הנאה צדדית מהמאכל והמשקה <השותה סודה שלא לצמאו>

[אריך]

נסתפקתי בשותה מים ואינו נהנה מעצם המים (כי לא מספיק צמא), אך מכיון שהמים קרים נהנה, האם מתחייב בברכה.

וכן כאשר המים מוגזים (סודה) ומחמת כך נהנה משתייתם, האם הגזים נחשבים כמו טעם?

[מה שנכון נכון]

דנו בזה בהרבה מאד מספרי הזמן וזה אומר בכה וזה בכה מסברות בעלמא. [בסודה יש שדנו משום הטעם שנוסף במים חוץ מהגז. וצ"ע].

[אריך]

בסודה הסברא לברך, דאפשר לדון אותו ממש כטעם (ובאמת אפשר לדון גם על דבר חריף שנהנה ממנו מפאת חריפותו, דהרי חריפות אינה טעם אלא צריבה, וכך גם הגז שבסודה אין לו טעם אלא שיוצר צריבה בגרון ומזה נהנים).

לגבי מים קרים, נראה שאם נהנה מהם מצד שהגוף מתקרר אין בכך הנאת גרון. אך אם הגרון נהנה במעבר המים הקרים שם, י"ל דהוי הנאת גרון.

[אריך]

עוד יש להסתפק בשותה ויסקי/וודקה ואינו נהנה כלל מהטעם, אלא שמעוניין להשתכר, האם מברך. ולא דמי לשותה מים ומעוניין למלא את גופו במים שיש שכתבו שזו הנאה, דשיכרות אינה הנאת מזון רגילה.

[נתן]

מענין לענין ראיתי מי שמחמיר לא לברך על המים (אלא על דבר אחר) כשאינו שותהו מחמת צמאו אלא מחמת שלא יהא צמא וכדו' ומחמת בריאותו מקפיד לשתות מפעם לפעם שלא יהא לו חוסר של מים בגוף האם יש מקום לזה לומר שאין זה נקרא לצמאו

[יאיר]

על טעימה ללא בליעה יש לברך?

ניתן להוכיח מ'מסטיק' שצריך לברך?

[בברכה המשולשת]

במסטיק אין בליעה בכלל? (סליחה על השאלה המצחיקה- פשוט מימי לא אכלתי מסטיק)

[מה שנכון נכון]

במסטיק יש טעם בלוע שנמצץ ע"י לעיסה, ויש הרבה פעמים גם שכבה חיצונית גלויה של כעין אבקה מתוקה.
במ"ב רב,עו משמע שיש לברך.
בישכיל עבדי וכן בברכת ה ח"ב עמוד מא כתבו שלא לברך (ע"ש בדבריו), ומאידך ביבי"א ח"ז סל"ג ובאול"צ ח"ב עמוד קיא כתבו לברך.
[וכ"ז לענין הבלוע, אבל כשיש את האבקה החיצונה הנ"ל פשוט לכאורה שיש לברך].

[יאיר]

יישר כח.

אז גם לענין טעימה תהיה לכאורה המחלוקת הנ"ל?

[לייטנר]

במסטיק יש טעם בלוע שנמצץ ע"י לעיסה, ויש הרבה פעמים גם שכבה חיצונית גלויה של כעין אבקה מתוקה.
במ"ב רב,עו משמע שיש לברך.
בישכיל עבדי וכן בברכת ה ח"ב עמוד מא כתבו שלא לברך (ע"ש בדבריו)

וכ"כ ב'דבר חברון'
[וכ"ז לענין הבלוע, אבל כשיש את האבקה החיצונה הנ"ל פשוט לכאורה שיש לברך].[/quote]

ולא חשש לעניין הסוכר/מתיקות שקיים בו, וגם על מסטיק כזה כתב שלא יברך.

