לבי במערב כתב:הרב אליהו סולוביצ'יק, בחוברת 'אסיא' צה־צו (תשע"ה) ע' 187-189, כתב:הרב אהרן יהושע צוקר* –
הערות שוליים למאמרים באסיא
הגאון המופלא רבי אהרן יהושע צוקר שליט"א – גדול הידענים בספרות חז"ל בדורנו כתב אלפי הערות בשולי גליונות הספרים שבספרייתו הענפה.
בין אלפי הערות אלו נמצאו מספר הערות על שנים ממאמרי שפורסמו בחוברות אסיא עה-עו (2005) ופג-פד (2008).
ההערות צולמו ע"י מכון גנזים, שעל ידי פרוייקט פרידברג לפרסום כתבי יד יהודיים, והם מוצגים בזה לקוראי אסיא כאשר הם ערוכים, מפוסקים ומצוינים עם תקציר נשוא כל הערה.
...
ב. למאמר "אבל אתה למד להבין ולהורות"[5]
במאמר נטען שההיתר 'להבין ולהורות' נאמר במקור ללימוד דרכי הכישוף והורחב על ידי חז"ל לעשיית כישוף, לעשיית צורות חמה ולבנה, להגות את השם באותיותיו ועוד. במאמר הועלה פרשנות שהצד השווה שבהם הוא העיסוק בלימוד ורכישת ידע והרעיון הוא שהדעת לא הוגבלה. וכך רשם הרב צוקר בשולי הגיליון:
· הושמט כאן דעת מאירי (סנהדרין סג, ב) דעל איסור לא ישמע על פיך (שמות כג, יג) ג"כ יש היתר דלהבין ולהורות.
· ובדעת תוס' יש לדון שהרי על מרקוליס הקשו (עבודה זרה נ, א ד"ה אבני), ועל השמות שבפרק קמא דעבודה זרה ואפרודיטי (ע"ז מד, ב ועוד) שתקו, ולכאורה מתוך כך שבדיני עבודה זרה ס"ל נמי היתר דלהבין ולהורות, ובמרקוליס שהובא גם לסימן כמגדלים בב"מ (כה, ב) ועוד, קשיא להו.
· אמנם בעל יחוסי תנאים ואמוראים הוקשה לו גם הנך דפרק קמא דעבודה זרה, ותירץ ששינו לגנאי, ולדידיה קשיא לכאורה הך דאפרודיטי וצ"ת.
· בעניין עשיית כשפים לינצל מהם יש לעיין גם ברי"ד וריא"ז בסנהדרין (ברי"ד, דף סז, ב ד"ה ר' ינאי וראה שם סו, א ד"ה ת"ר. ובריא"ז פ"ז ה"ד אות ו).
· הרמב"ם [לא][6] מעתיק אפרוטידי וצריך בירור ולא נפניתי.
לענין "להבין ולהורות", דיברתי איתו פעם על ספרי ר"ש ליברמן, ובתוך הדברים שאלתי אותו מה הוא אומר על ספרו "יוונית ויוונות בארץ ישראל", והשיב לי שלא קרא אותו [אני לא בטוח שאכן כך הדבר, היה ספרים שברור שקרא, ומטעמים שונים היה אומר שלא קרא אותם], ואמרתי לו ששמעתי בשם ת"ח אחד המוכר לו, שבלי ספר זה אי אפשר להבין הרבה מדברי חז"ל בענייני ע"ז, והשיב שהוא קרא את המקורות מהם ליברמן מעתיק, ואין לו צורך בו. שאלתי אותו האם מותר לקרוא בהם?, והשיב שקרא בהם "להבין ולהורות", ושאלתי האם קריאת כל ענייני המיתולוגיה וכדו' נצרכת להבין ולהורות, ואמר שכל מה שיתכן שיש בו צורך קרא, ולפעמים בתוך ענין שלם יש איזה משהו שיש בו צורך, אבל אם היו עניינים או אפילו קטעים שהיה בטוח שאין בהם צורך, עקף אותם.
וסיפר לי שאביו זצ"ל שמע שהוא קורא בספרי הע"ז של חכמי יוון ורומי, ושלח לו מכתב שהוא מבקש ממנו שלא יקרא בהם, אך כתב שאם ברור לו לבנו שיש בזה משום "להבין ולהורות", אזי אסור לו לשמוע לו, שהרי הדבר נצרך לו ללימוד תורה, ואין בזה כיבוד אב. ויש ללמוד הרבה ממעשה זה על האב ועל הבן.
שמעתי ממקורביו שכשעסק בענייני ע"ז שבחז"ל היה לו קשר עם איזה מומחה לעניינים אלו שהוא בעצמו איש דת נוצרי, אבל לא שמעתי את זה בעצמי.