מאמרים - חוברות - שיעורים | בין המצרים תשעה באב וחמשה עשר באב

[אשרי משכיל אל דל]

קיבלתי למייל שלי להפצה חינמית, לזיכוי הרבים, בודאי הת"ח שכאן יהנו.
יוסף וינברג

[הא לחמא עניא]

נשמח להחכים ולקבל עוד חומר מלוקט ומגוון על כלל עניני ימי בין המצרים ושבתותיה, בהלכה, הליכות ומנהגים, חסידות, אגדה, השקפה ועוד ועוד.

[שלח]

.

[לב המועדים]

עלוני לב המועדים להורדה
מצו"ב עלוני לב המועדים ביו המצרים ותשעת הימים, פניני מנהג והלכה בציון המקורות.
אשמח לכל הערה והארה במייל הרשום בפנים.
ויה"ר שייבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.

[אריך]

מצ"ב מאמר אודות אבילות החורבן, בהיבט קצת שונה.

[שלמה בן חיים]

כתבתי מאמר המבאר את החילוק בין אבלות החורבן לאבלות חדשה, מצורף בזה

[לב המועדים]

פניני הלכה ומנהג, מוגשים בשפה קלה ובציון מקורות.
הארות והערות - אנא למייל שבפנים.

[לב המועדים]

כולל יריעה נרחבת בענייני תפילת הדרך - לבין הזמנים הבעל"ט.
הארות והערות יתקבלו בשמחה במייל שבפנים.

[להודות ולהלל]

שיחת התעוררות - מאת הרב הגאון רבי יעקב שלמה מוזסון שליט"א - לימי בין המצרים

[איש_ספר]

איני מכירו, אבל עבודתו קב ונקי ויראתו נסוכה וחופפת על הדברים.

נשלח אלי ואמרתי לזכות גם אחרים.

ובזכות ציפייתנו לישועה נזכה לראות בנחמה, ועין בעין נראה בשוב ה' ציון. אנס"ו.

שבת שלום!

נפלה עטרת ראשנו (השפע הגדול בזמן המקדש וחסרוננו היום.doc

(277 KiB) הורד 888 פעמים

תיקון חצות. לקט מקורות.docx

(83.38 KiB) הורד 1075 פעמים

צפייה לישועה.doc

(176.5 KiB) הורד 966 פעמים

תפילה להוספה בעננו בת''ב. הגר''ש דבליצקי.doc

(43.5 KiB) הורד 488 פעמים

תפילה (הרב פריימן) יסכה דיינא.doc

(33.5 KiB) הורד 392 פעמים

[אותה אבקש]

פסקי הלכות מהגר"ב וקסלשטיין לימי בין המצרים ובירור יסודות בגדרי ד' צומות

קישור לאשכול אחר 'שיעורים מרבני חס"ג - 'פני מנחם' היו"ל ע"י מערכת בם חייתני':
לכל ענייני השיעורים ולהצטרפות: [email protected]

[עושה חדשות]

קיבלתי

קונטרס אבלי ציון - מכון אסיפת זקנים.pdf

(2.02 MiB) הורד 525 פעמים

[גל של אגוזים]

מישהו יכול להעלות קונטרס 'לב שומע' על הלכות בין המצרים כקובץ PDF, שמעתי עליה הרבה שבחים.

[לבי במערב]

מצו"ב:

לב שומע - בין המצרים.pdf

(11.54 MiB) הורד 452 פעמים

בתקוה שאי"ז ח"ו מנוגד לרצון המחבר.

[יונת אלם]

מהג"ר אריה לייב הכהן שפירא שליט"א

[דרופתקי דאורייתא]

viewtopic.php?f=65&t=51910&p=642593#p642584

[נוטר הכרמים]

דברים שנאמרו היום ב'ועד' לפני בני חבורה.


מנהג יפה נהגו בבי מדרשא דידן לקיים 'זכר' למנהג שנהגו אבותינו מקדמת דנא לערוך תיקון חצות בימים אלו. זכור אזכור ותשוח עלי נפשי בזכרי את הגאון רבי יצחק יחיא'ל יעקובוביץ זצ"ל הרב דהרצליה, היאך היה יושב על מדרגות ארון הקודש בבית המדרש הגדול, שהיה ריק לגמרי וחשוך כמעט לגמרי, וממרר בבכיה דבר יום ביומו. אנן בדידן - 'אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו ויקשב ד' וישמע', לעורר הלבבות ולהשית עצות בנפשנו שלא יהיה קיום 'ענינא דיומא' מצוות אנשים מלומדה ח"ו.

[א] אנו נמצאים עכשיו ב"תלת דפורענותא", ויסודו כמו שכתבו התוס' במגילה (לא, ב ד"ה ראש חודש):

ואין אנו עושין כן אלא מפטיר בירמיה שמעו דבר ה' ובשבת שלפני ט"ב חזון ישעיהו, והטעם לפי שאנו נוהגין על פי הפסיקתא לומר ג' דפורענותא קודם תשעה באב ואלו הן דברי ירמיה שמעו דבר ה' חזון ישעיהו.

ויש להתבונן שבהני תלת הפטרות אין אנו קוראים על הפורעניות והמאורעות הקשות שאירעו בעת החורבן, אלא את התוכחות שקדמו לחורבן. ובלבוש (סי' תכח סעיף ח) ביאר "ומפטירין באלו מפני שעיקר הנביאים שנבאו על החורבן הם ישעיה וירמיה מפטירין בנבואתם". ונראה שטעם קביעות אלו ההפטרות היינו משום שזה תחילת נבואת ירמיהו (ב' ההפטרות הראשונות), ותחילת נבואת ישעיהו (חזון ישעיהו).