[עושה חדשות]

במסטיק יש טעם בלוע שנמצץ ע"י לעיסה, ויש הרבה פעמים גם שכבה חיצונית גלויה של כעין אבקה מתוקה.
במ"ב רב,עו משמע שיש לברך.
בישכיל עבדי וכן בברכת ה ח"ב עמוד מא כתבו שלא לברך (ע"ש בדבריו), ומאידך ביבי"א ח"ז סל"ג ובאול"צ ח"ב עמוד קיא כתבו לברך.
[וכ"ז לענין הבלוע, אבל כשיש את האבקה החיצונה הנ"ל פשוט לכאורה שיש לברך].

הרמ"א כותב לגבי תעניות שמותר ללעוס עצי קנמון ושאר בשמים ועץ מתוק ללחלח גרונו ולפלוט,
האם זה משליך לענין ברכה על מסטיק?

-

ובסוג' 'הנאה צדדית',
באופן שידו של אדם התלכלכה קצת מהתבשיל, ואין לו מגבת בהישג יד, אז הוא מקנח לתוך הפה,
חייב בברכה?

[דרומי]

פשוט לכאורה שמברך, כי הרי סו"ס נהנה מהטעם.

[צביב]

ובסוג' 'הנאה צדדית',
באופן שידו של אדם התלכלכה קצת מהתבשיל, ואין לו מגבת בהישג יד, אז הוא מקנח לתוך הפה,
חייב בברכה?

מטעמת - עד רביעית - אינה טעונה ברכה, אולי נכלל גם ציור זה,
( בקונטרס לחם לשובע - בתוך מור וקציעה לר''י עמדין,
רוצה להכריע שאינה טעונה ברכה גם כשבולע)

[איש גבעות]

קיימא לן דהשותה מים לצמאו מברך שהכל, אך אם שותה שלא לצמאו אינו מברך.
מאידך השותה מיץ וכדו' אפילו שלא לצמאו מברך שהכל כיון שיש לו הנאה בזה.
נסתפקתי מה הדין בשותה סודה, האם יש לדמותו למים או כיון שיש בזה הנאה, אף בשותה שלא לצמאו יברך?
יורו נא חברי הפורום כדת מה לעשות.

[עושה חדשות]

viewtopic.php?f=17&t=23695#p237207

[שומר]

בשות דברי משה סובר שסודה לא נחשב כמים לענין שתיה בסעודה שלישית בשבת ודעת הגרח קניבסקי שדינו כמים עייש

[יהודי רגיל]

https://din.org.il/2019/05/27/%D7%91%D7 ... %9E%D7%90/

[כדכד]

לא הבנתי אם אינו צמא ואין לו הנאה מעצם הסודה - למהב הוא שותה סודה ולא מים?

[עזריאל ברגר]

הערה חשובה מאוד:
המילה "סודה" בעברית-מדוברת משמעותה מים מוגזים, המכונים באמריקה סעלצער, ואילו באמריקה משמעות המילה סודה היא מה שמכונה בארה"ק "גזוז" (כגון "קוקה קולה"). ולכן צריך להיזהר ולקרוא נכון את דברי הפוסקים וכו׳.

[סגי נהור]

מענין לענין ראיתי מי שמחמיר לא לברך על המים (אלא על דבר אחר) כשאינו שותהו מחמת צמאו אלא מחמת שלא יהא צמא וכדו' ומחמת בריאותו מקפיד לשתות מפעם לפעם שלא יהא לו חוסר של מים בגוף האם יש מקום לזה לומר שאין זה נקרא לצמאו

ראה כאן.
(ויעויין גם כאן).

[איש גבעות]

לא הבנתי אם אינו צמא ואין לו הנאה מעצם הסודה - למהב הוא שותה סודה ולא מים?

נניח שחנקתיה אומצא ושותה סודה לשם כך.
במקרה זה אם שותה מים - לא מברך
שותה מיץ וכדו' - מברך.
הספק הוא בסודה האם נחשב כדבר שיש בו הנאה אף ללא הצמא או לא.

