הגיונות כתב:ובעצם כוונתך, נדמה לי, שיש לחלק זאת לשתי שאלות: א. האם תיתכן מוטיבציה לשם שמים (בלי מרכאות), שאעפ"כ אינה 'אמת לאמיתה' לחלוטין? ב. כלפי עצם סוגיית ה'שקרים הקדושים', האם ראוי לשקר ביודעין על מנת להשיג רווח של יראת שמיים? וגם כאן יש לדון מבחינה נורמטיבית ערכית ובחינה פרגמטית תועלתית.
שתי שאלות אלו עומדות, וראוי לעין בהן (לדעתי באופן כללי לא ראוי לשקר, הן מבחינה נורמטיבית והן מבחינה פרגמטית), אבל נדמה לי - כדברי סג"נ, שאין קשר ישיר לדבריו של הר' קוק
נדמה לי ש"שקרים קדושים" אינם שכיחים כל כך. והסיבה לכך היא "התעלמות קדושה". כלומר, המנעות מעיסוק באיזושהי שאלה שהאמיתות העשויות לעלות מן הדיון בה עלולות לפגוע ביראת שמים. נדמה לי שהדבר הזה הוא השכיח והוא זוכה לתמיכה רחבה ביותר, כנראה בצדק. ובכן, לא פגיעה באמת שהיא חותמו של הקב"ה אלא פשוט הסבת עיניים ממנה.
ואפשר להליץ ולומר שזהו שאומר הדוד-הקב"ה לכנסת ישראל "הסבי עיניך מנגדי". ואם כך, מה שאומרת כנסת ישראל "שימני כחותם על לבך" היינו במקום חותם אמת שלך שים את כנסת ישראל חותם, שאהבתה אליך.
אינני בקי בהגותו של הרב קוק, ואני תוהה מה היה אומר על כך? האם היה אומר שאין עניין שאין לענות בו?