ולא תמות וזכרות בעופות - גם בחטאת העוף?

[מיללער]

ידוע הדרש מחז"ל (מובא ברש"י עה"ת פרשת ויקרא א, יד וגם בפרשת אמור ויקרא כב) תמות וזכרות בבהמה ולא תמות וזכרות בעופות, כלומר שבבקרבנות העוף לא הקפידה התורה שיהיו תמימים וזכרים, וכשרים אף בע"מ ונקבות.

וכן הוא בתוספתא תמורה (פרק א, י) אלו דברים שבין עופות לבהמה וכו' והוכשרו להביא נקבות כזכרים לעולות ובעלי מומין כנקבות לגבי מזבח וכו'

לכאורה יש במשמעות לשון התוספתא דדוקא בעולות הוכשרו עופות נקבות כזכרים ולא בחטאת העוף, אולם יש לפרש לישנא דתוספתא דרבותא אשמעינן דגם בעולות העוף כשרים נקבות וכ"ש בחטאת העוף שהרי חטאת בהמה לכתחלה באה נקבה.

אולם ראיתי בספר נזר הקודש עמ"ס תמורה (יד.) שהביא בשם 'אחרונים' שסוברים דבחטאת העוף לא הוכשרו רק 'זכרים' והוא ז"ל דחה דבריהם עיי"ש. ולכאורה הדברים מחודשים, ובפרט שזה להיפך מדיני חטאת בהמה שצריך דוקא נקבה למה ומנלן לומר שבחטאת העוף יצטרך דוקא זכר (ואולי יש שם ט"ס בספר נזה"ק וצריך לומר שצריך דוקא נקבה וגם זה צ"ע)

מי הם אלו האחרונים שסוברים כן?

[שמואל דוד]

קובץ בית אהרן וישראל סיון - תמוז תשס״ב

9939260F-4434-4531-AF3A-8E31C98902D2.jpeg (361.56 KiB) נצפה 6124 פעמים

[מיללער]

תודה רבה הרב ר' שמואל דוד, מעניין אם יש מהאחרונים שכתבו מפורש להלכה שחטאת העוף אינה באה נקבה/זכר

[מיללער]

מה שהביא הגאון הכותב שם בקובץ (הנ"ל) מהרמב"ן עה"ת בפרשת שמיני, הוא אכן מציאה יפה אם ננקוט שזהו אכן הפירוש בדבריו הקדושים של הרמב"ן, שאינה אלא ברמיזה ובקצירת האומר.

מעניין לראות איך פירשו מפרשי הרמב"ן את דבריו (בפרשת שמיני עה"כ ואת הארנבת) שכתב שמה שהחליפה התורה בכל פעם לכתוב 'שתי' תורים ו'שני' בני יונה, לשון זכר על לשון נקיבה וההיפך בהיפך הוא משום 'להודיע שאין קפידא בהם'. ופירש בעל המחבר עשרת מונים שכוונת הרמב"ן הוא שאין קפידא בהבאת קרבנות העוף בין זכר לנקיבה, וא"כ זה ראי' גאונית לנושא האשכול כנ"ל

אולם אפשר לפרש דברי הרמב"ן שהיא לדקדוק הלשון, שעליה סובבין דבריו שם שיש בתוה"ק מיני חיה ועוף שאין להם אלא לשון זכר או רק לשון נקבה, ולכן מסיים ששתי תורים ושני בני יונה הוא להודיע שאין קפידא בדבר הלשון לנקוט דוקא בלשון זכר לתור או בלשון נקבה ליונה.

