ונתנו ידידים כתב:אולי יש לחלק דיין הוא דבר ששותים כל יום ויום (לכן אין נושאין כפיהם במנחה) וא"כ לא ימצא כהן לעבוד עבודה אבל נשותיהן הוא פעם או פעמיים בשבוע ולעולם ימצא כהנים הראויין לעבודה, ובשבת שכמעט כולם טמאין הרי לא יבא משיח.
לעמל יולד כתב:איתא בגמ' תענית יז והתניא רבי אומר אומר אני כהנים אסורין לשתות יין לעולם אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו ואמר אביי כמאן שתו האידנא כהני חמרא כרבי מכלל דרבנן אסרי מ"ט מהרה יבנה בית המקדש ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא.
ובתוס' ד"ה בעינן כהנים הראויים לעבודה וליכא: וא"ת והלא בלא יין נמי אסורין בעבודה דטמאי מתים נינהו וצריכין הזאה ג' [וז'] ואמאי אסרי להו יין וי"ל דמ"מ מותרין בעבודת צבור דטומאה הותרה בצבור.
וקשה, שטומאה היוצא מגופו לא הותרה בציבור, וא"כ ע"פ סברא זו, האידנא למה לא נאסר לכהנים להיטמא לנשותיהם?
לרבנן, אכן אין הכהנים רשאין להזקק לנשותיהן אלא שעה אחת סמוך לשקיעת החמה.לעמל יולד כתב:האידנא למה לא נאסר לכהנים להיטמא לנשותיהם?
יואל שילה כתב:לא הבנתי את הקושיא
היכי משכחת לה כהן שטהור מטומאת מת, וכל טומאתו היא קרי?
ביקורת תהיה כתב:לרבנן, אכן אין הכהנים רשאין להזקק לנשותיהן אלא שעה אחת סמוך לשקיעת החמה.לעמל יולד כתב:האידנא למה לא נאסר לכהנים להיטמא לנשותיהם?
גל של אגוזים כתב:'הדעה המקובלת' היא רק שאין עליו דין בע"ק מה"ת אבל מדרבנן לכו"ע אסור לסתם טבו"י דבע"ק ליכנס אל המקדש (ומשנה מפורשת היא בכלים).
מה ששמעת בשם רש"י נדפס בפירושו על הש"ס פסחים דף צ"ב ע"א (וכן משמע קצת בדבריו ביבמות דף ז' ע"ב)
לענין כתב:השאלה העיקרית היא למה לא הוזהרו כהנים מלהטמא בשרץ ונבילה - שלא הותרה טומאה זו בציבור, ולמה נקט פותח האשכול נשותיהם דוקא?
לעמל יולד כתב:ביקורת תהיה כתב:לרבנן, אכן אין הכהנים רשאין להזקק לנשותיהן אלא שעה אחת סמוך לשקיעת החמה.לעמל יולד כתב:האידנא למה לא נאסר לכהנים להיטמא לנשותיהם?
וואו! יש לך מקור לזה? זה חידוש עצום לומר כן!
והאמת שלפי דבריך לרבנן כהן חייב לטבול לקריו ולא רק משום תקנת עזרא וכו', אלא חייב ממש, (ולפ"ז לרבנן אסור לכהן לטבול בשבת משום תיקון מנה וכו') וזה ודאי לא שמענו!
עזריאל ברגר כתב:גל של אגוזים כתב:'הדעה המקובלת' היא רק שאין עליו דין בע"ק מה"ת אבל מדרבנן לכו"ע אסור לסתם טבו"י דבע"ק ליכנס אל המקדש (ומשנה מפורשת היא בכלים).
מה ששמעת בשם רש"י נדפס בפירושו על הש"ס פסחים דף צ"ב ע"א (וכן משמע קצת בדבריו ביבמות דף ז' ע"ב)
השאלה היא האם טבול יום דבעל קרי הוא יותר חמור מטבול יום דשאר טומאות.
