הודעהעל ידי בסתר המדריגה » ב' מאי 25, 2020 9:29 pm
ז"ל החסיד יעבץ בספרו אור החיים פ"ה
ועל העקרים העצמיים לתורתינו הקדושה נצטוינו בפסוק אנכי ולא יהיה לך, שמע ישראל, לא על מה שפירשו אלה החכמים בעיניהם חבירי הפלוסופים, כי מה שנתבאר במופת אינו נופל בו מצוה. הפך מה שהפכו דברי חז"ל (מכות כ"ד.) אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, ופירשו מפי גבורת המופת, חלילה חלילה לאל ולמה היה צריך לבא בקולות ולפידים וההר בוער באש עד לב השמים, עליהם נאמר (ירמי’ כג לו) והפכתם [את] דברי אלקים חיים.
האמת והאמונה בפסוק אנכי כמשמעו, נצטוינו להאמין כי אותו שנתן לנו התורה בהר סיני הוא אלהינו אשר הוציאנו ממצרים, אשר ההוצאה ההיא ראיה על חדוש העולם אשר אי אפשר להתבאר היסוד הגדול הזה בשום פנים כי אם באופן ההוא, כי לזה היה הגלות במצרים וכל הניסים, וכמו שביארתי בפירוש המצות באר היטב.
גם במאמר שמע ישראל טעו, כי הרחקת הגשמות אם היא פנה יקרה ואמיתית שכליית ואין לכופר בה חלק באלהי ישראל על דרך האמת, והיא יסוד אשר עליה נבנית כל הקבלה, מעשה בראשית, ומעשה מרכבה, איננה עיקר זה הפסוק, ואם היא נכללת בו. כי עיקר זה הפסוק להאמין כי אין שם רשות אחר אלא הוא אחד בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם ומלכותו בכל משלה, וזהו עצמו הדבור השני לא יהיה לך אלהים אחרים, ובא בזה מצות עשה ומצות לא תעשה כמו שבא במצות השבת.
וז"ל בפירושו לאבות (פ"א מ"ג)
וזה הענין גלה מרע"ה לעדת ישראל (שמות כ) אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם וכו', ויש לתמוה איך אמר שני הפכים בנושא אחד אל תיראו ובעבור תהיה יראתו. וענינו אל תיראו מהמות כי לו חפץ ה' להמיתכם לא היה מגדלכם ומראה אתכם בזה המעמד מה שראיתם, שוה למאמר אשת מנוח (שופטים יג), אבל הוא כדי שתיראו מפניו מצד גדולתו ורוממותו ותהיה יראתו על פניכם דבר טבעי לבלתי תחטאו בשום צד, כאומרו ומשאתו לא אוכל. ודע כי אלו שני מיני היראה אנו צריכים יחד. א' כנגד הגוף הנגוף להבהילו ולהפחידו, ולזאת הכונה באו הקולות והלפידים במעמד הר סיני, והב' כנגד הנפש. ולזה אמר התנא ויהי מורא שמים עליכם, לא מורא עצמכם לבד: