החתן סופר כתב:דבריו מכוונים עם הריטב"א יומא לד: ד"ה והתניא באמצע הדיבור- ועוד שאין כל המתכות מצטרפות בכניסה למים, וכל דאפשר בשום צד בלא מלאכה לא חשיב פסיק רישא כדברירנא בכמה דוכתי.
וזכור לי שבחזו"ע ריש ח"ה במלאכת צובע הביא דברי הלקט יושר ודן בארוכה על בדיקת נידה בשבת והרחיב מהראשונים בכתובות ו. ואינו תח"י כעת.
הביה"ל מביא את הרמב"ן לגבי צירוף שכתב "ושמא כבר נצטרפו", ז"א שהספק לשעבר גם הוא ספק, אבל ידוע לחלק שגם לא כל לשעבר הוא אותו דבר, דהנה הדוגמא של הרמב"ן היא דוגמא של ספק שמאוד קשה לברר אותו, מהי בדיוק הדרגה של צירוף? האם כבר הגיע לדרגה הזו? אבל הספק של אם יש זבובים בקופסה (ט"ז) רק צריך הבטה בעלמה, ולכן הרבה אומרים שלכה"פ במקרים כמו של הרמב"ן הוכרע שזה לא חשיב פ"ר אלא אינו פ"ר.
והראי' מהריטב"א שהבאת מצד אחד לכאורה קצת דומה לרמב"ן כי מי בקי וידע איזו מתכת בדיוק מצטרפת ובאלו תנאים ואיזו לא. (אך אולי אני טועה והרבה בקיאים ורק אנשים שלא מתעסקים בזה לא יודעים).
אך מצד שני יש ראיה מהריטב"א לנקודה אחרת, כי יש להסתפק על אינו פ"ר בדבר שהוא מציאות קבועה, וחוסר הידיעה אינו במצב הנוכחי (האם נכנסו זבובים לקופסא מקודם?) אלא במצב הכללי (האם הכפתור הזה מחובר למנורה כל שהיא או שלא? ומקרה טבעי יותר: האם חוט אלומיניום מעביר חשמל ויפעיל את המנורה או לא?).
ולכאורה מהריטב"א הזה מוכח שאכן גם זה נחשב לאינו פ"ר ויש"כ על כך.
גם יש"כ לפותח האשכול שלכאו' הביא ראי' למקרה של הט"ז, ומעניין אם מי מהלומדים כאן ימצא מקום הפרכה. (אף אמנם שאינו מזכיר בפירוש 'אינו פ"ר' ויל"ע).