שהדעה המקובלת היא שטבו"י דבע"ק דינו כטבו"י דשאר טומאות, שמותר להיכנס להר הבית, וטומאתו דחויה בציבור.
אבל לשיטת רש"י נראה שדינו כבעל קרי - בין לגבי שילוח מחנות (שאסור להיכנס להר הבית) בין לגבי דחיית טומאתו בציבור.
עזריאל ברגר כתב:לענין כתב:השאלה העיקרית היא למה לא הוזהרו כהנים מלהטמא בשרץ ונבילה - שלא הותרה טומאה זו בציבור, ולמה נקט פותח האשכול נשותיהם דוקא?
טומאה דחויה בציבור, וטבול יום דשרץ אינו חמור יותר מטמא מת.
עזריאל ברגר כתב:לעמל יולד כתב:ביקורת תהיה כתב:לרבנן, אכן אין הכהנים רשאין להזקק לנשותיהן אלא שעה אחת סמוך לשקיעת החמה.לעמל יולד כתב:האידנא למה לא נאסר לכהנים להיטמא לנשותיהם?
וואו! יש לך מקור לזה? זה חידוש עצום לומר כן!
והאמת שלפי דבריך לרבנן כהן חייב לטבול לקריו ולא רק משום תקנת עזרא וכו', אלא חייב ממש, (ולפ"ז לרבנן אסור לכהן לטבול בשבת משום תיקון מנה וכו') וזה ודאי לא שמענו!
א. לשיטת רש"י דלעיל - אכן יוצא שלרבנן יש בעיה לכהנים להזקק לנשותיהן.
ב. לטבול בשבת מותר משום מיחזי כמיקר.
לענין כתב:השאלה העיקרית היא למה לא הוזהרו כהנים מלהטמא בשרץ ונבילה - שלא הותרה טומאה זו בציבור, ולמה נקט פותח האשכול נשותיהם דוקא?
לענין כתב:עזריאל ברגר כתב:לענין כתב:השאלה העיקרית היא למה לא הוזהרו כהנים מלהטמא בשרץ ונבילה - שלא הותרה טומאה זו בציבור, ולמה נקט פותח האשכול נשותיהם דוקא?
טומאה דחויה בציבור, וטבול יום דשרץ אינו חמור יותר מטמא מת.
ערוך לנר מסכת סנהדרין דף כב עמוד ב
בגמרא ובעינן כהן הראוי לעבודה. אף דבלא"ה אינם ראוים לעבודה דכולם טמאי מתים הם מ"מ הרי אמרינן לענין פסח הרי שהיו הכהנים טמאים יעשו בטומאה א"כ ה"ה גם כן תמיד דבא ג"כ בטומאה כמו שפסק הרמב"ם פ"ד מהל' ביאת מקדש (הי"ב) וא"כ משום טומאה אפשר להו לעבוד אבל כשהם שתויי יין או פרועי ראש לא אבל קשה כיון דלא הותר בצבור רק טומאת מת אבל לא טומאת נדה ושרץ ונבלה וכדומה א"כ כמו דגזור רבנן שלא לשתות יין משום מהרה יבנה בהמ"ק כמו כן לגזרו ג"כ שלא יטמא הכהן עצמו במגע שרץ ונבלה ונדה וכדומה. דאין לתירוץ קמא דהטעם דגזרינן ביין יותר מבפרועי ראש משום דלא אפשר ביין לתקן את עצמו במהרה כמו בפרועי ראש דהא גם בטומאת שרץ לא יוכל לתקן במהרה דהא בעי טבילה והערב שמש ולא יוכל עוד להקריב קרבן דאין קרבן בלילה. ובין לתירוץ רב אשי דבפרוע ראש לא גזור משום דלא מיחל עבודה דהא גם טומאה מיחל עבודה. וצ"ע:
לעמל יולד כתב:עזריאל ברגר כתב:לשיטת רש"י דלעיל - אכן יוצא שלרבנן יש בעיה לכהנים להזקק לנשותיהן.
