מסכת שבת - דיוקים בלשון רש"י

[אהרן תאומים]

בילד עם אבן אין שייך להעמיד באופן שהאבן הייתה בידו מערב שבת כי אז הילד לא היה בסיס, ועוד כי האבן לא מוקצה ברגע שמשחק בה קודם השב וממילא באבן ביד ילד זה בוודאי קרא בשבת שהילד לקח את האבן, לעומת זה בכלכלה אפשר להעמיד באופן שהאבן נכנסה לכלכלה בערב שבת ומדין בסיס מדברים כאן וע"כ רש"י דייק לומר שזה היה בשבת שהאבן נפלה לתוך הכלכלה, ורש"י מתחיל הד"ה נוטל אדם לרמוז שהכל אחד בכלכלה כעין בנו שמוכרח להיות בשבת

[לבי במערב]

גם בנו יכול להיות 'בסיס', מה' מינו"טין קודם שקיעת החמה ועד י' מינו"טין אחר צה"כ, והרי לנו היכי-תמצי מהודר...

[שמואל דוד]

עדיין לא הבנתי. כוונת רש״י שהנטילה היתה בשבת. וא״כ שפיר אפשר לכתוב כן אצל בנו.
וחכ״א כתב לי וז״ל אולי במלים האלו רצה רש"י להדגיש שלא נפרש שהכלכלה ביד הבן, אלא בידו של האדם הנוטל.
והוא כעין מש״כ לעיל ע״פ גירסת כת״י.

[אהרן תאומים]

אצל בנו חייב להיות שהנטילה הייתה בשבת ולפיכך אין צורך להסביר זאת בפירוש, משא"כ גבי כלכלה ששייך דין זה גם כשהאבן בתוך הכלכלה מער"ש ואז היינו צריכים לחלק אחשבה וכדו' והרי לא מדובר כאן מדין דבר שהיה בסיס לפני השבת דווקא

[שמואל דוד]

עדיין לא מובן. הרי רש״י לא מפרש כלל מתי ניתן האבן לתוך הכלכלה. כתב רק שהנטילה היתה בשבת.

[אהרן תאומים]

לזה רמז הד"ה נוטל אדם ששייך לתחילת המשנה והסביר על הכלכלה וע"ז כתב "בשבת" שכמו שנוטל אדם את בנו שזה מוכרח שהכל היה בשבת עצמה, גם ההמשך של הכלכלה והאבן מדובר בשבת עצמה האבן והכלכלה

[אהרן תאומים]

מט:
משום דכתיב והמלאכה היתה דים. ואי מנינן לתרוייהו הוו ארבעים ומדתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת איכא חד דלא ממנינא ובהני תרי דאיכא למימר דלא מלאכה נינהו ולא ידענא הי מינייהו נפיק והכי קא מיבעיא ליה והמלאכה היתה דים ממנינא היא ומלאכה ממש קאמר והכי קאמר המלאכה שהיו עושין היו עושין די לא פחות מן הצורך ולא יותר מן הצורך כגון רידודי טסין לציפוי הקרשים לדי היו מרדדין אותם וכן בטווי של יריעות והאי לעשות מלאכתו הוא דמפיק ומסייע למאן דאמר במסכת סוטה (דף לו) לעשות צרכיו נכנס לשכב עמה אלא שנראתה לו דמות דיוקנו של אביו ואמר לו עתידין אחיך ליכתב על אבני אפוד רצונך שימחה שמך מביניהם כו' או דילמא האי לעשות מלאכתו מלאכה ממש הוא ומסייע לה לאידך: והאי והמלאכה היתה דים. לאו מלאכה היא אלא כדמשמע קרא בהבאת נדבה וכמאן דאמר שלימא ליה עבידתא מלאכת ההבאה שלא היו צריכין עוד וכל מידי דרמי עליה דאינש קרי ליה עבידתא כדאמרינן במסכת סוטה (דף לג.) בטילת עבידתא דאמר סנאה לאייתויא להיכלא ואינו אלא צבא מלחמה להחריב:

מנפלאות רש"י והקשרים הנטווים בין לשון ללשון וכעין הרעיון המתבטא דווקא כאן בגמרא שקבעו את מספר מלאכות שבת כמספר הפעמים המופיע מלאכה בתורה באופן רנדומלי ללא קשר עניני לשבת או כמספר מלאכות שבמשכן וזה קובע לחיוב חטאת בשבת, ומכאן שישנם עוד חוטים הטווים את מארג תורתינו הקדושה מעבר לפשט.

