מסורת הפסיקה בעדות המזרח

[מגדל]

כבר כתבתי באשכול אחר, ישנה מיסקונספציה לגבי "התפשטות" ו"קבלת" פסקי משפחת יוסף בציבור הספרדי.
אי אפשר לדון על הציבור הספרדי, ולהתחיל בהחלת הכללות, מבלי להקדים ולהבין את המרקם של הציבור הזה, שכבותיו השונות, והתפתחותו ההיסטורית.
כמובן שעל גבי במה יקרה ונכבדה זו, קצר המצע מהשתרע, אבל בקצרה אכתוב כי יש להבחין בין הציבור הספרדי השורשי, זה שהינו המשך ישיר של הציבור הספרדי האותנטי, לבין הציבור הספרדי החדש, שהוא ברובו מסורתיים ובעלי תשובה, מן הנפשות אשר עשה הרב עובדיה ע"ה, אשר דימה צורה ליוצרה, ויצר יש מאין.
בציבור זה אכן אוחזים בפסקי הרב עובדיה יוסף ע"ה ביד רמה, אך אין זו לא קבלה ולא התפשטות, אלא שכך נוצר וחונך ציבור זה מלכתחילה, ועל יסוד קבלת הוראות מרן אדניו הוטבעו.
לעומת זאת, בציבור הספרדי האותנטי, אף שמכירים כמובן בשיטה הספרדית החדשה, ואף מקבלים דבריה מעת לעת, לא קיימת שם אותה מהפכה קופרנקאית אשר מנסים אנשי ש"ס לצייר. לא ראיתי תנודות קשות במשפחות ה"אליטה" הספרדית, וא"צ לנקוב בשמות, וממילא לא חזינו בתנודות שכאלו אצל שומעי לקחם.
אמנם, יש להדגיש שכמובן אין לראות בכך יחס שלילי ו"אי קבלה" של הרב עובדיה יוסף, אלא בסך הכל התייחסות לעוד פוסק שקם לעם ישראל בדור מן הדורות, חלק מדבריו התקבלו, חלק פחות. חלק מדבריו היו בהירים ונהירים, וחלק פחות. וזה אך טבעי.
כל העדריות הזו של "אנו הולכים לפי X" הינה תוצאה של הפרופגנדה של תנועת ש"ס ורבניה לדורותיה.
וטרם יסקלוני באתרוגי מקלדותיהן כל תלמידי בית מרן הוא ביתה יוסף, אקדים ואומר שכמובן שאין זה סותר למושג של עשה לך רב. כל אחד ואחד צריך לעשות לו רב שהוא הולך כהוראותיו, אבל לנעול דלתות ושערי תורה מדור זה עד קץ הימין, ולא לזוז, לנוד ולנוע מפסקי רב פלוני או רב אלמוני, (כנהוג בק"ק ברסלב, ויפה עמד על הדמיון בין שתי קהילות אלו אבישי בן חיים בדוקטורט שלו) לא נשמעה כזאת מאז ימי השולחן ערוך, וגם קבלה זו לא נתקבלה בחצי התוקף ובחד גווניות כמו שמקבלים עליהם החדשים הוראות הרב עובדיה יוסף; וגם קבלה זו היא של השיטה ולא של האדם.
(אם כבר הוזכר כאן ספר אור לציון חכמה ומוסר, יעויין שם בעמוד פח' כמדומני על תולדותיה של שיטות מעין אלו, עם רמיזות גסות).

ממילא, בחזרה לענייננו, דברי חכם בן ציון ע"ה נשמעים. וכן נשמעים דברי חכם מרדכי אליהו ע"ה, וכל שאר החכמים שקמו לעדה הספרדית בדורות האחרונים. אלא שהם פוסקים ככל הפוסקים, ודנים בדבריהם כבדברי כל הפוסקים, שוקל החכם בפלס כל הדעות, ומכריע בעיקר כפי העניין.
קבלה מוחלטת אד-הומינם כנהוג בקהילות הספרדים החדשים, איננה, אך גם מעולם לא הייתה, ואין בהיעדרה חסרון.

אגב, כמובן שהיום ישנם בעלי תורה מכובדים ביותר מן הספרדים החדשים, אלא שכל הבודק ימצא שהם לרוב דור שני לבני אותו הציבור שהזכרתי לעיל. מהפכה לא הייתה.

[כמעיין המתגבר]

כמדומני שיש לך טעות ביסוד הדיון, הציבור לא קיבל את הוראות משפחת יוסף. אלא משפחת יוסף המשיכו את האותנטיות של פסיקת ההלכה אצל הספרדים, ואפשר להתווכח על זה, אבל זו המציאות. אלא מאי, שהקב"ה זימן שהרב עובדיה הוא זה שיחזיר את העטרה להוראות מרן הבית יוסף, ובניו ממשיכים את דרכו, מי יותר (הרב יצחק) ומי פחות (הרב דוד). ולכן, יש הרבה מהספרדים, גם חרדים יראי ה', בין מאלה שהיו כאן בארץ בקום המדינה, בני ירושלים, שאמנם הם מועטים, אבל כחם היה רב, ובין מאלה שעלו לארץ מכל קצוות תבל ושמרו מצוות, והמשיכו את ההלכות כפי שנהגו בחו"ל, שדומים מאוד לפסיקת ההלכה של מרן הרב עובדיה. ובכלל זה, רבים מבני עיראק, פרס, חלב, מצרים, טורקיה, יון ועוד. וגם רבים מעולי מרוקו שברוב פסקי ההלכה הלכו לאורו של מרן הבית יוסף וממשיכים כך בארץ ישראל.
ולקבוצה זו הצטרפו עוד רבים בעלי תשובה שחזרו בהמוניהם בשנות ה-80 בעקבות המהפכה שהרב עובדיה עשה בערי הפריפריה על ידי התנועה ה'פוליטית', שכיום רואים את פירותיה בכל קצוות הארץ, עשרות אלפי בני ישיבות ואברכים ספרדים שהולכים אחר פסיקותיו.
בשונה מזה, יש את הקבוצה הספרדית ירושלמית, וחלק מעולי בבל, שהמשיכו את הקו של הבן איש חי, ובכללם הרב מרדכי אליהו. ומעלת החלק הזה היא שרבים מהם היו תלמידי חכמים מפורסמים.
הרב בן ציון, הייתה לו דרך אמצעית, הוא הסכים לדרכו של הרב עובדיה שצריך ללכת אחר הוראות מרן הבית יוסף, אבל לא באש ובמים. הרב בן ציון ראה את הסביבה שלו שנוהגים בהרבה דברים כדעת הבן איש חי וכיו"ב, וחיפש היכן ליישב את מנהגם, ומי שרוצה יראה את זה לגבי הדלקת נרות שבת, שנקט בפשיטות יתירה שהעיקר לברך לפני, אלא מאי, שלא רצה להכות על קדקדם של בני ירושלים ואמר שמי שרוצה תמשיך במנהגה. וכך בהרבה מקומות ראינו שהוא מנסה ליישב את המנהג.
אבל, הדרך שלו רחוקה מאוד מדרכו של הרב מרדכי אליהו ושאר חכמי אותו הדור שהלכו בדרך הבן איש חי, וגם הדרך רחוקה מדרכו של הרב יעקב חיים סופר ועוד.

