ערי הכהנים והלויים בראי הכתובים

[נוטר הכרמים]

ערי הלויים אם היו ג"כ משמשות למגורי הכהנים, בפשוטו בודאי, שאף הם בכלל לויים המה, ולא נשתנו לענין נחלה מכלל שבט לוי,
ואמנם מצאנו מפורש ביהושע (כא, יג-יט): וְלִבְנֵ֣י׀ אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן נָֽתְנוּ֙ אֶת־עִיר֙ מִקְלַ֣ט הָרֹצֵ֔חַ... כָּל־עָרֵ֥י בְנֵֽי־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּֽהֲנִ֑ים שְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה עָרִ֖ים וּמִגְרְשֵׁיהֶֽן.

[ועי' במשנה מעשר שני פ"ה מי"ד, ובתוספתא תרומות פ"ה ה"ח ובאור שמח הל' תרומות פ"ג ה"ב, ובתוספתא ביכורים פ"א דמשום ערי הלויים הכהן מביא ביכורים וקורא, וכן פסק הרמב"ם הל' בכורים פ"ד ה"ג. ועי' בהגהות הרש"ש ברכות כ, ב.
ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (סיני וליקוטים סי' ריא): תימה כהנים היכי מברכים והא אינם יכולים לומר על האדמה אשר נתת לאבותינו. וי"ל גם היה להם ערי מקלט].

וכך המשיך הדבר עד לימי חזקיה המלך כדכתיב בדבה"י (ב לא, יט): וְלִבְנֵי֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֲנִ֜ים בִּשְׂדֵ֨י מִגְרַ֤שׁ עָרֵיהֶם֙ בְּכָל־עִ֣יר וָעִ֔יר אֲנָשִׁ֕ים אֲשֶׁ֥ר נִקְּב֖וּ בְּשֵׁמ֑וֹת לָתֵ֣ת מָנ֗וֹת לְכָל־ זָכָר֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וּלְכָל־הִתְיַחֵ֖שׂ בַּלְוִיִּֽם.

ומאידך, כתיב בדבה"י (ב יא, יג-יד): וְהַכֹּהֲנִים֙ וְהַלְוִיִּ֔ם אֲשֶׁ֖ר בְּכָל־יִשְׂרָאֵ֑ל הִֽתְיַצְּב֥וּ עָלָ֖יו מִכָּל־גְּבוּלָֽם: כִּֽי־עָזְב֣וּ הַלְוִיִּ֗ם אֶת־מִגְרְשֵׁיהֶם֙ וַאֲחֻזָּתָ֔ם וַיֵּלְכ֥וּ לִיהוּדָ֖ה וְלִֽירוּשָׁלִָ֑ם כִּֽי־הִזְנִיחָ֤ם יָֽרָבְעָם֙ וּבָנָ֔יו מִכַּהֵ֖ן לַד'.

הרי מפורש שכבר בימי ירבעם נטשו את שדי המגרש ערי הלוים.

ומשמעות הכתובים שהלויים עזבו את מגרשי הערים מחמת ריחוקם מירושלים והיותם תחת שלטון מלכות ישראל וירבעם בן נבט, ואילו הכהנים עריהם היו סמוכים יותר לירושלים. וצ"ת.

אולם נראה כי בזמן בית שני [כאשר כבר לא שכנו הכהנים והלויים בערי מגרשיהם משום שבטלו ערי הלויים – ראה להלן], אזי רובם של הכהנים התיישבו בערי הגליל רחוק מירושלים, כפי שמתואר ומפורש בקינה 'איכה ישבה חבצלת השרון' לרבי אלעזר הקליר.

[וראה במאמר "קינת איכה ישבה חבצלת השרון" מאת הרב יחזקאל סלומון, קובץ אור ישראל (מאנסי) ד, תשנ"ו, עמ' קעא ואילך, ובמאמר "משמרות הכהונה בבית המקדש" מאת הרב צבי אברהם סלושץ, קובץ שמעתין 113, תשנ"ג, עמ' 65 ואילך].

[נוטר הכרמים]

ולפי כל האמור, לפלא מה שנקטו כמה מגדולי הדורות לדבר פשוט שהכהנים לא היה להם חלק בערי הלוים,

בהגהות מהר"ץ חיות (יומא נ, א):

ושבט לוי נטלו עכ"פ נחלה מ"ח עיירות ומגרשים. אבל כהנים לא נטלו שום חלק.