בלי מקור מפורש, לענ"ד עדיף להשאיר את זה כקושיא, מלהעלות על הדעת חידוש כזה, שלרבנן כהן אסור להינשא בזמן הזה.
ביקורת תהיה כתב:לרבנן, אכן אין הכהנים רשאין להזקק לנשותיהן אלא שעה אחת סמוך לשקיעת החמה.
יואל שילה כתב:כהן גדול, שאמור להקריב עשירית האיפה מדי יום, מתי יקיים עונתו?
ואפשר שכך היו רגילים הכהנים שהיתה להם תרומה הרבה לאכול.והריב"ן פירש בשם רש"י, כי יכול לילך לביתו בכל יום אחר תמיד של בין הערבים וישמש מטתו ויטבול שעה אחת קודם שקיעת החמה ויעריב שמשו וינוח בלשכה.
עזריאל ברגר כתב:לגבי כהן גדול - האם הוא חייב להקריב את החביתין בעצמו?
והנה החביתין הי' עבודתו כשרה בכל הכהנים עש"ס [יומא כ"ה א'] ור"מ [תמו"מ פ"ד הל"ו], רק היה מנחתו שהיה צריך להביא משלו, והיה עבודתה כשרה בכל כהן.
יואל שילה כתב:ביקורת תהיה כתב:לרבנן, אכן אין הכהנים רשאין להזקק לנשותיהן אלא שעה אחת סמוך לשקיעת החמה.
אם כנים דבריך הרי שתשמיש ביום [בבית אפל] הוא היתר לכתחילה אפילו לצדיקים.
לי תמיד הוקשה אחרת מעט - בשלמא כהן הדיוט בזמן ביהמ"ק לא שימש במשך שבוע משמרתו, אבל כהן גדול שאמור להקריב עשירית האיפה מדי יום - מתי יקיים עונתו?
ומדוע לא נוכל לפרוך את שאלת פותח האשכול - בכך שנהי שיבנה ביהמ"ק - אבל מי יימר שכהן זה שייך למשמרת הנוכחית - והוה ספק ספיקא - דילמא לא יבנה היום, ודילמא לא שייך למשמרת הראשונה [ומן הסתם זו לא פירכא, שהרי אסרוהו ביין למרות ס"ס זה]?
ונתנו ידידים כתב:ובשבת הרי לא יבא משיח.
אִי נַמֵּי דְּאִבְּנֵי בַּחֲמֵיסַר סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. וְאִי קַשְׁיָא, דְּבַלַּיְלָה אֵינוֹ נִבְנֶה, דְּקַיְמָא לָן בִּשְׁבוּעוֹת דְּאֵין בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בַּלַּיְלָה, דִּכְתִיב 'וּבְיוֹם הָקִים', וְלֹא בַּחֲמֵיסַר שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, דְּקַיְמָא לָן בִּשְׁבוּעוֹת דְּאֵין בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ דּוֹחֶה יוֹם טוֹב. הָנֵי מִלֵּי בִּנְיָן הַבָּנוּי בִּידֵי אָדָם, אֲבָל מִקְדָּשׁ הֶעָתִיד שֶׁאָנוּ מְצַפִּין - בָּנוּי וּמְשֻׁכְלָל הוּא יִגָּלֶה וְיָבֹא מִשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר 'מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ'.
יואל שילה כתב:ביקורת תהיה כתב:לרבנן, אכן אין הכהנים רשאין להזקק לנשותיהן אלא שעה אחת סמוך לשקיעת החמה.
אם כנים דבריך הרי שתשמיש ביום [בבית אפל] הוא היתר לכתחילה אפילו לצדיקים.
לי תמיד הוקשה אחרת מעט - בשלמא כהן הדיוט בזמן ביהמ"ק לא שימש במשך שבוע משמרתו, אבל כהן גדול שאמור להקריב עשירית האיפה מדי יום - מתי יקיים עונתו?
