שמואל דוד כתב:קכז:
אמר לו בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני אמרתי שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך ולקחת בהן ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני אמרתי שמא מושכרת ביד אחרים בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני אמרתי שמא מוחכרת ביד אחרים היא ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני אמרתי שמא אינן מעושרות ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני אמרתי שמא הקדיש כל נכסיו לשמים
לכאורה הול״ל ׳שמא הקדישם לשמים׳ דהיינו הכרים והכסתות, שהרי על שאר נכסיו כבר אמר מה נעשית להם וצ״ע.
שמואל דוד כתב:קכז:
תנו רבנן פעם אחת הוצרך דבר אחד לתלמידי חכמים אצל מטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה אמרו מי ילך אמר להם ר' יהושע אני אלךכו׳ ונכנס ונעל הדלת כו׳
לכאורה יש לעיין מדוע דוקא ר׳ יהושע נחית לילך לאותו מטרוניתא ולא חשש למכשול כו׳ וראיתי לפרש על פי הגמרא בתענית ז: כדאמרה ליה ברתיה דקיסר לר' יהושע בן חנניה אי חכמה מפוארה בכלי מכוער כו׳
שמואל דוד כתב:הנה בירושלמי איתא רק עצה דבול מלח, ולכן אי לאו דנשווי פלוגתא לכאו׳ כל חד מהני לנפשי׳, אבל א״כ קשה מדוע הקדים אביי בול של מלח הרי אם אפשר לזלף מי שליא מדוע לצער הבהמה כ״כ?
(באמת, הרמב״ם בפרק ד מהלכות יו״ט הקדים זילוף מי שליא לבול מלח).
שמואל דוד כתב:קכח:
אין מילדין את הבהמה ביום טוב אבל מסעדין ומילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת וקושרין את הטיבור רבי יוסי אומר אף חותכין וכל צרכי מילה עושין בשבת
לכאורה הך סיפא לא שייך כאן אלא בפרק ר״א דמילה וצ״ע
עזריאל ברגר כתב:כמדומני שראיתי בא' המפרשים שכל פרק ר"א דמילה נכנס כאן אגב משנה זו.
למנצח כתב:וכן משמע מרש"י ד"ה הראשון בפרקעזריאל ברגר כתב:כמדומני שראיתי בא' המפרשים שכל פרק ר"א דמילה נכנס כאן אגב משנה זו.
שמואל דוד כתב:קכט.
לרבה צלחו ליה שרשיפא וא"ל אביי לרבה והא קעבר מר משום (דברים כ, יט) בל תשחית
עיין רש״י רבא צלחו כו׳
עיין דק״ס שכתב שגירסת הדפוס (רבה) עדיף.
אולי לשון ׳מר׳ מורה כן.
האם מצינו לשון ׳מר׳ בין אביי לרבא?
מה שנכון נכון כתב:האם אצל ע"ה שרצה לנשוך ת"ח כחמור היה מתקבל על לבו שבעה"ב הקדיש כל נכסיו בשביל לימוד תורה, ולכן אין לו מה לשלם לו?
ובלא"ה למה הקדיש כל הנכסים, הרי ידע שעליו לשלם, והיה לו להתנות חוץ משכר הפועל. [באמת מה התשובה לזה].
עזריאל ברגר כתב:מה שנכון נכון כתב:האם אצל ע"ה שרצה לנשוך ת"ח כחמור היה מתקבל על לבו שבעה"ב הקדיש כל נכסיו בשביל לימוד תורה, ולכן אין לו מה לשלם לו?
ובלא"ה למה הקדיש כל הנכסים, הרי ידע שעליו לשלם, והיה לו להתנות חוץ משכר הפועל. [באמת מה התשובה לזה].
הוא לא ידע שהקדיש כל נכסיו בשביל לימוד תורה.
אהרן תאומים כתב:זה חידוש גדול ומדוע לא הביאו בשו"ע בסימן ש"ח סעיף כ"ט, ונפק"ם לדינא כשמפנים שאריות אוכל שעדיין ראוים לאכילה ואוסף בכלי בשר ודגים ומתערבים זה יהיה מוקצה ואסור בטלטול מפני הסכנה שבאכילתם
שמואל דוד כתב:קכח:
אין מילדין את הבהמה ביום טוב אבל מסעדין ומילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת וקושרין את הטיבור רבי יוסי אומר אף חותכין וכל צרכי מילה עושין בשבת
לכאורה הך סיפא לא שייך כאן אלא בפרק ר״א דמילה וצ״ע
עושין כל צרכי מילה בשבת. אע"ג דלעיל נמי קתני בשילהי מפנין (ד' קכח.) התם תני לה אגב גררא דמילי דתינוק אבל הכא עיקר:
עזריאל ברגר כתב:אהרן תאומים כתב:זה חידוש גדול ומדוע לא הביאו בשו"ע בסימן ש"ח סעיף כ"ט, ונפק"ם לדינא כשמפנים שאריות אוכל שעדיין ראוים לאכילה ואוסף בכלי בשר ודגים ומתערבים זה יהיה מוקצה ואסור בטלטול מפני הסכנה שבאכילתם
הם עדיין ראויים לבהמה ולגוי (וצ"ע ביו"ט אם יש בהם משום נולד), משא"כ מים מגולים שאסור להשהותן והוו כמו איסורי הנאה, וכבר קיימא לן שכל איסורי הנאה - מוקצה הם.
איתן נוי כתב:1. שמואל, ביומא דעבד מילתא, הקזה, עבדי ליה בביתיה תבשילא דטחלי, מאכל שעשוי מטחול והוא משופע בדם.
2. מדוע לא אכל כבד שהוא הכי משופע בדם כדאיתא בשו"ע (הל' מליחה סי' עג ס"א): "הכבד, יש בו ריבוי דם. לפיכך לכתחלה אין לו תקנה לבשלו ע"י מליחה, אלא קורעו שתי וערב ומניח חיתוכו למטה, וצולהו, ואחר כך יכול לבשלו. וכו'.
3. משא"כ הטחול, (שם סי' עד ס"א): "הטחול, אף על פי שיש בו מראה אדמומית ונראה כרבוי דם, דינו כשאר בשר [וצריך מליחה]. וכו'.
שמואל דוד כתב:איתן נוי כתב:1. שמואל, ביומא דעבד מילתא, הקזה, עבדי ליה בביתיה תבשילא דטחלי, מאכל שעשוי מטחול והוא משופע בדם.
2. מדוע לא אכל כבד שהוא הכי משופע בדם כדאיתא בשו"ע (הל' מליחה סי' עג ס"א): "הכבד, יש בו ריבוי דם. לפיכך לכתחלה אין לו תקנה לבשלו ע"י מליחה, אלא קורעו שתי וערב ומניח חיתוכו למטה, וצולהו, ואחר כך יכול לבשלו. וכו'.
3. משא"כ הטחול, (שם סי' עד ס"א): "הטחול, אף על פי שיש בו מראה אדמומית ונראה כרבוי דם, דינו כשאר בשר [וצריך מליחה]. וכו'.
יפה העיר, אולם סומקא היינו טחולים עיין גיטין ס״ט וברש״י. ועוד יש לומר שאף אחר הבישול נשאר באדמימותיה ודומה לדם.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 80 אורחים