שאלה בענין טבילת כלים

[נשר]

מן הסתם לא ראית במקור, שכן יש תוספת דברים ונשמע שם להחמיר בבקבוק.

אכן, זהו ציטוט מסיכום של חכם אחד. וכן יתר הדברים שהועלו לעיל בסגנון זה.

[לעומקו של דבר]

ולא מצאתי עדיין מי שמדבר מפורש על ההוראה להקל. ולא ברור הטעם להקל. הרי הוא משתמש בפועל בכלי. היכן ראה כבודו שההוראה להקל?

מצאתי מצטטים לדרכי תשובה סימן קכ ס"ק ע' אולי מישהו יועיל להעלות.

(אצל היצרן והמוכר תמיד נחשב כלי סחורה)

[לעומקו של דבר]

ואני עדיין ולא מבין כלל איך שייך להתיר להחזיר משקה לבקבוק.
ובקפה יש מקום לומר שאם נשאר קצת בכפית והוא מחזיר י"ל שעדיין נחשב שלא הוציא מהקופסה, אבל לגבי בקבוק שכבר השתמש ביין ומה שנשאר רוצה להחזיר, איך שייך שמותר.
הרי אצלו ודאי לא שייך להגדיר זאת כלי סחורה.

וכאילו הוא מחזיר לתוך ערימת קפה שבתוך עטיפה של נייר

שזה עדיין נחשב איכסון האוכל הקודם.

וצ"ע.

[לעומקו של דבר]

בקובץ צוהר ו' תשנ"ט עמ' רע"א (נמצא במפתח כתבי עת פרוייקט השו"ת) מאמר הגר"י אפרתי בנוגע חיוב בעלי המפעל להטביל או עכ"פ לכתוב על הבקבוק שטעון טבילה.
עיי"ש שהוא הבין שהוראת הגרנ"ק להטביל היא לכל מפעל ולא רק לאוצר ב"ד.

[נשר]

(אצל היצרן והמוכר תמיד נחשב כלי סחורה)

יש"כ.

לפי המבואר שם אין צורך לטבול כלל בבתי מלונות ומסעדות.

[נשר]

בקובץ צוהר ו' תשנ"ט עמ' רע"א (נמצא במפתח כתבי עת פרוייקט השו"ת) מאמר הגר"י אפרתי בנוגע חיוב בעלי המפעל להטביל או עכ"פ לכתוב על הבקבוק שטעון טבילה.
עיי"ש שהוא הבין שהוראת הגרנ"ק להטביל היא לכל מפעל ולא רק לאוצר ב"ד.

אולי מישהו יעלה...

[לעומקו של דבר]

בקובץ צוהר ו' תשנ"ט עמ' רע"א (נמצא במפתח כתבי עת פרוייקט השו"ת) מאמר הגר"י אפרתי בנוגע חיוב בעלי המפעל להטביל או עכ"פ לכתוב על הבקבוק שטעון טבילה.
עיי"ש שהוא הבין שהוראת הגרנ"ק להטביל היא לכל מפעל ולא רק לאוצר ב"ד.

אולי מישהו יעלה...

ממפתח כתבי עת של פרוייקט השו"ת
חידוש מצאתי בדברי הרב אבראם ("חו"ב טובא" כמו שהגדירו כאן פעם אי"ס), מה שיש לפקפק בעיקר סוג כאלו כלים אם נחשבים לכלי סעודה. (כעין מה שהביא בשש"כ מהמסגה"ש). עיין בריש דבריו מה שהביא מהגרעק"א ועוד.
ידיעות נכבדות מאוד עכ"פ לגבי ברכה.

נ"ב במבית לוי הנמצא שם לא ראיתי התייחסות להחזרת המותר לכלי. אולי יש גירסא מאוחרת יותר.

[נשר]

ישר כח גדול!!!

בענין דבריו הנפלאים של הרב אבראם,
אולי מישהו יכול להסביר לי,
כתוב שם באות ב' שבשולחן ערוך נפסק שכלי שקנה חנווני מגוי לשם סחורה ואחר כך מכר לישראל לא צריך טבילה ולהש"ך והט"ז צריך טבילה בלי ברכה.

ואני לא מצליח להבין, הרי בשולחן ערוך כתוב שאם החנווני קנה והשאיל לגוי - אז לא צריך טבילה ובזה החמירו הטז ושך בשם או"ה.

אבל אם החנווני קנה ומכר לישראל ודאי צריך טבילה בברכה וכמו שכתוב כבר בבית יוסף והביאו הרמ"א. וכמו שנוהגים כולם לטבול בברכה כלי הנקנה מישראל.

[עושה חדשות]

נקודה אחרת לגבי מצות טבילת כלים -

בעבר העליתי כאן
viewtopic.php?f=7&t=24208&p=248039&hilit#p247631
דברים מחודשים של הראבי"ה, ופלפלתי לבארם בהודעות הבאות להלן שם.

חשבתי כעת האם לקשר את זה למש"כ האו"ז בהל' סוכה סי' רצט - "דגבי ציצית אין שייך לומר עוסק במצוה דאי בעי לא מיכסי כלל דלאיכסויי לא חייביה רחמנא", וצ"ע.

עכ"פ, מה דעתכם לגבי עצם דברי הראבי"ה?

[שומר]

הגרנ קרליץ בחוט שני טבילת כלים כותב שבקבוק שמיוצר בחול .המנהג להשתמש בו . אבל להחזיר לתוכו אסור דבר זה מצוי מאד .. מדוע לא נאמר ביטול . והאם חידוש זה מוסכם

[יוסף חיים אוהב ציון]

באורל"צ חלק א' מיקל בזה.

[יוסף חיים אוהב ציון]

http://kosher-wine.co.il/blog/%D7%9E%D7 ... D7%95.html

[יוסף חיים אוהב ציון]

viewtopic.php?t=11666#p109855

[יוסף חיים אוהב ציון]

לענ"ד
מפצח יטבול ללא ברכה
שולחן אינו כלי אכילה ולכן לא צריך
ורשת מנגל יטבול ללא ברכה מספק.

כעת יצא שו"ת אורל"צ חלק ה' ושם כתב לגבי מפצח לברך.

[שומר]

תודה רבה

[לבי במערב]

עצה פשוטה: להעביר המאכלים והמשקאות לכלי אחסון ייעודיים [כגון: משפתחו את בקבוק היין - מעבירים את תכולתו לבקבוק זכוכית המיוחד לכך; וכן בקפה - לקופסת פלסטיק ייעודית, וכך הלאה והלאה].
אלא שאינה מדת כל אדם.

[עזריאל ברגר]

עצה פשוטה: להעביר המאכלים והמשקאות לכלי אחסון ייעודיים [כגון: משפתחו את בקבוק היין - מעבירים את תכולתו לבקבוק זכוכית המיוחד לכך; וכן בקפה - לקופסת פלסטיק ייעודית, וכך הלאה והלאה].
אלא שאינה מדת כל אדם.

העצה היא טובה, באם תקבל את דעת האוסרים.
אך אם מותר - למה להטריח יהודים?

[לבי במערב]

כמובן, נאמרו הדברים לשיטתייהו. ותל"מ.

[יואל שילה]

איתא בסנהדרין ל"ט.

אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו אלהיכם כהן הוא דכתיב ויקחו לי תרומה כי קבריה למשה במאי טביל וכי תימא במיא והכתיב מי מדד בשעלו מים אמר ליה בנורא טביל דכתיב כי הנה ה' באש יבוא ומי סלקא טבילותא בנורא אמר ליה אדרבה עיקר טבילותא בנורא הוא דכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים

שמעתי פעם מהרב ישראל ארנון על אחד שהמיר דתו, אך בכל זאת עמדו להעלותו על המוקד, והוא חזר בתשובה, וטענו שמאחר ולא טבל לאחר תשובתו - לא די בזה [לא זוכר למה, אולי לקבר ישראל לאפרו], והשיבו מהגמ' הזו שעיקר הטבילה היא באש.
האם באמת כלי שהועבר באש פטור מטבילת כלים?