הנה בד"ה הראשון מציין רש"י למובאה ממסכת סוטה ומצטט באריכות משם ולכאורה :
א) לא היה צריך לציין מ"מ כשאינו נצרך לביאור בפרט שמביא הכל, ב)ועוד למה המשיך מהגמרא שם והביא דווקא את החלק עתידין אחיך להיכתב על אבני אפוד וכו' שזה גם לא בהמשך אחד לעשות צרכיו נכנס לשכב עמה, וזה גם לא ציטוט מדוייק כלל,
ובד"ה השני מביא שוב ציטוט ומקורו ממסכת סוטה, ושם נאמר בגמרא מעשה בשמעון הצדיק ששמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא אומר בטילת עבידתא דאמר שנאה לאייתאה על היכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזירותיו וכתבו אותה שעה וכיוונו, וברש"י עבידתא. חיל לשון העביד את חילו עבודה גדולה (יחזקאל כט): ואם כן הפלא היותר גדול למה רש"י נזקק למראה מקום זה מהגמרא, הרי יכל להביא את המקור הקדום יותר מנביא יחזקאל שעבודת צבא להחריב נקראת עבודה גם כן,

אלא ששוב נראה כאן מרש"י שאף בסדר הש"ס הכל ארוג ומחובר, שני המקורות לשני סוגי המלאכה מובאים בסמיכות באותה מסכת סוטה (הכהן בבית המקדש משקה אותה) ובמ"מ הראשון למלאכה המשיך והביא רש"י אבני אפוד שלובש הכהן הגדול בבית המקדש, ובמ"מ השני ממה שאירע לכהן גדול שמעון הצדיק ביום הכיפורים בבית המקדש (ואנו מזכירים בתפילת "יום הכיפורים" עשרה הרוגי מלכות שהם כנגד מכירת יוסף על ידי אחיו) ויום הכפורים נקרא גם שבת שבתון

[שמואל דוד]

שבת נ:

רש״י ד״ה שרי - לחוף פניו כו׳
ובד״ה ברדא לרחוץ פניו.

יש לעיין בכוונתו בד"ה ברדא ומדוע צריך לפרש עוד הפעם. גם ק״ק בשינוי הלשון. ואגב יש לעיין אם כוונת רש״י למעוטי שער ראשו וצ״ע בזה.

[שמואל דוד]

שבת מט.

גזרו מלכות רומי .... המניח תפילין ינקרו מוחו. ופירש״י ינקרו את מוחו - שהוא תחת התפילין. ינקרו לשון ניקור עינים.

לקמן קל. רש״י ד״ה ינקרו - פורי״ר בלעז לשון יקרוה עוברי נחל (משלי ל) ולשון תנקר לא נעלה (במדבר טז)

ויש להעיר,
א) מדוע בדף מט. לא הביא ראיה מקרא וגם לא הביא הלעז (באמת ראיתי בכת״י רש״י שיש לע״ז גם בדף מט)
ב) מדוע בדף קל לא כתב לשון ניקור עינים.
ג) מדוע בדף קל הביא תרי קראי.
ד) מדוע הקדים קרא דמשלי לקרא דבמדבר.

גם יש כמה דקדוקים בין הסוגיות ואכמ״ל.

[נוטר הכרמים]

הלע"ז פורי"ר נמצא גם בב"ק יז, ב על חזיר הנובר באשפה.