[סגי נהור]

לא הבנתי אם אינו צמא ואין לו הנאה מעצם הסודה - למהב הוא שותה סודה ולא מים?

נניח שחנקתיה אומצא ושותה סודה לשם כך.
במקרה זה אם שותה מים - לא מברך
שותה מיץ וכדו' - מברך.
הספק הוא בסודה האם נחשב כדבר שיש בו הנאה אף ללא הצמא או לא.

לכאורה לא כי, אלא הספק הוא גם אם שותה אך ורק לשם ההנאה מהסודה, והשאלה היא אם ההנאה מהגזים בלבד (כיון שאינו צמא) היא הנאה שיש לברך עליה.

[שומר]

מה שייך הנאה מגזים שצריך לברך . רק מאכל . צריך .

[כדכד]

לא הבנתי אם אינו צמא ואין לו הנאה מעצם הסודה - למהב הוא שותה סודה ולא מים?

נניח שחנקתיה אומצא ושותה סודה לשם כך.
במקרה זה אם שותה מים - לא מברך
שותה מיץ וכדו' - מברך.
הספק הוא בסודה האם נחשב כדבר שיש בו הנאה אף ללא הצמא או לא.

לכאורה לא כי, אלא הספק הוא גם אם שותה אך ורק לשם ההנאה מהסודה, והשאלה היא אם ההנאה מהגזים בלבד (כיון שאינו צמא) היא הנאה שיש לברך עליה.

אינו נהנה מהגזים אלא משתיית הסודה
כל מה שאמרו הוא שבמים יש הבדל שאם שותה למטרה נלוית אינו נהנה ונהנה רק כששותה לצמאו ובכל משקה אחר נהנה גם כשאינו צמא

[כדכד]

לא הבנתי אם אינו צמא ואין לו הנאה מעצם הסודה - למהב הוא שותה סודה ולא מים?

נניח שחנקתיה אומצא ושותה סודה לשם כך.
במקרה זה אם שותה מים - לא מברך
שותה מיץ וכדו' - מברך.
הספק הוא בסודה האם נחשב כדבר שיש בו הנאה אף ללא הצמא או לא.

חנקתיה אומצא - למה לא ישתה מים? במציאות דידן מים בד"כ זמינים. אלא מאי? כנראה שהוא מבכר את הסודה על פני המים כי הוא נהנה מזה

[עזריאל ברגר]

לא הבנתי אם אינו צמא ואין לו הנאה מעצם הסודה - למהב הוא שותה סודה ולא מים?

נניח שחנקתיה אומצא ושותה סודה לשם כך.
במקרה זה אם שותה מים - לא מברך
שותה מיץ וכדו' - מברך.
הספק הוא בסודה האם נחשב כדבר שיש בו הנאה אף ללא הצמא או לא.

חנקתיה אומצא - למה לא ישתה מים? במציאות דידן מים בד"כ זמינים. אלא מאי? כנראה שהוא מבכר את הסודה על פני המים כי הוא נהנה מזה

הוא לא ישתה מים, כי הם נמצאים בחדר השני, והסודה עומדת לפניו על השולחן.

[כדכד]

"חנקתיה אומצא" אין פירושו שנחנק עד מוות אלא שהמאכל קצתתקוע לו בגרון.
איני אומר שההעמדה של מר אינה אפשרית אבל ברוב המקרים אין זה מצוי

[סגי נהור]

לא הבנתי אם אינו צמא ואין לו הנאה מעצם הסודה - למהב הוא שותה סודה ולא מים?

נניח שחנקתיה אומצא ושותה סודה לשם כך.
במקרה זה אם שותה מים - לא מברך
שותה מיץ וכדו' - מברך.
הספק הוא בסודה האם נחשב כדבר שיש בו הנאה אף ללא הצמא או לא.