ומכאן ההבדל בין קבלת הוראות הרב עובדיה לבין קבלת הוראות הרב בן ציון,
הרב עובדיה חתך את ההלכה בסכינא חריפא, וכך הולכים ממשיכי דרכו, ולכן הם הולכים אחריו באש ובמים, כי דרכו הייתה שאין עיקולי ופשורי בהלכה וקבלת מרן הבית יוסף היא וודאי וללא כל עוררין. וזה מה שהציבור צריך, ולכן כ 90% מהספרדים הולכים בדרך הזו.
לעומת זאת, תלמידי הרב בן ציון (ואני מדגיש תלמידי כי רבים מאלה שמנפנפים בו, לא הכירו ולא ידעו אותו כלל), גם הם לא הולכים אחריו באש ובמים, כי כך הוא לימד אותם, שההכרעה כדעת מרן הבית יוסף היא לא הכרעה ברורה אלא מחמת הספק ולכן הכל פתוח. ובדרך כלל, אלו ההולכים בדרך זה הם יותר תלמידי חכמים ומעיינים.
ודע לך, כי יש הרבה מבניהם של אלו שהלכו אחר דעת חכמי העיראקים ודעת הרב בן ציון, שנטו מזה והולכים כעת אחר דרכו של הרב עובדיה. והם לאלפים.

[מגדל]

ידידי, התמצאותך בשלשלת הפסיקה הקבלית דומה עליי כאדם הלומד הלכה מן הילקוט יוסף, ודו"ק.
הפטרת כלאחר יד שהרב עובדיה הוא הוא ממשיך הדרך הספרדית, כפי שהייתה מאז ומעולם, בדיוק כמו שמכונת התעמולה הש"סניקית על רבניה, שדרניה, פוליטקאיה, וקשקשקניה מנסה למכור.
לפני שנמשיך את הדיון, אנא, אנא! מנה כאן את אותם הפוסקים, את אותן החוליות בשלשלת שבין מרן הבית יוסף ל"מרן השני".
הכה ראית בדברי היפה ללב? כה"ח פלאגי? כה"ח סופר? הזבחי צדק? פתח הדביר? המאמר מרדכי? החיד"א? תאלמנה שפתי שקר.

אני שב ואומר, כל הניסוח שלך, כל הדיכוטמיה הברורה הזו על שני קצוות, ועל הקו האמצעי, הכל מורה שלמדת מהסוף, כפי שלימדו אותי בישיבה קטנה בגיל 15, כל קשר בין הדברים שכתבת לבין המציאות הוא מקרי בהחלט.
ויסלחו לי על הבוטות, אבל כבוד התורה אני דורש.

[כמעיין המתגבר]

אני לא יודע איפה אתה גדלת, אבל אני גדלתי בתוך כל הקלחת הזאת ואני מכיר את כל הנוגעים בדבר לפני ולפנים. וזו המציאות הטופחת על פניך.
הרב עובדיה המשיך את הדרך של כל הפוסקים, ובכללם כל מי שהזכרת.
אגב, גם הכרתי את הרב בן ציון בתקופות המדוברות, ויש הרבה מה להעיר על מה שכתבו כאן. אך אין זה מן הראוי לדוש בבריאותו.

[מגדל]

אל תכתוב מעשיות, שמועות והגדרות. צטט.

[מגדל]

והגע עצמך, אם הרב עובדיה באמת היה המקור הלגיטימי, הוא היה כלכך מתאמץ להוכיח את זה בראיות קלושות?

[כמעיין המתגבר]

ציפיתי שיהיה דו שיח נורמלי, ולא חשבתי שירדו לרמות כאלה.

[אבני גזית]

תעצרו פה, בבקשה. הגענו לחלוקת ציונים על רמת הראיות של גדולי הפוסקים. יש מה להשיב, אולם זה מיותר.

אני לא רוצה לחשוב מה יהיה השלב הבא.

במטותא.

[מגדל]

לא מבין מה לא נורמאלי פה.
באשכול אחר התאוננו מדוע בקבלה אנשים מרשים לעצמם לסמוך על שמועות והכללות, ולא מביאים ראיות כבעולמה של הלכה.
אני רואה שגם עולמה של ההלכה הולך וגווע.

אכן, אין ספק שאנחנו בעיצומה של תקופת הרגליים.

[מגדל]

תעצרו פה, בבקשה. הגענו לחלוקת ציונים על רמת הראיות של גדולי הפוסקים. יש מה להשיב, אולם זה מיותר.

אני לא רוצה לחשוב מה יהיה השלב הבא.

במטותא.

לאחר הדעת מגיעה ההבדלה, כך מקובלנו מרבותינו.

[כמעיין המתגבר]

לא מבין מה לא נורמאלי פה.
באשכול אחר התאוננו מדוע בקבלה אנשים מרשים לעצמם לסמוך על שמועות והכללות, ולא מביאים ראיות כבעולמה של הלכה.
אני רואה שגם עולמה של ההלכה הולך וגווע.

אכן, אין ספק שאנחנו בעיצומה של תקופת הרגליים.

אני יסביר לך מה לא נורמלי,
הרב בן ציון שעל שמו נפתח אשכול זה היה גאון גדול בתורה, ויותר מזה בענוה ובמדות, והיחס והכבוד שלו להרב עובדיה היה משהו שלא נוכל לתאר.
אבל משום מה, כמה תלמידים שלו לקחו כמה מחלוקות שאולי היו ביניהם ואולי לא ומנסים להפוך את זה לשיטה ודרך. וכשרק מנסים לענות להם, הם עונים בחוצפה ויהירות, תוך כדי רמיסת כבודם של רבותיהם ורבותינו.

[אבני גזית]

ואוסיף, בדרך כבוד.
1.
אתה מתנסח ברהיטות, אבל על בסיס כשלים מהותיים בהבנה הבסיסית. זה אופייני לגילאים צעירים מאוד או לבעלי תשובה מסוג מסוים.

2.
אתה יכול לדון לגופו של עניין, אבל להטיח ברב כמעיין המתגבר איך הוא מבין בשלשלת ההלכה וכו', זה לא לגוף הדיון.
בכלל. יש עוד כמה דוגמאות, העיקר חשוב להבין את הנקודה המשותפת.
יש לך כישרונות, תשמור עליהם ישרים ומדוייקים.

[מגדל]

אני לא תלמיד של אף אחד, ואין לי שום דעות קדומות.

הסיפור מאוד פשוט, אני לן בעומקה של ההלכה הספרדית זה לא מכבר, ואני פשוט לא מצליח להבין מהיכן הגיעה כל הבדיה הזו על החזרת עטרה ליושנה.
כל הפוסקים הספרדים התחשבו במנהגי הקבלה.
כל הפוסקים הספרדים התחשבו בדברי הפוסקים האשכנזים.
כל הפוסקים הספרדים נטו מהוראות מרן פה ושם.

אם אדם רוצה לבוא ולחדש כללים, הרשות בידו, אבל מה הענין להציג את זה כאילו כך היה מאז ומעולם.
לא זו אף זו, גם לו יהיה שאכן כך היה עד לפני X שנים, כשם שלפני שלש מאות שנה אף אחד לא אמר, אני הולך עם הרמב"ם וזהו, גם היום זה קצת מגוכח להגיד אני הולך עם מרן וזהו.