ומדוע לא נוכל לפרוך את שאלת פותח האשכול - בכך שנהי שיבנה ביהמ"ק - אבל מי יימר שכהן זה שייך למשמרת הנוכחית - והוה ספק ספיקא - דילמא לא יבנה היום, ודילמא לא שייך למשמרת הראשונה [ומן הסתם זו לא פירכא, שהרי אסרוהו ביין למרות ס"ס זה]?
ביקורת תהיה כתב:ונתנו ידידים כתב:ובשבת הרי לא יבא משיח.
רש"י פרק לולב הגזול (בענין 'מְהֵרָה יִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְיֹאמְרוּ אֶשְׁתָּקַד מִי לֹא אָכַלְנוּ בְּהֵאִיר מִזְרָח'):אִי נַמֵּי דְּאִבְּנֵי בַּחֲמֵיסַר סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. וְאִי קַשְׁיָא, דְּבַלַּיְלָה אֵינוֹ נִבְנֶה, דְּקַיְמָא לָן בִּשְׁבוּעוֹת דְּאֵין בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בַּלַּיְלָה, דִּכְתִיב 'וּבְיוֹם הָקִים', וְלֹא בַּחֲמֵיסַר שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, דְּקַיְמָא לָן בִּשְׁבוּעוֹת דְּאֵין בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ דּוֹחֶה יוֹם טוֹב. הָנֵי מִלֵּי בִּנְיָן הַבָּנוּי בִּידֵי אָדָם, אֲבָל מִקְדָּשׁ הֶעָתִיד שֶׁאָנוּ מְצַפִּין - בָּנוּי וּמְשֻׁכְלָל הוּא יִגָּלֶה וְיָבֹא מִשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר 'מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ'.
לעמל יולד כתב:איתא בגמ' תענית יז והתניא רבי אומר אומר אני כהנים אסורין לשתות יין לעולם אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו ואמר אביי כמאן שתו האידנא כהני חמרא כרבי מכלל דרבנן אסרי מ"ט מהרה יבנה בית המקדש ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא.
ובתוס' ד"ה בעינן כהנים הראויים לעבודה וליכא: וא"ת והלא בלא יין נמי אסורין בעבודה דטמאי מתים נינהו וצריכין הזאה ג' [וז'] ואמאי אסרי להו יין וי"ל דמ"מ מותרין בעבודת צבור דטומאה הותרה בצבור.
וקשה, שטומאה היוצא מגופו לא הותרה בציבור, וא"כ ע"פ סברא זו, האידנא למה לא נאסר לכהנים להיטמא לנשותיהם?
עזריאל ברגר כתב:לעמל יולד כתב:איתא בגמ' תענית יז והתניא רבי אומר אומר אני כהנים אסורין לשתות יין לעולם אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו ואמר אביי כמאן שתו האידנא כהני חמרא כרבי מכלל דרבנן אסרי מ"ט מהרה יבנה בית המקדש ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא.
לפי הדעה המקובלת שברגע שטבל לקריו כבר אין לו דין "טומאה היוצאה מגופו" - מותר לו להיטמא, וכשיבנה בית המקדש - ירוץ לטבול.
.
שש ושמח כתב:עזריאל ברגר כתב:לגבי כהן גדול - האם הוא חייב להקריב את החביתין בעצמו?
מנחת חינוך קלווהנה החביתין הי' עבודתו כשרה בכל הכהנים עש"ס [יומא כ"ה א'] ור"מ [תמו"מ פ"ד הל"ו], רק היה מנחתו שהיה צריך להביא משלו, והיה עבודתה כשרה בכל כהן.
ומה טעם אסור לכהנים לשתות יין בשבת? אלא על כרחין ביאת משיח לחוד ובנין בית המקדש לחוד. כלומר, מקדש העתיד עשוי להגלות ולבוא משמים טרם ביאת משיח.ונתנו ידידים כתב:מבואר דמשיח אינו בא בשבת, וא"כ לאלו הטובלין בשבת ליכא חשש.
