◆ שאלות והערות קצרות במקרא ובתרגום ◆

[שייף נפיק]

בפשטות כוונת יוסף היתה להראות להם שהוא יוסף אחיהם, ומה ראיה מכבודו לזה. זה יותר ראיה להיפך?

[סליחות]

האם לרמב"ם פרק קיז ו-קיח בתהילים מחוברים?
עי' ביד החזקה הלכות מגילה פ"ג הי"ג (מבואר שם שצריך לכפול תחילת כל פרק, ואילו קיח אינו מוזכר כתחילת פרק).
בכתר אר"צ לכאורה הם נפרדים. אך השאלה אם יש מסורות בהם שני פרקים אלה היו מחוברים, ואז אפשר לשייך את דעתו של הרמב"ם למסורה כזאת.

[אלי בנאי]

שלום לכולם
בכותרת כתוב: מקרא ותרגום - ומפרשיהם.
שאלה על עניין פרשנות ועיקר הנושא, ברח מקומו ממני.
באחד המקומות בתורה, מפרש ראב"ע על המונח 'יום'
שאין הכוונה ליום שהוא יום ולא לילה, אלא יום שהוא סימן זמן.
נדמה לי שהוא מסביר על יציאת מצרים, למשל: 'יום צאתך', שהרי לא
היה ביום אלא בלילה ואם הכתוב אומר 'יום' הכוונה לפרק הזמן, לתקופה, לאירוע.
מאחר ואני קורא ראב"ע עם פירוש 'תורת חיים'
אפשר שבא ההסבר באותיות הקטנות שמחדדות את ראב"ע.
במסכת ברכות יש דיון רב משתתפים על הקריאה ביום או אפשר לגלוש גם
קצת ללילה, (בגדול). ואז נזכרתי בפרשנותו של ראב"ע על המונח 'יום'.
חפרתי בשו"ת ולא מצאתי, אך אני בטוח שראיתי שמדבר על יום יציאת מצרים
והרי היה בלילה. ואפשר שבא במקום אחר, אך בטוח שיש.
בברכה ובתודה.
במידה ודברי אינם ברורים - אפשר להתקשר אלי:
אלי 054-4978989
שבת שלום

[דרומי]

כנראה אתה מתכוון לדברי הראב"ע עה"פ 'לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת' שבתחילת פרשת ויקהל.

ואגב, יעויין גם בקובץ המצורף (ע"פ רש"י בתחילת פ' מצורע)

[יאיר אתמר]

במאמר זה הביא ייבין שבכת"י המובהקים של מסורת בן אשר קיז וקיח חלוקים. וכן מפורש בסוכה לח: (וכן הנוסח בר"ח ובש"ר ועיין ר"ן), וכ"נ במ"ס כ-ט. גינזברג מביא שלוש כת"י שבהם המזמורים מחוברים, רי"מ שורקין (חצי גבורים כרך יא, פרשיות תהלים, עמ' א'צח-א'קא, ופה עמ' 331 ואילך) הוסיף עוד חמישה, אולם בכולם, פרט לאחת (גינזברג סג), 'מן המצר' מתחיל פרשה חדשה. [וכ"ה במ"ב תפח-ה מא"ר ע"ש. וע"ע תוס' פסחים קיז., אך אין משם ראיה, ובתוס' סוכה לח: מפו' שהודו הוא תחילת פרק.] בדעת מקרא על אתר מובא שמנהג תימן בהודו כבתחילת פרק. שמא הרמב"ם נקט דוגמות אלו רק כדי לדלג על 'לא לנו' ו'מה אשיב'.

[סליחות]

במאמר זה הביא ייבין שבכת"י המובהקים של מסורת בן אשר קיז וקיח חלוקים. וכן מפורש בסוכה לח: (וכן הנוסח בר"ח ובש"ר ועיין ר"ן), וכ"נ במ"ס כ-ט. גינזברג מביא שלוש כת"י שבהם המזמורים מחוברים, רי"מ שורקין (חצי גבורים כרך יא, פרשיות תהלים, עמ' א'צח-א'קא, ופה עמ' 331 ואילך) הוסיף עוד חמישה, אולם בכולם, פרט לאחת (גינזברג סג), 'מן המצר' מתחיל פרשה חדשה. [וכ"ה במ"ב תפח-ה מא"ר ע"ש. וע"ע תוס' פסחים קיז., אך אין משם ראיה, ובתוס' סוכה לח: מפו' שהודו הוא תחילת פרק.] בדעת מקרא על אתר מובא שמנהג תימן בהודו כבתחילת פרק. שמא הרמב"ם נקט דוגמות אלו רק כדי לדלג על 'לא לנו' ו'מה אשיב'.