ועם כל הכבוד לצדקנות וההטהרות של המגיבים כאן, לא ראיתי כאן שום טענה לעניין, הכל אד הומינם. ונחנו מה כי תלינו עלינו?

הספרדים החדשים תמיד מרגישים מותקפים, נרדפים, אנדרדוג'ס ולכן תמיד יוצאים למחלמת חרמה נגד כל מי שמערער על הנחות היסוד המופרכות שלהם.
לא נעים לי להגיד, אבל ממש לא אכפת לי מה יעשו כך וכך ש"סניקים, אך אנא! אל תסלפו את המסורת שלי. הסיפור כבר עבר את גבול הטעם הטוב מזמן.

אם קבלה היא, לא נקבל. ואם דין הוא, בכבוד!

[כמעיין המתגבר]

נראה שאתה לא מכיר כלל את דרכו של הרב עובדיה, כי הוא כן מתחשב במנהגי קבלה, כן מתחשב בפוסקים האשכנזים והרבה יותר מעמיתיו ובעלי המחלוקת עליו. והוא גם נוטה מהוראות מרן כשיש לזה סיבה טובה וכלל ברור.

ראיתי כעת דברי בלע שכתבת באשכול אחר לגבי הפסיקה הספרדית ואני מסתפק אם ראוי בכלל שנענה לדבריך.
רק אציין שלפי הפרופיל שלך, אתה לא מהמשפחות הוותיקות בירושלים, וד"ל. כך שלא נראה שאתה יכול להבין בכלל בנושא הזה.

[מגדל]

מכיר גם מכיר, אבל אני לא הולך לנסות ולמכור את עצמי כאן, זה לא מעניין אותי. רק שים לב כיצד בפעם השלישית אתם בורחים לכללים וססמאות וכו'.
אכן, אינני מהמשפחות הותיקות בירושלים. וכי התורה ניתנה אך ורק לבני המשפחות הותיקות בירושלים?

בסדר, המשיכו בשלכם.
אולי יבוא יום ויקום מישהו רציני מהציבור שלכם ויודה על האמת, או לחילופין יתמודד מולה.
עד אז, כנראה שמנעכם ה' מללמוד. (חרף ייחוסכם למשפחות הותיקות שבירושלים).

[תם מה הוא אומר]

היה על זה אשכול ארוך על הפסיקה הספרדית, זה לא קשור לאשכול הזה.

[נהר שלום]

אלא מאי, שהקב"ה זימן שהרב עובדיה הוא זה שיחזיר את העטרה להוראות מרן הבית יוסף, ובניו ממשיכים את דרכו, מי יותר (הרב יצחק) ומי פחות (הרב דוד).

אפשר גם להפוך את הסדר, הייתי אומר שהרב יצחק ממשיך את דרכו גם בכל פסק לגופו, ואילו הרב דוד ממשיך את דרך הפסיקה יותר אבל חולק כשנראה לו (כדרך הפסיקה של מרן זצ"ל).

[מגדל]

וזה נשמע לחכמים כאן הגיוני שת"ח שחיבר סדרה המכילה יותר מ30 כרכים, סבר תמיד ללא יוצא מן הכלל כפוסק אחר?

[כמעיין המתגבר]

אלא מאי, שהקב"ה זימן שהרב עובדיה הוא זה שיחזיר את העטרה להוראות מרן הבית יוסף, ובניו ממשיכים את דרכו, מי יותר (הרב יצחק) ומי פחות (הרב דוד).

אפשר גם להפוך את הסדר, הייתי אומר שהרב יצחק ממשיך את דרכו גם בכל פסק לגופו, ואילו הרב דוד ממשיך את דרך הפסיקה יותר אבל חולק כשנראה לו (כדרך הפסיקה של מרן זצ"ל).

לא פשוט בכלל לחלוק על אבא, בפרט להורות הוראה ברבים.
גם הרב יצחק, פעמים שהיה קשה לו על אביו ובכל זאת לא חלק. אך ב99% מהמקרים אחר העיון בדברי הרב עובדיה, הקושיות מסתלקות וההכרעה ברורה.

[מכון חכמי ספרד]

אלא מאי, שהקב"ה זימן שהרב עובדיה הוא זה שיחזיר את העטרה להוראות מרן הבית יוסף, ובניו ממשיכים את דרכו, מי יותר (הרב יצחק) ומי פחות (הרב דוד).

אפשר גם להפוך את הסדר, הייתי אומר שהרב יצחק ממשיך את דרכו גם בכל פסק לגופו, ואילו הרב דוד ממשיך את דרך הפסיקה יותר אבל חולק כשנראה לו (כדרך הפסיקה של מרן זצ"ל).

וזה נשמע לחכמים כאן הגיוני שת"ח שחיבר סדרה המכילה יותר מ30 כרכים, סבר תמיד ללא יוצא מן הכלל כפוסק אחר?

העולם לא התחיל אתמול, בחור צעיר.
עם קצת הכנעה ורצון להבין את האמת, באמת, תגיע לתשובות. כל זמן שלא סימנת מטרה מראש, כמובן.
לא ייתכן שבעל תשובה צעיר לימים ירגיש שיש בכוחו לחלק דעות וציונים על זקני תלמידי חכמים שישבו שמונים שנה ועסקו בתורה בלי הסחת דעת.
התורה לא ירדה בשבוע שעבר מהר סיני, ואת השאלות שלך שאלו גדולים וטובים לפני שנות דור ודוריים, שאלו והשיבו, נשאו ונתנו.
רק תבקש את האמת. לא פופוליזם והלמות תופים עם מילים לועזיות מהאקדמיה.

בסוף תצליח.

[מגדל]

כמובן שהעולם לא התחיל אתמול, ולצערנו העולם המדובר עדיין לא נגמר. יה"ר שאל שדי יאמר לעולמו די.
אתם לא מפסיקים לטעון לגופו של טוען ולא לגופו של עניין, וגם זה תוך הסקה גרועה מPNG בפורום ואוצר מילים הנבצר מילד חדר.
בואו אחסוך לכולם, הריני חילוני בן ארבע שנים ושלשה חודשים. עכשיו אתם יכולים להתחיל לדון לגופו של ענין?
אף אחד לא שאל את השאלות ששאלתי לפני דור ודורותיים, מכיוון שהעיוותים והקלקולים להם זכינו בדורינו, לא היו קימיים לפני דור ודורותיים.
ואני אינני שואל, ואינני מחפש תשובות. התשובות לשאלות הפשוטות הללו מחוורות לי כשמלה. לא שאלתי אלא בנסיון לזרוע איזה שהוא זרע, כולו זרע אמת, בכל המשיבים דברי הבל, אם תשובות אלו אפילו בשם הבל יקראו.

אני מתנצל אם השימוש במילים לועזיות צרם לך, ואף גרר אותך להשתמש באחת שכזו בעצמך.
על כן אסיים את הדיון העלוב הזה (מבחינתי עכ"פ) בכמה מילים עבריות:

"אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי, לא תסור מעליו אולתו."

