ראה תורת חיים (סנהדרין ר"פ חלק) - על אגדה דפרק הבונה (שבת קד, א):
מ"ט פשוטה כרעיה דגימל לגבי דלת שכן דרכן של גומלי חסדים וכו'. אמרו חז"ל בפ"ק דע"ז: ועליהו לא יבול שאפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריך תלמוד, לכך נראה דהיינו מה שהמלמדים כשלומדים עם הקטנים אותיות אלף בית אומרים להן שצורת הגימל שיש לה כמין כיס תלוי לה בצידה. ובאמת דמות צורתה כך הוא ולאו שיחת חולין הוא. אולי רמז הוא לדרשה זו, דגומל חסדים צריך להיות לו כיס מלא מעות תלוי בצידו, ולרוץ אחר דלים, שיהא מעותיו מזומנים בידו ולא יאמר לו לך ושוב ומחר אתן כדרכנו. ואת הדלת מכנין ברגל קצר, רמז דלימציה ליה נפשיה וילך לאט, ולא ירחיב פסיעותיו לברוח ממנו. ואת האלף ממשילין אותם המלמדים לאדם שיש לו כד אחד בידו ושואב מים וכד אחד על גבו, שמא רמז הוא נמי לדרשא זו דאלף בינה, לומר שצריך האדם להתמיד בתורה להעמיק בה וחוזר ומעמיק בה, ולא יאמר כבר עמדתי על בוריה של הלכה זו או מקרא זה, אלא יהיה דומה לאדם שכבר שאב כד מים מן הנהר והעמידו על גב שכמו ושוחה לשאוב כד שני, הכי נמי אף על גב שכבר עמוס הוא בתורה נוטה שכמו לסבול חוזר ושואב ומעמיק במקום ההוא, כמו שכתוב דדיה ירווך בכל עת, ונמשלה התורה לתאנה שכל זמן שהאדם ממשמש בו וכו'. וצורת הבית אומרים שפיה פתוחים ורחבה, רמז נמי שצריך האדם להרחיב פיו בבינה, וכמו שאמרו חז"ל פתח פיך וקרי פתח פיך ותני.
אלף בינה
לא לבוז ליקהת אם
(וכדברי הרשב"א בתשובה)
אך
לאו כל אפין שווין
לכל משכיל ומבין