[אליהו חיים]

ברד"ק בספר המכלול (הובא בביאור טוב ירושלים על אתר) מפרש להדיא לענין שאין קפידא בהקרבת העוף, אך מעניין דכתב כן רק לענין שתי תורים דאשמועינן דאין צורך בהבאת זכר אבל על שני בני יונה לא מפרש כלום [דסתם לשון הקרא לשון זכר] ולפי לשונו אין ראיה להכשיר זכר לחטאת, אבל להרמב"ן דמשמע דאשמועינן לב' צדדים הכוונה לכשרות זכר לחטאת העוף.
ובעיקר הענין עי' עולת שלמה בתמורה י"ד דהאריך להוכיח דלא כהיד אליהו וכדמוכח מהשטמ"ק שם, ועי' בפירושים וחידושים למס' תמורה (מהגדולי טהרה) דמוכח גם דלא כוותיה.

[מיללער]

תודה רבה כהוד הרב ר' אליהו חיים, ברכות יחולו על ראשיך

[ביקורת תהיה]

לפי לשונו אין ראיה להכשיר זכר לחטאת.

ספר קטן לי ושם אמור בפרשת יולדת: ובן־יונה לחטאת.

[יוסף חיים אוהב ציון]

כאן יש ראיות לנידון.

[ביקורת תהיה]

רד"ק בספר המכלול: ומה שאמר 'שתי תורים', להודיע כי גם הנקבות כשרות.

תימה, אדרבה, אין לי אלא תורים נקבות, תורים זכרים מנלן?
ובביאור דברי הרמב"ן ראה: viewtopic.php?f=46&t=44878&p=626071#p626071

[ביקורת תהיה]

עולת שלמה: שוב ראיתי בשער המלך שהביא התוספתא דתמורה: אלו דברים שבין בהמה לעופות, שהבהמה דוחה את השבת וכו', ויש בה חטאת מתה וחטאת נקבה ואשם ודאי וכו', מה שאין כן בעופות. ומבואר מזה דאין זכר כשר בחטאת בעופות.

עשתונותי אבדו, הרי בתוספתא מפורש להפך: יש בבהמה, שחטאת יחיד אינה באה אלא נקבה, מה שאין כן בחטאת העוף, שהיא באה בין נקבה בין זכר.

[מיללער]

עולת שלמה: שוב ראיתי בשער המלך שהביא התוספתא דתמורה: אלו דברים שבין בהמה לעופות, שהבהמה דוחה את השבת וכו', ויש בה חטאת מתה וחטאת נקבה ואשם ודאי וכו', מה שאין כן בעופות. ומבואר מזה דאין זכר כשר בחטאת בעופות.

עשתונותי אבדו, הרי בתוספתא מפורש להפך: יש בבהמה, שחטאת יחיד אינה באה אלא נקבה, מה שאין כן בחטאת העוף, שהיא באה בין נקבה בין זכר.

viewtopic.php?p=625264#p625264

עיי"ש בקטע האחרונה מקובץ בית אהרן וישראל

-

לדבריך אתה מחלק בין 'יונה' שהיא לשון נקבה ל'בן-יונה' שהיא לשון זכר, הבנתי נכון?

[אליהו חיים]

לפי לשונו אין ראיה להכשיר זכר לחטאת.

ספר קטן לי ושם אמור בפרשת יולדת: ובן־יונה לחטאת.

לטעמיך יקשה בדברי הרמב"ן למה צריך להא דמזכיר וכו' אצל היונה שני להודיע וכו' שהיונים גם זכרים תיפוק ליה מדכתיב בני יונה הרי דזכרים ודאי ראויים [ולא הבנתי מתוך דבריך בהערות והארות לפ' ויקרא יישוב לנקודה זו].
ואולי אפשר להציע דהא הטעם דלא כתיב יונה אלא בן יונה הוא משום דוקא קטנים ולא גדולים (וכמשמעות רש"י עה"ת ויקרא א' יד וכן בחולין כ"ב ב' ד"ה ומה 'דהא בני קטנים משמע' וכן בסוגיא שם), ויתכן דבעקבות כך כבר אי אפשר לדקדק מהלשון זכרות של בני כיון דהוא כאן מופיע כלשון של קטנות ואין הדרך לבטא בזה בלשון נקבות.