[כמעיין המתגבר]

תשמור בבקשה על כבודו של הגאון ר' בן ציון זצ"ל, השיח שלך לא מכבד אותו כלל וכלל.
תגובות לעניין יעלו כשיהיו טענות לעניין...

[שומע ומשמיע]

אני ממש לא מכיר את הנושא, וכעומד מן הצד אני רואה שכמעט תמיד כשמערערים על שיטתו של הגרע"י זצ"ל לא עונים תשובות לגופם של דברים.

[מכון חכמי ספרד]

כשתלמיד חכם בר דעת מדבר לעניין, נהנים ללבן איתו סוגיה. מכאן באה האהבה העזה בין הרב עובדיה לרב בן ציון. אהבה שאינה תלויה בדבר.

כשבעל תשובה ראה זיקוק אחד והתפעל מהעולם החדש שנגלה אליו, אם מסבירים לו, הוא מאשים אותך ב'אד-הומינם' ובאי הבנת ה'דיכוטמיה' של פורת יוסף ושאר המילים הגבוהות.

עם ילדים שמכירים רק כותרות פופוליסטיות ועיתונאיות, לא דנים ולא עונים תשובות.
הם לא מחפשים אמת. הם יעדיפו לגבות את התזה שפיתחו בגיל עשרים.

[כמעיין המתגבר]

אני ממש לא מכיר את הנושא, וכעומד מן הצד אני רואה שכמעט תמיד כשמערערים על שיטתו של הגרע"י זצ"ל לא עונים תשובות לגופם של דברים.

אני לא יודע מה קורה פה בכל מקום, כי אני לא משוטט כאן בכל האשכולות, אבל על כל טענה בל"נ יש תשובה. רק שהמערערים מיד מסיטים ומסיתים.

[נהר שלום]

אלא מאי, שהקב"ה זימן שהרב עובדיה הוא זה שיחזיר את העטרה להוראות מרן הבית יוסף, ובניו ממשיכים את דרכו, מי יותר (הרב יצחק) ומי פחות (הרב דוד).

אפשר גם להפוך את הסדר, הייתי אומר שהרב יצחק ממשיך את דרכו גם בכל פסק לגופו, ואילו הרב דוד ממשיך את דרך הפסיקה יותר אבל חולק כשנראה לו (כדרך הפסיקה של מרן זצ"ל).

וזה נשמע לחכמים כאן הגיוני שת"ח שחיבר סדרה המכילה יותר מ30 כרכים, סבר תמיד ללא יוצא מן הכלל כפוסק אחר?

כן
(א. הראש"ל שליט"א כותב בשאר כל ספריו שהדברים הם על פי מרן הגרע"י זצ"ל, ויתכן באמת ולפעמים הוא סובר אחרת. ב. יש מושג של קבלת פוסק אחד שאחריו אתה הולך [כמובן כל עוד לא מדובר בטעות ממש, ודבר כזה אין בתורת מרן הגרע"י זצ"ל])

[ס''ט]

רק לגופו של עניין.

מסורת הוראה ברורה ביד רוב ככל רבני הספרדים, מאות בשנים, שבמחלוקת השו"ע והאר"י נוקטים כהאר"י, וכן לא אומרים סב"ל נגד האר"י כמו לגבי ברכת הנותן ליעף כח.

ברכי יוסף לחיד"א (סי' מו ס"ק יא):

עתה נתפשט המנהג בגלילותינו לברך זאת הברכה ע"פ כתבי רבינו האר"י זצ"ל, כי אף דקבלנו הוראות מרן קים לן דאלמלא מרן אף הוא ראה דעת קדוש האר"י זצ"ל גם הוא יורה לברכה.

מראית העין לחיד"א (ליקוטים סי' יא אות ז):

וכן אני אומר, דדבר שרבינו האר"י ז"ל כתב, אפילו שהוא הפך מרן ז"ל, יש לעשות כמו שכתב האר"י ז"ל.

כסא אליהו לר' אליהו ישראל (סי' מו אות ט):

יש נוהגין לברך הנותן ליעף כח ואין דבריהם נראין (=לשון השו"ע), כבר נתפשט המנהג בכל המקומות לאומרה ע"פ כתבי האר"י ז"ל.

עוד בכסא אליהו (סי' מז אות ז):

המשכים קודם אור היום מברך כל סדר הברכות חוץ מברכת הנותן לשכוי בינה (=לשון השו"ע), כן כתב רבינו הטור משם הרא"ש ז"ל בתשובה, והפר"ח הביא ראיות דגם הנותן לשכוי יכול לברך בלילה יעו"ש, וכן אנו נוהגין ע"פ כתבי רבינו האר"י ז"ל.

מנחת אהרן לר' יעקב פארדו (כלל ב אות ו):

אחר שכבר לבש חלוקו ילבש עליה טלית קטן, ואע"פ שמרן ז"ל בסימן ח סעיף יא כתב מצות טלית קטן שילבשנו על גבי בגדיו, מ"מ לדברי האר"י ז"ל אליו תשמעון כמו שכתב המג"א בשמו, וכ"כ בספר משנת חסידים.

עוד במנחת אהרן (שם אות יב):

המשכילים יזהירו במנין החוליות שבציצית, לעשות שפ'ר התקונים כמו שהזהיר האר"י זי"ע בספר הכוונות, הביא ג"כ דבריו הר"ב ברכ"י ז"ל וכו', דאף דמרן ז"ל ודעימיה כתבו לעשות (כ"ו) [מ'] חוליות, אך מגויית האר"י זכינו לעשות מנין ל"ט וכו'.

כף החיים לר' חיים פאלאג'י (סי' יד סעיף יג):

אנו הולכים אחר עקבותיו של רבינו האר"י ומינה לא תזוע.

יפה ללב (ח"א קונטרס יושר לבב סימן נו סק"ה דף קפד ע"ד):

קים לן דאלמלי מרן אף הוא ראה דעת קדוש האר"י ז"ל, רבי' לה שנ'ה קב'ל וקיים.

עוד ביפה ללב (ח"א סי' מו אות כא) לגבי ברכת הנותן ליעף כח:

עתה נתפשט המנהג גם בבני הספרדים בכל המקומות אפילו בחו"ל לאומרה בשם ומלכות ככל הברכות, ע"פ כתבי רבינו האר"י זצ"ל.

ארץ חיים (קונטרס הכללים כלל יג):

וכיון דבענין ברכות דנהגינן שלא לברך היכא דאיכא ספק פלוגתא דרבוותא בחיוב הברכה, ואפילו דעת מרן ז"ל לברך, וכמו שכתבתי לעיל כלל י', מ"מ היכא דהאר"י ז"ל הכריע לברך, אזלינן בתריה דהאר"י ז"ל אפילו נגד פסק מרן ז"ל וכנ"ל. ממילא דכ"ש בשאר דברים דפשיטא דאזלינן בתר הכרעת האר"י ז"ל אפילו נגד פסק מרן ז"ל, וכמו שכתב הברכ"י או"ח ס"א אות י"ג וסי' תכ"א, שנהגו בארץ ישראל כדעת ספר המנהיג שלא לומר פסוקי מוסף שבת בשחרית אצל פסוקי התמיד, ודלא כפסק מרן ז"ל באו"ח סי' מ"ח. וביאר הטעם בספרו שיורי ברכה או"ח סי' תכ"א, משום דבתר הכרעת רבינו האר"י ז"ל גררינן בדוכתי טובא הפך פסק מרן ז"ל, דקים להו לרבנן דאי שמע מרן ז"ל דברי האר"י ז"ל הוה הדר ביה, עכ"ל החיד"א. גם גאון ירושלים מהר"ם סוזין ז"ל בתשובתו שבספר הון יוסף סי' י' כתב, שגדולי וקדושי כל דור ודור אינם זזים מדברי האר"י ז"ל אפילו בדברים שהם נגד ההלכה (=ר"ל נגד השו"ע), ואפילו בענין ברכות ע"ש.

שדי חמד (ח"ו סי' יג סוף אות לא):

אף דקבלנו הוראות מרן, היינו דוקא בדבר שאינו חולק עם רבינו האר"י, אבל אם הם חלוקים בדבר שאין בו גילוי בתלמוד, נקטינן כרב האר"י, משום דפשיטא לן דאילו מרן ידע דעל דרך האמת הדין הוא כן, אף הוא היה מורה ובא כן. אור לי סימן מ דף טל ע"ב בשם מרן חיד"א. וע"ש בסימן סט דאם מרן סובר שלא לברך ורב האר"י סובר לברך, לא אמרינן בזה ספק ברכות להקל ומברך.

רב פעלים (ח"ב או"ח סי' יב):

ודע כי סברא זו שאני אומר, לסמוך על הנראה כפי הסוד שגילה רבינו האר"י ז"ל אפילו בברכות, ואפילו שהוא נגד מה שפסק מרן ז"ל בשולחנו הטהור, אין זה דבר חדש, כי כבר נמצא הוראה כזאת ונתפשטה בכל ישראל כהלכה למשה מסיני. והוא, זה יצא ראשונה, מה שכתב מרן ז"ל בשו"ע בברכה של הנותן ליעף כח, דאם יברך בשם ומלכות הוי ברכה לבטלה, ולפי דברי רבינו האר"י ז"ל לברך בשם ומלכות, ופשטה הוראה בכל קהלות ישראל לברך בשו"מ בכל יום ויום.

כף החיים לר' יעקב חיים סופר (או"ח סי' כה אות עה):

ומשמע דאפילו בדבר שיש בו ספק ברכות, כל שלא נזכר בהדיא בתלמוד, נקטינן כדברי המקובלים נגד דברי הפוסקים ולא אמרינן ספק ברכות להקל, וכן כתב הברכ"י בעניין בררכת הנותן ליעף כח וכו', הא לך בהדיא דברי הברכ"י לדעת מרן ז"ל וכו' אילו היה רואה דברי האר"י ז"ל היה מברכה ולא חייש לספק ברכות להקל נגד האר"י ז"ל, וכן כתב הרב בן איש חי וכו', וכן נהגו העולם שלא לחוש לספק ברכות נגד דברי האר"י ז"ל וכו'.

שער המפקד (הלכות ברכות אות א):

המנהג פשוט בירושלים תובב"א לומר בברכות השחר ברכת הנלי"כ, שו"ג סימן (מג) [מו] ס"ק כ, פר"ח במים חיים סימן מו.

וביאר בן המחבר בנהר פקוד על אתר שם:

כוונתם לומר דפשט המנהג דלא כדעת מרן ז"ל שפסק בסימן מו ס"ק ו דלא יברכו ברכה זו, והמנהג הוסד ע"פ כתבי רבינו האר"י ז"ל לברך בשם ומלכות. והרב חיד"א בספר הברכ"י סימן מו ז"ל כתב, דאם מרן ז"ל היה רואה דברי רבינו האר"י ז"ל גם הוא יורה לברכה וכו'.

וכן חזר ושנה דבריו (בעל שער המפקד) בספרו נהר מצרים (הלכות תפלה אות א):

המנהג פשוט במצרים לברך ברכת הנלי"כ בשם ומלכות בברכות השחר ע"פ סברת רבינו האר"י ז"ל, ודלא כמרן ז"ל בסימן מו סעיף ו.

ישכיל עבדי (ח"ה סי' ג אות ב):

אף דאנחנו הספרדים קבלנו עלינו הוראות מרן ז"ל, קים לן דאילו ידע מרן דברי האר"י ז"ל היה מורה לברך וכו', ובכן כמובן שאין לתמוה על מה שנהגו עדות הספרדים הפך דברי מרן ז"ל, דטעמם ונימוקם עמם דאזלי בתר רבינו האר"י ז"ל.

שו"ת בכורי יעקב לר' יעקב חי זריהן (חיו"ד סימן יט דף פג ע"ב):

והגם דכל מנהגנו הוא ע"פ האר"י הקדוש גם כשהוא נגד מרן ז"ל, וכמו שכתב בברכ"י או"ח סימן מו וזה לשונו, אף שקבלנו הוראות מרן מ"מ מברכין הנותן ליעף כח, דקים לן דאילו מרן ראה דעת רבינו האר"י גם הוא יודה לברך, ע"ש. ובשיו"ב כתב גם כן, אילו מרן ראה דעת האר"י גם הוא יודה לברך.

מעתה גם האור לציון (ח"ב מבוא ענף ה) נמשך אחר מסורת הוראה מובהקת זו, וכתב:

קי"ל שלא אומרים ספק ברכות להקל נגד דברי האר"י ז"ל וכמו שכתב החיד"א וכו', ואף במקום שיש מחלוקת בין מרן להאר"י ז"ל נקטינן כדברי האר"י ז"ל וכמו שכתב החיד"א לעניין ברכת הנותן ליעף כח וכו'.

[ס''ט]

אולם בספר יביע אומר (ח"ט סי' קח אות ט) כתב להשיג על דברי האור לציון הנ"ל:

מנין לו דבר זה, שאינו אלא מהרהורי לבו הפך דברי הפוסקים, ותמהני עליו שאיך מלאו לבו להעריך גדולי עולם ולקבוע הלכה כהאר"י נגד מרן, והלכה רווחת בידינו לא בשמים היא.

אבל כמה תמוהים הדברים, והאור לציון בסך הכל נמשך אחר המקובל ביד הפוסקים הספרדים המפורסמים במשך מאות שנים. ואמנם זכותו של היביע אומר לבחור בדרך חדשה, אבל מה חורי האף הגדול הזה על מי שממשיך את מסורת הדורות, ועוד לטעון ש"אינו אלא מהרהורי לבו הפך דברי הפוסקים", דבר שאינו נכון במציאות.

ואולם עוד המשיך ביביע אומר שם לציין לכמה ספרים העומדים לצידו:

ספר טהרת המים לר' אברהם הכהן משלוניקי בשיורי טהרה (מערכת א אות עב דף ה ע"ד) שכתב, דחיישינן לספק ברכות אפילו תהיה דעת האר"י והמקובלים לברך וכו', וכן כתב עוד בספרו שו"ת מעט מים (סי' כ אות יט).
ספר ברכת יוסף (ח"א עמוד קא).
ספר פרי צדיק (דיני ברכות אות כד).
ספר פקודת אלעזר (סי' קעד דף כז ע"א ד"ה ונלע"ד).
אגרות משה (או"ח ח"ד סימן ג).

