תניא אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת, אין בין ר''ה לר''ה אלא ד' ימים בלבד. ואם היתה שנה מעוברת חמשה.
ב. רש"י על המקום (בד"ה אלא ד' ימים) מסביר:
קסברי לעולם כל חדשי השנה אחד מלא ואחד חסר - כלומר ששה מחודשי השנה הם חודשים מלאים כלומר של ל' ימים וששה מחודשי השנה חסרים, כלומר חודשים בני כ"ט ימים.
ואין מעברין ואין מחסרין שום חדש לצורך - דהיינו שלא משנים מסדר זה לשום צורך.
והויא לה שנה שנ''ד ימים - וא"כ יוצא שיש בשנה אחת שנ"ד ימים (דהיינו (29*6)+(30*6)=354 דהיינו שנ"ד ימים כנ"ל).
נמצאת כל השנה שבועים שלמים חוץ מד' הימים - נחלק שנה בת 354 ימים ל-7 ימים בשבוע, יצא לנו 50*7=350 כלומר שבשנה אחת יש 50 שבועות בדיוק ונשארנו עם שארית של ארבעה ימים.
והן הדוחין קביעות השנה מקביעות חברתה - כלומר ארבעת הימים הללו הם ההפרש שבין שנה לחברתה לעניין ימי השבוע (כך שבכל שנה נדחה ראש השנה בארבעה ימים קדימה וכן חג השבועות).
ג. הנה יש להעיר שרש"י במקום לכתוב "שבועות" כתב "שבועים".
ד. ועוד עיין ברש"י כאן דף ה. (בד"ה אף עצרת) שכתב:
הבאת קרבנותיה באחד ממנוייה והרי היא נמנית על ידי שבועים שנאמר שבע שבתות תמימות תהיינה.
ה. ועוד עיין בספר דניאל (י, ב):
בַּיָּמִים הָהֵם אֲנִי דָנִיֵּאל הָיִיתִי מִתְאַבֵּל שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים.
וביאר שם במצודת דוד:
שבועים ימים: ג' שבועיות של ימים והם כ''א יום.
ו. וע"ע ספר החינוך מצוה ש"ו שהעתיק מהרמב"ם:
"והראיה המבוארת על זה, היותנו מונין השבועות כמו כן כל לילה, באמרנו שהן כך וכך שבועות וכך וכך ימים, ואילו היו השבועות מצוה בפני עצמה, לא סדרו מנינה אלא בלילה השבועות בלבד, והיו להן שתי ברכות, אשר קדשנו במצוותיו וצונו על ספירת ימי העומר, ועל ספירת שבועים, ואין הדבר כן."
ובאמת ברמב"ם עצמו (ספר המצוות, עשה, קס"א) הגיהו "ועל ספירת שבועי העומר".
וצ"ע בזה.