לעומקו של דבר כתב:מן הסתם לא ראית במקור, שכן יש תוספת דברים ונשמע שם להחמיר בבקבוק.
אכן, זהו ציטוט מסיכום של חכם אחד. וכן יתר הדברים שהועלו לעיל בסגנון זה.
לעומקו של דבר כתב:מן הסתם לא ראית במקור, שכן יש תוספת דברים ונשמע שם להחמיר בבקבוק.
נשר כתב:נשר כתב:
ולא מצאתי עדיין מי שמדבר מפורש על ההוראה להקל. ולא ברור הטעם להקל. הרי הוא משתמש בפועל בכלי. היכן ראה כבודו שההוראה להקל?
מצאתי מצטטים לדרכי תשובה סימן קכ ס"ק ע' אולי מישהו יועיל להעלות.
הגרשז"א כתב:וכאילו הוא מחזיר לתוך ערימת קפה שבתוך עטיפה של נייר
בשם הגריש"א כתב:שזה עדיין נחשב איכסון האוכל הקודם.
לעומקו של דבר כתב:
(אצל היצרן והמוכר תמיד נחשב כלי סחורה)
לעומקו של דבר כתב:בקובץ צוהר ו' תשנ"ט עמ' רע"א (נמצא במפתח כתבי עת פרוייקט השו"ת) מאמר הגר"י אפרתי בנוגע חיוב בעלי המפעל להטביל או עכ"פ לכתוב על הבקבוק שטעון טבילה.
עיי"ש שהוא הבין שהוראת הגרנ"ק להטביל היא לכל מפעל ולא רק לאוצר ב"ד.
נשר כתב:לעומקו של דבר כתב:בקובץ צוהר ו' תשנ"ט עמ' רע"א (נמצא במפתח כתבי עת פרוייקט השו"ת) מאמר הגר"י אפרתי בנוגע חיוב בעלי המפעל להטביל או עכ"פ לכתוב על הבקבוק שטעון טבילה.
עיי"ש שהוא הבין שהוראת הגרנ"ק להטביל היא לכל מפעל ולא רק לאוצר ב"ד.
אולי מישהו יעלה...
יאיר כתב:לענ"ד
מפצח יטבול ללא ברכה
שולחן אינו כלי אכילה ולכן לא צריך
ורשת מנגל יטבול ללא ברכה מספק.
לבי במערב כתב:עצה פשוטה: להעביר המאכלים והמשקאות לכלי אחסון ייעודיים [כגון: משפתחו את בקבוק היין - מעבירים את תכולתו לבקבוק זכוכית המיוחד לכך; וכן בקפה - לקופסת פלסטיק ייעודית, וכך הלאה והלאה].
אלא שאינה מדת כל אדם.
אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו אלהיכם כהן הוא דכתיב ויקחו לי תרומה כי קבריה למשה במאי טביל וכי תימא במיא והכתיב מי מדד בשעלו מים אמר ליה בנורא טביל דכתיב כי הנה ה' באש יבוא ומי סלקא טבילותא בנורא אמר ליה אדרבה עיקר טבילותא בנורא הוא דכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים
יואל שילה כתב:איתא בסנהדרין ל"ט.אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו אלהיכם כהן הוא דכתיב ויקחו לי תרומה כי קבריה למשה במאי טביל וכי תימא במיא והכתיב מי מדד בשעלו מים אמר ליה בנורא טביל דכתיב כי הנה ה' באש יבוא ומי סלקא טבילותא בנורא אמר ליה אדרבה עיקר טבילותא בנורא הוא דכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים
שמעתי פעם מהרב ישראל ארנון על אחד שהמיר דתו, אך בכל זאת עמדו להעלותו על המוקד, והוא חזר בתשובה, וטענו שמאחר ולא טבל לאחר תשובתו - לא די בזה [לא זוכר למה, אולי לקבר ישראל לאפרו], והשיבו מהגמ' הזו שעיקר הטבילה היא באש.
האם באמת כלי שהועבר באש פטור מטבילת כלים?
אין הכלי שנגע במת או בנבלה נטהר באש, שאין טבילת התורה אלא במים, ולפיכך הוצרכו רבותינו (ע"ז עה ב) לפרש שזו הטהרה להגעילם מאיסורי המאכלות שבלעו ביד הגוים, וזה אמת בלי ספק
ועי' סנהדרין ל"ט. עיקר טבילותא בנורא דכתיב 'כל אשר לא יבא באש'. וי"ל דדרך דרש הוא ולא קשה מידי. אי נמי התם ענה כך למין (וכענין לאויבי דחיתי בקש [עי' חולין כז ב)), דהרי יש אומרים לא מת משה רבינו ע"ה (סוטה י"ג ב), ואצל השי"ת לא שייך טומאה וכל טנופת לא יטנפוהו, הגם דכתיב [ויקרא טז טז] 'השוכן אתם בתוך טומאותם' [ועי' יד רמה כאן 'חס ושלום דאיכא טומאה קמיה קב"ה ואין שום דבר מלכלכו כדי שיטבול באש או בדבר אחר' וכו']. וגם לא שייך אצל השי"ת טבילה באש, והוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו (מד"ר פרשת ויצא ס"ח ט', ורש"י פרשת תשא ל"ג כ"א), ואש דוחה אש דשכינה (בזוה"ק [עי' פירוש הגר"א על רעיא מהימנא ראש פרשת צו כז. דאש דשכינה כולל כל האישים, וע"ע פירוש מטיב שיר להנצי"ב על שיר השירים על הפסוק [שיר השירים ח ו] רשפיה רשפי אש], ועי' יומא כ"א: ואכמ"ל). וכן כתב הרמב"ן בפרשת מטות (ל"א כ"ג) שזה אמת בלי ספק שאין הטומאה עולה באש (ועי"ש ברמב"ן לענין טבילה זו) ואכמ"ל יותר בזה [עי' גליון סנהדרין שם].