[ב] ונראה לבאר באופ"א, דבאמת בתוכחות אלו ישנו את עומק התוכחות של הסיבות שגרמו את החורבן, בהפטרה הראשונה לפי מה שמצינו בדברי חז"ל (עי' ירושלמי תענית פ"ד ה"ה; איכ"ר פתיחה כג; קה"ר יב, ו ורש"י שם) שדרשו מן הכתוב שם: מקל שקד אני רואה - מה הלוז הזה משהוא מוציא את ניצו ועד שהוא גומר את פירותיו כ"א יום כך מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב הבית כ"א יום. הרי שכאן נרמז כל הזמן של בין המצרים שהוא כ"א יום . ובביאור הגר"א סי' תקנא סעיף טז מעמיד על מקור זה כל דיני ג' השבועות.

שוב ראיתי שכבר נקיט האי טעמא ב"תיקון סופרים של קהילות ורמיישא מרבי דוסא היווני" בקובץ דברי שלום ואמת תשנ"ג, עמ' כא.

וזה תוכן ומהות ימי בין המצרים שאין הביאור שהרחיבו את זמן האבילות על החורבן והקדימו את ה'מתו מוטל עליו', היינו את התוצאה וה'לאחר מעשה', אלא שאנו נמצאים שוב במעגל השנה בהשפעות הזמן של 'בין המצרים' קודם החורבן עצמו, כאשר הוא ממשמש לבוא, 'יומין דעקא' (כלשון המדרש איכ"ר א, כט), מקל שקד אני רואה ואין איש שם על לב.

'בין המצרים' היינו ימים של מצוקה ומצור, וזה הכנה לפורענות עצמה. ואמנם באדרת אליהו לרבינו הגר"א פר' שופטים (כ, יט ליקוט) איתא:

להלחם עליה בין המצרים. עד רדתה בט' באב. שבו ירדה הכבוד מראשינו ירידה תחתית: אותו תשחית וכרת ובנית מצור. הוא בזמן בין המצרים. שאז נהרגו חסידיה ושפכו דמם סביבות ירושלים עד ששפך הקדוש ברוך הוא את חמתו על בהמ"ק בט' באב כמ"ש במזמור לאסף. וכה"א על כל דור ודור שבאלו הימים יש לו שליטה ורוצה לצור על ישראל והן נקראין כל אחד עיר קטנה כמ"ש בקהלת עיר קטנה וכו' וזהו כי תצור אל עיר.

והעולה מדברי הגר"א, שאמנם בזמן החורבן היו אלו ימים של צרה וצוקה ממש שנהרגו ישראל באין קובר, אבל לדורות ההשפעה היא בחינת 'מצור', וזה כח רוחני של שליטת היצר בבחינה של מצור.

[ג] אולם ענין ההפטרות השניה והשלישית, הנה מצינו ענין בולט משותף, בהפטרת מטות כתיב "וְתֹפְשֵׂ֤י הַתּוֹרָה֙ לֹ֣א יְדָע֔וּנִי", וכן בהפטרת חזון "יָדַ֥ע שׁוֹר֙ קֹנֵ֔הוּ וַחֲמ֖וֹר אֵב֣וּס בְּעָלָ֑יו יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע עַמִּ֖י לֹ֥א הִתְבּוֹנָֽן".

והנה שמעתי מפי הגאון האדיר רבי מאיר הלוי סאלאוויציק זצוק"ל בהספידו בהלווית מרן הגרמ"ש שפירא זצוק"ל שאמר שאל להגרמ"ש זצוק"ל ביאור בנוסח ברכת התורה "ונהיה כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה", מהו 'יודעי שמך'. והשיב הגרמ"ש זצוק"ל ע"פ דברים אלו של הנביא ירמיהו (ב, ח) וְתֹפְשֵׂ֤י הַתּוֹרָה֙ לֹ֣א יְדָע֔וּנִי. ומבואר שישנו מושג של ידיעת ד' הנדרש מתופסי התורה, וזהו 'יודעי שמך', עכ"ד.

אכן סתם ולא פירש לן גדרה של ידיעה זו. וב'הגיון בכנור' פירשנו לפי דברי הרד"ק דזה קאי על ענין לשמה, ובהכי מתבאר היטב נוסח ברכת התורה.

ברם בתרגום יונתן שם: וּמַלְפֵי אוֹרַיְתָא לָא אֲלִיפוּ לְמֵידַע דְחַלְתִּי.

וכן את הפס' בישעיה תרגם: יִשְׂרָאֵל לָא אֲלִיף לְמִדַע דְחַלְתִּי עַמָא לָא אִסְתַּכֵּל לְמֵתָב לְאוֹרַיְתִי.

והסבא מקלם בספר חכמה ומוסר (ח"א סי' רטז) ביאר:

הרי דלמוד היראה הוא ענין בפני עצמו זולת התורה, ומה זאת? - היינו מוסר! כמו שהודיענו שלמה המע"ה "לדעת חכמה", ועל ידי חכמה יהיה לו יכולת, "ומוסר" - לבוא לחכמת היראה הנקנית על ידי למוד המוסר.

אולם אם באנו להשוות הדברים ל"ידע שור קונהו", הנה ודאי לא מיירי ב'מוסר' וחכמת היראה הנקנית ע"י לימוד המוסר, ויותר נראה דמיירי כאן מידיעה פשוטה יותר ו'טבעית' יותר.

[ד] ונקדים להביא בזה דברים חוצבים ממה שזכינו לחוק בספר בלבת אש (פרק ראשון עמ' קיח):