[יוסף חיים אוהב ציון]

כב' שואל על כלי חדש שצריך להוציאו מטומאת הגוי?

[הוה אמינא]

איתא בסנהדרין ל"ט.

אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו אלהיכם כהן הוא דכתיב ויקחו לי תרומה כי קבריה למשה במאי טביל וכי תימא במיא והכתיב מי מדד בשעלו מים אמר ליה בנורא טביל דכתיב כי הנה ה' באש יבוא ומי סלקא טבילותא בנורא אמר ליה אדרבה עיקר טבילותא בנורא הוא דכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים

שמעתי פעם מהרב ישראל ארנון על אחד שהמיר דתו, אך בכל זאת עמדו להעלותו על המוקד, והוא חזר בתשובה, וטענו שמאחר ולא טבל לאחר תשובתו - לא די בזה [לא זוכר למה, אולי לקבר ישראל לאפרו], והשיבו מהגמ' הזו שעיקר הטבילה היא באש.
האם באמת כלי שהועבר באש פטור מטבילת כלים?

כלי שהיה של גוי והוכנס אח"ז לתנור ע"י יהודי והתרכך ושוב התקשה, ה"ז עשיה מחדש ופטור מטבילה.

[יואל שילה]

לא שאלתי בדווקא על כלי חדש
כאן מפורש בגמ' שטבילה באש היא עדיפה על טבילה במקוה
לגבי אדם שמעוניין להמשיך לחיות זה לא רלוונטי, אך לגבי כלים זה בהחלט רלוונטי
ותמהתי שאינני מכיר לזה שום איזכור בהלכה
בשלמא לכלי חרס לא מועילה טבילה - גם לא יועיל לו להיות בכבשן
אך לכלי שטף - מדוע לא יועיל להכניסו כולו כאחת לאש?

[לבי במערב]

לכאו', 'טבילה' באש היא כשנפעל עי"ז שינוי בכלי. וילע"ע.

[לענין]

'שאין לך טומאה עולה על ידי האש... הוסיף לו טהרה אחרת אחר עבירתו באש להתירו מגיעולי גויים.
רמב"ם.

וכמובן זה שייך בפסוק [שבפרשת השבוע] 'וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים', עיי' בספרי וברש"י על התורה.

[יואל שילה]

הפוך מהגמ' הזו
אז מה הוא עשה עם הגמ' הזו?

[לענין]

צריך לדון אם שייך להקשות שאלה הלכתית מעשית מדברי אגדה, כל שכן כשנאמרו לתשובת המינים.

[יואל שילה]

מצאת פעם משהו בתשובת המינים שאינו נכון להלכה

אמנם, הרמב"ן במדבר ל"א כ"ג חותך שלא מועילה טבילה באש

אין הכלי שנגע במת או בנבלה נטהר באש, שאין טבילת התורה אלא במים, ולפיכך הוצרכו רבותינו (ע"ז עה ב) לפרש שזו הטהרה להגעילם מאיסורי המאכלות שבלעו ביד הגוים, וזה אמת בלי ספק

ובשולי הגליון, פני מנחם מאכ"א י"ז ה' כתב כדבריך

ועי' סנהדרין ל"ט. עיקר טבילותא בנורא דכתיב 'כל אשר לא יבא באש'. וי"ל דדרך דרש הוא ולא קשה מידי. אי נמי התם ענה כך למין (וכענין לאויבי דחיתי בקש [עי' חולין כז ב)), דהרי יש אומרים לא מת משה רבינו ע"ה (סוטה י"ג ב), ואצל השי"ת לא שייך טומאה וכל טנופת לא יטנפוהו, הגם דכתיב [ויקרא טז טז] 'השוכן אתם בתוך טומאותם' [ועי' יד רמה כאן 'חס ושלום דאיכא טומאה קמיה קב"ה ואין שום דבר מלכלכו כדי שיטבול באש או בדבר אחר' וכו']. וגם לא שייך אצל השי"ת טבילה באש, והוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו (מד"ר פרשת ויצא ס"ח ט', ורש"י פרשת תשא ל"ג כ"א), ואש דוחה אש דשכינה (בזוה"ק [עי' פירוש הגר"א על רעיא מהימנא ראש פרשת צו כז. דאש דשכינה כולל כל האישים, וע"ע פירוש מטיב שיר להנצי"ב על שיר השירים על הפסוק [שיר השירים ח ו] רשפיה רשפי אש], ועי' יומא כ"א: ואכמ"ל). וכן כתב הרמב"ן בפרשת מטות (ל"א כ"ג) שזה אמת בלי ספק שאין הטומאה עולה באש (ועי"ש ברמב"ן לענין טבילה זו) ואכמ"ל יותר בזה [עי' גליון סנהדרין שם].