יישר כוח!

[אריה הכהן]

כתוב בפרשה שהיו אנשים טמאים שלא יכלו לעשות הפסח, וניתן פסח שני. ונחלקו חז"ל מי היו האנשים הללו. ויל"ע בין אם הם היו נושאי ארונו של יוסף או מישאל ואליצפו, הרי היה להם מספיק זמן ליטהר, מפני שעם ישראל חנו שם כבר קרוב לשנה ובחניה יכלו לשים את ארון יוסף במקום הראוי לו ולא היו צריכים לגעת בו. ומישאל ואליצפן נטמאו ב-א' בניסן יום מיתת נדב ואביהוא, ועד פסח יכלו כבר ליטהר?

[אריה הכהן]

האם במדבר, או שנשאו את ארונם לארץ ישראל?

[.השוחט]

בשאלה זו קדמך התנא רבי יצחק בסוכה כה עמוד ב'.

[מה שנכון נכון]

שאו את אחיכם מאת פני הקדש אל מחוץ למחנה.
ועי' רמב"ן ובתרגום הנקרא יונתן.

[אריה הכהן]

ברוך השם שכיוונתי. יש"כ.

[שמואל דוד]

פרשת בהעלתך פרק ט פסוק י

רש״י - פסח שני מצה וחמץ עמו בבית, ואין שם יום טוב, ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו.

יש לעיין מדוע הפסיק בין מצה וחמץ בבית לאין איסור חמץ כו׳ עם הא דאין שם יום טוב וצ״ב.

[יוסף חיים אוהב ציון]

כלי יקר ריש שלח.
"שלח לך אנשים. לפי שאמרו ישראל (דברים א כב) נשלחה לפנינו אנשים ויחפרו לנו את הארץ. לנו היינו להנאתינו ולטובתינו, ואמר הקב"ה למשה שלח לך, ולא להם כי לך דווקא ד"א לכך פרט אנשים, לפי שארז"ל (ילקו"ש פנחס תשעג כז) האנשים היו שונאים את הארץ ואמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד ד) והנשים היו מחבבות הארץ ואמרו תנה לנו אחזה (שם כז ד) וע"כ אמר הקב"ה לפי דעתי שאני רואה בעתיד היה יותר טוב לשלוח נשים המחבבות את הארץ כי לא יספרו בגנותה, אבל לך לדעתך שאתה סבור שכשרים המה ואתה סבור שהארץ חביבה עליהם. תשלח אנשים וזהו שלח לך לדעתך אנשים, אבל לדעתי היה יותר טוב לשלוח נשים כאמור."
ולכאורה אין שררה בנשים?

[שייף נפיק]

מה השררה בזה?
שררה היא מינוי על ציבור, כמו למשל ''התשתרר עלינו''. כאן זה אך שליחות בעלמא.

[יוסף חיים אוהב ציון]

זה מעלה מסויימת שסומכים על דיבורם.

[יוֹסֵפֶר]

למה נסמכה פרשת המרגלים לפרשת מרים לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר (רש"י תחילת שלח, מהתנחומא)

אפשר להעיר פרט מעניין, על מה שכלב ראה וכן לקח מוסר, שענין מרים היה יותר קרוב אליו שהרי היא היתה אשתו כאמור בסוטה יא:-יב.

כמובן שאין זה מפחית מעצם התביעה מכל הרואים שיקחו מוסר.

[עזריאל ברגר]

זה מעלה מסויימת שסומכים על דיבורם.

לא כל מעלה היא שררה.

[שמואל דוד]

בהעלתך פרק יב פסוק יג

רש״י ד״ה רפא נא לה - מפני מה לא האריך משה בתפלה, שלא יהיו ישראל אומרים אחותו עומדת בצרה והוא עומד ומרבה בתפלה.