לכאורה לא כי, אלא הספק הוא גם אם שותה אך ורק לשם ההנאה מהסודה, והשאלה היא אם ההנאה מהגזים בלבד (כיון שאינו צמא) היא הנאה שיש לברך עליה.

אינו נהנה מהגזים אלא משתיית הסודה
כל מה שאמרו הוא שבמים יש הבדל שאם שותה למטרה נלוית אינו נהנה ונהנה רק כששותה לצמאו ובכל משקה אחר נהנה גם כשאינו צמא

אבל סודה היא בסך הכל מים בתוספת גזים, וכיון שמהמים אינו נהנה (כי אינו צמא) נמצא שנהנה רק מהגזים. וזה בדיוק הנדון כאן.

[כדכד]

גם השותה שתיה ממותקת ואינו צמא צריך לברך - האם נחשב שנהנה מהסוכר? אם כן למה לא דנו הפוסקים שדנו בברכת הסוכר מה לברך על שתיה ממותקת שהרי הנאתו מהסוכר?
יש לומר דשאני סוכר ממים עם סוכר שנחשב כבר שתיה.
ומינה דשאני גזים ממים מוגזים

[סגי נהור]

הגז שבסודה אינו מאכל ואינו משקה, והנהנה בשתייתה נהנה מתחושת העקצוץ שע"י 'התאדות' הגז בנגיעתו בלשון. ולא מצאנו ברכה ראשונה על עקצוצים ודגדוגים.

[כדכד]

לא מצינו גם שחילקו בין סוגי הנאות.
הוא שותה ונהנה אז הוא נהנה מהשתיה וחיב לברך.
גם כל ברכות הנהנין היא על הנאה מהעוה"ז והרי להמתבונן בתכלית האדם הרי העוה"ז אינו שווה ליהנות ממנו וא"כ הנאתו אינה הנאה.
אלא מאי? כיוון שנהנה צריך לברך

[סגי נהור]

לא מצינו גם שחילקו בין סוגי הנאות.
הוא שותה ונהנה אז הוא נהנה מהשתיה וחיב לברך.

אין צריך לחלק, כיון שדיברו על הנאות של מאכל ומשקה ולא על הנאות צדדיות, ולא מצאנו שהשותה מים ונהנה ממגע הכוס (או שמרוויח כסף בשתייתו) חייב בברכה בשל כך.
עכ"פ זאת כנראה סברת הפוטרים, וניסיתי להסבירה כמיטב יכולתי, ומכאן והלאה הרשות נתונה.

[כדכד]

איפה ראה כת"ר פוטרים שזו סברתם?
אני הבנתי את השאלה כמו שהסבירה הרב איש גבעות שהשאלה היא בשותה למטרה אחרת כגון בחנקתיה אומצא ונכון שגם בזה לא הסכמתי עמו אבל שם לפחות יש סברה.
לומר ששתיית סודה אין בה הננאה של שתייה אינו נראה לי כלל מסברה לומר שההנאה נחשבת צדדית ולא ישירה מהשתיה

[סגי נהור]

איפה ראה כת"ר פוטרים שזו סברתם?

ראה לעיל באשכול.

[איש גבעות]

"חנקתיה אומצא" אין פירושו שנחנק עד מוות אלא שהמאכל קצתתקוע לו בגרון.
איני אומר שההעמדה של מר אינה אפשרית אבל ברוב המקרים אין זה מצוי

דווקא הרא"ש מוכיח שבחנקתיה אומצא פטור אף בברכה אחרונה דאי הרבותא לגבי ברכה ראשונה, פשיטא שאינו יכול לברך מחמת חניקת האומצא.

