עיין שיר השירים רבה ז יג, שיצה"ר דע"ז נעקר. וצרף להאמור לעיל, וראה עוד לקמיה.
--
כתב הרמב"ם ר"פ יו"ד מהל' מתנו"ע ה"א
חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה, שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו לעשות צדקה, ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה שנאמר בצדקה תכונני, ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.
וכתב במעשה רוקח שם
חייבים אנו וכו'. ראוים הדברים למי שאמרן ובפרט בזמן הזה שהכל להוטים אחר הממון ושמעתי מפי הרב עמנואל חי ריקי זלה"ה בדרוש שעשה בעיר המהוללה אזמיר יע"א בהיותי שם סימן לדבר חבי כמעט רגע עד יעבור זעם, ר"ת זנות עבודה זרה ממון, כי ידוע דשיתא אלפי שני הוי עלמא, ושני אלפים ראשונים היו להוטים אחר הזנות, כדכתיב ויראו בני אלהים את בנות האדם וכו,' וב' אחרים ע"ז, כדאשכחן בזמן מלכי ישראל וכו', ואלה האחרונים אחר הממון. על כן יש לנו ליזהר ביותר על הצדקה כדי לקרב הגאולה. וכבר אמרו שיש לכוין בכל יום בתפלה באמרו לישועתך קוינו כל היום למ"ש צפית לישועה לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד:
והשווה: דבש לפי מע' ז אות ו ועוד, אמרי שמאי ח"ה פר' האזינו סי' תלד עמוד רפד [וע' הושע יב ח-ט ורש"י, וזכירה יד כא ותרגום, וא"ש מאד להנ"ל, כמ"ש אמדו"ר מאוז'רוב בספר באר משה ח"ו עמוד תקצד והלאה].
וכעי"ז שמעתי כמ"פ מהגרי"ח סופר שליט"א, בשם הח"ח, שאין לפרש כפשוטו שביטלו יצה"ר דע"ז, אלא שהמירו יצה"ר דע"ז ביצה"ר דממון. (ול"י כעת המקור לזה בס' הח"ח).
אבל כיו"ב הובא מהחזו"א בס' מעשה איש ח"ב עמוד קסג, וז"ל,
רבי אליקים שלזינגר שמע מרבינו [החזו"א זצ"ל] בשם המהר"ל, שבשעה שאנשי כנסת הגדולה השביעו את יצרא דעבודה זרה שיצא, ביקש שיתנו לו יצר אחר במקומו, ושאלוהו במה תנוח דעתו, ואמר ביצרא דממונא, והסכימו לזה, ואמר החזו"א שמשמע מזה שיצרא דממונא הוא מתולדות יצרא דעבודה זרה.
(ספר בית אב שיחות ח"ב עמוד תנה).
עד כאן.
ולכאורה י"ל שיצר ממון מיצר דעריות הוא, [ואמנם כולהו יסודם מע"ז ואכ"מ, ובודאי ממון וכנ"ל, וע' ל' הרא"ש באו"ח אות כט וז"ל, אל תשים זהב כסלך כי זאת תחילת ע"ז, ע"ש], וגזל ועריות נפשו וכו', ועוד כיו"ב בכ"ד, ואכ"מ.
ועל של עתה באתי, כי מצאתי כעת לגאון חיד"א ז"ל בס' דברים אחדים (דרוש ח לשבת זכור דקל"ב ע"ב ד"ה עוד רמזתי) שכתב בזה"ל, יצה"ר דזנות ודע"ז, שהוא הממון, שהוא ע"ז של הדור הזה, עכ"ל. ודוק.