ליל תשעה באב ויומו, יושבים בבית הכנסת לארץ עד תפלת מנחה (ועכשיו נהגו לישב על ספסליהם מיד אחר שיצאו מבה"כ שחרית, ומאריכין עם הקינות עד מעט קודם חצות).
אחר שיצאו מבה"כ - דהולכים על הקברות והוי עד חצות דאז רשאי לישב על הספסל, וכ"ה במנהגים.
ר"ל דהולכין אח"כ לבית הקברות כמו שכתבו בסוף הסימן ועם שיעור זה ימשך עד חצות דאז רשאי לישב על הספסל.
גם נהגו לאחר שגמרו הקינות יושבים על הספסלין וקורין איוב וירמיה. אבל בצרפת אינם נוהגין עד תפלת המנחה: ואבל משמע בהדיא בסוף פירקין דאין לו (לישן) [לישב] כל ז' אלא על גבי קרקע וגם המנחמין אינם רשאים לישב אלא על גב קרקע כדרב יהודה אמר רב דכתיב וישבו אתו לארץ ז' ימים וז' לילות.
ויש שמשנין את מקומן, ויש שיורדין מספסליהן למטה, וכולם מתפלשין באפר. ואין אומרין שלום זה לזה כל הלילה וכל היום, עד שישלימו העם קינותיהן.
נשאל רבינו: מי שלא יכול לישב על כסא נמוך (מחמת פריצת דיסק ל"ע) האם עדיף לשכב בבית ולומר קינות, או לשבת בכסא גבוה בבית הכנסת. והשיב רבינו: עיקר צורת אמירת קינות היא בישיבה על הארץ, ולא מרויח כלום כשאומר בשכיבה, ולפיכך שיאמר בבית הכנסת.
והיינו שהב"י הבין מסיום לשון מהר"ם מדין אבל שנתכוין להכריע בזה כמנהג צרפת שלא לישב על הספסל עד לתפילת המנחה.לכן נראה למהר"מ (הל' שמחות סי' סד) מנהג צרפתים שאין יושבין על גבי ספסלים עד תפילת המנחה דומיא דאבל שיושב על גבי קרקע כל שבעת ימי אבלו, עכ"ל.
אבל המנהג לישב על גבי ספסלים מיד אחר יציאת בית הכנסת של שחרית, דהיינו עד חצות היום מאריכים עם הקינות בבית הכנסת.
. ובאות ח:ויושב לקינות לעגמת נפש הצבור וזכרון אבל, שוב הכל עוסקין באיוב ובדברים רעים שבירמיהו
ומנהג כשר הוא לילך על קברי מתים בט' באב, כדאיתא באיכה רבתי הצדיקים מתאבלים בקבר על ירושלים.
כתבו התוספות בפרק ב' דתעניות (טז. ד"ה יוצאין) אהא דאמרינן ויוצאין לבית הקברות ביום תענית צבור מכאן נוהגים בכל מקום לילך לבית הקברות בתשעה באב שהרי תשעה באב הוי תענית צבור.
[/quote]נוטר הכרמים כתב:אולם באמת המעיין בדברי הראשונים במקורם יראה שישנם מן הקדמונים שמבואר בדבריהם להדיא שאחר אמירת הקינות נהגו מיד לישב, ועוד בעודם בבית הכנסת.
במרדכי מו"ק הל' ת"ב רמז תתצה:גם נהגו לאחר שגמרו הקינות יושבים על הספסלין וקורין איוב וירמיה. אבל בצרפת אינם נוהגין עד תפלת המנחה: ואבל משמע בהדיא בסוף פירקין דאין לו (לישן) [לישב] כל ז' אלא על גבי קרקע וגם המנחמין אינם רשאים לישב אלא על גב קרקע כדרב יהודה אמר רב דכתיב וישבו אתו לארץ ז' ימים וז' לילות.
וכבר נמצא כל האי לישנא ממש בהלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סי' נד.
הברכות כתב:אפרופו לחובת הישיבה על הארץ; שמעתי דבר מענין שמובא בשדי חמד, שהרוצה להחמיר על עצמו ולהמשיך לשבת על הארץ לאחר חצות, איסור הוא בידו משום דט''ב איקרי מועד, ואין לאדם לענות עצמו יותר ממה שחייבוהו.
יוסף חיים אוהב ציון כתב:הברכות כתב:אפרופו לחובת הישיבה על הארץ; שמעתי דבר מענין שמובא בשדי חמד, שהרוצה להחמיר על עצמו ולהמשיך לשבת על הארץ לאחר חצות, איסור הוא בידו משום דט''ב איקרי מועד, ואין לאדם לענות עצמו יותר ממה שחייבוהו.
כך היא דעת הגר"א.
נוטר הכרמים כתב:והנה מה שכתב המג"א ש'כן הוא במנהגים', הנה 'מנהגים' סתם היינו ספר המנהגים למהר"א קלויזנר, ובדבריו שם לא מצאתי מאומה שאין לשבת על הספסל עד חצות.
ואין נושאין ונותנין עם הנכרי ואין יושבין על הכסאות עד אחר חצות.
חזור אל “בין המצרים, תשעה באב וחמשה עשר באב”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 49 אורחים