[אליהו חיים]

עולת שלמה: שוב ראיתי בשער המלך שהביא התוספתא דתמורה: אלו דברים שבין בהמה לעופות, שהבהמה דוחה את השבת וכו', ויש בה חטאת מתה וחטאת נקבה ואשם ודאי וכו', מה שאין כן בעופות. ומבואר מזה דאין זכר כשר בחטאת בעופות.

עשתונותי אבדו, הרי בתוספתא מפורש להפך: יש בבהמה, שחטאת יחיד אינה באה אלא נקבה, מה שאין כן בחטאת העוף, שהיא באה בין נקבה בין זכר.

ברור דט"ס או פליטת קולמוס בעולת שלמה דמוכח מיניה וביה להיפוך דבבהמה חטאת נקבה דוקא משא"כ בעופות וכן פירשו כל מפרשי התוספתא [וכנראה להעולת שלמה לא היה לו עותק של תוספתא ורק ידע עליו משום שהשעה"מ הביאו, ובשעה"מ לא הובא כלל לענין זה אלא לענין דאין דין חטאת המתה בעופות!].

[ביקורת תהיה]

בקטע האחרון מקובץ 'בית אהרן וישראל':
א. יש לתמוה: למה לא אמרה התוספתא גם 'והוכשרו להביא זכרים כנקבות לחטאות'?
ב. בהלכה ט למה לא מנו גם 'ועולה זכר'? ויותר תמוה הלשון 'וחטאת נקבה – משא"כ בעופות', הרי חטאת נקבה כשרה בעופות, ואינו כשאר המנויים שם שאינו נוהג בעופות כלל.

א. לאו תמיהא היא, שהרי גם בבהמה יש הימנה חטאות זכרים.
ב. אלמלי ניתנה הרשות היינו אומרים 'וחטאת נקבה' כדי נסבה, ואגב גררא דרישא נסבה. דאיידי דקתני רישא: 'קרבנות יחיד עושין תמורה ובאין בשותפות, יש מהן חטאת מתה וחטאת נקבה, אשם ודאי ואשם תלוי, מה שאין בקרבנות צבור', תני נמי סיפא: 'יש בה חטאת מתה וחטאת נקבה, ואשם ודאי ואשם תלוי, מה שאין כן בעופות'.

[י. אברהם]

ע"ע מש"כ בזה במגדים חדשים ויקרא עמ' פו-פז

1.pdf

(47.94 KiB) הורד 206 פעמים

2.pdf

(49.22 KiB) הורד 200 פעמים

[ביקורת תהיה]

מגדים חדשים ויקרא עמ' פז:
א. מבואר דמה שהיחיד מביא חטאת נקבה הוא קולא ולא חומרא.
ב. בספר 'נר תמיד' כתב, דבעולם מצויים בהמות נקבות יותר מזכרים, וכיון שמצויים יותר אפשר לקנותם בזול, משא"כ בזכרים.

א. אשתקד נערך דיון פורה בענין זה. ראה כאן:
ב. דברים בטלים.

[ביקורת תהיה]

לטעמיך יקשה בדברי הרמב"ן: תיפוק ליה מדכתיב 'בני יונה'!

לטעמי, יש להדחק בלשון הרמב"ן ולפרש דלאו מלשון 'שני' נפקא ליה דהכוונה לזכרים, שהרי מקרא מלא דיבר הכתוב 'בני יונה' – 'בני יונה' ולא 'בנות יונה'.