אך ראה פירוש הרא"ש דברים ל"ד ו' שמן הסתם לא היה מביא משהו שהוא רק לתשובת המינים

ויקבור אותו בגי. לא נתעסקו בו לא ישראל ולא מה"ש אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו ולמה בח"ל כדי שיחיו מתי חוצה לארץ שנאמר וירא ראשית לו קרי ביה ויתא ראשי עם בתחית המתים. ויקבור אותו בג"י גימ' י"ה כחשבונו דדין כך חשבונו דדין ולמה נתעסק בו הקדוש ברוך הוא י"ל במדה שאדם מודד בה מודדין לו הוא קבר את יוסף ולא נתעסק בביזה של מצרים לפי' נתעסק בו יה ושאל קיסר כי קבר רחמנא למשה במאי טביל ואם תאמר במים הא כתיב מי מדד בשעלו מים אמר לו באש דכתיב ה' באש יבוא א"ל ומי סליק טבילה באש א"ל אדרבא עיקר טבילה באש הוא דכתיב וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים

מצאתי את אבידתי:
דף על הדף ע"ז י' ב'

והקשה הגרי"ד סלוביציק ז"ל מבוסטון (בספר נפש הרב ע' רמא) דבגמ' להלן (י"ח ע"א) איתא: בשעת מיתתו של רבי חנינא בן תרדיון, שאמר לו קלצטונירי, רבי אם אני מרבה בשלהבת וכו' אתה מביאני לחיי העוה"ב, א"ל הן, השבע לי, נשבע לו, מיד הרבה בשלהבת וכו' יצאה נשמתו במהרה. אף הוא קפץ ונפל לתוך האור, יצאה בת קול ואמרה רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנים הם לחיי העוה"ב. ומבואר דאע"פ דקלצטונירי לא התגייר, מ"מ הי' מזומן לחיי העוה"ב. ותירץ שם עפ"י הגמ' בסנהדרען (לט א) א"ל ההוא מינא לרבי אבהו, אלקיכם כהן הוא דכתיב ויקחו לי תרומה, כי קברי' למשה במאי טביל, וכי תימא במיא, והכתיב מי מדד בשעלו מים, א"ל בנורא טביל דכתיב כי הנה ד' באש יבוא. ומי סלקא טבילותא בנורא. א"ל, אדרבה עיקר טבילותא בנורא הוא דכתיב וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים. ומעתה נראה לפרש, שבשעה שקפץ הקלצטונירי אל תוך האש היתה כאן טבילת גרות, דהרי חזינן שיש מושג של טבילה באש ודפח"ח

ובחשוקי חמד סנהדרין ל"ט.