בעצם ענין הניקור של המוח, עי' שפ"א.
ועוד נראה כי התפילין של ראש באים לשעבד ה"מחשבה שבמוחי".

[שמואל דוד]

יישר כח!

[שמואל דוד]

נ:

רש״י ד״ה חוששין - אי שרית ליה ליטול לכתחילה בקופה זקופה פעמים שנתקלקלה ואתי נמי להחזירה הלכך תקון ליה רבנן להטות קופה על צדה

לכאורה הול״ל רבי אלעזר בן עזריה וצ״ב.

[שמואל דוד]

נא.

רש"י ד"ה או שטמן בדבר שאינו ניטל - וכיסה בדבר הניטל. אינו מובן מה הוסיף על לשון הגמרא וצ"ע.

[אהרן תאומים]

שבת מט.

גזרו מלכות רומי .... המניח תפילין ינקרו מוחו. ופירש״י ינקרו את מוחו - שהוא תחת התפילין. ינקרו לשון ניקור עינים.

לקמן קל. רש״י ד״ה ינקרו - פורי״ר בלעז לשון יקרוה עוברי נחל (משלי ל) ולשון תנקר לא נעלה (במדבר טז)

ויש להעיר,
א) מדוע בדף מט. לא הביא ראיה מקרא וגם לא הביא הלעז (באמת ראיתי בכת״י רש״י שיש לע״ז גם בדף מט)
ב) מדוע בדף קל לא כתב לשון ניקור עינים.
ג) מדוע בדף קל הביא תרי קראי.
ד) מדוע הקדים קרא דמשלי לקרא דבמדבר.

גם יש כמה דקדוקים בין הסוגיות ואכמ״ל.

בקצרה ובעז"ה בימים הקרובים בארוכה
בדף מט ענינו באגב הטמנה בכנפי יונה וע"כ רש"י רק הסביר את הלשון ניקור שהוא ניקור ענים, וכפי שרואים כמה פעמים ברש"י שבאותה מסכתא משלים פירושו, בדף קל' ענינו קיום המצוות הביא את הפסוקים, ואף קיצר את תחילת הפסוק המזכיר "עינים" כי הרי מדובר כאן בניקור "המח" וסמך על תחילת דבריו בדף מט שכתב "ניקור עינים" , וראה פירוש הפסוק עין תלעג לאב ותבו ליקהת הם שבקיום המצוות מדובר, והביא את הפסוק גם מאנשי קרח (במדבר טז) המתלוננים על משה שהוא המשך לנאמר בגמרא על המתלוננים בעסקי משפחה (במדבר יא), ורש"י לא כותב את הפסוק הראשון שנאמר בתורה "נקר" שהוא בשמות ואינו מדבר מניקור עינים,וגם ענינו מתפילין של הקב"ה, ושמתיך בנקרת הצור ושם הראה הקב"ה למשה קשר תפילין כדאיתא במדרש, על הפסוק זה מביא רש"י בנקרת הצור" - כמו (במדבר טז) העיני האנשים ההם תנקר (משלי ל) יקרוה עורבי נחל (ישעיהו לז) אני קרתי ושתיתי מים (מלכים ב יט) גזרה אחת להם נקרת הצור כריית הצור,

[אהרן תאומים]

נג. אבא ואריוך

[אהרן תאומים]