מרגלא הוה בפומיה של רבינו זצוק"ל התביעה הנוראה שבגינה אבדה הארץ ונחרב בית המקדש "על שלא בירכו בתורה תחילה" (ב"מ פה ע"ב), ובהקשר לכך היה מספר, את שבדידיה הוה עובדא.
"מעשה שהיה עם אחד שכיום הוא ת"ח חשוב ומרביץ תורה. בזמנו, כבחור הוא הגיע מארצות אירופה, שם חבש את ספסלי האוניברסיטה ולא חונך בדרך הישיבות. כדי לקרבו הביאוהו לאחת הישיבות לראות ולטעום מה זאת ישיבה, ובנוסף שלחו אותו אלי והיה אצלי בשבת קודש. אף שלא היתה לו שייכות כ"כ לדברים, אעפ"כ הקראתי לפניו את דבריו הקדושים של הב"ח (או"ח סי' מז) בגודל מעלת עסק התורה והכוונה הראויה בלימוד התורה, עד היכן הדברים מגיעים.
וזה לשון קדשו של הב"ח: "ואיכא לתמוה טובא למה יצא כזאת מלפניו להענישם בעונש גדול ורם כזה על שלא ברכו בתורה תחלה שהוא לכאורה עבירה קלה. ונראה דכונתו יתברך מעולם היתה שנהיה עוסקים בתורה כדי שתתעצם נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה, ולכן נתן הקדוש ברוך הוא תורת אמת לישראל במתנה שלא תשתכח מאתנו, כדי שתתדבק נשמתינו וגופינו ברמ"ח איברים ושס"ה גידין - ברמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה שבתורה.
ואם היו עוסקים בתורה על הכוונה הזאת, היו המה מרכבה והיכל לשכינתו יתברך שהיתה השכינה ממש בקרבם, כי היכל ה' המה, ובקרבם ממש היתה השכינה קובעת דירתה והארץ כולה היתה מאירה מכבודו, ובזה יהיה קישור לפמליא של מעלה עם פמליא של מטה והיה המשכן אחד. אבל עתה שעברו חוק זה שלא עסקו בתורה כי אם לצורך הדברים הגשמיים להנאתם לידע הדינים לצורך משא ומתן גם להתגאות להראות חכמתם ולא נתכוונו להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה ולהמשיך השכינה למטה בארץ כדי שתעלה נשמתם למדרגה גדולה אחרי מיתתם, הנה בזה עשו פירוד שנסתלקה השכינה מן הארץ ועלתה לה למעלה, והארץ נשארה בגשמיותה בלי קדושה, וזה היה גורם חורבנה ואבידתה, ויעויין שם עוד בכל דבריו בביאור ברכת אשר בחר בנו, דברים נשגבים ונוראים.
לאחר למעלה מחצי שנה, הגיע אותו בחור ללמוד בישיבה, מן המפורסמות ביותר, עמל בתורה, עלה ונתעלה עד למדריגתו הגבוהה כיום הזה. שאלתי אותו, מה הביאו לבית המדרש, וכיצד התעורר לעזוב את המקום שהיה בו ולהתמסר ללימוד התורה.
ואמר לי הבחור, שבשעה שלמד את דברי הב"ח הוא לא חש קשר לדברים, אלו היו מושגים שלא גדל והתחנך עליהם, אך לאחר חצי שנה ביום שבת קודש בהיותו בתוך האוניברסיטה לפתע פתאום האירו ועמדו למול עיניו כל דבריו הקדושים של הב"ח זיע"א ועוררו אותו מאוד, עד שהחליט מיד לעזוב הכל וללכת לישיבה".

[ה] מן הסתם יש עומק בתוך עומק בדברי הב"ח הנוראים, והמדרגה הנזכרת שבהם היא עבודה שלמה ומקיפה בכוונת לימוד התורה וכל הגישה כלפי העסק בה, אבל נראה שהבחינה הפשוטה בדברים היא הרגשת חיבור ושייכות טבעית עם נותן התורה, דעת מלשון חיבור, כמו שור שהנהו מחובר וכרוך אחר אדונו וחמור אחר אבוס בעליו בטבעיות.
יכול אדם להגות ולעסוק בתורה ימים ולילות, לחדש חידושים, ללון בעומקה של הלכה, ועדיין 'בחוץ יעמוד', אין לו את הרגשת החיבור.

כך ביאר הגר"א את הפס' ב'חזון' הקודם במקצת לפסוק הנ"ל, "בָּנִים֙ גִּדַּ֣לְתִּי וְרוֹמַ֔מְתִּי וְהֵ֖ם פָּ֥שְׁעוּ בִֽי", גדלתי היינו בחכמה כמ"ש גדלתי והוספתי חכמה. ורוממתי בבינה כמ"ש סלסלה ותרוממך , והם פשעו בי בתד"א אין פשע אלא פשעה של תורה , והוא יציאה מרשות כמו אז תפשע מלך מואב פשע בי.

חזינן שיכול אדם להתגדל ולהתרומם בתורה ולצאת מרשות הקב"ה לגמרי.

היאך נשיג הרגשת חיבור בסיסית זו?

אף בזאת יש לנו הדרכה נפלאה מרבינו זצוק"ל מעצם כתי"ק שנדפס בספר הליכות שלמה על תפילה, וז"ל,

אבל המיוחד בעבודת התפילה, כי אמנם כל מצוה ידענו כי כביכול כח הבורא המצוה בהצווי, והתפלין והציצית וכו' וכו' שרשם רם ונשא, אבל צורת העשיה של כל מצוה, שזה מכוון אשר זה נעשה לשם מצות הבורא יתברך, ואין ערוך לה בשורש הדברים, אך מיוחד צורת מצות התפילה, האדם עומד לפני הבורא ומדבר ומתפלל לפניו, כביכול כאשר ידבר איש כו' לפני ד' ישפוך שיחו, אף גם במצות תלמוד תורה אשר כנגד כולם, צורת הדברים אשר לומד תורת ד' שעשועיו של הקב"ה, וכל חפציך לא ישוו בה, אבל היחוד של עמידה ודיבור נוכח ד' זה מיוחד בעבודת התפילה, הקב"ה נתן לנו כח לפנות אליו כביכול ולעמוד לפני המלך ולדבר אליו בכל קראנו אליו, מרן החסיד שבכהונה בעל החפץ חיים זיע"א היה אומר, בפירוש המילה "ברוך" נחלקו ונחבטו גדולי עולם, אם הפירוש הוא ברכה כפשוטה, האם שייך שהאדם כביכול מברך להקב"ה וכו' וכו', אבל בפירוש תיבת אתה, הכל מודים וגלוי שזה כפשוטו, אנו אומרים להקב"ה אתה, והדברים נוקבים ויורדים.
בודאי שיש בזה גם מן היחוד בבחינת הדברים העומדים ברומו של עולם ביחס לשאר המצוות שצונו הבורא, אשר פה אנו מתיחדים ומתחברים כ"א לפי ערכו, לא רק במה שאנו יודעים שסגולתם להדבק בבורא, אלא גם ובטבע ובצורת לשון וראית בני אדם, הרי אנו משתייכים כביכול לכבודו ובעצמו ית"ש, ובודאי שיש בזה יחוד נורא ברומו של עולם במה שהעולם הזה ולמעלה ולמעלה מתקיים בזה.
זה גם קצת מה שניתן להבין, אשר אם כי תורה כנגד כולם, בכל זאת בלי דרגת תורתם אומנתם כרשב"י וחביריו, מוכרחים בקביעות לעבודת התפילה, לעורר החיות הרוחנית ההשתייכות להקב"ה מעין ישירות כביכול, קשה להוציא הדברים, וגם רשב"י וחביריו צריכים לפרקים לתפילה והדברים ארוכים ואין אתנו כו', צריך להחיות לחיי הנשמה עם כביכול הנוכחות והעמידה לפני ד', ואז ביתר שאת וביתר עוז משתייכים לתורת ד' בלבנו, משתייכים יותר לבחינת ותורתך בתוך מעי וכו' וכו' .

