ספר לב דוד להחיד"א- הגהות על ספר החסידים בס"ד
תתנ"א. "עד שעברה התקופה ואז ישתה וכו'. לכאורה מדברי רבינו שמע מינה תלת, חדא דהיה חושש לתקופה, שלא כדברי הגאון רבינו האיי שהביא מהר"ד אבודרהם, וזאת שנית שלא היה נזהר לחוש לתקופה כי אם דבר מועט כאשר ישתכל המשתכל השכל וידוע, שלא כמחמירין הרבה זמן, ועוד שלא היו נוהגים להחמיר לשפוך כל המים שבתלוש בשעת התקופה, רק כשעבר התקופה היו שותים המים כאשר יראה המעיין, והא בתרייתא הוא הפך ממה שכתבתי אני בעניי בדעת רבינו בספר מחזיק ברכה באו"ח סימן תנ"ה, ע"ש, ודוק היטב כי קצרתי"
ובספרו מחזיק ברכה או"ח - סימן סימן תנה
"אמנם אנן בדידן בארץ הצבי וכל גלילות טורקיא"ה וערי איטאלי"א נזהרים שלא לשתות מים בשעת התקופה דוקא, אמנם אחר זמנה שותים מאותם מים שהיו בתלוש בשעת התקופה ואין פוצה. וראוי לדעת על מה סמכו העולם בזה ועינינו הרואות להמרדכי (פסחים סי' תקצג) ורבינו יהודה החסיד (מובא במרדכי שם) והגהות מיימוניות (פ"ה דחמץ דפו' קושטא) ודעמיהו דמוכח דכל שהמים היו בתלוש בשעת התקופה אין לשתותם ולבשל בהם:
ונראה דכת הקודמים נקטי מילתא מציעתא שכתבו משם הראב"ע דהוא ניחוש בעלמא. והגם שהרב פרי חדש סוף הלכות ר"ח הפיץ והדיח וסילק ההשגחה מדברי הר"א ן' עזרא, אנן מה נענה שדבריו הם תשובת רב האיי גאון לאנשי קירווא"ן כמפורש בהר"ד אבודרהם (ד' פד ע"ב) וכבר נודע קדושת הגאון זצ"ל אשר רוח אלקים בו ויקר תפארת גדולתו בתלמוד מפורסם וכל הראשונים שותים בצמא את דבריו. ודעת הראב"ע בזה יסודתו בהררי קדש תשובת רבינו האיי גאון והיא היתה לראש פינת דבריו. ונהירנא דזה שנים ראיתי בספר תקון יששכר שהאריך לדקדק על תשובת הגאון, אבל מי הקשה אליו וישלם. וכל קבל דנא חזינן לרבינו יהודה חסיד תלמיד ר"י הזקן בעל התוספות ורבו של הסמ"ג והמרדכי והגמי"י וסיעתם חששו לזה כמדובר
ולכן כת הקודמים המה ראו למנקט מילתא מציעתא שלא לשתות מים בשעת התקופה דוקא ואח"כ רבים שתו מאותם המים שהיו בתלוש בעת התקופה וכבר הביא סברא זו במנהגי מהרי"ל בהלכות לישת המצות דף ח' מדפוס קרימונה ע"ש
וחזיתיה להרב מר וקציעה בדין זה שכתב וז"ל ויש לידע שענין התקופה אין אנו חוששין לו כל עיקר. על פי אבא מארי הגאון ז"ל אב השלום עליו היתה שומא שאין בו חשש בלי ספק. והשרישנו ז"ל כלל גדול כל דבר שאין לו יסוד בתלמוד אין לחוש לו עכ"ל. ואפשר דבזה הגאון מהר"ץ מסתמיך ואזיל על תשובת הגאון הנז'. אבל בלא"ה אין בנוכח לעשות הפך הראשונים דודאי אינהו מארי דתלמודא ובאורם נראה אור"
ומרן הגרע"י "יש להזהר שלא לשתות מים בעת התקופה מחשש סכנה, דהיינו חצי שעה קודם התקופה, וחצי שעה לאחריה, וכן המנהג בארץ ישראל, ובשאר מקומות. והיה המנהג בירושלים שמכריזים בבתי הכנסת בשבת שלפני התקופה ולהודיע שהתקופה נופלת ביום פלוני שעה פלונית. וראוי להדפיס בלוחות השנה להודיע על כך. וכתבו האחרונים שיש לתת ברזל בתוך המים בשעת התקופה, ואין להחמיר אלא במים, אבל בשאר משקים אין לחוש." [הליכות עולם חלק ז' עמוד קפג].