נא: רש"י ד"ה חלשא דעתיה דרבה בר רב הונא. שהיה גדול וכסבור שעשה מדעת: דאיתותב דעתיה. להודיעו שלא נתכוונתי:
עיין בתוספות ד"ה קדמיה חמריה, ויש ששאלו איך שייך שחלשה דעתיה מפני שלא כיבדו, ועיין מה שתירצו , ונראה לדקדק בדברי רש"י ובכך להבין הדברים,
א) שהיה גדול היה צ"ל שהוא גדול או להוסיף ממנו, ורש"י ממשיך בהמשך אחד שהיה גדול וכסבור שעשה מדעת שזה כבר עולה על לוי והלשון קצת מגומגם באופן זה כאילו זה ענין אחד, ב) אם רצה ליישב דעתו היה לומר בפירוש חמור זה עסקיו רעים ולמה רמז זאת בדרך עקיפה,
ונראה ליישב שלוי תמיד היה מקפיד בכבוד רבה בר רב הונא, וכשראה עכשיו שאינו מקפיד מאחר שהיה רבה גדול אף בענווה כסבור שעשה מדעת כי מצא בו פגם שאינו ראוי יותר לכבוד, ולוי חשב שאם יאמר לו בפירוש שחמור זה עסקיו רעים, יגרום לרבה לחשוב שחשד בכשרים ושוב זה יצער את רבה מחמת שהיה נזהר מאוד ע"כ רמז בדרך עקיפה שלא נתכוין לכלום

[שמואל דוד]

מתוק מדבש!

[אהרן תאומים]

נה. חותמו של הקב"ה אמת הדיוקים ברש"י במאמר זה https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=19956

[אהרן תאומים]

מתוק מדבש!

ייש"כ , והנה מצאתי ראיה מהגמרא למה שהסקתי שהיה גדול בעניוות (מו"ק כח)ואמר רבא הני תלת מילי בעאי קמי שמיא תרתי יהבו לי חדא לא יהבו לי חוכמתיה דרב הונא ועותריה דרב חסדא ויהבו לי ענותנותיה דרבה בר רב הונא לא יהבו לי

[שמואל דוד]

נד: רש"י ד"ה פקוק - סתום. צ"ע כוונתו בזה והרי כבר פי' כן במשנה.

[שמואל דוד]

נד:
רש"י ד"ה דלא הדר חייך לה - שלא יוכל להחזיר צוארו לצד המכה לחככה בשיניו וקושרן בצוארו וחשובים הן יותר מקשישין שעל גבי השבר ואי נפלו חייס עלייהו ומייתי להו 'בשגגה'
לא הבנתי מדוע דוקא כאן הוסיף רש"י "בשגגה", וצ"ב.

[אהרן תאומים]

נד: רש"י ד"ה פקוק - סתום. צ"ע כוונתו בזה והרי כבר פי' כן במשנה.

במשנה לא פירש את המילה פקוק ראה בד"ה אע"פ, ובגמרא מאחר שחזרה שוב על המילים ולא בזוג אע"פ שהוא פקוק ויכלה לומר ולא בזוג בלבד הוסיף רש"י והסביר שהמילה פקוק פי' סתום ואולי שניכר שהוא סתום וזה יותר ניראה שאזיל לחינגא

[אהרן תאומים]

נד:
רש"י ד"ה דלא הדר חייך לה - שלא יוכל להחזיר צוארו לצד המכה לחככה בשיניו וקושרן בצוארו וחשובים הן יותר מקשישין שעל גבי השבר ואי נפלו חייס עלייהו ומייתי להו 'בשגגה'
לא הבנתי מדוע דוקא כאן הוסיף רש"י "בשגגה", וצ"ב.

מפני שמזכיר שהם יותר חשובין מקשישין שלמדנו בדף נג שלא חוששים שדילמא מייתי להו, כי גם בעשיה בשגגה המודד הוא כמה חשיבות יש לדבר, ולא נחשוב שאם זה בשגגה אז יכול לשגוג בכל דבר

[שמואל דוד]

נד: רש"י ד"ה פקוק - סתום. צ"ע כוונתו בזה והרי כבר פי' כן במשנה.

במשנה לא פירש את המילה פקוק ראה בד"ה אע"פ, ובגמרא מאחר שחזרה שוב על המילים ולא בזוג אע"פ שהוא פקוק ויכלה לומר ולא בזוג בלבד הוסיף רש"י והסביר שהמילה פקוק פי' סתום ואולי שניכר שהוא סתום וזה יותר ניראה שאזיל לחינגא

צדקת. כוונתי היתה שמדוע לא כתב כן במשנה.