[אליהו חיים]

ע"ע מש"כ בזה במגדים חדשים ויקרא עמ' פו-פז

1.pdf

2.pdf

שם בסוף דבריו מובא חידוש בשם המהרח"ו זצ"ל דאם מפריש ב' עופות לחובתו אחד זכר ואחד נקבה יש עדיפות להביא הנקבה לחטאת והזכר לעולה עכת"ד (משמע לכ' הן בהפרשת הבעלים לכתחילה והן בסתומין בקביעות הכהן בשעת שחיטה, ועדיין לא עיינתי במקור הדברים).
ולענ"ד יתכן דזה בא הרמב"ן לאפוקי דאין קפידא כלל בדבר וזה ילפינן ממשמעות 'שני' ו'שתי' אבל לענין עיקר דדינא דכשר שניהם לחטאת ולעולה בכלל הדרשא דמן העוף דאין תמות וזכרות בעופות.

[ביקורת תהיה]

בסוף דבריו מובא חידוש בשם מהרח"ו זצ"ל דאם מפריש ב' עופות לחובתו אחד זכר ואחד נקבה יש עדיפות להביא הנקבה לחטאת והזכר לעולה.

הרח"ו מבאר שם את שני המקראות האמורים במצורע דל:

וְעָשָׂה אֶת הָאֶחָד מִן־הַתֹּרִים אוֹ מִן־בְּנֵי הַיּוֹנָה מֵאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ.
אֵת אֲשֶׁר־תַּשִּׂיג יָדוֹ אֶת־הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת־הָאֶחָד עֹלָה.

דהול"ל 'ועשה את האחד מן התורים או בני היונה מאשר תשיג ידו את האחד חטאת ואת האחד עולה'.
אלא המקרא הראשון מדבר במי שלא השיגה ידו אלא או שני זכרים או שתי נקבות, כפי הדין שאין לחוש שיהיה בדוקא תור אחד זכר לעולה ותור שני נקבה לחטאת, וז"ש 'מאשר תשיג ידו' – ולא כל אשר תשיג. והמקרא חסר הוא, וכאלו אמר: ועשה אחד מהם חטאת ואחד עולה.
והמקרא השני מדבר במי שהשיגה ידו בכל הפרטים, אחד זכר ואחד נקבה, וז"ש 'את אשר תשיג ידו' לגמרי, אז מצוה מן המובחר שהאחד המיוחד לחטאת, היא הנקבה, יוקרב לחטאת, והאחד המיוחד אל עולה, הוא הזכר, יוקרב עולה, אבל לעיכובא אינו פוסל.

[ביקורת תהיה]

יתכן דזה בא הרמב"ן לאפוקי דאין קפידא כלל בדבר, וזה ילפינן ממשמעות 'שני' ו'שתי', אבל עיקר דינא דכשר שניהם לחטאת ולעולה - בכלל הדרשא דמן העוף דאין תמות וזכרות בעופות.

הדברים מיישבים את הלב ומניחים את הדעת.

[אליהו חיים]

בסוף דבריו מובא חידוש בשם מהרח"ו זצ"ל דאם מפריש ב' עופות לחובתו אחד זכר ואחד נקבה יש עדיפות להביא הנקבה לחטאת והזכר לעולה.

הרח"ו מבאר שם את שני המקראות האמורים במצורע דל:

וְעָשָׂה אֶת הָאֶחָד מִן־הַתֹּרִים אוֹ מִן־בְּנֵי הַיּוֹנָה מֵאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ.
אֵת אֲשֶׁר־תַּשִּׂיג יָדוֹ אֶת־הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת־הָאֶחָד עֹלָה.

דהול"ל 'ועשה את האחד מן התורים או בני היונה מאשר תשיג ידו את האחד חטאת ואת האחד עולה'.
אלא המקרא הראשון מדבר במי שלא השיגה ידו אלא או שני זכרים או שתי נקבות, כפי הדין שאין לחוש שיהיה בדוקא תור אחד זכר לעולה ותור שני נקבה לחטאת, וז"ש 'מאשר תשיג ידו' – ולא כל אשר תשיג. והמקרא חסר הוא, וכאלו אמר: ועשה אחד מהם חטאת ואחד עולה.
והמקרא השני מדבר במי שהשיגה ידו בכל הפרטים, אחד זכר ואחד נקבה, וז"ש 'את אשר תשיג ידו' לגמרי, אז מצוה מן המובחר שהאחד המיוחד לחטאת, היא הנקבה, יוקרב לחטאת, והאחד המיוחד אל עולה, הוא הזכר, יוקרב עולה, אבל לעיכובא אינו פוסל.