וחכם דנן מקשה, דאין טעם לאסור שתיית יין, דבלאו הכי אינו ראוי לעבודה משום דבעל קרי הוא.אליהו חיים כתב:תוספות הקשו, דאין טעם לאסור שתיית יין, דאף בלי שתייה אינו ראוי לעבודה.
ביקורת תהיה כתב:וחכם דנן מקשה, דאין טעם לאסור שתיית יין, דבלאו הכי אינו ראוי לעבודה משום דבעל קרי הוא.אליהו חיים כתב:תוספות הקשו, דאין טעם לאסור שתיית יין, דאף בלי שתייה אינו ראוי לעבודה.
והקושיא קושיא.
אליהו חיים כתב:עזריאל ברגר כתב:לעמל יולד כתב:איתא בגמ' תענית יז והתניא רבי אומר אומר אני כהנים אסורין לשתות יין לעולם אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו ואמר אביי כמאן שתו האידנא כהני חמרא כרבי מכלל דרבנן אסרי מ"ט מהרה יבנה בית המקדש ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא.
לפי הדעה המקובלת שברגע שטבל לקריו כבר אין לו דין "טומאה היוצאה מגופו" - מותר לו להיטמא, וכשיבנה בית המקדש - ירוץ לטבול.
.
לא יעזור לו עד כמה שירוץ מהר, הרי טבול יום [אפילו של טומאת שרץ] ששמש במיתה ונשלח ממחנה שכינה וכל הנידון בין רש"י ושאר הראשונים לענין שילוח ממחנה לויה דתלוי בשם טומאה היוצא מגופו. וכאן הנידון על ביטול עבודה של כהן המטמא את עצמו
חוזרני בי. אלא לא מצאו רבנן טעם לגזור על הכהנים שלא יטמאו בזמן הזה, מפני שמעצמם הם מקפידים על הטהרה משום אכילת התרומה (ואף נשמרים מטומאת קרי ואין נזקקים לנשותיהם אלא סמוך לערב); ולא גזרו אלא על דבר שפוסל את העבודה ואינו פוסל מאכילת תרומה.ביקורת תהיה כתב:לרבנן, אכן אין הכהנים רשאין להזקק לנשותיהן אלא שעה אחת סמוך לשקיעת החמה.
עזריאל ברגר כתב:אליהו חיים כתב:עזריאל ברגר כתב:לעמל יולד כתב:איתא בגמ' תענית יז והתניא רבי אומר אומר אני כהנים אסורין לשתות יין לעולם אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו ואמר אביי כמאן שתו האידנא כהני חמרא כרבי מכלל דרבנן אסרי מ"ט מהרה יבנה בית המקדש ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא.
לפי הדעה המקובלת שברגע שטבל לקריו כבר אין לו דין "טומאה היוצאה מגופו" - מותר לו להיטמא, וכשיבנה בית המקדש - ירוץ לטבול.
.
לא יעזור לו עד כמה שירוץ מהר, הרי טבול יום [אפילו של טומאת שרץ] ששמש במיתה ונשלח ממחנה שכינה וכל הנידון בין רש"י ושאר הראשונים לענין שילוח ממחנה לויה דתלוי בשם טומאה היוצא מגופו. וכאן הנידון על ביטול עבודה של כהן המטמא את עצמו
כבר הזכרתי לעיל שטומאה דחויה בציבור, ולכאורה טומאת טבול יום דבעל קרי אינה מוסיפה על מה שבלאו הכי טמא מת הוא.
ביקורת תהיה כתב:חוזרני בי. אלא לא מצאו רבנן טעם לגזור על הכהנים שלא יטמאו בזמן הזה, מפני שמעצמם הם מקפידים על הטהרה משום אכילת התרומה (ואף נשמרים מטומאת קרי ואין נזקקים לנשותיהם אלא סמוך לערב); ולא גזרו אלא על דבר שפוסל את העבודה ואינו פוסל מאכילת תרומה.ביקורת תהיה כתב:לרבנן, אכן אין הכהנים רשאין להזקק לנשותיהן אלא שעה אחת סמוך לשקיעת החמה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 26 אורחים