וארא נבואת האבות היתה במראות הלילה, על כן מלת וארא, מלת שדי קשה בפירוש, והגאון אמר כי השי"ן נוסף כשי"ן שאתה מדבר עמי (שופ' ו, יז). והטעם, שאמר לעולם די. ולא אדע טעם לפי' זה, כי איך יקרא שם אשר די, רק להיותו תואר, כמו טוב וסלח (תה' פו, ה), עלי לבי דוי (ירמי' ח, יח). והנגיד רב שמואל פי' בו בלשון ערבי אלקהאר, ופי' מנצח ותקיף, והיו"ד תחת אות הכפל כיו"ד דליו שקים מפסח (משלי כו, ז), ואל"ף אשר בזאו נהרים (ישעי' יח, ב). וכמוהו כקול שדי (יחז' א, כד), והיה שדי בצריך (איוב כב, כה) ויפה פירש. ומלת נודעתי מבנין נפעל, ואיננו כמו הודעתי כדברי מנחם. ורבי מרינוס אמר, כי ושמי ד' שבועה, כי בלשון ערבי יש וי"ו לשבועה, וטעם לא נודעתי להם כמו שנודעתי לך. וכוי"ו הזה לא מצאנו בלה"ק. וככה דקדוקו. יש מלות מושכות עצמן ואחרות עמם, גם כן אותיות כמ"ם מאל אביך ויעזרך, ואת שדי (ברא' מט, כה), שהוא מאת שדי, וככה בי"ת באל שדי, כאילו כתוב ובשמי ד' לא נודעתי להם, אמר רב סעדיה הגאון, כי תחסר באחרונה מלת לבדו, כאילו אמר ובשמי ד' לבדו לא נודעתי להם, רק פעם באל שדי, ופעם בשם ד'. וכמוהו לפי דעתי לא יעקב לבדו יאמר עוד שמך כי אם ישראל משתתף עמו, ואין צורך לתקון הזה, כי ידענו כי אל שדי הוא הש"י הנכבד, ואין ביניהם הפרש, רק ששם שדי הוא תואר, והשם הנכבד פעם שם עצם ופעם שם תואר כאשר פירשתי. והנה מצאנו כתוב באברהם אני ד' אשר הוצאתיך מאור כשדים (ברא' טו, ז), וביעקב - אני ד' אלהי אברהם אביך (שם כח, יג). ור' ישועה אמר, כי אברהם ויעקב לא ידעו זה השם, רק משה כתב ככה. ולא דבר ר' ישועה נכונה, כי איך יכתוב משה שם לא הזכירו השם. ואין ספק כי האבות ידעו זה השם, שהוא שם העצם, רק זה השם הוא התואר לא ידעו. ועתה אגלה לך קצת סוד אל שדי. ידענו כי השם ברא ג' עולמות שהזכרתי. והעולם השפל יקבל כח מעולם התיכון כל אחד מהפרטים כפי מערכת העליונה. ובעבור כי נשמת האדם גבוהה מן העולם האמצעי, אם היתה הנפש חכמה והכירה מעשה השם שהם בלא אמצעי וע"י אמצעי, והניחה תאות העולם השפל, והתבודדה לדבקה בשם הנכבד, אם יש במערכת הכוכבים בעת ההריון רעה שתבא עליו ביום ידוע, השם שדבק בו יסבב סבות להצילו מרעתו. וככה אם יש במערכה שיהיה עקר, השם יתקן לו כח תולדתו ויוליד, על כן אמרו חז"ל, שהשם אמר לאברהם צא מאצטגנינות שלך. וקרוב מזה הטעם אין מזל לישראל. ועוד אבאר זה בפ' כי תשא, על כן אמר השם לאברהם קודם וארבה את זרעך אני אל שדי (ברא' יז, א), שפירושו מנצח המערכות העליונות, לא שהמערכה תשחת, רק שידע הדבק בשמו שמחדש לו טוב שלא יהיה במערכתו, על כן אמר יעקב המלאך הגואל אותי מכל רע (שם מח, טז), שהיה נכון לבא עלי. וזה הוא סוד כל התורה, כאשר אפרש עוד. והנה האבות לא הגיעה מעלתם לדבקה בשם כמשה, אשר ידעו השם פנים בפנים, על כן היה יכול משה לשנות תולדות עולם השפל, ולחדש אותות ומופתים, שלא יכלו האבות לחדשם. והנה משה אמר שני דברים, האחד: למה זה שלחתני (שמות ה, כב), והשני: והצל לא הצלת את עמך (שם, כג). והשיב על האחרון עתה תראה אשר אעשה לפרעה (שמות ו, א). ועל הראשון ויאמר אליו אני ד' (שמות ו, ב). והטעם, כי על ידי האבות נודע שמי שהוא אל שדי, ועל ידך יודע שמי ד' הנכבד בעולם כאשר אמר לכן אמור לבני ישראל אני ד'. והנה שלחתיך להודיע זה השם:
ויאמר עוד שם אחר, והוא מטעם הראשון. רק האחד על לשון המדבר. וזה לשון יחיד שאינו מדבר, ומגזרת יה. ואלה השלשה שמות הם שמות העצם. ועתה אפרש לך מה טעם שם העצם, וטעם אלה האותיות, וקצת סוד השם הנכבד, ולמה אינו נקרא ככתבו. אמר אברהם המחבר. הנה נא הואלתי להאריך כי ליסוד מוסד אני צריך. דע כי שם העצם הוא המושם לאות ולסימן לקוראו ולשומעו מקום עצם הנקרא. ובארבעה דברים יבדל שם העצם משם התואר. האחד כי שם התאר נגזר ממפעל, כמו חכם בני (משלי כז, יב), אם חכם לבך (שם כג, טו) פועל עבר, למען תחכם באחריתך (שם יט, כ) פועל עתיד. ולא כן שם העצם, כמו אברהם, לא יגזר ממנו עבר או עתיד, אעפ"י שיש עצם שנגזר מפעל כמו יצחק לא יאמר יצחקתי, ולא איצחק, כי שם עצם איננו במקרה. והדבר הב', שתחבר חכם שם התואר ותאמר חכמים, ולא יתכן לומר מאברהם שהוא שם העצם, לא יאמר על רבים אברהמים, ולא מישראל שהוא שם העצם, א"כ הי' שם שני אנשים לא יאמר ישראלים, רק יאמר ככה כשיתייחס איש אחד אל ישראל שהוא שם המין. והדבר השלישי, שם העצם לא יהיה מבואר בה"א הדעת, כאשר יבואר שם התואר, כי מן חכם יאמר החכם (קהלת ב, יד). והנה לא יאמר האברהם היצחק. ואין טענה במלת אמר הקהלת (שם יב, ח), כי איננו שם העצם, רק שם תואר לחכמה שנקהלת בו, והאדם הוא שם תאר ויש לו סוד, כי הוא שם המין, ומלת המנשה (דבר' ג, יג) בעבור היחס. והדבר הרביעי, שם העצם לא יסמוך כאשר יסמך שם התואר, כמו חכם לב (איוב ט, ד), לא יאמר יצחק הדור, כי העצם עומד בעצמו. והנה ככה מלת אהיה, גם השם הנכבד מד' אותיות, כי שניהם שמות העצם. והנה מצאנו ד' צבאות (ישעיה א, ט), והוצרכו רבים לומר, כי צבאות שם העצם הוא, או הוא אות בצבא שלו. וזה לא יתכן, כי הנה אלהי הצבאות (עמוס ג, יג). ולבדו לא תמצאנו כי אם עם אלהים, או עם השם הנכבד ד' אלהים. ואל יקשה בעיניך ד' אלהים צבאות (תה' נט, ו), כי הוא כדרך והנבואה עודד הנביא (דה"ב טו, ח). בעבור שהשם שוכן עד עומד לבדו ובו הכל עומד. על כן פעם הוא זה השם כמו תאר, על דרך ויזכור ימי עולם משה עמו (ישעי' סג, יא). והטעם שהוא המעמיד, על כן ד' אלהים דבקים עמו המלאכים הקדושים. וככה ד' צבאות, הם צבאות השמים. ואל תאבה לשמוע אל דברי הגאון האומר שבעבור ישראל נקרא כן, והביא ראיה מן והוצאתי את צבאותי (שמות ז, ד). הלא תראה וכל צבא השמים עומדים עליו (מ"א כב, יט). והנה אלהים תאר השם, כי הוא על לשון רבים ויחיד. כמו הלוא אלוה גובה שמים (איוב כב, יב), ועוד שיסמוך לומר אלהים אלהי ישראל (תה' עב, יח). ומלת אל תקיף, וככה שדי, כקול מים רבים כקול שדי (יחז' א, כד), והיה שדי בצריך (איוב כב, כה).
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 65 אורחים