ועוד הוסיף היבי"א:

ובמקום אחר כתבתי להשיב על מה שכתב החיד"א בברכ"י שאילו ראה מרן דברי האר"י היה מודה לברך, שמנין לו כן, וכבר כתב הגאון יעב"ץ בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סי' מד) שבמקום שהמקובלים כותבים נגד הפוסקים הלכה כהפוסקים וכו', וכן ראיתי להגאון בעל שדי חמד בשו"ת מכתב לחזקיהו (סי' ז דף לג ע"ד) שתמה כן על החיד"א וכו', וכן הגאון שמ"ח גאגין ביריעות האהל על אהל מועד (דף צג ע"א) תמה על החיד"א בכיוצא בזה ע"ש, גם הגאון החסיד מהר"א עזריאל בשו"ת כפי אהרן (ח"ב סי' ח) פקפק על החיד"א בזה.

אולם מה שהזכיר מהיעב"ץ והאגרות משה מתאים למסורת ההוראה של גדולי אשכנז, והאור לציון נמשך אחר מסורת ההוראה של גדולי ספרד.

ומה שהזכיר מהשמח נפש והכפי אהרן, הם לא הזכירו שם כלל וכלל מעניין הוראות האר"י, רק דנו לגבי שו"ת מן השמים אם יש מקום לסמוך עליו להלכה או לא. ויש מקום רב לחלק בין הוראות האר"י שהיה תלמיד חכם מגדולי דורו (וקרוב לוודאי שכל דבר שקל הן מצד ההלכה והן מצד הקבלה), לשו"ת מן השמים שכולו הוראות בשאלות חלום.

ומה שכתב שהשד"ח תמה על החיד"א, המעיין בפנים ימצא שהייתה לו הערה נקודתית, ואף חתר ליישבה. אבל כבר קבע השד"ח בכלליו (וכנ"ל בהודעה הקודמת) שבמחלוקת השו"ע והאר"י העיקר כהאר"י ושלא אומרים סב"ל נגד האר"י.

ומה שכתב עוד בשם ר' אברהם הכהן משלוניקי בטהרת המים "דחיישינן לספק ברכות אפילו תהיה דעת האר"י והמקובלים לברך", יש לדעת שאת המילה "האר"י" הוסיף היבי"א מדיליה, ואינה כתובה שם. ואדרבה לגבי האר"י עצמו דווקא צידד ר' אברהם הכהן בכמה מקומות שהלכה כמותו ואף במילי דברכות.

ראה לו בספרו טהרת המים הנ"ל (מערכת ד אות מב):

וכבר נודע מאי דכתבו גדולי האחרונים שדברי האר"י עיקר נגד מרן, עיין מה שכתבתי לקמן מערכת הק' סק"ו.

ושם במערכת ק ס"ק ו, כתב:

הא דאנן בדידן קבלנו הוראות מרן בשו"ע, ובכמה דברים אנו עושים נגד פסקי מרן, עיין מה שכתבתי אני המך בטעם הדבר בשו"ת בשם יקרא מעט מים סימן כד. וכן אם חולק האר"י ז"ל בדינו של השו"ע, יש מקום לפסוק כהאר"י, דאילו היה רואה מרן דברי האר"י הוה הדר ביה, כמו שכתב הברכ"י סימן מו ס"ק יא.

ועוד שם (שיו"ט מערכת נ אות כד דף קד ע"ג):

והנה מצינו להרב יד אהרן בסימן ו הגהב"י, שכתב על מה שכתב הב"י שאינו מברך ענט"י כשנוטל ידיו עד בואו לביה"כ וכו', וזה לשונו, כתב האר"י זצוק"ל שכל הברכות כולם יש לו לברך על הסדר, שיטול ידיו בתחילה, ואח"כ יעשה צרכיו, ויטול ידיו שנית ויברך ענט"י ושאר סדר ברכות. עכ"ל היד אהרן. ולכאורה נראה דנהגו עלמא כסברת האר"י הלזו שהביא היד אהרן, ולא חשו בזה לספק ברכות, על דרך שכתב הברכ"י סימן מו ס"ק יא לענין ברכת הנותן ליעף כח, דנהגו לברך כמו שכתב האר"י זצ"ל, הגם דהוי דלא כפסק מרן בשו"ע, דאלמלא מרן ז"ל היה רואה דברי האר"י גם הוא היה מורה ובא לברך ושכן ראוי לנהוג וכו'.

נמצא שמכל ציוניו של היבי"א נותרו שלושה ספרים: ברכת יוסף, פרי צדיק ופקודת אלעזר. ומה כל החרדה על האור לציון שבחר בדרך היותר מקובלת ומפורסמת אצת רוב ככל חכמי הספרדים לדורותיהם, ועוד לטעון על כך "שאינו אלא מהרהורי לבו הפך דברי הפוסקים".

[כמעיין המתגבר]

דעת מרן החיד"א, מבואר בפתח הדביר סי' כה, שכתב כן רק לגבי הנושא הספציפי הזה של ברכת הנותן לייעף כח. וגם שם, יש דעת רבים מהראשונים לברך ברכה זו, וגם יש עדויות שמרן הבית יוסף חזר בו בהלכה זו בסוף ימיו והורה לברך.
ואף א"ת שנקט כן, וכמו שמשמע יותר במראית העין, רבים תמהו על הנחה זו וכמ"ש בשמח נפש וברית כהונה.
וכך גם תמה השד"ח במכתב לחזקיהו סי' ז' איך החיד"א כתב כלל זה, והדבר קשה, דמנא קים ליה דאילו הוה חזי לדעתיה דרב האר"י ז"ל הוה הדר ביה, מאחר דמר ניהו רבה גופיה כייל לן בקבא רבא דהיכא דידים מוכיחות בש"ס היפך הזוה"ק, עבדינן כמשמעותיה דש"ס. ואולי בכתבי רבנו האר"י ישנו בנותן טעם לשבח על דבר השמיטה שלא הוזכרה בש"ס בהדי אינך לסיבת מה. ע"כ.
ואף שיש בשד"ח מקומות שכן נקט כמו הקבלה, זה לא בעניינים של ספק ברכות ואיסור והיתר.
ויש בכמה מקומות בהחיד"א שמוכח שכל מה שהיה מחמיר בדברים זה רק לעצמו ולא לאחרים.

הכסא אליהו, זה על 2 דינים פרטיים שכך התפשט המנהג, ולא מוכח שנקט כדברי האר"י ז"ל בהכל. ואדרבה, לעניין ענן דק בברכת הלבנה, לא נקט כמקובלים.

מנחת אהרן היה מגורי האר"י ז"ל ולכן אין בזה הוכחה. ואדרבה, לעניין עניית אמן יהא שמה רבה בק"ש, הכריע שלא להמשיך אחרי יתברך.

הגאון ר' חיים פלאג'י זצ"ל, בספרו כל החיים (מע' ק' אות א'), כתב דברי קבלה עם הפוסקים, פוסקים עיקר, זולת בחומרא, משמע שהוא רק להחמיר ולא להנחיל כך לכל העם. וכן מוכח מעוד כ"מ בספריו.

שער המפקד, אין הוכחה מדין אחד שכבר התבאר בו הטעם. וכך גם הבכורי יעקב.