יישר כח להצגת פירושו הנפלא בטוב טעם.
ומסתפקני קצת אם נאמר חידושו דוקא במצורע דשם כתיב פסוקים אלו ושם כתיב את האחד חטאת ואת האחד עולה, ואולי גם בזב דכתיב (ויקרא ט"ו ל') ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עולה [אך לא כתיב על השגת יד כלל, (ולפי לשון הכתוב כדכתיב אולי דוקא בקביעת הכהן כשהופרש סתומין נאמר כן וכדנדרש משם בכריתות כ"ח א' ובעוד מקומות בש"ס)], אבל בעולה ויורד שבפ' ויקרא דלא כתיב בהדגשת הה"א וגם לא כתיב כלל על השגת היד בתוך הפרשה יודה המהרח"ו דלא נאמר בו אף לכתחילה, וכיו"ב בנזיר טמא לפי לשון הפסוקים במדבר ז'י-יא' וביולדת ויקרא יב' ח'
או דאמרינן דהוי גילוי ממצורע לכל מקום, ואז יש טעם כמוס למה הגילוי לזה דוקא במצורע.

[מיללער]

לפי מאי דסליק דחטאת העוף הוא נקבה - האם ביצה שנולדה מחטאת העוף ואח"כ נעשית אפרוח יש עליה דיני ולד חטאת?

[ביקורת תהיה]

תא שמע, ביצי תורין לא נהנין ולא מועלין.
וטעמא דמילתא: ולדות, דראויים למזבח בהווייתם, הוא דרבי רחמנא מ'אשר יהיו לך' דקדשי;
אבל ביצים, דאינן ראויות למזבח בהווייתן, לא רבי רחמנא דקדשי, וחולין הן.

[מיללער]

תא שמע, ביצי תורין לא נהנין ולא מועלין.
וטעמא דמילתא: ולדות, דראויים למזבח בהווייתם, הוא דרבי רחמנא מ'אשר יהיו לך' דקדשי;
אבל ביצים, דאינן ראויות למזבח בהווייתן, לא רבי רחמנא דקדשי, וחולין הן.

כל רז לא אניס ליה!

יישר כחך

[מיללער]

תא שמע, ביצי תורין לא נהנין ולא מועלין.
וטעמא דמילתא: ולדות, דראויים למזבח בהווייתם, הוא דרבי רחמנא מ'אשר יהיו לך' דקדשי;
אבל ביצים, דאינן ראויות למזבח בהווייתן, לא רבי רחמנא דקדשי, וחולין הן.

ביצי תורין לא נהנין ולא מועלין זה עד שנמלקה העוף, מה הדין במולק חטאת העוף ומצא בה ביצים? המשנה בזבחים (לה.) חלב מוקדשין וביצי תורין אין חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא. האם לכתחלה חייב לאכול את הביצים בקדושת קרבן לזכרי כהונה ליום ולילה?

[אליהו חיים]

ברמב"ם פי"ח מפסולי המוקדשין הלכה כ"ב 'זבח שנתפגל או שנותר לאחר זמנו ואכל ממנו מן העור..ומביצי העוף אינו חייב כרת..אבל מכין אותו מכת מרדות'. הרי דמצותו לאכול תוך זמנו דוקא. [ויל"ע אם יש בהם מצוות אכילת קדשים ומקיים בהם 'ואכלו אותם אשר כופר בהם'] .
אמנם יתכן דהרמב"ם לטעמיה שבפי"ד הלכה ז' דשם כולל ביצת העוף עם שאר דברים שאינן מתפגלין וכתב הטעם בכולן ד'אינן חשובין לענין מחשבת הקרבנות והרי הן כדבר שאינו ראוי לאכילה' ומשמע דנאמר עיקר הדין כשהביצים אינן גמורות ולא כרש"י זבחים ל"ה א' דכתב משום דלאו גופיה דזיבחא הוא [דמשמע דמיירי בביצים שנגמרו].
ולפי זה בביצים גמורים יתכן שמודה הרמב"ם דאין אפילו מכת מרדות דלא שייך להקרבן כלל, ואינן בכלל מצוות אכילת הקרבן. אך סתימת לשון הרמב"ם משמע קצת דכולל הן גמורות והן שאינן גמורות ובכולם לוקה עליהם מכת מרדות.

