מותיב ומפרק כתב:יש לחקור מי חשיב "בעל המימרא" בעל המימרא בעצמו? או מי שגילהו? הרי אמרו בהדיא שאמרו משמי' ד"זקנים" א"כ אינו ידוע זהותו של בעל המימרא בעצמו.
מפענח כתב:וכיצד נכשל הרמב"ם חלילה בזה שבהדיא כתב ספרו הגדול תוך העלמת כל שמות אומריהם? ורוב הפוסקים שפעמים רבות אומרים בשם רבותינו סתם בלי לנקוב את השם. לי נראה פשוט שכל זה רק כאשר הינך המקור בלעדי של השמועה וכאשר אתה מעלים את השם, אתה מאבד שם האומרו, אך בספרי חז"ל (או ספרים שכבר נדפסו) אחרי שהועלו על הכתב ואתה כבר אינך מעביר את השמועה מדור לדור, האומר חז"ל כל אחד יכול לעיין ולמצוא את הדברים ואין כאן שום גזילה. כך נראה פשוט שלא שייך כלל אצלם (ומה גם המציין את המראה מקום) . אך עדיין צ"ע הא דמצינו אצל גדולינו, שמעתי מח"א בלי לנקוב המקור. כמו כן צ"ע הא בדורות שלפני הזוגות שהעלימו כלל את שמם של רבו מעתיקי השמועה.
מורה צדק כתב:לענ"ד, לרמב"ם היתה סיבה שלא לכתוב את שמות החכמים, הרי הוא רצה ליצור ספר שיאחד את כל העם, ואם יכתוב זה אומר כך וזה אומר כך, לא תעלה בידו מטרתו.
זקן ששכח כתב:מורה צדק כתב:לענ"ד, לרמב"ם היתה סיבה שלא לכתוב את שמות החכמים, הרי הוא רצה ליצור ספר שיאחד את כל העם, ואם יכתוב זה אומר כך וזה אומר כך, לא תעלה בידו מטרתו.
טענתך טענה מושכלת היא. גם רבינו הקדוש יצר 'סתם משנה' כאשר נקט ורצה להרגיל הלכה כדברי אותו תנא.
[ועדיין יש מקום להטעים הענין יותר, בזמן שמצאנו אותם לשונות שנזכרו לעיל אם לגבי עונש ואם לגבי גודל הזכות במסירת דבר בשם אומרו].
אהרן תאומים כתב:האם צריך להגיד רק את שם מי שאמר אף שאמר בשם אחרים או צריכים לומר שמעתי משלמה ששמע מדוד ששמע מישי ששמע מעובד ?
כמובן שוונתי לשאול בעיקר בגמרא אם כך הקפידו
כל שמעתתא דמתאמרה בבי תלתא קדמאי ובתראי אמרינן מציעאי לא אמרינן אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא אמר נחום הלבלר כך מקובלני מרבי מיאשא שקיבל מאבא שקבל מן הזוגות שקבלו מן הנביאים הלכה למשה מסיני בזורע שבת וחרדל בשנים ושלשה מקומות שנותן פאה מכל אחד ואחד ואילו יהושע וכלב לא קחשיב ש''מ
שמואל דוד כתב:מצינו בכ״מ לשון ״ראיתי מקשים״ א״נ ״מקשים העולם״ וכדומה. האם זה חסרון באמירת דבר בשם אומרו?
כדכד כתב: ואמר לי אחד מרבותי שליט"א
גל של אגוזים כתב:כדכד כתב: ואמר לי אחד מרבותי שליט"א
למה לא להגיד בשם אומרו...
כדכד כתב:נתקיים בו מה שפסק...
'שער יוסף' הוריות ו, א ד"ה אמר ר"ח. ובקצירת הא'ומר בא בספרו 'ברכי יוסף' יו"ד סי' רמב ס"ק כח.אתי שפיר כתב:החיד"א זצ"ל באיזהו מקומן (סליחה ששכחתי איה מקום כבודו) דן בזה באריכות . .
אליבא דאמת, הלא הוא ירושלמי מפורש (שבת פ"א ה"ב. הביאו החיד"א שם): "רבי חזקי' ר' ירמי' ר' חייא בשם רבי יוחנן: אם יכול את לשלשל את השמועה עד משה - שלשלה; ואם לאו - תפוש או ראשון ראשון, או אחרון אחרון . . ".אתי שפיר כתב: . . ומסיק שצריך לומר הראשון והאחרון בשלשלת השמועה . .
