הרב קוק: בלא שום פני' אפילו לש"ש

[דבי אליהו]

במכתבו למערכת "זהב הארץ" חוברות קובץ להלכה ואגדה, אומר הרב קוק על דרך הכתיבה במכתב העת שתהיה:

בלא שום פני', אפיו לש"ש, כ"א בשביל דרישת האמת שהיא חותמו של הקב"ה.
(אגרות הראי"ה כרך א, שלז, אגרת תרצח):

מה עשויה להיות פני' לשם שמים? והרי הדברים הללו נאמרים כהוראה לכותבים, הלכה למעשה, ולא לשם העיון ההשקפתי בלבד. האם אפשר לתת לכך דוגמא? האם יש מי שחולק על הדברים?

[סגי נהור]

מה השאלה? כולנו יודעים איך נראים מאמרי ביקורת "עם פניות לש"ש" (?), כגון מאמרי ביקורת ספרים המתפרסמים בעיתונים החרדיים שלרוב הם רק גיבוב שבחים ומליצות.

כדי שיהיה ערך למאמר הביקורת הוא צריך להיכתב מנקודת מבט 'מקצועית' ונקיה, במידה שדבר כזה אפשרי, ולכן סובר כותב המכתב שיש להמנע מתערובת של כל אינטרס, בין אם אינטרס אישי ובין אם אינטרס רוחני.

[דבי אליהו]

מה השאלה? כולנו יודעים איך נראים מאמרי ביקורת "עם פניות לש"ש" (?), כגון מאמרי ביקורת ספרים המתפרסמים בעיתונים החרדיים שלרוב הם רק גיבוב שבחים ומליצות.

כדי שיהיה ערך למאמר הביקורת הוא צריך להיכתב מנקודת מבט 'מקצועית' ונקיה, במידה שדבר כזה אפשרי, ולכן סובר כותב המכתב שיש להמנע מתערובת של כל אינטרס, בין אם אינטרס אישי ובין אם אינטרס רוחני.

חנופה של מאמרי ביקורת איננה אופינית לעיתונים חרדיים דוקא. אבל הרי לא בכך עסקינן. עיקר הוא ה"לשם שמים". אני משער שהוא מה שקראת "אינטרס רוחני". האם אתה סבור שעלינו להשבית את האינטרס הרוחני שלנו בבואנו לבקר ספרים או מאמרים?

[סגי נהור]

מה השאלה? כולנו יודעים איך נראים מאמרי ביקורת "עם פניות לש"ש" (?), כגון מאמרי ביקורת ספרים המתפרסמים בעיתונים החרדיים שלרוב הם רק גיבוב שבחים ומליצות.

כדי שיהיה ערך למאמר הביקורת הוא צריך להיכתב מנקודת מבט 'מקצועית' ונקיה, במידה שדבר כזה אפשרי, ולכן סובר כותב המכתב שיש להמנע מתערובת של כל אינטרס, בין אם אינטרס אישי ובין אם אינטרס רוחני.

חנופה של מאמרי ביקורת איננה אופינית לעיתונים חרדיים דוקא. אבל הרי לא בכך עסקינן. עיקר הוא ה"לשם שמים". אני משער שהוא מה שקראת "אינטרס רוחני". האם אתה סבור שעלינו להשבית את האינטרס הרוחני שלנו בבואנו לבקר ספרים או מאמרים?

מה אני סבור אינו ענין לכאן, אלא מה סבור הרב קוק כותב המכתב. וכוונתו פשוטה שאין להטות את הביקורת לפי שיקולים שאינם ענייניים, כולל שיקולים לש"ש עם או בלי מרכאות. וכן, יש קשר הדוק בין שיקולים כאלה, לרוב במרכאות כפולות ומכופלות, לחוסר יושר, חנופה והשתקת ביקורת, כאשר תעיד המציאות.

[דבי אליהו]

מה אני סבור אינו ענין לכאן, אלא מה סבור הרב קוק כותב המכתב. וכוונתו פשוטה שאין להטות את הביקורת לפי שיקולים שאינם ענייניים, כולל שיקולים לש"ש עם או בלי מרכאות. וכן, יש קשר הדוק בין שיקולים כאלה, לרוב במרכאות כפולות ומכופלות, לחוסר יושר, חנופה והשתקת ביקורת, כאשר תעיד המציאות.

כמובן שאין לנטות מן האמת כאשר שם שמים הוא במרכאות, כלומר כאשר איננו אלא תרוץ לדברים בלתי ראויים. אבל אינני חושב שלכך כיוון הרב קוק. אני מניח שמה שהוא אומר הוא נועז יותר. אפילו כאשר הכוונות לשם שמים הם טהורות וענייניות, גם אז אין לנטות מדרך האמת. וכאן יש לשאול האם הדבר מקובל על גדולי ישראל. האם למשל יש לדבוק באמת כאשר היא פוגעת ביראת שמים?

[סגי נהור]

ההבחנה איננה כל כך חדה. משעה שכתב-עת הוא מוטה אג'נדה, גם כשהמטרה המקורית היא לש"ש (אלא שאח"כ היא נשכחת במשך הזמן, ואז נוספים המרכאות וק"ל), מקצועי הוא כבר לא יהיה. כיון שהמציאות בזה היא כל כך ברורה ומוכרת לפענ"ד הדבר פשוט שזו כוונתו. והבוחר יבחר.