[מיללער]

תא שמע, ביצי תורין לא נהנין ולא מועלין.
וטעמא דמילתא: ולדות, דראויים למזבח בהווייתם, הוא דרבי רחמנא מ'אשר יהיו לך' דקדשי;
אבל ביצים, דאינן ראויות למזבח בהווייתן, לא רבי רחמנא דקדשי, וחולין הן.

ביצי תורין לא נהנין ולא מועלין זה עד שנמלקה העוף, מה הדין במולק חטאת העוף ומצא בה ביצים? המשנה בזבחים (לה.) חלב מוקדשין וביצי תורין אין חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא. האם לכתחלה חייב לאכול את הביצים בקדושת קרבן לזכרי כהונה ליום ולילה?

ברמב"ם פי"ח מפסולי המוקדשין הלכה כ"ב 'זבח שנתפגל או שנותר לאחר זמנו ואכל ממנו מן העור..ומביצי העוף אינו חייב כרת..אבל מכין אותו מכת מרדות'. הרי דמצותו לאכול תוך זמנו דוקא. [ויל"ע אם יש בהם מצוות אכילת קדשים ומקיים בהם 'ואכלו אותם אשר כופר בהם'] .
אמנם יתכן דהרמב"ם לטעמיה שבפי"ד הלכה ז' דשם כולל ביצת העוף עם שאר דברים שאינן מתפגלין וכתב הטעם בכולן ד'אינן חשובין לענין מחשבת הקרבנות והרי הן כדבר שאינו ראוי לאכילה' ומשמע דנאמר עיקר הדין כשהביצים אינן גמורות ולא כרש"י זבחים ל"ה א' דכתב משום דלאו גופיה דזיבחא הוא [דמשמע דמיירי בביצים שנגמרו].
ולפי זה בביצים גמורים יתכן שמודה הרמב"ם דאין אפילו מכת מרדות דלא שייך להקרבן כלל, ואינן בכלל מצוות אכילת הקרבן. אך סתימת לשון הרמב"ם משמע קצת דכולל הן גמורות והן שאינן גמורות ובכולם לוקה עליהם מכת מרדות.

תודה רבה - ומה מקור לדברי הרמב"ם? ואם כנים דבריכם צריך גם כהן זכר לאוכלם, האמנם?

[עזריאל ברגר]

הדעת נותנת שהביצים האלו אינן ממש כמו גוף הזבח להתחייב עליהן כרתות, אבל חייבים לאכלן בקדושת הזבח ("לפנים מן הקלעים, לזכרי כהונה... ליום ולילה עד חצות").
האם החיוב הזה הוא מדאורייתא או מדרבנן - הרמב"ם לא פירש לנו.
וע"ד מ"ש הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות פ"ג ה"ו:

אף על פי שחלב בהמה טמאה וביצי עוף טמא אסורין מן התורה אין לוקין עליהם שנאמר מבשרם לא תאכלו על הבשר הוא לוקה ואינו לוקה על הביצה ועל החלב והרי האוכל אותן כאוכל חצי שיעור שהוא אסור מן התורה ואינו לוקה אבל מכין אותו מכת מרדות.

