את יוסף בידי אנשים בעלי בחירה חופשית, למכרו כעבד. (ועיין בדברי אוה"ח פרשת מקץ מב' כב').
לאור הדברים הנ"ל נשאלת שאלה: הייתכן שייעשה דבר בעולם בלי השגחה, וימות אדם בלא דין? מקורם של דברי האוה"ח הם א. הזוה"ק בפרשתנו על הפסוק "והבור ריק אין בו מים", אבל נחשים ועקרבים יש בו. בתרגום חופשי טוב לו לאדם ליפול לבור נחשים שאם הוא צדיק, ה' יעשה לו נס... אבל לא בידם של שונאיו שרצונם להרוג לא יוכל להינצל מידם.
ב. מקור שני במסכת חגיגה (ד' ב') על הפסוק "יש נספה בלא משפט" (משלי יג'), שבו מלאך המוות הרג בטעות אדם בלא משפט.
בדברי רבנו חננאל (שם) המסביר את הגמרא שאדם בעל בחירה שהורג את חברו יש לומר שאין זו גזרה משמים, אלא נכלל בכלל נספה בלא משפט.
ג. מקור שלישי - רבנו יונה על הפסוק במשלי יז יב "פגוש דב שכול באיש, ואל כסיל באיוולתו". מפרש "בא להזהיר להישמר מכעס הכסיל, ומן המריבה עמו, כי ייתכן להימלט מן הדב ולא להימלט מנזק הכסיל ומכעסו".
השתלשלות המאורעות הביאה לידי מימוש החזון בברית בין הבתרים. וכדברי יוסף לאחיו: "לא אתם שלחתם אותי כי האלקים..." (מח' ח'), "ואלקים חשבה לטובה" (נ' כ').

[יוסף חיים אוהב ציון]

ספר בניהו בן יהוידע על ראש השנה דף יח/ב
ומי הרגו ישמעאל בן נתניה. הקשה טורי אבן למאי אצטריך להביא דבר זה, ועוד דבר זה מפורש הוא בכתוב ואין צריך לפרשו במתניתין עיין שם. ונראה לי בס"ד שבא ללמדנו הטעם דגזרו על הריגת גדליה צום ולא גזרו צום על הריגת שאר צדיקים גדולים, לכך אמר מי הרגו ישמעאל בן נתניה שהיה ישראל וגם הרגו בבחירתו הרעה שלא היתה גזרה מן השמים דהכי קיימא להו לרבנן שגדליה נספה בלא משפט, אבל שאר צדיקים נהרגו על ידי גוים וגם היתה גזרה מן השמים עליהם ואפילו זכריה הנביא ע"ה שנהרג על ידי ישראל גם כן היתה גזרה מן השמים ליהרג לתיקון עצמו בסוד הגלגול כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל, ועוד נמי גדליה כיון שנהרג על ידי ישראל היה חלול השם בדבר, כי נבוכדנצאר הרשע אויב ישראל עשה חנינה והניח שארית, וישראל באו וכרתו השארית