הודעהעל ידי תוכן » א' מאי 10, 2020 12:56 pm
יש לדון פה על מה שכמה טענו שהנפטר היה יהודי ירא"ש, והנה בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי, אבל אותי לימדו שלהיות יהודי ירא"ש באמת הוא מן הדברים הקשים ביותר להשיגם. הנה בושה וכלימה תכסה פני בזוכרי אחד מבני הציבור החרדי, ירא ושלם למראה עינים, שרבות עזר לתלמידיו להתעלות בתורה וביראה, ומסר שיעורי מוסר חוצבי להבות, והוא בעצמו חטא באופן שפל ביותר, ונמצא היום מאחורי סוגר ובריח, הלוואי שישאר שמה לעולם ועד. האם גם כאן נגיד, שצריך לכבד אותו באשר הוא אדם, ולכבד את היראת שמים שלו, אלא מה לעשות כי השלימות בלתי לה' לבדו, ואל לנו לדבר מחטאיו ומפשעיו. והאם אחרי פטירתו, יש לנו להוציא ספר לזכרו מודפס על נייר כרומו, עם מאמרים מפוארים המאריכים בעוצם שבח גדולתו ותפארתו, או אולי נעדיף שבחושך שמו יכוסה ולא יפקד ולא יזכר ולא יעלה על לב לעולם. וכן אני נזכר באחד שלמד י"ח שעות ביממה עטור בטלית ותפילין, מאריך בתפילתו בדמעות שליש, וחלקים גדולים של תורה שגורים על לשונו, וחטא בחטא מאוס שעל חטא כזה ממש נחרב בית מקדשינו. האם גם אותו נכבד?
והנה אין אני אומר שרנ"ר חטא בכגון אלו, אלא אני אומר, שההתמדה והחכמה והירא"ש המופגנת אם כי סימנא מילתא היא, אבל ערבות מוחלטת אין כאן. והנה נחזי אנן במה מדובר. בהספדו של הרב ארל'ה הראל הוא מספר על זה שרנ"ר היה עולה להר הבית תוך יראה ורעד. (עד כאן הקשבתי, יותר מזה לא הייתי מסוגל.) ואני הקטן איני רואה יראה ורעד כלל, אלא פינטוז ובלבול המוחין. הרי העלייה להר הבית היא שאלה של איסור כרת, והרי כלל ישראל בורחים מן איסורי כרת כבורחים מן האש ממש, ועל כן כתב הרמ"א שאל לנו ללעוג לשום חומרא שנהוג בפסח, וכן בדיני טהרת המשפחה מחמירים חומרא על גבי חומרא עם כל הקושי שבדבר כי מדובר באיסור כ-ר-ת!! ומסופר על המהרי"ל דיסקין כמדומני, שלא היה בכלל מסוגל להתקרב להר הבית מרוב קדושת המקום. והנה בא אחד, ועובר על פסקם של כל גדולי ישראל ועולה בכל זאת. והנה אם הוא היה קל דעת כמו רוב העולים, נו, מה לעשות, על זה היה דוה ליבנו. אבל אם הוא עושה את זה מתוך יראה ואהבה, חטאו גדול פי כמה, כי הוא מטעה את עצמו ואת אחרים.
וידוע הסיפור עם הגרי"ד מבוסטון שאשה אחת שאלה אותו אם היא יכולה ללבוש ציצית מרוב חביבות שהיא מרגישה כלפי המצוה. והגרי"ד אמר לה שהיא קודם תלבש ד' כנפות ללא ציצית, ואח"כ תחזור אליו ותגיד לו מה היא הרגישה ואז הוא יחליט הלאה. לאחר שבוע היא סיפרה לו שבלבישת הד' כנפות היא הרגישה ממש שהיא מרחפת בעולמות העליונים, ואי אפשר לתאר את גודל מתיקות הקרבת אלוקים שהיא הרגישה. אמר לה הגרי"ד, הרי ד' כנפות ללא ציצית אין בהם מצוה כלל, וא"כ כל ההרגשות שלה אינם אלא דמיונות, וא"כ אין שום טעם שהיא תלבש ציצית. ודון מינה ואוקי באתרה.