ומה שכתב ביביע אומר להשיג על האור לציון, זה לא על כל הנזכר, כי הרב עובדיה ידע מדברי החיד"א הנזכרים, וזה לא נסוב על זה כלל, אלא על החילוק בין קבלת הוראות מרן בספק וכנגד זה קבלת דברי האר"י ז"ל בודאי, שהרב בן ציון הוא הראשון שכתב כך.

[ישראל אליהו]

דעת מרן החיד"א, מבואר בפתח הדביר סי' כה, שכתב כן רק לגבי הנושא הספציפי הזה של ברכת הנותן לייעף כח.

זה לא נכון, כי גם לגבי ש"ץ ששכח הקל הקדוש כתב החיד"א שחוזר לראש, ואף שדבר זה אינו מפורש בדברי האר"י, אלא החיד"א עשה אחד ועוד חד, שכיון שלפי האר"י מעין שבע היא במקום חזרה, ממילא אם לא אמר המלך הקדוש שאין כמוהו חוזר לראש.

[כמעיין המתגבר]

דעת מרן החיד"א, מבואר בפתח הדביר סי' כה, שכתב כן רק לגבי הנושא הספציפי הזה של ברכת הנותן לייעף כח.

זה לא נכון, כי גם לגבי ש"ץ ששכח הקל הקדוש כתב החיד"א שחוזר לראש, ואף שדבר זה אינו מפורש בדברי האר"י, אלא החיד"א עשה אחד ועוד חד, שכיון שלפי האר"י מעין שבע היא במקום חזרה, ממילא אם לא אמר המלך הקדוש שאין כמוהו חוזר לראש.

פתח הדביר החליט שזה נכון
וכך כתב מרן החיד"א בככר לאדן (סי' ה' אות ז') דזימנין דכמה גדולי ישראל רואים דברי האר"י, ואעפ"כ אינם זזים ממנהגיהם, והב"ד הפר"ח גבי ברכת הנותן ליעף כח, שאף שפשט המנהג כדעת האר"י לברך ברכה זו, הוא נמנע מלברך. וגם אני עצמי נזהר שלא לדבר בפרהסיא נגד הנוהגים נגד דברי האר"י, ומזקנים אתבונן, כי לא נאמרו כל הדברים האלו אלא למצניעיהן

[ס''ט]

אתה גם מתחמק, וגם מערבב דברים.

החיד"א כותב ברורות: "וכן אני אומר, דדבר שרבינו האר"י ז"ל כתב, אפילו שהוא הפך מרן ז"ל, יש לעשות כמו שכתב האר"י ז"ל".

השדי חמד כותב ברורות: "אף דקבלנו הוראות מרן, היינו דוקא בדבר שאינו חולק עם רבינו האר"י, אבל אם הם חלוקים בדבר שאין בו גילוי בתלמוד, נקטינן כרב האר"י... אם מרן סובר שלא לברך ורב האר"י סובר לברך, לא אמרינן בזה ספק ברכות להקל ומברך".

הבכורי יעקב כותב ברורות: "והגם דכל מנהגנו הוא ע"פ האר"י הקדוש גם כשהוא נגד מרן ז"ל".

לגבי הכסא אליהו, "כך התפשט המנהג", ברור שכך התפשט המנהג, והוא מסביר שזה ע"פ הוראת האר"י נגד השו"ע, ובשני המקומות מדובר במילי דברכות, וזה מוכיח שכך הייתה ההנהגה למעשה, ולא חששו לסב"ל נגד האר"י. ולגבי ענן דק בברכת הלבנה, זו סברתו הפרטית של החיד"א, ולא קשור לקבלה, ובוודאי לא לאר"י.

וכל המדובר זה רק בנוגע להכרעות הלכתיות של האר"י. לא על חומרות ומילי דחסידותא שנהג בהם האר"י, שלזה צריך באמת מדרגה גבוהה, ולא נאמרו הדברים אלא למצניעיהם וכו'. אבל לא זה הנושא, אלא מחלוקות השו"ע והאר"י (בדברים שלא קשורים לחסידות), למשל כמו אלו שפורטו כאן.

[תם מה הוא אומר]

היה על זה אשכול ארוך על הפסיקה הספרדית, זה לא קשור לאשכול הזה.

אמנם האשכול פוצל מהאשכול על הגרב"צ זצ"ל
אבל יש כבר אשכול ארוך https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=17&t=42864

[גביר]

