שחיטת קראי מותרת - והלא הוא מחלל שבת?

[תלמיד-חכמים]

כתב הרמב"ם בהל' שחיטה פ"ד הי"ג: אלו הצדוקיין והבייתוסיין ותלמידיהן, וכל הטועין אחריהן שאינן מאמינין בתורה שבעל פה - שחיטתן אסורה; ואם שחטו בפנינו, הרי זו מותרת, שאין איסור שחיטתן אלא שמא יקלקלו בשחיטתן, והן אינן מאמינין בתורת שחיטה; לפיכך אינן נאמנין לומר, לא קילקלנו.

ולכאורה קשה, שהרי הקראים מחללים שבת, לפי שאינם מאמינים בקבלתינו בל"ט מלאכות, ולא ייבצר שמחללים גם בפרהסיא, ומחלל שבת בפרהסיא ששחט שחיטתו אסורה, כמ"ש שם הרמב"ם בהי"א: משומד לעבודה זרה, או מחלל שבת בפרהסיה, או מין והוא הכופר בתורה ובמשה רבנו, כמו שביארנו בהלכות תשובה - הרי הוא כגוי, ושחיטתו נבילה.

ושמא בהלכה י"ג איירי כשידענו שאינו מחלל בפרהסיא.

[אליעזר ג]

ההבדל הוא שהמחלל שבת בפרהסיה על מנת להחשב מומר לכל התורה חייב להיות מזיד והם אינם מזידים כמבואר בממרים ג,ג

[מה שנכון נכון]

(מלבד הנ"ל) אם צריך שהעשרה יראו ולא סגי בידיעה, ואם דוקא עשרה כשרים ולא מומרים, משכח"ל בשופי. [נחלקו האחרונים בשאלות אלו].

[ספרים וועלט]

כתב הרמב"ם בהל' שחיטה פ"ד הי"ג: אלו הצדוקיין והבייתוסיין ותלמידיהן, וכל הטועין אחריהן שאינן מאמינין בתורה שבעל פה - שחיטתן אסורה; ואם שחטו בפנינו, הרי זו מותרת, שאין איסור שחיטתן אלא שמא יקלקלו בשחיטתן, והן אינן מאמינין בתורת שחיטה; לפיכך אינן נאמנין לומר, לא קילקלנו.

ולכאורה קשה, שהרי הקראים מחללים שבת, לפי שאינם מאמינים בקבלתינו בל"ט מלאכות, ולא ייבצר שמחללים גם בפרהסיא, ומחלל שבת בפרהסיא ששחט שחיטתו אסורה, כמ"ש שם הרמב"ם בהי"א: משומד לעבודה זרה, או מחלל שבת בפרהסיה, או מין והוא הכופר בתורה ובמשה רבנו, כמו שביארנו בהלכות תשובה - הרי הוא כגוי, ושחיטתו נבילה.

ושמא בהלכה י"ג איירי כשידענו שאינו מחלל בפרהסיא.

האם ביררת שכן הוא?
בל"א: האם ידוע לך על מלאכה אחת שהם אין מקפידים בה?

[איש_ספר]

כמדומה שחזו"א עומד בקושיא זו. לענין שחיטת כותי.

[עזריאל ברגר]

במסכת עירובין ובהלכות עירובין מפורש שהצדוקים אינם נחשבים "מומרים לחלל שבת בפרהסיא", ויש בדבר זה להקל ולהחמיר (שמועיל ביטול רשותם, וי"א שלא מועילה שכירת רשותם).

ובטעם הדבר - מסתמא האריכו רבותינו.

[בברכה המשולשת]

יעויין בתשובת הרדב"ז בעניין הקראים.

[לבי במערב]

יעויין בתשובת הרדב"ז בעניין הקראים.

ח"ב סי' תשצו (ולהעיר מדבריו בח"א סי' עג).

[תלמיד-חכמים]

ייש"כ על הציון לרדב"ז.

עדיין לא הבנתי מתוך התשובה מה היישוב לסתירת דברי הרמב"ם, שם כתב: "עוד כתב העד השני בהלכות שחיטה וז"ל אלו הצדוקים והבייתוסים ותלמידיהם וכל הטועים אחריהם שאינם מאמינים בתורה שבע"פ שחיטתן אסורה ואם שחטו בפנינו הרי זו מותרת שאין איסור שחיטתן אלא שמא יקלקלו והם אינם מאמינים בתורת שחיטה לפיכך אינם נאמנים לומר לא קלקלנו ע"כ. ואני אומר שיש לדחות שלא דבר הרב בצדוקים הראשונים שכבר אבד זכרם ולא באותם שהתרינו בהם לחזור לאיתן התורה ולא רצו אלא אפקרי טפי אלא בסתם צדוקים וז"ש ואלו הצדוקים ולא כ' הצדוקים וז"ש ג"כ וכל הטועים אחריהם השוה אותם לטועים אחריהם ומשמע דטעמא מפני שהוא טועה אבל אי ברי לן שאינו טועה אלא מזיד ופושע וכופר בדברי רז"ל ומפקיר כנגדם אי אפשר שלא אמרה הרב" וכו' עכ"ל.