ושם פ"ז הט"ז (לגבי חוטי דם וקרומי חֵלֶב וכיו"ב):

ייראה לי שכל אלו החוטין והקרומות, איסורן מדברי סופרים. ואם תאמר שהן אסורין מן התורה, בכלל "כל חלב" "וכל דם" - אין לוקין עליהן אלא מכת מרדות; ויהיו כחצי שיעור, שהוא אסור מן התורה ואין לוקין עליו.

[אליהו חיים]

הדעת נותנת שהביצים האלו אינן ממש כמו גוף הזבח להתחייב עליהן כרתות, אבל חייבים לאכלן בקדושת הזבח ("לפנים מן הקלעים, לזכרי כהונה... ליום ולילה עד חצות").
האם החיוב הזה הוא מדאורייתא או מדרבנן - הרמב"ם לא פירש לנו.
וע"ד מ"ש הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות פ"ג ה"ו:

הרעיון ללמוד ולהצמיד דברי הרמב"ם בהל' מאכלות אסורות עם הל' פסולי המוקדשין לענין דין זה נפלא עד מאוד, ממש גאוני!
לפי זה דברי הרמב"ם רק בביצים גמורות דהרי שם בפ"ג ה"ז ב'ביצי העוף התלויות באשכול שעדיין לא פירשו ונגמרו האוכל אותן לוקה כאוכל בני מעיים שלהן', ולדבריכם כמו כן יהיו כגוף הזבח לענין חיוב כרת בנותר פיגול וטמא.
גם יהא חידוש לענין מצוות אכילת קדשים, לפי מה שנקטו גדולי האחרונים (שפ"א פסחים נט ב' ד"ה כל כמה, וחזו"א הערות לפסחים שם) דהשיעור אכילה בכדי לקיים כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים הוא באכילת כזית, ובפרט לפי המנ"ח מ' קל"ד דעיקר המצוה בכזית ראשון, לכ' לא יתקיים כן באכילת הביצים לבד לפי דברים הנ"ל דהוי רק חצי שיעור (ואולי יש מקום לחלק בזה).
הציון להרמב"ם הב' שהובא בדבריכם היקרים צ"ל שם פ"ז הט"ז (ולא פ"ד).

[עזריאל ברגר]

הציון להרמב"ם הב' שהובא בדבריכם היקרים צ"ל שם פ"ז הט"ז (ולא פ"ד).

יישר כח. תוקן.

[מיללער]

ברמב"ם פי"ח מפסולי המוקדשין הלכה כ"ב 'זבח שנתפגל או שנותר לאחר זמנו ואכל ממנו מן העור..ומביצי העוף אינו חייב כרת..אבל מכין אותו מכת מרדות'. הרי דמצותו לאכול תוך זמנו דוקא. [ויל"ע אם יש בהם מצוות אכילת קדשים ומקיים בהם 'ואכלו אותם אשר כופר בהם'] .
אמנם יתכן דהרמב"ם לטעמיה שבפי"ד הלכה ז' דשם כולל ביצת העוף עם שאר דברים שאינן מתפגלין וכתב הטעם בכולן ד'אינן חשובין לענין מחשבת הקרבנות והרי הן כדבר שאינו ראוי לאכילה' ומשמע דנאמר עיקר הדין כשהביצים אינן גמורות ולא כרש"י זבחים ל"ה א' דכתב משום דלאו גופיה דזיבחא הוא [דמשמע דמיירי בביצים שנגמרו].
ולפי זה בביצים גמורים יתכן שמודה הרמב"ם דאין אפילו מכת מרדות דלא שייך להקרבן כלל, ואינן בכלל מצוות אכילת הקרבן. אך סתימת לשון הרמב"ם משמע קצת דכולל הן גמורות והן שאינן גמורות ובכולם לוקה עליהם מכת מרדות.