ועי' בשו"ת שואל ומשיב (מהדורא רביעאה ח"ב סי' קכא) בשם שו"ת שי למורא דלוים יש להם חלק בא"י אך לא כהנים, וראה עוד מש"כ הגרצא"י מייזליש ז"ל מלאסק בספר חדושי הגרי"ז יוסקוביץ (ח"ג סי' לא) בשם הפנים יפות, דלכהנים לא היה חלק בערי מגרש.

ועי' בצפנת פענח הל' תרומות פ"א ה"א בתו"ד וז"ל,

ובמה דפליגי בתוספתא דבכורים פ"א אם כהנים ג"כ יש להם חלק בערי מגרש וע' בספרי פ' שופטים פ"ס קס"ח דמשמע שם דכהנים אין להם חלק בערי מגרש וברש"י יומא דף נ' ע"א ובהוריות דף ו' דכהנים לא איקרו קהל.

ושוב ראיתי שכבר טעה בזה השואל בשו"ת הרשב"א (ח"ה סי' מב) והעמידו הרשב"א על טעותו זו, וז"ל,

עוד שאלת הא דאמרינן בפרק יש נוחלין מניין לו לפנחס שלא היה לו לאלעזר וכו' הקשו ר' בעלי התוס' ז"ל מאי קאמר, הרבה היה לו לפנחס מה שלא היה לאלעזר שנטל חלק בערי הלוים, ולא ירדתי לסוף דעתם שלא היה לכהנים חלק ונחלה בערי הלוים בשאר הארץ. ומקרא מלא דבר הכתוב שנאמר בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם, ע"כ.

תשובה אגב חורפיה לא עיין בה מר. אי משום קרא בענין הלוים כתיב על כן אמרתי להם בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה כשאר שבטים ערים לשבת נתנו ומהם היה לבני אהרן הכהנים. ומקרא מלא כתיב בספר יהושע ויתנו בני ישראל ללוים מנחלתם ע"פ ה' את הערים האלה וכו'. ויצא הגורל למשפחות הקהתי. ויהיו לבני אהרן הכהן מן הלוים ממטה יהודה וממטה שמעון וכו' ערים שלש עשרה.

[נוטר הכרמים]

ובבית שני לא נהג דין זה של ערי הלויים, עי' סוטה מח, ב, "משחרב בהמ"ק ראשון בטלו ערי מגרש", ולא נתבאר שם טעם בדבר, והרש"ש נתקשה בזה, ועי' משך חכמה לה, יג.

וכתב בספר דרך אמונה (ציון ההלכה הל' שמיטה ויובל פי"ג ס"ק א):

ונראה דהטעם דכיון שלא היו כל ישראל רק שבט יהודא ובנימין וקצת משאר שבטים ולא ישבו כפי חלוקת יהושע ולכן אין נוהגין ערי הלוים ג"כ והכהנים ישבו מפוזרים בהרבה ערים כדאי' בקינות לט"ב, ועי' תענית כ"ז א' וב"מ כ"ח א'. ועי' מנ"ח מצוה ת"ח שנסתפק כמה ערים נותנין ללוים בבית שני שהיו רק ב' שבטים ותמוה דבבית שני לא היו כלל ערי מגרש וכנ"ל.

ובספר פסקי תשובה ח"א סי' צב ביאר הטעם שבבית שני לא נהג ערי הלוים משום שבטלה חלוקת הארץ בחורבן בית ראשון ולא שבו ישראל כל אחד לנחלתו, וממילא ערי הלוים פקעו מהיות שייכים ללויים ועל כן אינם קולטות עוד, יעו"ש.
ובהסכמת הגאון בעל צפנת פענח זצוק"ל שהובאה בראש החלק השני האיר על כך,

בירושלמי מוכח דודאי הוי בבית שני מגרשי הלוים ערי מקלט, ועי' זבחים קיז דגם במדבר המחנה קלט, וזה דנפ"מ דכאן העיר וכאן מחמת לויים.

