הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ג' יולי 14, 2020 7:47 pm
מסברת הכרס:
רואים בבירור שהחמירו ב"אבלות ישנה" בפרטים מסוימים הרבה יותר מ"אבלות חדשה", כגון ספירת העומר, שהאבלות בה קלה עד למאוד, אבל נהגו לאסור בה נישואין, אפילו למי שמותר לו לשאת אשה בתוך שלושים לפטירת אביו ואמו!
ועד"ז איסור תספורת החמירו אפילו בספירת העומר, ואילו איסור כביסה - רק בתשעת הימים (או אפילו רק בשבוע שחל בו ת"ב).
ונלפענ"ד שעיקר הסברא בחילוקים אלו היא שאין גוזרים גזרה על הציבור אלא אם כן רוב ציבור יכול לעמוד בה.
ואין דנין ק"ו ולא בנין אב באיסורין אלו (וע"ד דברי חז"ל (במו"ק טו,ב) לגבי מנודה לשמים ומנודה לבריות "זיל הכא קמדחי ליה וזיל הכא קמדחי ליה"), אלא "הבו דלא לוסיף עלה".
ובזה יובנו החילוקים, כגון:
נישואין - אפשר לדחות לאחרי ספירת העומר (אא"כ בזמנים קשים, כמו בשנה זו שהתירו להינשא עכ"פ עד ר"ח אייר בגלל מאורעות הקורונה וכו').
כביסה - מאוד קשה להחמיר בה אפילו בתשעת הימים, ולכן רבים שומרים על איסורה רק בשבוע שחל בו.
וכמובן שבלימוד תורה אי אפשר להחמיר יתר על המידה, דנמצא חומרו קולו, ואפילו על המנהג שלא ללמוד תורה בערב ת"ב אחר חצות - רבו המפקפקים, משום שמביאים לידי ביטול תורה.