שומע ומשמיע כתב:'שטייט דא' שמי שאביו גר הוא גר.
מה הבעיה?
סגי נהור כתב:יעויין פתחי תשובה אהע"ז סי' ד סק"א, שנדרשת (כעין) גירות גם למי שאמו מישראל (להלכה למיטב ידיעתי אין חוששים לדעה זו).
לאו דוקא, שהרי לאו מגזע ישראל הוא, ולדעת רבי יהודה בפרק בתרא דקידושין, בתו פסולה לכהונה, והאשה הנבעלת לו נפסלת מן הכהונה.תלמיד-חכמים כתב:גר שאמו מישראל, מה הטעם נקרא גר, הרי יהודי גמור הוא.
שייף נפיק כתב:איפה כתוב שיש ''גר שאמו מישראל''?
יוסף חיים אוהב ציון כתב:ספר פנים יפות על דברים פרק כו פסוק יא
אלא דאתי לרבות גר שאמו מישראל, כדאמר גבי מקרב אחיך תשים עליך מלך ואחז"ל [יבמות מה ע"ב] כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה קמ"ל קרא דלוים מביאין ביכורים, וכן בגר שאמו מישראל, ונראה דמזה למדו אפילו נכרי הבא על ב"י הולד ממזר אפ"ה כיון דאמו מישראל מביא וקורא כמו גר שאמו מישראל יכולין לומר אשר נשבע לאבותינו כיון דאמו מישראל והיינו דאמר ישראל וממזרין מתודין
תלמיד-חכמים כתב:מצינו כו"כ פעמים את הלשון 'גר שאמו מישראל', ואשמח לדעת מה הטעם לזה שנקרא גר, הרי יהודי גמור הוא.
תלמיד-חכמים כתב:מצינו כו"כ פעמים את הלשון 'גר שאמו מישראל', ואשמח לדעת מה הטעם לזה שנקרא גר, הרי יהודי גמור הוא.
והעולה בדעתי, שכיון שאין אביו מישראל ממילא אינו יורש נחלה בארץ אלא רק גר בארץ.
אחד התלמידים כתב:תלמיד-חכמים כתב:מצינו כו"כ פעמים את הלשון 'גר שאמו מישראל', ואשמח לדעת מה הטעם לזה שנקרא גר, הרי יהודי גמור הוא.
הרמב"ם שעליו אתה שואל (סנהדרין סו"פ יא) מיירי במי שאמו, ילדה אותו כשהייתה ישראלית, אבל הרתה אותו כשהייתה גויה.
בכהאי גוונא, אינו צריך גירות, כי כבר מלידתו הוא נחשב גר.
ונ"מ, דאע"פ שהוא מתייחס אחרי אמו הישראלית (הגיורת), ואף יורשה, מ"מ הואיל ונחשב גר כאמו להכי אינו מתייחס אחרי אביו (בין אם הגוי ובין אם הישראל) ולכן גם אינו יורש מהאב, וכן אם הוא אשה אז היא אסורה על כהן ככל גיורת.
במקומות אחרים הוא גם נקרא: מי שלידתו בקדושה והורתו שלא בקדושה, ושם תמצא עוד כמה נפקא מינות: רמב"ם: ביכורים יא יג, יבום א ו, שם שם ח, ממרים ה ט.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 227 אורחים