[ו] בחינה זו בעבודת התפילה, מבוארת באר היטב בלשונו הנפלא של הרמח"ל במסילת ישרים (פרק יט) דהוה מרגלא בפומיה דהגרמ"ש שפירא זצוק"ל:

האחד שהוא עומד ממש לפני הבורא יתברך שמו ונושא ונותן עמו, אף על פי שאין עינו של אדם רואהו, ותראה כי זה הוא היותר קשה שיצטייר בלב האדם ציור אמיתי, יען אין החוש עוזר לזה כלל, אמנם מי שהוא בעל שכל נכון, במעט התבוננות ושימת לב, יוכל לקבוע בלבו אמיתת הדבר, איך הוא בא ונושא ונותן ממש עמו יתברך, ולפניו הוא מתחנן ומאתו הוא מבקש, והוא יתברך שמו מאזין לו מקשיב לדבריו, כאשר ידבר איש אל רעהו ורעהו מקשיב שומע אליו.

נמצינו למדים שתפילה מעצם צורתה הינה פינה של תקשורת מוחשית שלנו עם אבינו שבשמים, ולתקשורת הזאת כמה היבטים, 'נושא ונותן עמו' – משא ומתן. 'לפניו הוא מתחנן ומאתו הוא מבקש' – הכנעה תחנונים ובקשת רחמים, וגם סוג של שיח בין שני רעים 'כאשר ידבר איש אל רעהו ורעהו מקשיב שומע אליו'.

ובאמת שכדי להרגיש ולחוש כך בעבודת התפילה, צריכים עבודה מוקדמת של התבוננות, ועצה פשוטה למעשה, להתבונן בגודל חסדי ד' עליו באופן פרטי, איך מלווה אותו ההשגחה בכל פינות שהוא פונה, ואף בתוך הקשיים וההתמודדויות ישנם גילויים נפלאים של 'מקדים רפואה למכה'.

דוגמא קטנה ששמעתי מבעל המעשה, נצפתה בעיה ממושכת אצל אחד מילדיו הרכים, הוא הופנה יחד עם בני ביתו לאבחון, כמקובל, וקיבל דיאגנוזה לא פשוטה באשר אליו. מטבע הדברים לא היה לב"ב לקבל את הדברים כמות שהן ולהסתגל אליהם. מה שריכך מאוד את התחושה היה שהיא שמעה על אבחון זהה אצל קרובת משפחה יומיים קודם לכן, ושמעה כי אין הדבר נורא כפי שזה נשמע וכו'. בתוך פחות מיממה, בעל המעשה נפגש עם עוד מאובחן כזה. השגחה מופלאה – אור בתוך החושך.

עבודה זו - להגביר בתוכו את האמונה החושית, שיהיו לו רגעים בכל יום שיתרכז בנקודה זו של יחס ושייכות פשוטה ובסיסית עם האב הרחמן, פותחת את הלב לכמיהה וצפיה לגילוי מושלם של 'מלאה הארץ דעה את ד'', לגעגועים וכיסופים שהחיבור לאבינו שבשמים ימלא את כל חלל הבריאה – כמים לים מכסים, ואזי אולי נצליח לגעת מעט בהרגשה של 'צער השכינה', אוי לו לאב שגלה מביתו.

מתוך כך, עם הזמן, אי"ה, תהיה התורה התפוסה בידינו תורה של יודעי שמך, "להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה ולהמשיך השכינה למטה בארץ". כה יזכנו ד' ויגאלנו שנית בביאת גואל צדק ובנין בית הבחירה בב"א.

[אותה אבקש]

שיעור מהגאון רבי בצלאל וקסלשטיין שליט"א רב קהל פני מנחם
הלכות ועניני תשעת הימים ותשעה באב.

הרב שליט''א - הלכות ועניני תשעת הימים ות''ב.pdf

(348.09 KiB) הורד 440 פעמים

[דרופתקי דאורייתא]

תשעה באב איקרי מועד - מהגאון רבי שמעון כהן שליט"א ר"מ בישיבת אור ברוך

[גל גל]

איזו מוזיקה נאסרה בשמיעה לאחר החורבן

[יוסף חיים אוהב ציון]

דברים שנאמרו היום ב'ועד' לפני בני חבורה.

נפלא מאד נאמר בפני חברים מקשיבים.

[נוטר הכרמים]

viewtopic.php?f=27&p=645878#p645878

[להודות ולהלל]

אודה מאוד באם יוכלו להעלות לאשכול זה שיעורים שנמסרו בגמרא במסכת גיטין אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים, הן לילדים, והן למבוגרים.
נהירנא כד הוינא טליא, היו שיעורים עם ביאורים מיוחדים.
תודה רבה!