שאלה. גר שמל, ועדיין לא הספיק לטבול, עד שבאו הנכרים ותפסוהו והעלוהו על המוקד, האם הוא נחשב לישראל, וקוברים אותו בקבר ישראל, או שמא כיון שלא טבל, נחשב לעכו"ם?
תשובה. הסמ"ק מצוריך (מצוה קנו) נשאל על יהודי שיצא לשמד, וכשביקש לשוב לדת אבותיו תפסוהו האויבים והעלוהו באש. האם מותר לקוברו בקבר ישראל, שהרי המנהג הוא שמי ששב לדת אבותיו, זקוק לתספורת ולטבילה, ויהודי זה לא עבר לכאורה לא תספורת ולא טבילה, שהרי עוד לפני שהספיק לעשות משהו, כבר לכדוהו האויבים ושרפוהו?
והשיב הסמ"ק שמותר לקוברו בקבר ישראל, וזאת על פי דברי הגמרא בסנהדרין דף לט ע"א אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו, אלקיכם כהן הוא, דכתיב ויקחו לי תרומה, כי קבריה למשה במאי טביל? וכי תימא במיא, והכתיב מי מדד בשעלו מים? 'אמר ליה, בנורא טביל, דכתיב כי הנה ה' באש יבא. ומי סלקא טבילותא בנורא? אמר ליה, אדרבה עיקר טבילותא בנורא הוא, דכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים'. מכאן הוכיח הסמ"ק שעלתה לו שריפתו באש של בעל התשובה ההוא, כטבילה לכל דבר.
כמו כן מבואר בחז"ל שבשעה שיצא אברהם אבינו מאור כשדים אמרו מלאכי השרת מגן אברהם, ופירשו המפרשים, דהיינו שמיד שיצא מאור כשדים נהפך לישראל, וזאת היתה טבילתו לגירותו.
אלא שיש להעיר שרש"י פירש 'וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים', דחיה דחייה, ודרש להו הכי כל מי שאינו יכול לבא באש מפני שישרף, תעבירו במים. הרי שזה רק דחיה, ויתכן שאין טבילה באש. אך יתכן שסבירא להסמ"ק שהדחיה הוא רק מהפסוק, שהרי פסוק זה נאמר בטבילת כלים, שמה שלא בא באש די במים, אבל בעיקר הטבילה, יתכן שאף רש"י מודה שהטובל באש עלתה לו טבילה, וצ"ע.

[עושה חדשות]

לגבי ההיתר הנ"ל מהמהריל"ד על ריקון הכלי, העירוני בבקבוקים של ויטמינים לילדים וכד' שמצורף אליהם טפטפת של זכוכית, שבכל הוצאת טיפות מהבקבוק ממלאים את הטפטפת ומריקים ממנה. ואם זה דבר שיש בו טעם ושייך בו אכילה, לכאו' יש לאסור לעשות זאת בכלי שאינו טבול.

[לכשיבקע]

שמעתי מכלי ראשון כי הגר''י ברטלר זללה''ה התנגד בתוקף לרעיון שהציע מישהו בכולל חזו''א להמציא מכשיר לפתיחת קופסת שימורים בב''א (באופן מסויים שלא יהיה בו ענין דא''א לצמצם) שאז לא יהא בו משום בניין.

וביאר לי איש שיחי, שכנראה שהגר''י נקט שגם להחזו''א ודאי שיש כאן 'כלי' עכ''פ 'כלי אחסון', אלא שלגבי סותר לא שייך לקרוא לזה 'סתירה' כשעצם הפתיחה מוסיפה שימוש בכלי, שאינו רק 'אחסון' אלא גם שימוש.

עוד יש להתבונן אם נבאר כן בדברי החזו''א, מדוע עצם זה שהכלי אינו מאחסן את האוכל לא יהא חשוב סתירה, שהרי עתה האוכל מתקלקל.

עוד יש לעיין טובא בדברי הגרנ''ק זללה''ה בביאור דברי החזו''א וזה''ל בחוט שני (טבילת כלים עמ' לב) אולי היה מדובר על קופסאות שימורים שהיה מוקף בסרט מתכת ועי"ז היה המכסה מחובר לקופסא ועל כן לא מיקרי עשייתו ע"י ישראל דאולי הוה כמגופת חבית. עכ''ל. ואשמח לביאור.

[ר_חיים_הקטן]

שמעתי שר' חיים פינחס שיינברג זצ"ל גם אחז מההיתר שאם מחברים הכלי לשקע, אינו צריך טבילת כלים משום שמחובר לקרקע. האם יש מקור לשיטה זו של הרב שיינברג בספרים הקדושים?

[יוסף חיים אוהב ציון]

https://www.kosharot.co.il/index2.php?id=54651&lang=HEB