אלא שיש לטעון עוד, שנניח שהיה בעל דמיון מפותח, אבל עדיין הדמיונות שלו הן דמיונות חיוביים של יראה ואהבה, והתמדה וחכמה יש כאן, האם אין לנו לכבד אותו בשביל מעלותיו, אפילו שלא היה כלי השלימות. ואמשול בזה משל, נניח שיש אבא שאוהב את בנו אהבת נפש, ועושה את הכל בשבילו על הצד היותר טוב, מלבישו, מאכילו ומשקהו, מכניסו לת"ת הטובים ביותר בשבילו, מביא לו מלמדים פרטיים כדי שיעזור לו להתעלות ועוד ועוד. רק מה, בכל ערב שב"ק אחרי המקוה, הוא קורה לבן שלו לחדרו, ונותן לו סטירה מצלצלת, כך, בלי שום הסבר ובלי שום טעם. וכך זה ממשיך שבוע אחרי שבוע, מטפל בו כפי מיטב כוחותיו, ורק בכל ערב שבת קודש, כאילו אחזתו שד, מעיף לבן סטירה כמו שכתוב. מה הילד הזה ירגיש על אביו כשיגדל? האם יאמר שהיה לי אבא מושלם, אלא שהיה לו חסרון קטן שכזה שאין טעם אפילו להזכירו, או שהוא יגיד שאבא שלו חולה נפש, ואדם בעייתי מאד?
והנה יש לנו אחד שלומד תורה בהתמדה, מחדש נפלא, ועוד ועוד, רק מה בכל ערב שבת קודש מוציא פסק תמוה. פעם זה שאשה אין צריכה לכסות זרועותיה, רק בית השחי. ופעם שאין היא צריכה לכסות ברכיה, ולא נתן שיעור לדבר. ופעם זה, שגוי אוכל נבלות וטריפות ועובר על כל האיסורים שבתורה, חשיב יהודי כל עוד ששירת בצה"ל. ופעם שמותר לאכול שרץ, כל עוד שלא יודעים שהוא שלם בודאי, וכן הלאה וכן הלאה. יכול להיות שאדם כזה הוא ירא"ש, איני יודע מה בלב שלו. דבר אחד אני יודע, שיש כאן בעיה רצינית מאד, והוא בשום אופן אינו יכול לשמש דוגמא לרבים בשום צורה ובשום דרך.
נכון הוא שהיו עוד יהודים יראים ושלימים שהוציאו פסקים תמוהים, אבל לא במינון כזה ובאגרסיביות כזאת. עוד דבר, יהודים אלו אינם זרים לנו ואנו מכירים אותם ואת חסרונם מקרוב, ומעלותם מחפה על חסרונם, בבחינת על כל פשעים תכסה אהבה, איזו היא אהבה, אהבה של תורה. אני מכיר יהודי אחד, שהיה מדבר כנגד פוסק אחד בשפה קשה ביותר, אבל בראותו כמה עשה להרים קרנה של תורה שהיה בזה חד בדרא ממש, וכמה יראת שמים אמיתית היתה לו, אז בעל כרחו כבר לא היה יכול לדבר ככה עליו. הביקורת עדיין שם, אבל הצד השני הכריע. אבל פה לא ראינו דבר שיספיק להכריע את הכף. יש לנו פה יהודי עם מעלות מסויימות, הכל טוב ויפה, אבל מצד שני הוא בעל פסקים והתנהגות תמוהים ביותר. אז אחרי מאה ועשרים, נתרכז בספרים שכתב, ונשתדל להפיק ממנו את הטוב שאפשר. אבל להעמיד אותו כסמל ודוגמא, אלף פעמים לא!
נערך לאחרונה על ידי
תוכן ב א' מאי 10, 2020 1:13 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.