[איש בן פרצי]

אודה מאוד באם יוכלו להעלות לאשכול זה שיעורים שנמסרו בגמרא במסכת גיטין אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים, הן לילדים, והן למבוגרים.
נהירנא כד הוינא טליא, היו שיעורים עם ביאורים מיוחדים.
תודה רבה!

ירושלמי תענית (פ"ה - ו').

תענית פה וו _א.pdf

(3.92 MiB) הורד 513 פעמים

תענית פה וו_ב.pdf

(2.88 MiB) הורד 368 פעמים

[להודות ולהלל]

יישר כח גדול!
גם זה יבוא לתועלת.
אך כוונתי בעיקר לקבצי שמע.

[דרופתקי דאורייתא]

בין המצרים ות"ב

[איש פלוני]

אז נדברו

[עושה חדשות]

https://www.prog.co.il/threads/%D7%9E%D ... 9D.577657/

מה שרק שנינו יודעים

השמיכה המחוספסת משפשפת את עורה כשהיא מתהפכת, אבל שנתה עוד לא מופרעת.
התרגלה. מזמן כבר התרגלה.
אל השמיכה, ואל מזרן הקש הדוקר.
אל מיטת העץ החורקת, ואל החלון הגדול הקרוע בקיר, ששחור הליל מציץ ממנו, וירח עובר בו מתבונן.
מול אורו הבהיר נפקחות עיניה העמוקות, הפגיעות, ובבת אחת מציף אותה התסכול.

זו היא. ברור שזו היא, נכון?
אם נעלמה מחברת משולחנו של המורה, אם חסר בתיקו של מישהו כריך, זו תמיד היא.
ואם נפרץ תאה האישי של מלכת הכיתה, גם אז זו היא, שחרכה את השרוך בו קשרה אמיליה את לולאות המתכת של התא.
וזו היא שהנער המנסה למצוא חן בעיניה של אמיליה, ינענע אותה כמו עלה שלכת ברוח, ויהדוף אותה רחוק, מגחך.

אבל היא לא פוחדת מהם. טוב, רק קצת.
בסופו של דבר היא תשרוד.

היא נבונה, ומסתדרת.

היא יכולה לאכול קצת, אפילו שהאוכל מגעיל, ומוגש מכלי פלסטיק ירוקים-צפרדע כאלה.

היא יכולה לשתוק מול לעגו של המורה למדעים, הבטוח שארץ מוצאה היא עניין מבדר במיוחד, והיא מסוגלת גם להתעלם מאבני העלבון המושלכות לעברה אינסוף, פוגעות. צוחקות על חוסר בינתה, רק משום שהיא פוחדת לדבר.

זה כבר אפילו לא קשה. וכשזה קשה, אפשר לנשוך את השפתיים חזק, מבפנים, ולמלא את ריאותיה אויר לאט. זה שומר את הדמעות בתוך השקיקים שלהן בלי שתגלושנה החוצה, בדיוק מה שחסר לה.
אבל היא לא יכולה להשאר אדישה כשזה קורה.
אז היא שרטה, ובעטה, משתוללת, קורעת את בגדיו ומייללת.

זרועה הימנית עדיין כואבת, אבל הרבה יותר ממנה, המילים.
חתול עזוב הוא קרא לה.
אגרופיה נקמצים. השרירים שמגיבים בכאב חד לתנועה הקלה הזו מספרים את המשכו של הסיפור, והחבורה הגדולה על מצחה, את סופו.
אולי לא היתה צריכה להתפרץ ככה, אולי היה עליה לשתוק גם הפעם הזו. אבל עכשיו מאוחר מדי.

זה רק בגלל שזה נכון, לגלג בה קול פנימי, זה רק בגלל שזה נכון התנפלת עליו ככה, הא?
הצדקת יפה את התואר שהצמיד לך.
שקט!

היא מסירה את השמיכה בתנועה מהירה, נסערת, וברגע הבא כבר עומדת מול ראי הנחושת הממורט.
נערה צנומה ופרועת שיער ניבטת אליה נרגזת, והיא מתיישבת על הרצפה בתסכול.
היא משתדלת, משתדלת מאד.
אבל השמלה שעברה חמש ידיים לפני שהגיעה אליה, והתכים בהם איחתה את הקרע שירד מן הכיס אל הברך, וגם, גם שיערה הדביק והסבוך, מסתירים היטב את הילדה היפה שהיא. את הנערה הנבונה בעלת הלב החם, שאף אחד לא טורח לחפש אותה, ולגלות.

הירח ממתין עוד מעט, כמו מחכה שתזכור. זה היום שלך, הוא קורא לה. זה היום.

והיא, כמו יודעת מה גדול התפקיד המוטל על כתפיה הצנומות, כמו מכירה בחשיבות המעמד, מהנהנת אליו במבט נחוש.

כפות ידיה נוגעות ברצפה הקרה, ורגע היא עוד מקשיבה אל השקט סביב, נאנחת.

לאט היא מתרוממת שוב לכדי עמידה, לאט היא פוסעת על בהונותיה, ולאט לאט, מושכת את מפתח הנחושת התלוי בשרוך שסביב צווארה.
בתנועות זהירות, כמו נוגעת בקודש, היא פותחת את תיבת העץ הקטנה, נוטלת מתוכה את הצרור.
על בהונותיה היא חוזרת אל המיטה מתיישבת עליה ומתכסה שנית בשמיכה.
הצרור הקטנטן חבוק בין ידיה, קרוב קרוב אל הלב, וכמו תמיד, עוד לפני שנגעה בקישוריו, זולגות שתי דמעות גדולות וחמות על לחייה הרכות.

אבא לא חשב שהיא חתול עזוב, הוא לא.
אבל מה לעשות שזו ההגדרה הכי מתאימה כרגע?

הדמעות מטפטפות על ידיה העסוקות, נושרות אל הצרור, מרטיבות אותו לגמרי, אבל רק שרשרת הכסף העדינה משחררת סוף סוף את הסכר, וייפחות הבכי עולות ממנה, ספוגות.