מתחלה חשבתי לומר שהמולק תור ומצא בה ביצים יהא הדבר תלוי בהמחלוקת התנאים שהובא במס' תמורה (יא. וכה.) לגבי השוחט החטאת ומצא בה בהמה בן ד' חדשים, דאיכא למ"ד שהבהמה שבמעיה חולין ונאכל לכל אדם ואיכא למ"ד שקדושת חטאת עליה ונאכלת ליום ולילה לזכרי כהונה לפנים מן הקלעים ואולי כן הוא בביצי תורין (ובאמת התוס' כאן בזבחים לה. מציינים שדין השליל והשליא יהא תלוי במחלוקת הזו לגבי פיגול).

אולם הדבר תלוי בטעם מחלוקתן שיש בזה ג' לשונות בתמורה, ואם נאמר שהדבר תלוי אם עובר ירך אמו, א"כ לא נוכל לצרף לזה דין ביצי תורין דבפירוש תניא בתמורה (כט.) דאף למ"ד עובר ירך אמו, אבל ביצה כו"ע מודי דפירשא בעלמא הוא ואין עליה דין של ירך אמו. ויש לעיין בכל זה

[אליהו חיים]

מתחלה חשבתי לומר שהמולק תור ומצא בה ביצים יהא הדבר תלוי בהמחלוקת התנאים שהובא במס' תמורה (יא. וכה.) לגבי השוחט החטאת ומצא בה בהמה בן ד' חדשים, דאיכא למ"ד שהבהמה שבמעיה חולין ונאכל לכל אדם ואיכא למ"ד שקדושת חטאת עליה ונאכלת ליום ולילה לזכרי כהונה לפנים מן הקלעים ואולי כן הוא בביצי תורין (ובאמת התוס' כאן בזבחים לה. מציינים שדין השליל והשליא יהא תלוי במחלוקת הזו לגבי פיגול).

אולם הדבר תלוי בטעם מחלוקתן שיש בזה ג' לשונות בתמורה, ואם נאמר שהדבר תלוי אם עובר ירך אמו, א"כ לא נוכל לצרף לזה דין ביצי תורין דבפירוש תניא בתמורה (כט.) דאף למ"ד עובר ירך אמו, אבל ביצה כו"ע מודי דפירשא בעלמא הוא ואין עליה דין של ירך אמו. ויש לעיין בכל זה

בפשטות נידון הסוגיא בכל צדדיו רק בעובר במעי אמו, הן אם הקדיש האם ולבסוף נתעברה דהנידון אם במעי אמן קדושין מתחילת יצירתו או רק בהוויתן, והן אם הקדיש כשכבר מעוברת אם חל קדושה בפנ"ע על כל אחד,
אך כ"ז לא שייך בביצים שחסר עדיין ריקום האפרוח בשעת יצירתו כביצה ועדיין אין בכלל תחילת יצירת האפרוח וא"כ יצירת אפרוח בתחילת ריקומו בוודאי דבר נפרד בפנ"ע הוא, הן כשהביצה נמצא בשעת הקדש והן כשנוצר אחרי ההקדש, דלכל היותר הביצה עצמה שנמצא במעי אמה קדוש כקדושת כחלק מהאם ואם גמורות כנטפל לה [או כיוצא ממנה וכמו שכתב ידידנו הרב עזר'אל שליט"א] אבל האפרח שנולד ממנו לכאורה פשוט דאינו קדוש כלל.

[מיללער]

תודה רבה כבוד הרב, אולם לא דנתי על אפרוח אלא ביצים

[אליהו חיים]

תודה רבה כבוד הרב, אולם לא דנתי על אפרוח אלא ביצים

ולכן אין לזה שייכות למחלוקת לשוחט ומצא בה בן ד' חי, דהנידון שם בכל צדדיו רק מחמת התחלת הויית בהמה בפני עצמו במעי אמו [הן בהקדישה ולבסוף נתעברה אם במעי אמו קדושים או בהוייתן. הן בנתעברה ולבסוף הקדישה אם העובר בכלל הקדש אמו או הקדש בפני עצמו].