[הגיונות]

קרוב לוודאי שכוונתו של הר' קוק היא כדבריו של סג"נ.

ובעצם כוונתך, נדמה לי, שיש לחלק זאת לשתי שאלות: א. האם תיתכן מוטיבציה לשם שמים (בלי מרכאות), שאעפ"כ אינה 'אמת לאמיתה' לחלוטין? ב. כלפי עצם סוגיית ה'שקרים הקדושים', האם ראוי לשקר ביודעין על מנת להשיג רווח של יראת שמיים? וגם כאן יש לדון מבחינה נורמטיבית ערכית ובחינה פרגמטית תועלתית.

שתי שאלות אלו עומדות, וראוי לעין בהן (לדעתי באופן כללי לא ראוי לשקר, הן מבחינה נורמטיבית והן מבחינה פרגמטית), אבל נדמה לי - כדברי סג"נ, שאין קשר ישיר לדבריו של הר' קוק

[דבי אליהו]

ובעצם כוונתך, נדמה לי, שיש לחלק זאת לשתי שאלות: א. האם תיתכן מוטיבציה לשם שמים (בלי מרכאות), שאעפ"כ אינה 'אמת לאמיתה' לחלוטין? ב. כלפי עצם סוגיית ה'שקרים הקדושים', האם ראוי לשקר ביודעין על מנת להשיג רווח של יראת שמיים? וגם כאן יש לדון מבחינה נורמטיבית ערכית ובחינה פרגמטית תועלתית.

שתי שאלות אלו עומדות, וראוי לעין בהן (לדעתי באופן כללי לא ראוי לשקר, הן מבחינה נורמטיבית והן מבחינה פרגמטית), אבל נדמה לי - כדברי סג"נ, שאין קשר ישיר לדבריו של הר' קוק

נדמה לי ש"שקרים קדושים" אינם שכיחים כל כך. והסיבה לכך היא "התעלמות קדושה". כלומר, המנעות מעיסוק באיזושהי שאלה שהאמיתות העשויות לעלות מן הדיון בה עלולות לפגוע ביראת שמים. נדמה לי שהדבר הזה הוא השכיח והוא זוכה לתמיכה רחבה ביותר, כנראה בצדק. ובכן, לא פגיעה באמת שהיא חותמו של הקב"ה אלא פשוט הסבת עיניים ממנה.

ואפשר להליץ ולומר שזהו שאומר הדוד-הקב"ה לכנסת ישראל "הסבי עיניך מנגדי". ואם כך, מה שאומרת כנסת ישראל "שימני כחותם על לבך" היינו במקום חותם אמת שלך שים את כנסת ישראל חותם, שאהבתה אליך.

אינני בקי בהגותו של הרב קוק, ואני תוהה מה היה אומר על כך? האם היה אומר שאין עניין שאין לענות בו?

[דבי אליהו]

בהמשך להערה הקודמת וכדוגמה לה, ודאי שאין מקום בפורום הזה לדיון שנקודת המוצא שלו היא כפירה בקדשי ישראל, וב"ה שכך הדבר. אלא שיש מקום לשאול מה הם גדרי הכפירה בקדשי ישראל. אפשר להעלות על הדעת מקומות שבהם אי אפשר למשל להזכיר את הרב קוק. כאן בפורום ראיתי שאין שום מניעה להזכיר ת"ח גדול זה שכל מחלוקת שהיתה לו לש"ש היתה. אם כך, מה הם גדריו של הפורום בעניין זה?

[עזריאל ברגר]

אם כך, מה הם גדריו של הפורום בעניין זה?

כבר הפניתי אותך לאשכול המתאים - viewtopic.php?f=49&t=29720
ולא כדאי להסיט את נושא האשכול הנוכחי לדיון על כללי הפורום.

[איש ימיני]

לענ"ד נראה שגם לדעת הרב קוק האמת לכשעצמה לא היתה ערך עליון שעליו לא ניתן לומר "עת לעשות לה' הפרו..." צריך לשים לב שהוא השתמש בביטוי "פניה אפילו לשם שמיים" הוא לא שלל שיקולים נוספים שהם לשם שמים... ברור לדעתי שגם הרב קוק היה שולל פרסום ביקורת גם אם היא אמיתית שכל תוכנה הוא לשון הרע ללא תועלת וכדומה.
אך גם ברור שיש דברים שממש אי אפשר לכתוב עליהם ביקורת ללא פניה לשם שמיים... ומסתבר שכוונת הרב היתה שישתקו ולא יכתבו עליהם. ולא שיכתבו עם ראש בקיר ללא כל שיקול לשם שמיים.

[גביר]

אולי כדאי להזכיר את ביקורות הספרים של הרב יוסף שלמה זוין, שקובצו [לפחות חלקן, אולי כולן] בספרו 'סופרים וספרים' כדוגמה לביקורת ספרים איכותית וראויה, הדנה באופיו של הספר, מעירה עליו וכו'.