לא הבנתי, מה עליו לעשות אם לא להתפלל??

[עושה חדשות]

בהעלתך פרק יב פסוק יג

רש״י ד״ה רפא נא לה - מפני מה לא האריך משה בתפלה, שלא יהיו ישראל אומרים אחותו עומדת בצרה והוא עומד ומרבה בתפלה.

לא הבנתי, מה עליו לעשות אם לא להתפלל??

viewtopic.php?f=17&t=27666&p=283571&hilit#p283571

[שמואל דוד]

יישר כח!

[יענקלה הכונס]

סיום הפרשה היא ויהיו המתים במגפה וגו', והרי הוא דבר שאינו טוב, וא"כ כיצד מסיימים בו?
אגב: האם ישנו ספר שמבאר את כל סיומי הפרשיות שאינם מסתיימים בטוב?

[נוטר הכרמים]

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... %94#p31910

[לענין]

רש"י מסכת בבא מציעא דף סז עמוד א
הוה יתיבנא קמיה דרב נחמן... ואודיק - השגיח בי, וראה שהיה בדעתי להשיב על דבריו.

רש"י מסכת חולין דף צה עמוד ב
אודיק בבזעא דדשא - הציץ דרך סדק שבדלת.

והוא על מאמר הכתוב 'משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים'.
רבא ישב לפני רב נחמן, באופן הגלוי, ולכן פירש רש"י משגיח.
אבל ההיא דחולין שהיה דרך בזעא דדשא פירש את אותה התבה, בתואר מציץ.

[תלמיד-חכמים]

מהו המסר המרכזי שלומדים ממעשה פסל מיכה שבספר שופטים? כלומר, מה המסר שיוצא מכלל המעשה, לא מפרטיו?

[דבי אליהו]

חז"ל והמפרשים טורחים ליישב סתירות לכאורה בין סיפור מעשי המדבר כפי שהם בספר דברים וכפי שהם בספרים שקדמו לו. אבל לא ראיתי מי שטרח לבאר חסרונות בספר דברים. והדברים אמורים ביחס לחסרונו של המשכן שאיננו נזכר כלל בספר דברים. ותימה הוא שעניין שתפס חלק עצום מן הספרים שקדמו, החל מפרשת תרומה: ההכנה לבניה, הבניה, הקדשת המשכן, ציוויי הקרבנות, כל אלה נשמטו לגמרי בספר דברים. האם יש מי שבאר חסרון זה?

[מה שנכון נכון]

והדברים אמורים ביחס לחסרונו של המשכן שאיננו נזכר כלל בספר דברים. ותימה הוא שעניין שתפס חלק עצום מן הספרים שקדמו, החל מפרשת תרומה: ההכנה לבניה, הבניה, הקדשת המשכן, ציוויי הקרבנות, כל אלה נשמטו לגמרי בספר דברים. האם יש מי שבאר חסרון זה?

רמב"ן למשל (בהקד' לדברים).

[דבי אליהו]

והדברים אמורים ביחס לחסרונו של המשכן שאיננו נזכר כלל בספר דברים. ותימה הוא שעניין שתפס חלק עצום מן הספרים שקדמו, החל מפרשת תרומה: ההכנה לבניה, הבניה, הקדשת המשכן, ציוויי הקרבנות, כל אלה נשמטו לגמרי בספר דברים. האם יש מי שבאר חסרון זה?

רמב"ן למשל (בהקד' לדברים).

חן חן למר.

הרמב"ן מסביר מדוע אין בספר דברים מצוות כהנים אבל אינו עוסק בסיפור מעשי המדבר. מצאנו בספר דברים, בנאומו של משה, את יציאת מצרים, ובקיעת הים, ומתן תורה - לוחות ראשונים ושניים, וסיפור המרגלים, ומינוי הדיינים, ומעשה בלעם, ודתן ואבירם, וחטא העגל, ואכילת המן, ותלונות בני ישראל. אין כמעט דבר שקרה במדבר שאינו מופיע בספר דברים. והנה מעשה המשכן וכליו, מצד מעשה שהיה, לא מצד המצוות התלויות בו, לא עלו על לב משה ולא נזכרו? והמילה משכן לא עלתה על שפתיו אפילו דרך אגב? והרי כל נאומו של משה עוסק ביחסים שבין עם ישראל והקב"ה, כיצד לא תיזכר שכינתו בתוך בני ישראל? דבר תימה עצום ואין בדברי הרמב"ן יישוב לכל אלה.

