בגמר מצות ספירת העומר, שמח לבי מאד על אשר זכיתי לקיים המצוה הגדולה והארוכה הזאת, שאין דוגמתה בכל התורה כולה שתארך זמן המצוה שבעה שבועות שלמות מבלי שאפשר לקצר זמנה.
ורק מצות כתיבת ספר תורה דומה לה בזה מעט, אבל אין הכרח לזה, ואני ידעתי כמה סופרים שגמרו כתיבת ספר תורה בשלושה חדשים. ובילדותי הכרתי סופר מהיר שהיה בז'אמוט, ונקרא בערל קראזער, שאמרו עליו שהוא כותב כל הספר תורה בארבעה שבועות. ואם יכולים לקיים בשותפות, הרי בשבוע אחד יכולים הרבה לגמור בבת אחת. וגם בשליחות עשיריות אנשים משכחת לה כן. מה שאין כן בספירת העומר שאי אפשר רק בשבעה שבועות שלימות. ולכן היה לי יום העצרת, יום הולדתי, יום שמחה כפול ומכופל ב"ה.
[על יחסו ליום הולדתו כתב שם במק"א כנגד, והדברים עתיקים]