עזריאל ברגר כתב:שמואל דוד כתב:מצינו בכ״מ לשון ״ראיתי מקשים״ א״נ ״מקשים העולם״ וכדומה. האם זה חסרון באמירת דבר בשם אומרו?
א. ראיתי (כמדומני מהרבי מליובאוויטש) שכאשר מביאים מישהו לסתור את דבריו - לא ראוי להביאו בשמו, אלא אומרים "חכם אחד" וכיו"ב.
ב. לפעמים מדובר על קושיא שרווחת בקרב הלומדים, ולא ידוע מי הראשון שאמר אותה.
לבי במערב כתב:אליבא דאמת, הלא הוא ירושלמי מפורש (שבת פ"א ה"ב. הביאו החיד"א שם): "רבי חזקי' ר' ירמי' ר' חייא בשם רבי יוחנן: אם יכול את לשלשל את השמועה עד משה - שלשלה; ואם לאו - תפוש או ראשון ראשון, או אחרון אחרון . . ".אתי שפיר כתב: . . ומסיק שצריך לומר הראשון והאחרון בשלשלת השמועה . .
עזריאל ברגר כתב:אהרן תאומים כתב:האם צריך להגיד רק את שם מי שאמר אף שאמר בשם אחרים או צריכים לומר שמעתי משלמה ששמע מדוד ששמע מישי ששמע מעובד ?
כמובן שוונתי לשאול בעיקר בגמרא אם כך הקפידו
גמ' נזיר נו, בכל שמעתתא דמתאמרה בבי תלתא קדמאי ובתראי אמרינן מציעאי לא אמרינן אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא אמר נחום הלבלר כך מקובלני מרבי מיאשא שקיבל מאבא שקבל מן הזוגות שקבלו מן הנביאים הלכה למשה מסיני בזורע שבת וחרדל בשנים ושלשה מקומות שנותן פאה מכל אחד ואחד ואילו יהושע וכלב לא קחשיב ש''מ
ג"ז הובא בד' החיד"א הנזכרים, יעו"ש.עזריאל ברגר כתב:אבל תלמודא דילן חולק בזה . . גמ' נזיר נו, ב . .
לבי במערב כתב:אף תלמודא דילן בנזיר הובא בד' החיד"א הנזכרים, יעו"ש.
עזריאל ברגר כתב:מעניין מה הקשר בין רבי תנחום הלבלר, שדבריו פותחים את האשכול, לבין נחום הלבלר, שדבריו הובאו בהודעה הקודמת.
שניהם קיבלו מרבי מיאשא שקיבל וכו' עד הלכה למשה מסיני!
ר' יהושע מונדשיין כתב:כל המעיין בתנחומא שם יראה שהורכבו כאן שני מאמרים:
[א] וצריך אדם כשהוא שומע דבר, לומר אותו בשם אומרו, אפילו משלישי, הלכה. ששנו רבותינו, אמר רבי תנחום הלבלר, מקובל אני מרבי מיאשא, שקיבל מן הזקנים, הלכה למשה מסיני.
[ב] כל מי שאינו אומר דבר משל תורה בשם אומרו, עליו הכתוב אומר אל תגזל דל כי דל הוא.
ודברי ר' תנחום הלבלר הם במשנה דפאה (פ"ב מ"ו): אמר נחום הלבלר מקובל אני מרבי מיאשא שקיבל מאבא שקיבל מן הזוגות שקבלו מן הנביאים הלכה למשה מסיני בזורע את שדהו וכו'.
וראה בפי' זית-רענן (לבעל המג"א) בילקוט-שמעוני במדבר רמז תרצה, ושם: וכ"ה במשנה פ"ב דפאה, ומזה למדנו שצריך לומר השמועה בשם אומרו עד השלישי. עכ"ל.
עזריאל ברגר כתב:ראיתי (כמדומני מהרבי מליובאוויטש) שכאשר מביאים מישהו לסתור את דבריו - לא ראוי להביאו בשמו, אלא אומרים "חכם אחד" וכיו"ב.
מ אלישע כתב:שם בט''ז יו''ד ס''ק ג'
שמעתי בשם הגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל שמי שכותב חידושי תורה ששמע מאחר, ומסבירם קצת, אינו גזלן באם אינו מזכיר ששמע חידוש זה מפלוני, כי מאחר שהעלה אותם על גבי כתב והסבירם קצת, הם קיבלו קצת פנים חדשות וכבר נקראו על שמו
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 197 אורחים