השרשרת! השרשרת שקיבלה מאבא ליום הולדתה הרביעי.
אבא הטוב! איך הושיב אותה אז על ברכיו, פותח עבורה את הקופסא המרופדת, ומשחרר את סוגר הכסף הקטן. רגע הסיט קווצת תלתלים ערמוניים שובבה מעיניה, ובעצמו ענד אותה לצווארה, מרפרף נשיקה על מצחה.

והנער הזה קרא לה חתול עזוב!

הזכרונות מציפים אותה, נושאים עמם עונג צרוף וכאב מייסר.

אבא מלטף את שערה הרך, הריחני, נושא אותה על כתפיו הרחבות, ובפסיעות רחבות חוצה את השלולית הגדולה שנקוותה באמצע השביל.

אבא מורה במקל העץ הארוך על מפת הימים הגדולה ומראה לה את נתיבי האניות.

אבא צוחק בקול, ומחבק אותה בחוזקה, מניף אותה גבוה אלעל, עד שאצבעותיה נוגעות בתקרת האבן הגבוהה.

אבא מניס כלב שוטה, מרחיק אותו ממנה, בתו אהובתו.
אבא שלה הטוב. אבא שאוהב אותה כל-כך.

היא מביטה בכפות ידיה, יוצרת מבלי משים את הסימן המוסכם שלהם. ככה, ילדונת, היה אבא אומר, וחיוכו השובב מציץ בעיניו, ככה אני יודע שאת בסדר.

אבא שלה החזק, החכם כלכך, שזקני העיר באו לשאול בעצתו הטובה.

אבא שלה, שידע עד כמה טובה גם היא, שסמך עליה, ולחש באזניה את כל הסודות שרק מבוגרים יודעים. הוא לא חשב שהיא חתול עזוב, אבא. אבל ככה היא מרגישה באמת. זרוקה, ולאיש לא אכפת.

אצבעותיה לופתות את שרשרת הכסף, ומילותיו המלוות נשמעות באזניה, רכות.
את הולכת רחוק, ילדה שלי. קולו החם המס את ליבה הנרעד. זה יהיה כואב, ולא קל.
אבל אני תמיד אהיה שם. שתדעי.
גם כשתהיי רחוקה עד מאד.
גם כשכבר כמעט תשכחי, אהובתי, אני עוד אזכור.

בשקט הסמיך ממלאות הדמעות את הכל..
אתה יודע מה עובר עלי, אבא? היא לוחשת אל החושך, יודע שבאמת, כמעט כבר שכחתי? כמעט שהתרגלתי אבא. רחוק לי כלכך, ועצוב. והם בכלל לא יודעים. הם לא יודעים על הקשר שלנו. ולו ידעו, אבא, לא היו מאמינים שלנערה המוזרה הזו, לחתול האשפתות הזה שהם מכירים, יש אבא, וסוד, ואהבה.

אבא שאז, אחרי שהכל כבר קרה ונגמר, ולא היתה ברירה עוד, רק לשלוח אותה לכאן, החזיק את ידו בידיה, מביט ישר לתוך עיניה, ומשאיר לה מילים לצידה.

את תהיי חזקה, אני יודע. אבל אני רוצה שתבטיחי ילדונת.
תבטיחי שתנסי למצוא.
את הסימנים שאני משאיר לך, גם אם הם לא דיבורים, איפה שלא תהיי.
את נשיקות האהבה שאני מפריח לך, גם אם לא יגיעו עדייך.
את דרישות השלום שיזכירו לך, שאני כאן, ומעולם לא הלכתי רחוק, רק נסתרתי.

התליון מנצנץ בין ידיה, והיא מתביישת. כבר מזמן לא העזה. לא העזה אפילו לחלום בלילות על אותה אהבה. על חיבוקו החם. כבר חשבה כי היתה זו רק היא שדימתה, למצוא בכל עת סימנים. אותות זכרון לאותה אהבה, ונשיקות שבאות עם הרוח.

קולו של אבא עולה מתוכה, חם כמו אז, מחייה.

ופעם אחת בשנה, אמר לה אז אבא, פעם אחת בשנה,
תבכי עלינו, עלי ועלייך.

תבכי כדי שלא תשכחי.
כדי שלא תאמיני אף פעם,שאת חתול עזוב באמת.
שכאן, בין נערות חסרות דעת, מול מורה ציניקן, מושפלת ורעבה, המקום שלך.
פעם אחת בשנה תיזכרי איך הכל התחיל, ולאן את שייכת. מה את שווה, ומה אני.
תזכרי בת של מי את, ולמה את ראויה.
ושאף פעם לא ויתרתי עלייך, ולא על האהבה.

ואז, ילדה שלי, יהיה לך כח שוב לחפש.
את תראי שתוכלי למצוא.
אספי אותם אחד לאחד, את הסימנים, עד שיום יבוא וניפגש.

בזהירות היא מייבשת את שרשרת הכסף בכותנתה, מחליקה על תליון הלב הקטן באצבעה הדקה, הארוכה, וטומנת אותם חזרה בצרור.
היא הבטיחה, והיא גם תקיים.

על בהונותיה היא מחזירה את הצרור למקום מחבואו, ועל בהונותיה חוזרת, נשכבת במיטתה העלובה, החורקת.
שחור הליל עדיין מציץ מן החלון, אבל כוכב קטן מנצנץ, חותר לו בחושך. ורק היא לבדה יודעת, שהכוכב הזה הקטן, הוא דרישת שלום בשבילה.

קרדיט: כנפיים

הפוסט נכתב בהשראת שיעורו של הרב אליהו מאיר פייבלזון שליט"א על תשעה באב.