[כדכד]

אין זו כוונת הרא"ש
הרא"ש מביא דעה של גאונים או ר5אשונים קדומים שהסבירו את הגמרא שא"צ לברך בחנקתיה אומצא משום שאנוס.
הרא"ש עצמו מתווכח עםם סברה זו ואומר שלא זאת הסיבה אלא שאינו צמא.
ועוד, שלדבריהם ברכה אחרונה עדיין היה צריך לברך

[כדכד]

איפה ראה כת"ר פוטרים שזו סברתם?

ראה לעיל באשכול.

אכן

[איש גבעות]

אין זו כוונת הרא"ש
הרא"ש מביא דעה של גאונים או ר5אשונים קדומים שהסבירו את הגמרא שא"צ לברך בחנקתיה אומצא משום שאנוס.
הרא"ש עצמו מתווכח עםם סברה זו ואומר שלא זאת הסיבה אלא שאינו צמא.
ועוד, שלדבריהם ברכה אחרונה עדיין היה צריך לברך

לבושתי ייאמר שלא פתחתי את הרא"ש בפנים ואני מצטט מתוך הבית יוסף שהביאו כפי שכתבתי.
הטור מביא מחלוקת ראשונים האם בחנקתיה אומצא עליו לברך ברכה אחרונה. על זה מביא הבית יוסף את ראייה בשם הרא"ש שאין צריך לברך ברכה אחרונה דאי לאו הכי מאי אשמועינן הגמרא בחנקתיה אומצא, דהא לגבי ברכה ראשונה פשיטא שאינו יכול לברך מחמת האונס, ע"כ שכוונת הגמרא לפוטרו מברכה אחרונה.

[צביב]

הגז שבסודה אינו מאכל ואינו משקה, והנהנה בשתייתה נהנה מתחושת העקצוץ שע"י 'התאדות' הגז בנגיעתו בלשון. ולא מצאנו ברכה ראשונה על עקצוצים ודגדוגים.

גם הנאת הטעם היא בלשון ולא בגרון, ( לפי דברי חכמי הטבע, וצ''ע אם נכונים להלכה כאן כי)
המוח מורה לגרון לבלוע מה שחושי הלשון 'העידו' שהוא טע'ם טוב,
ולא משום הנאה ממש בגרון.
( אבל א''כ נכונים דברי הרב סג''נ מסיבה הפוכה,
שמברכים על הנאת הלשון, ולא על הנאת הגרון, וצ''ע)

[כדכד]

אין זו כוונת הרא"ש
הרא"ש מביא דעה של גאונים או ר5אשונים קדומים שהסבירו את הגמרא שא"צ לברך בחנקתיה אומצא משום שאנוס.
הרא"ש עצמו מתווכח עםם סברה זו ואומר שלא זאת הסיבה אלא שאינו צמא.
ועוד, שלדבריהם ברכה אחרונה עדיין היה צריך לברך

לבושתי ייאמר שלא פתחתי את הרא"ש בפנים ואני מצטט מתוך הבית יוסף שהביאו כפי שכתבתי.
הטור מביא מחלוקת ראשונים האם בחנקתיה אומצא עליו לברך ברכה אחרונה. על זה מביא הבית יוסף את ראייה בשם הרא"ש שאין צריך לברך ברכה אחרונה דאי לאו הכי מאי אשמועינן הגמרא בחנקתיה אומצא, דהא לגבי ברכה ראשונה פשיטא שאינו יכול לברך מחמת האונס, ע"כ שכוונת הגמרא לפוטרו מברכה אחרונה.

לבשתי ייאמר שגם אני לא פתחתי את הרא"ש בפנים עד שמר הביא אותו.
בעקבות הודעתו של מר פתחתי את הרא"ש בפנים וראיתי שהוא אומר מה שכתבתי.
יתכן שראיית הרב בית יוסף היא מתוך הדחיה של הרא"ש את השיטה שהזכרתי.
בכל אופן לעניננו אין מכאן ראיה כיוון שהרא"ש עצמו סובר שבחנקתיה אומצא אינו מברך משום שזה לא לצמאו ולא משום שהוא אנוס