[שמואל דוד]

אֵ֣לֶּה הַֽחֻקִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה בֵּ֥ין אִ֖ישׁ לְאִשְׁתּ֑וֹ בֵּֽין־אָ֣ב לְבִתּ֔וֹ בִּנְעֻרֶ֖יהָ בֵּ֥ית אָבִֽיהָ׃

מדוע כתוב איש לאשתו קודם אב לבתו שלא כסדר תחילת הפרשה?

[לבי במערב]

שמא להורות על הֵקֶּשָׁן זל"ז בא.

[שמואל דוד]

לא הבנתי כוונתך.
ואגב ראיתי בטעמא דקרא שהרגיש בזה:

68FB8705-D236-41CA-8698-FBFE3B339C90.jpeg (256.31 KiB) נצפה 10443 פעמים

אשמח בעוד מראי מקומות לזה.

[שייף נפיק]

מהו המסר המרכזי שלומדים ממעשה פסל מיכה שבספר שופטים? כלומר, מה המסר שיוצא מכלל המעשה, לא מפרטיו?

מה קורה כשאין מלך או שופט שמצליח להעמיד את כל העם.

[לבי במערב]

לא הבנתי כוונתך.

שנשתנה הסדר, לרמז לדרז"ל (ספרי עה"פ) שהוקְשו זל"ז.

[שמואל דוד]

יישר כח

[עזריאל ברגר]

אֵ֣לֶּה הַֽחֻקִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה בֵּ֥ין אִ֖ישׁ לְאִשְׁתּ֑וֹ בֵּֽין־אָ֣ב לְבִתּ֔וֹ בִּנְעֻרֶ֖יהָ בֵּ֥ית אָבִֽיהָ׃

מדוע כתוב איש לאשתו קודם אב לבתו שלא כסדר תחילת הפרשה?

א. איידי דזוטר - פסיק שדי ליה.
ב. אולי אפשר מדיוק זה למצוא סמך לשיטת הרמב"ם וסייעתיה שהאב מפר כל נדרי בתו, ודלא כמ"ד שהוא מיפר רק את אלו שהם "בין אב לבתו" או עינוי נפש.

[לבי במערב]

שוב עלה בדעתי, דבפשטות י"ל (בדא"פ) ע"פ דברי הגמ' (ברכות ב, א):
"תנא פתח בערבית, והדר תני בשחרית; עד דקאי בשחרית - פריש מילי דשחרית, והדר פריש מילי דערבית".

[נוטר הכרמים]

ידיעות מענינות בקשר ל'חמשת מלכי מדין', שהרי לכאורה צ"ב הרי אין שני מלכים משמשים בכתר אחד וכ"ש חמשה.

יש בראשונים שנקטו שאכן היו נסיכים ולא מלכים ממש, יש שנקטו שמדין ציוה לחמשת בניו את המלוכה, ולכן המלוכה התחלקה בכל הזמנים לחמישה. בהעמק דבר תחילת פר' בלק הפליא לחדש שהיתה 'רוטציה' בין אותם מלכים על השלטון במואב, מעין 'חליפות', יעו"ש. אך המעניין מכל, בפי' המיוחס לרש"י תחילת דה"י (א א, לג) איתא שהיו ראשי עובדי כוכבים ומזלות על כן העמידו חמישה מלכים לכל אומה מלכה.

[שמואל דוד]

פרשת מטות לב - יב

בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי יְהוָה

צ״ע מדוע דוקא כאן הוסיף קרא ״הקניזי״ לשמו של כלב.

[שומע ומשמיע]

למה על התרומה אחוז מן החמש מאות נאמר שינתן ל'אלעזר', ולא כפשוטו לכהנים. אשמח למקורות.

[ישראליק]

פרשת מטות לב - יב

בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי יְהוָה

צ״ע מדוע דוקא כאן הוסיף קרא ״הקניזי״ לשמו של כלב.

ראה שפתי חכמים וטעמא דקרא

[שמואל דוד]

ייש״כ