וראה עוד בכת"י מהרי"ל דיסקין שנדפס בספר הזכרון אדרת אליהו (לזכר הגר"א ראם; עמ' רפג) שנראה שנתחבט בזה.

[נוטר הכרמים]

אגב אציין שבספר פסקי תשובה שם בהערה מציין: ראיתי בספר הק' חסד לאברהם מעין ג נהר יג שכתב דצפת היא אחת מערי המקלט להציל נפשות, עכ"ל. והוא פלא, ואולי הוא ממ"ב עיר כי השם צפת אינו מוזכר בתנ"ך.

ויש להעיר על דבריו, חדא, כי העיר צפת נזכרה בנביא שופטים (א, יז): וַיֵּ֤לֶךְ יְהוּדָה֙ אֶת־שִׁמְע֣וֹן אָחִ֔יו וַיַּכּ֕וּ אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֖י יוֹשֵׁ֣ב צְפַ֑ת וַיַּחֲרִ֣ימוּ אוֹתָ֔הּ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שֵׁם־הָעִ֖יר חָרְמָֽה. ועוד, שהדבר הזה כבר מופיע בעוד מקומות, יעויין בספר יוחסין (לרבי אברהם ב"ר שמואל זכות; מאמר חמישי) ו

משם עלינו לעיר צפת הנקרא בספר שופטים (פרק א' פסוק י"ז) צפת ואומרים שהיא עיר מקלט וכל החכמים בוחרים ליקבר שם.

ובספר אמרי פנחס על הרה"ק ר"פ מקוריץ זצ"ל (מדור מעשיות וסיפורים אות לב):

כשביקש הרב ליסע לאה"ק דיבר שרצונו מאוד לישב בערי מקלט, כיון שהיא קולטת את הרוצח ויכולין להחבא שם וכו', והוא נ"י שמע שצפת היא קדש הנזכרת בערי מקלט בספר יהושע.

ואמנם בספר כפתור ופרח לרבי אשתורי הפרחי (פרק יא) איתא: לדרום של קדש כמו יום, על ראשי ההרים עיר ושמה צפת ואין זה חרמה, כי היא בארץ יהודה בחלק שמעון, והיא עיר חדשה מוסבת שם הישנה. וכן יש בארצה עיר אחרת ושמה גם כן צפת עדי בשם לווי. ולהלן שם: ואל הצפון עכברא צפת הנזכר, ועמוקה וקדש המקלט ומשם לירדן.

[בברכה המשולשת]

לא הבנתי את המחלוקת שכתר"ה שליט"א העלה.
הרי מהפסוקים ברור בעליל שצודק רבינו אשתורי הפרחי.
וצפת הנ"ל היא בדרום ואין לה קשר לצפת שבגליל.
האם אפשר בבקשה להעלות את דברי החסל"א לכאן?

[נוטר הכרמים]

לא הבנתי את המחלוקת שכתר"ה שליט"א העלה.
הרי מהפסוקים ברור בעליל שצודק רבינו אשתורי הפרחי.
וצפת הנ"ל היא בדרום ואין לה קשר לצפת שבגליל.
האם אפשר בבקשה להעלות את דברי החסל"א לכאן?

מאחר שלא ראיתי את דברי החסל"א במקורם אכן איני יודע אם יש כאן מחלוקת.
הבאתי את מה שעלה במצודתי היום כפרפרת לדברים החשובים שהובאו כאן בהודעה הראשונה והשניה.

[אראל]

הרב ה'נוטר'
אולי יש לכם דברים על דברי הרמב"ן התמוהים בפרשת מסעי, שנוקט שערי הלויים לא קלטו (ראה דבריו לה, יד), וזה לכאורה נגד מסקנת הש"ס, שהיו קולטות לדעת [יש להסביר דברי הרמב"ן שכונתו רק לערי מקלט הקולטין לדעת, אבל איני יודע האיך ליישב דבריו שם שמפרש הפסוקים עפ"י פשט, שארץ עבר הירדן הי' גדולה יותר מארץ ישראל עצמה, ולכן הי' שם שלש ערים כמו כל הארץ כולה, והאיך זה מוסבר להסביר שרק ערים הקולטים אף שלא לדעת חלקו בשוה]

[בברכה המשולשת]

לא הבנתי את המחלוקת שכתר"ה שליט"א העלה.
הרי מהפסוקים ברור בעליל שצודק רבינו אשתורי הפרחי.
וצפת הנ"ל היא בדרום ואין לה קשר לצפת שבגליל.
האם אפשר בבקשה להעלות את דברי החסל"א לכאן?