רשימת מקורות הקשורים לנושא מתוך הערה במאמר - 'אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד
שיקולים במיון ובקטלוג ספרות תורנית : חכמי וגדולי ישראל על 'עצבנות דתית' שהעלתי כאן - viewtopic.php?f=72&t=19742#p638336 - הדברים דלהלן לקוחים מהערה 150 שם.]
'על גישה זו, הידועה בניסוחה התמציתי 'כוחא דהיתרא עדיף', ראה, למשל - הרב עובדיה יוסף, טהרת הבית, ח"ב, ירושלים תש"נ עמ' תה. שם מצוטטים דבריו של רבי פתחיה מרדכי ברדוגו בספר השו"ת שלו 'נפת צופים' לפיהם החמרה מופרזת עלולה לגרום להזנחת הדין עצמו, הרב עובדיה מעיר על כך: דישמע חכם ויוסיף לקח' ; וראה גם: הרב יצחק יוסף, עין יצחק, כרך ג, כללי קבלת הוראות השולחן ערוך, כללים כב-כד, ירושלים תשס"ט, עמ' ריח-רסג, ובייחוד בעמ' רמ-רמב ; הרב שמעון מועלם, יסודות בפסיקת ההלכה ב'יראת ההוראה', משנת יוסף ה [סיוון תמוז תשע"ד], עמ' פג-קב ; הרב ישראל נתנאל רביוב, מיוסף עד יוסף, בני ברק תשע"ו, עמ' יז-יח ; הרב אברהם דורי, אדרת תפארת, חלק ז, סימנים מ-מא. ירושלים תשע"ז, עמ' רה-ריז ; בני לאו, ממרן עד מרן, תל אביב 2005, עמ' 259-255 ; יש לציין שישנן גם קבוצות ספרדיות, בעיקר מזרחיות, הנוקטות בגישה שונה, מחמירה יותר, השואפת לצאת, ככל הניתן, ידי חובת כל הדעות שבהלכה ולקיים לצדן גם את ההנהגות הקבליות. כך, למשל, מסכם גישה זו רבי אליעזר פאפו [סרייבו, בוסניה, תקמ"ו – סליסטרה, בולגריה, תקפ"ח] בספרו הנודע פלא יועץ: 'ובספקא דדינא ילך לחומרא כי ראוי לירא מלעבור על הדין יותר ויותר מאשר יגור מפני חרב. ואפילו במידי דאפסיקא הלכתא לקולא בעל נפש יחמיר לעצמו' [פלא יועץ, ערך דינים, ירושלים תשמ"ז עמ' קמא]. ובמקום אחר – 'ראוי לכל אדם להתנהג בחסידות וכל אשר בכוחו יעשה ... הנה כי כן חיובא רמאי למיעבד כל מילי דחסידותא על פי הזוהר הקדוש והאר"י ז"ל כי הוא בונה בשמים עליותיו ועושה נחת רוח ליוצרו. והאיש האוהב את ה' אהבה עזה כראוי לא יכבד עליו שום דבר לעשותו ... ומאי גם במילי דתלוי בפלוגתא אף דפשטה הוראה ונהוג עלמא כדבר מהקל ראוי ונכון ליראי ה' ואוהבי שמו לצאת ידי ספק ולצאת ידי כל הדעות ולמיחש בעי שמא פן ואולי הדין עם המחמיר ... וכבר ידי עסקניות לסדר בקונטרס בפני עצמו כל מילי דחסידותא ומילי דפלוגתא איך ראוי לעשות לצאת ידי כולהו רבוותא' [פלא יועץ, ערך 'חסידות', ירושלים תשמ"ז עמ' רמ-רמא]. 'קונטרס' זה הוא כנראה חיבורו של רבי אליעזר פאפו 'חסד לאלפים' שכפי שמעיד עליו מחברו – 'זאת היתה לי בקונטרס זה הני מילי דחסידותא דרך ישרה לצאת ידי כל הדעות' [חסד לאלפים, או"ח, הלכות תפילין, כה יג. ירושלים תשמ"ה עמ' מג]. בדומה לחכמי הליטאים, מציב גם ר"א פאפו גבולות להחמרה וקובע – 'אמנם לא נאמרו דברים אלה אלא למצניעהן ... שלא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול ... והכל לפי מה שהוא אדם' [פלא יועץ, ערך חסידות, עמ' רמא]. וביתר הרחבה 'ואם הסכמת הפוסקים להתיר ויש אוסרים וכן כל מילי דחסידותא לא יעשה בפרהסיא אלא מי שקנה שם טוב ומוחזק בחסידות ... אבל בלאו הכי ההעדר טוב ולא יעשה הני מילי דחסידותא אלא בצנעא ... אבל בפרהסיא אל ישנה ממנהג המדינה ... ואף מי שמוחזק בחסידות אל יעשה דבר שאין גדולי הדור נוהגים בפרהסיא שלא להוציא לעז על הראשונים' [פלא יועץ, ערך יוהרא, עמ' רפח] ; אחד הביטויים הספרותיים המובהקים והמגובשים ביותר של מגמה זו הוא ספר ההלכה של רבי יוסף חיים מבגדאד 'בן איש חי', חיבור שהשפעת ספרו של רבי אליעזר פאפו 'חסד לאלפים' ניכרת בו היטב [כפי שמציין הרב עובדיה יוסף בתשובה בה הוא דן בין השאר בפסק של הבן איש חי בנוגע לשתייה לפני התפילה –'וכנראה שנמשך אחר דברי החסד לאלפים הנ"ל כדרכו בקדש' [יביע אומר, ד, או"ח יג]] דומה שהנציג הבולט ביותר של גישה זו בדור האחרון היה הראשון לציון הרב מרדכי אליהו ; ביטוי ספרותי חשוב, אולי החשוב ביותר, להבדלים בין פסיקות בתי מדרש אלה לבין פסיקתו של הרב עובדיה הוא ספרו של האחרון 'הליכות עולם', שהוא מעין נושא כלים של ה'בן איש חי' ובו מעמת הרב עובדיה בשיטתיות את פסקיו עם פסקי ה'בן איש חי'. ראשיתו של ספר זה בשיעורים אותם החל הרב עובדיה למסור בערך בהיותו בן עשרים [ראה: יעקב ששון, אביר הרועים, חלק א, ירושלים תשע"ב, עמ' 82 ; בני לאו, ממרן עד מרן, תל אביב 2005, עמ' 31-29] והוא החל לערוך אותו בהיות במצרים [ששון שם, עמ' 29], אך כרך ראשון שלו יצא לאור רק בשנת תשנ"ח ; עוד על היחס בין פסיקת ה'בן איש חי' לפסיקתו של הרב עובדיה יוסף ראה: הרב יצחק יוסף, עין יצחק, חלק ג: כללי הוראת הולחן ערוך, כלל כ, ירושלים תשס"ט עמ' ר-ריט ; יעוין גם: ניר אביב, ביכורי אביב, פסגות תשע"א, עמ' 426 – 439 ; ששון שם, חלק ב, ירושלים תשע"ד, עמ' 323-286, 341-338, 402-384 ; ערן גלעדי, הקבלה במשנתו של הרב יוסף חיים מבגדאד (דיסרטציה לקבלת תואר שני), באר שבע תש"ף, עמ' 133-123.'

[מכון חכמי ספרד]

היה על זה אשכול ארוך על הפסיקה הספרדית, זה לא קשור לאשכול הזה.

אמנם האשכול פוצל מהאשכול על הגרב"צ זצ"ל
אבל יש כבר אשכול ארוך https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=17&t=42864

טוב שפוצל, אבל השם של האשכול לא הכי קשור ולא הכי ברור.

הייתי מחליף ב"פסיקה על פי השולחן ערוך או על פי הקבלה".

לא כל אשכול שנוגע יותר לספרדים, צריך להיות מסומן בכותרת כזו. זה גורם מעט הפרעה לרדת לתת נושא של הדיון.

[לכשיבקע]

כבר כתבתי באשכול אחר, ישנה מיסקונספציה לגבי "התפשטות" ו"קבלת" פסקי משפחת יוסף בציבור הספרדי.

שיטת מרן הגר''ע הרם הגדול בענקים התקבלה כ''כ גם בגלל הואקום שהיה אז, וכן בגלל שנטה תמיד זללה''ה בתר כחא דהיתרא. אם היה מחמיר צ''ע אם היה מתקבל כך.

[שלום עד עולם]

כבר כתבתי באשכול אחר, ישנה מיסקונספציה לגבי "התפשטות" ו"קבלת" פסקי משפחת יוסף בציבור הספרדי.


שיטת מרן הגר''ע הרם הגדול בענקים התקבלה כ''כ גם בגלל הואקום שהיה אז, וכן בגלל שנטה תמיד זללה''ה בתר כחא דהיתרא. אם היה מחמיר צ''ע אם היה מתקבל כך.

נכון מאוד בשני טעמיו, והרי המון ניחא להו למיזל בתר הקולות

[סגי נהור]

גם ובעיקר מפני שנשא את ראש אחב"י הספרדים ורומם את רוחם, ודמותו נעשתה מושא להערצה ולהזדהות. וזה פשוט לענ"ד.

[כמעיין המתגבר]

אתה גם מתחמק, וגם מערבב דברים.

[/url].

הנה התחלתם, עונים לכם עניינית, ואתם ישר תוקפים מתחמק מערבב וכו'.

[ישראל אליהו]

דעת מרן החיד"א, מבואר בפתח הדביר סי' כה, שכתב כן רק לגבי הנושא הספציפי הזה של ברכת הנותן לייעף כח.

זה לא נכון, כי גם לגבי ש"ץ ששכח הקל הקדוש כתב החיד"א שחוזר לראש, ואף שדבר זה אינו מפורש בדברי האר"י, אלא החיד"א עשה אחד ועוד חד, שכיון שלפי האר"י מעין שבע היא במקום חזרה, ממילא אם לא אמר המלך הקדוש שאין כמוהו חוזר לראש.

פתח הדביר החליט שזה נכון
[/b]

זה נקרא שענית עניינית?
יש לך מה לענות על הראיה שהבאתי?