[זאב ערבות]

שלשה קונטרסים בעניני תשעה באב והחורבן
אם לא אעלה
מדרשי חרבן בית המקדש
מדרשי איכה לט' באב תש"פ

[מהר שלל חש בז]

הגרבש דויטש.pdf

(142.66 KiB) הורד 382 פעמים

[זאב ערבות]

קינות מקאם לתשעה באב
צילום דפי הגמרא המותרים ללמוד בת"ב

[הפצת המעיינות]

הסתבכתי עם המאפיה - סיפורו של ליאור באידיש

ליאור.pdf

(64.51 KiB) הורד 468 פעמים

[שייף נפיק]

תמלול לא ערוך ולא מעובד משיחתו של הגר''נ רוטמן
אפשר לקחת הרבה למרות חוסר העריכה

רבי נתן רוטמן ת''ב תש''פ.docx

(30.98 KiB) הורד 862 פעמים

[איתן נוי]

קיבלתי למייל שלי להפצה חינמית, לזיכוי הרבים, בודאי הת"ח שכאן יהנו.
יוסף וינברג

כדאי שתציין שזה של ר נהוראי יוסף אוחנה שליט"א.

[ORI929]

תשעה באב איקרי מועד - מהגאון רבי שמעון כהן שליט"א ר"מ בישיבת אור ברוך

אפשר לקבל עוד ענינים מהרב הנ''ל שליט''א שהוא ידיד נעורי
וגם כתובת אימייל שלו
תודה

[עושה חדשות]

לישועתך קיוינו התשפא.pdf

(891.48 KiB) הורד 316 פעמים

[זאב ערבות]

שיעור מר' יו"ט זנגר על בין המצרים

[אני לא]

העלתי כאן בטאון נפלא על ענין חורבן הבית בטאון של מאמרי תורת סלבודקא בצורה של מערכה

[חד ברנש]

המאמר 'על כמה הרים יבנה בית המקדש העתידי',
להורדה מכאן
viewtopic.php?f=7&t=45793&p=640005&hilit=%D7%A2%D7%9C+%D7%9B%D7%9E%D7%94+%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%99%D7%91%D7%A0%D7%94#p640005

[אריה הכהן]