ולכאורה גם אם איירי הרמב"ם בסתם צדוקי קשה, שהרי גם סתם צדוקי הוא מחלל שבת בפרהסיא, ומה היישוב לסתירת דברי הרמב"ם?

והרדב"ז גופיה כתב שם: "ולדעתי הם (הקראים בזמננו) מחללין את השבתות עצמן והוי כאלו כפרו בכל התורה כולה ואין מתחתנים בהם ויינם אסור אפילו ע"י שבועה ושחיטתו אסורה אפילו ישראל עומד על גביו".

[בר ישראל]

הלא אם תעצור צדוקי ותשאל אותו "האם אתה מחלל שבת" בודאי יאמר שהוא שומר שבת כדת וכדין - וא"כ אע"פ שהוא טועה הרי אינו מחלל שבת במזיד, ואיך אפשר להגדיר אותו כמחלל שבת בפרהסיא?

[אליעזר ג]

ייש"כ על הציון לרדב"ז.

עדיין לא הבנתי מתוך התשובה מה היישוב לסתירת דברי הרמב"ם, שם כתב: "עוד כתב העד השני בהלכות שחיטה וז"ל אלו הצדוקים והבייתוסים ותלמידיהם וכל הטועים אחריהם שאינם מאמינים בתורה שבע"פ שחיטתן אסורה ואם שחטו בפנינו הרי זו מותרת שאין איסור שחיטתן אלא שמא יקלקלו והם אינם מאמינים בתורת שחיטה לפיכך אינם נאמנים לומר לא קלקלנו ע"כ. ואני אומר שיש לדחות שלא דבר הרב בצדוקים הראשונים שכבר אבד זכרם ולא באותם שהתרינו בהם לחזור לאיתן התורה ולא רצו אלא אפקרי טפי אלא בסתם צדוקים וז"ש ואלו הצדוקים ולא כ' הצדוקים וז"ש ג"כ וכל הטועים אחריהם השוה אותם לטועים אחריהם ומשמע דטעמא מפני שהוא טועה אבל אי ברי לן שאינו טועה אלא מזיד ופושע וכופר בדברי רז"ל ומפקיר כנגדם אי אפשר שלא אמרה הרב" וכו' עכ"ל.

ולכאורה גם אם איירי הרמב"ם בסתם צדוקי קשה, שהרי גם סתם צדוקי הוא מחלל שבת בפרהסיא, ומה היישוב לסתירת דברי הרמב"ם?

והרדב"ז גופיה כתב שם: "ולדעתי הם (הקראים בזמננו) מחללין את השבתות עצמן והוי כאלו כפרו בכל התורה כולה ואין מתחתנים בהם ויינם אסור אפילו ע"י שבועה ושחיטתו אסורה אפילו ישראל עומד על גביו".

התשובה כבר ניתנה למעלה שלדעת הרמבם אינם מזידים כי הם תינוקות שנשבו ועיין ברמבם מורים ג,ג.
הרדב"ז מבסס את תשובתו על הכרות ומספר פעמים רב שהוא עצמו הוכיח להם ולמנהיגיהם לא היה להם מענה לכך, ובכל זאת נשארו בדרכם, מערכת יחסים כזו הכיר בדורו ובדורות הסמוכים וכלפיהם סובר שהם מזידים .

[תלמיד-חכמים]

מקבל את תשובתך, אך אם כן היה לרמב"ם לחלק ולא לכתוב בסתם. גם כתב "וכל הטועין אחריהן" וקצת משמע דקאי על מי שהפך לצדוקי ולא צדוקי מעיקרו.

[אליעזר ג]

מקבל את תשובתך, אך אם כן היה לרמב"ם לחלק ולא לכתוב בסתם. גם כתב "וכל הטועין אחריהן" וקצת משמע דקאי על מי שהפך לצדוקי ולא צדוקי מעיקרו.

הטועין אחריו הכוונה בדורו של צדוק אם כי אכן נראה שיהודי שנולד וחונך בחינוך יהודי והפך לצדוקי כן יחשב מחלל שבת כאמור אם אכן יחללה בפרהסיה על כל תנאיה , אבל מציאות זו כנראה לא הייתה קיימת, אם כי זלזול במצוות בהשפעתם הייתה קיימת כעולה מהחלטת הרמבם ובית דינו לעניין טבילת נדה. דעת הרמבם שלסתם קראי אין דין של מחלל שבת בפרהסיה במזיד וכדי לצאת ממצב הסתם צריך שינוי מאוד רחב שכולל הרבה הסברה הוכחה ודיון בו ישותפו גם גדולי חכמיהם ושאכן לא ישיבו תשובה ,ולחזור על כך פעמים רבות כפי שעשה הרדב"ז. וכנראה זה לא היה שייך בתקופתו והוא לא מחלק לעניין הלכתה למשיחה.