ויקבור אותו בגי. לא נתעסקו בו לא ישראל ולא מה"ש אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו ולמה בח"ל כדי שיחיו מתי חוצה לארץ שנאמר וירא ראשית לו קרי ביה ויתא ראשי עם בתחית המתים. ויקבור אותו בג"י גימ' י"ה כחשבונו דדין כך חשבונו דדין ולמה נתעסק בו הקדוש ברוך הוא י"ל במדה שאדם מודד בה מודדין לו הוא קבר את יוסף ולא נתעסק בביזה של מצרים לפי' נתעסק בו יה ושאל קיסר כי קבר רחמנא למשה במאי טביל ואם תאמר במים הא כתיב מי מדד בשעלו מים אמר לו באש דכתיב ה' באש יבוא א"ל ומי סליק טבילה באש א"ל אדרבא עיקר טבילה באש הוא דכתיב וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים
והקשה הגרי"ד סלוביציק ז"ל מבוסטון (בספר נפש הרב ע' רמא) דבגמ' להלן (י"ח ע"א) איתא: בשעת מיתתו של רבי חנינא בן תרדיון, שאמר לו קלצטונירי, רבי אם אני מרבה בשלהבת וכו' אתה מביאני לחיי העוה"ב, א"ל הן, השבע לי, נשבע לו, מיד הרבה בשלהבת וכו' יצאה נשמתו במהרה. אף הוא קפץ ונפל לתוך האור, יצאה בת קול ואמרה רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנים הם לחיי העוה"ב. ומבואר דאע"פ דקלצטונירי לא התגייר, מ"מ הי' מזומן לחיי העוה"ב. ותירץ שם עפ"י הגמ' בסנהדרען (לט א) א"ל ההוא מינא לרבי אבהו, אלקיכם כהן הוא דכתיב ויקחו לי תרומה, כי קברי' למשה במאי טביל, וכי תימא במיא, והכתיב מי מדד בשעלו מים, א"ל בנורא טביל דכתיב כי הנה ד' באש יבוא. ומי סלקא טבילותא בנורא. א"ל, אדרבה עיקר טבילותא בנורא הוא דכתיב וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים. ומעתה נראה לפרש, שבשעה שקפץ הקלצטונירי אל תוך האש היתה כאן טבילת גרות, דהרי חזינן שיש מושג של טבילה באש ודפח"ח
שאלה. גר שמל, ועדיין לא הספיק לטבול, עד שבאו הנכרים ותפסוהו והעלוהו על המוקד, האם הוא נחשב לישראל, וקוברים אותו בקבר ישראל, או שמא כיון שלא טבל, נחשב לעכו"ם?
תשובה. הסמ"ק מצוריך (מצוה קנו) נשאל על יהודי שיצא לשמד, וכשביקש לשוב לדת אבותיו תפסוהו האויבים והעלוהו באש. האם מותר לקוברו בקבר ישראל, שהרי המנהג הוא שמי ששב לדת אבותיו, זקוק לתספורת ולטבילה, ויהודי זה לא עבר לכאורה לא תספורת ולא טבילה, שהרי עוד לפני שהספיק לעשות משהו, כבר לכדוהו האויבים ושרפוהו?
והשיב הסמ"ק שמותר לקוברו בקבר ישראל, וזאת על פי דברי הגמרא בסנהדרין דף לט ע"א אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו, אלקיכם כהן הוא, דכתיב ויקחו לי תרומה, כי קבריה למשה במאי טביל? וכי תימא במיא, והכתיב מי מדד בשעלו מים? 'אמר ליה, בנורא טביל, דכתיב כי הנה ה' באש יבא. ומי סלקא טבילותא בנורא? אמר ליה, אדרבה עיקר טבילותא בנורא הוא, דכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים'. מכאן הוכיח הסמ"ק שעלתה לו שריפתו באש של בעל התשובה ההוא, כטבילה לכל דבר.
כמו כן מבואר בחז"ל שבשעה שיצא אברהם אבינו מאור כשדים אמרו מלאכי השרת מגן אברהם, ופירשו המפרשים, דהיינו שמיד שיצא מאור כשדים נהפך לישראל, וזאת היתה טבילתו לגירותו.
אלא שיש להעיר שרש"י פירש 'וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים', דחיה דחייה, ודרש להו הכי כל מי שאינו יכול לבא באש מפני שישרף, תעבירו במים. הרי שזה רק דחיה, ויתכן שאין טבילה באש. אך יתכן שסבירא להסמ"ק שהדחיה הוא רק מהפסוק, שהרי פסוק זה נאמר בטבילת כלים, שמה שלא בא באש די במים, אבל בעיקר הטבילה, יתכן שאף רש"י מודה שהטובל באש עלתה לו טבילה, וצ"ע.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 105 אורחים