מאחר שלא ראיתי את דברי החסל"א במקורם אכן איני יודע אם יש כאן מחלוקת.
הבאתי את מה שעלה במצודתי היום כפרפרת לדברים החשובים שהובאו כאן בהודעה הראשונה והשניה.

כמובן, אלא שמטבעי אני מחבב גם פרפראות...

[לבי במערב]

ז"ל החסל"א שם:

צפ"ת רומז לנצח: נצח במ'ספר ק'טן עולה כ"ב, כמו צפ"ת עם הכולל.
והנה צפ"ת במ'ספר ק'טן עולה כ"א, כחשבון שם אהי"ה, לרמוז שמתנהגים עם הדר בה בי"ג מדות של רחמים גמורים משם הכתר. ולפיכך היא א' מערי מקלט המציל נפשות.
וגם צפ"ת במ'ספר ק'טן כ"א, ועם המלה - כ"ב, כחשבון כ"ב אותיות התורה. לרמוז שצפת מוכנת ומזומנת להשיג בה סוד עומקה של תורה, ואין אויר זך בכל ארץ ישראל כאויר צפת.
וגם נצ"ח בגי' קמ"ח, בסוד אם אין קמח אין תורה:

[לבי במערב]

ראה מבוא ל'שו"ת מהר"ם אלשיך' (ב"ב, תשמ"ב) פ"ב (ע' ט־י).


ב'אמרי פנחס' (השלם) ח"א, שער 'עולם ומלואו' אות נז:

כשביקש הרב [הרה"ק ר"פ מקאריץ נ"ע] ליסע לארץ הקודש, דיבר שרצונו מאד לישב בעיר מקלט, כיון שהיא קולטת את הרוצח ויכולין להחבא שם וכו'.
והוא ז"ל [תלמידו, הגה"ק ר' רפאל מבערשיד נ"ע] שמע, שצפת תובב"א היא קדש הנזכרת בערי מקלט בספר יהושע (כ, ז).

[מיללער]

[ועי' במשנה מעשר שני פ"ה מי"ד, ובתוספתא תרומות פ"ה ה"ח ובאור שמח הל' תרומות פ"ג ה"ב, ובתוספתא ביכורים פ"א דמשום ערי הלויים הכהן מביא ביכורים וקורא, וכן פסק הרמב"ם הל' בכורים פ"ד ה"ג. ועי' בהגהות הרש"ש ברכות כ, ב.]

ייש"כ על הציונים ומראה מקומות - בבחינת שלח לחמך וכו' כי ברוב הימים ימצאם מי שמבקש מ"מ בזה.

והנה ביסוד ערי הלוים נחלקו רבי מאיר ורבי יוסי במתניתין במס' מעשר שני פ"ה מי"ד וכן בתוספתא ביכורים פ"א ה"ד אי הערים היה להם לנחלה או רק לבית דירה, ובירושלמי במע"ש שם הביא שבזה תלוי גם המחלוקת במס' מכות אם הרוצח מעלה שכר להלוים כשנס שם לעיר מקלטו.

ולכאורה מצינו במשנה בסוף מס' ערכין (דף ל"ג ע"ב) שערי הלוים עברו לירושה ככל דיני נחלות, ואפי' ישראל שירש ירושת אבי אמו לוי ירש גם את אחוזתו בערי הלוים, האם זה רק לשיטת רבי יוסי דמסכת מע"ש או אף לר"מ מיירי מירושה שנחל 'הזכות' לדור שם אף אם אין להם חלק ונחלה.

ועל עצם הדין, הרי מקרא מלא דבר הכתוב "לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל" ולדברי רבי יוסי במה שונה ערי הלוים ונחלתם מנחלת שאר כל ישראל? ועי' ברמב"ן עה"ת במדבר יח, כ שכתב דערי הלוים לא מיקרי נחלה להם שלישראל ניתנו לערי מקלט - האם כוונתו לנקוט כשיטת ר"מ שהיו להם ללוים רק לדירה?