כאלו הם עוסקין בבנין הבית

מובא בספרים הק' שיש לו לאדם לעסוק בימי בין המצרים בהלכות בנין בית הבחירה, וכן נוהגים בהרבה מקהילות ישראל. מפני שעצם הלימוד בזה הענין כאילו בונין עכשיו את בנין בית המקדש. ומה גדול וחשוב מכך באלו הימים שאנו מתאבלים על חורבנו ומצפים שיעמוד על תילו בב"א. ועל כך ועוד בענין זה בעז"ה במאמר שלפנינו. ויש לאדם ללמוד דברים אלו היטב כמו שכתב רש"י (דברים לב') עה"פ: וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ שִׂ֣ימוּ לְבַבְכֶ֔ם לְכָל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מֵעִ֥יד בָּכֶ֖ם הַיּ֑וֹם אֲשֶׁ֤ר תְּצַוֻּם֙ אֶת־ בְּנֵיכֶ֔ם לִשְׁמֹ֣ר לַעֲשׂ֔וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת. כתב: שימו לבבכם - צריך אדם שיהיו עיניו ולבו ואזניו מכוונים לדברי תורה, וכן הוא אומר (יחזקאל מ' ד'): בן אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך וגו', הרי דברים קל וחומר, ומה תבנית הבית שהוא נראה לעינים ונמדד בקנה צריך אדם שיהיו עיניו ואזניו ולבו מכוונים להבין, דברי תורה שהן כהררין התלויין בשערה על אחת כמה וכמה.
איתא בגמ' מנחות (קי' ע"א): אמר רבי יצחק, מאי דכתיב (ויקרא ו'): זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם? כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם. ועוד איתא (שם): ורבי יוחנן אמר: אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה, מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם.
ואיתא במד"ר (פרשת צו): שמואל אמר (יחזקאל מג) ואם נכלמו מכל אשר עשו וכי יש צורת הבית עד עכשיו אלא אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ואתם מתעסקים בו כאלו אתם בונין אותו.
איתא במדרש תנחומא (פרשת צו): אמר ר' שמואל בר אבא, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אף על פי שבית המקדש עתיד ליחרב והקרבנות בטלין לא תשכחו עצמכם לסדר הקרבנות, אלא הזהרו לקרות בהן לשנות בהן, ואם תעסקו בהן אני מעלה עליכם כאלו בקרבנות אתם עוסקים, ואם רצונך לידע בא וראה כשהקב"ה מראה ליחזקאל את צורת הבית מה הוא אומר: הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תכנית (יחזקאל מג'). אמר יחזקאל לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע עד עכשיו אנו נתונים בגולה בארץ שונאינו ואתה אומר לי לילך ולהודיע לישראל צורת הבית וכתוב אותו לעיניהם וישמרו את כל צורותיו ואת כל חוקותיו, וכי יכולין הן לעשות, הניח להם עד שיעלו מן הגולה ואח"כ אני הולך ואומר להם, א"ל הקדוש ברוך הוא ליחזקאל ובשביל שבני נתונים בגולה יהא בנין ביתי בטל, א"ל הקדוש ברוך הוא גדול קרייתה בתורה כבנינה, לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות בה אני מעלה עליהם כאלו הם עוסקין בבנין הבית, ע"כ. ובשפתי כהן (עה"ת) פי' בדברי המדרש: דייק שאמר וכי בשביל שהם נתונים בגולה יהא בנין ביתי בטל משמע שאם אינם עוסקים בענין בית המקדש וצורותיו כאילו בטלה חס ושלום בנין בית המקדש. והחפץ חיים (תורה אור פ"א) ביאר כוונת המדרש, במה שאמר בא וראה, היינו מה שאמר להם יחזקאל אח"כ בשם ה' עוד כמה פסוקים מענין הקרבנות שלעתיד לבוא, והכל הולך על הקוטב הזה בשכר שיתבוננו בזה עכשיו יהיה נחשב להם כמו מעשה בפועל.
הרמב"ם בפירוש המשניות (מנחות): כתב: אמרו גם כן זאת התורה לעולה ולמנחה וגו', כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה ומנחה וחטאת, ואמרו תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהן הכתוב כאילו נבנה בית המקדש בימיהם, ועל כן ראוי לאדם להתעסק בדברי הקרבנות ולשאת ולתת בהן, ולא יאמר הרי הן דברים שאין צורך להן בזמן הזה כמו שאומרים רוב בני האדם, ע"כ.
וברבינו בחיי (שמות פרק לח') כתב: ודע כי הספור בענין המשכן וכליו, והחקירה בתכונת צורותיו ומובאיו ושעור ארכן ורחבן וקומתן, אף על פי שאין בהמ"ק קיים מצוה גדולה היא, עד שמים יגיע שכרה, ותורה היא וללמוד אנו צריכין, וכן הזכירו רז"ל בענין הקרבנות: כי כל המתעסק בלמוד פרשיות וישא ויתן בלבו עניניהם כאלו הקריב הקרבן עצמו, הוא שאמרו: (מנחות שם), כל העוסק בפרשת עולה כאלו הקריב עולה, בפרשת חטאת כאלו הקריב חטאת, וכן כלם. הא למדת מזה על הספור בפיו בלבד שכרו אתו ופעולותו לפניו כאלו עשה המעשה והקריב קרבן על המזבח, וה"ה בספור עניני המשכן והמקדש שיש לנו זכות עצומה ועקב רב כאשר נהגה בהם ונשתדל להבין פשוטן ונגליהם, עאכ"ו אם נזכה להשיג תוכם להשכיל אחד מרמזיהם, והוא שהזכיר דוד על הענין הזה על הנסתר והנגלה (תהלים מח, יג - יד): 'סבו ציון והקיפוה ספרו מגדליה, שיתו לבכם לחילה פסגו ארמנותיה למען תספרו לדור אחרון', ובזכות הסבוב וההקף בנגלה ובנסתר ישיב שכינתו לתוכו, שנאמר (שם, טו'): 'כי זה אלקים אלקינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות'.
וברד"ק יחזקאל (פרק מג') ביאר את הפסוק ומדדו את תכנית - תכנית צורת הבית שתראה להם ימדדו ויכינו אותו לסימן כי עוד יעשו כן לעתיד בבא הגואל ויחיו המתים יכינו אותו לסימן שהרואים זאת הצורה יחיו בבנין הבית לעתיד וזה ראיה לתחיית המתים.
ובאברבנאל (שמות כז') כתב: ולכן היה מה שידענו היום בעניני המשכן וכליו עם רמזיהם מועיל לנו היום הזה כיום המעש' עצמו, ועל זה האופן באמת לא בטלה עבודת הקרבנות ודיני טומאה וטהרה אף שהמעשה בפועל בהם בטל, כי השכלתם לא בטלה וכבר יקנה האדם בזכרונם תמיד ההכנע לפניו יתברך,. וכמ"ש: (תהלים נא' יט'): זבחי אלקים רוח נשברה. והוא עצמו מה שאחז"ל (מנחות שם), זאת תורת העולה למנחה ולזבח השלמים מלמד שכל העוסק בפרשת קרבנות מעלה עליו הכתוב כאלו הקריבם, וזה כי כמו שיועיל המעשה ההוא כשנעשה להעמיד נגד רעיוניך יראת האלקים ורוממותו ככה יכונו מחשבותיך להשכיל גדולתו וחכמתו ולהדבק בו, בהשכיל הענין הנכבד אשר אליו התישרו מצותיו והמקרא והעיון ללמוד, ולמעיין באמתת המצות ההן הוא יביאהו באמת אל ההצלחה האמתית, וכן הוא בכל המעשים התוריי' עד שהיתה מפני זה התורה אשר בידינו כלי אומנו' להכין לפנינו את הדרך אשר נלך להיות כאלקים יודעי טוב לחיותנו בכל המקומות ובכל הזמנים.
בפירוש הון עשיר (לרבי עמנואל חי ריקי, י"ל בוורשא בשנת תרמ"א, בהקדמה למס' מדות) כתב: (מסכת) מדות התוי"ט הרחיב לתת טעם על מה נשנית מסכתא זו. והנלענ"ד הוא שנשנית לקיים בלימוד 'ונשלמה פרים שפתינו', בכל דור ודור שלא זכינו לבניינו מרוע מעללינו וקוצר מעשינו אשר מעלה עלינו השם כאילו נחרב בימינו מחמת פשעינו, כי כן אמרו רז"ל, כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, ע"ש.
היעב"ץ בספרו 'לחם שמים' בהקדמה למסכת מדות כתב (באה"ד): אלא העיקר ההוא בכוונת לימוד מסכתא זו שמצוה לעסוק בתורת הבנין, ונחשב כאילו עוסקים בבנינו בפועל, כענין קריאת פרשת קרבן סדר קדשים שנחשב כהקרבה ממש ולהקרבה הלא צריך בית, וגם כדי שנזכור תמיד ונצפה שישוב ויבנה בית שלישי ב"ב.
ועוד כתב שם: על כן אני אומר, כל זמן שאנו עוסקים בתורת בנינו, הרי הוא כאילו לא חרב ועדיין עומד על מכונו להקריב בו ג"כ בשילום פרים שפתינו, על דרך שאמרו ז"ל, כל העוסק בתורת עולה (ולכוונה זו קראתי שם לחידושי הלכות בית הבחירה 'בנין בית הבחירה', ר"ל שבלמוד הלז אנו בונים אותו ממש, נוסף על הוראתו הפשוטה שהוא מלמד איכות הבנין). והעוסק בלימוד בנינו, בונהו באמת בשמים מעלותיו וצורותיו הרוחניות, והגדתו על ארץ יסדה להחיש צאתו לפועל, ע"ש.
בספר אוצר מדרשים כתב: כל המלמד בנו ספר בראשית מעלה עליו הכתוב כאילו נתעסק ביצירת העולם, וכל העוסק בספר אלה שמות כאילו עמד על הר סיני, וכל העוסק בספר ויקרא כאילו הקריב כל הקרבנות כולן, וכל העוסק בספר וידבר כאילו הוא נסע וחנה עם בני ישראל במדבר, וכל העוסק בספר ואלה הדברים כאילו קיים כל התורה כולה. (נכתב בס"ד ע"י א. פלשניצקי)