[שמואל דוד]

נד:

רש״י ד״ה בכל העולם כולו - בכל ישראל כגון מלך ונשיא שאפשר לו למחות שיראין מפניו ומקיימין דבריו

מובן ע״פ דברי רש״י בסנהדרין צח: ד״ה על בני ישראל - היינו כל העולם שישראל מפוזרים בו.

[שמואל דוד]

נה.

אמר רב תיו תחיה תיו תמות כו׳. וברש״י תיו תמות - לרשעים. צ״ע מדוע לא פירש כן לעיל תיו תחיה - לצדיקים.

ועיין בספר קובץ שיטות קמאי מה שהביא מסידור אשכנז, ונראה מדבריו שהיה לו גירסא אחרת ברש״י דידן ודברי רש״י קאי על דברי שמואל שאמר תמה זכות אבות ע״ש.

אולם עדיין צריך ביאור ברש״י דידן.

ואולי אפשר לומר שרש״י כתב כן שלא נטעה ולפרש שכוונת רב שתיו תחיה ותיו תמות שניהם על צדיקים (וכמו שבאמת פירש בספר אמרי בינה - לר״ש גרמיזן - ע״ש) ולכן המתין לפרש על תיו תמות שקאי על רשעים ולא על הצדיקים.

[שמואל דוד]

נה:

רש״י ד״ה חללת - מדלא כתיב יצועי עלית כו׳. אשמח בביאור כוונת רש״י בזה.

[לבי במערב]

פשטות כוונת רש"י - שאין לפרש כי ראובן חטא, דהא כתיב 'חללת' ולא 'עלית'.

ועתה, הלא זכינו ב'מפרשי האוצר' - בחסד מתנת חינם מטוב עין בעליו, יעוש"ה.
ולדידי צ"ב קצת המשך ד' רש"י, ומפני מה 'טעם אחר' הוא (שו"ר, שכבר העיר בזה בס' 'פניני משה').

[שמואל דוד]

יישר כח! מבואר שם שהכוונה ברש"י דכתיב עלה ולא עלית - ולא הבנתי החילוק בזה.

[אהרן תאומים]

הלשון חללת שייך רק על ה' ומקדש וקדשיו ולא עצם העליה על המיטה ההחלפה וכו', ולכן חללת זה או את "השם" עצמו שעולה עם הצדיקים על מטתן של צדיקים או את השכינה השורה באהלם בבחינת מקדש

[שמואל דוד]

שאלתי על החילוק בין עלה לעלית.

[שמואל דוד]

נז.

רש"י ד"ה בזמן שאין תפורין - עם השבכה שקורין שקופיי"א אבל תפורין ליכא למיחש לאחוויי שאינה נוטלת השבכה מראשה ברה"ר שתגלה כל שערה.

מלשון רש"י משמע שאינה נוטלת השבכה משום שאז תגלה כל שערה אבל אין חוששים לגילוי מקצת שערה. ועיין שו"ת חת"ס ח"ו (ליקוטים) סימן ב. מש"כ בזה.
ועיין https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=17&t=28519

[אהרן תאומים]

שאלתי על החילוק בין עלה לעלית.

עלה פירושו מישהוא "עלה" וזה יכול להיות על השכינה "עלית" זה על ראובן

[איתן נוי]

דף נט:
אמר ליה רב שמואל בר בר חנה לרב יוסף: בפירוש אמרת לן משמיה דרב כלילא שרי.
רש"י ד"ה בפירוש אמרת לן משמיה דרב - לפני חלייך, קודם ששכחת תלמודך.
איפה מצאנו בש"ס (לא דוגמאות לשיכחה) שרב יוסף חלה ושכח תלמודו?

[ביקורת תהיה]

איפה מצאנו בש"ס שרב יוסף חלה ושכח תלמודו?

משמע ששכחת תלמודך.

[אהרן תאומים]

אדם שואל בעניניות איפה זה כתוב ואתה עונה לו בעוקצנות היתולית? בימי הספירה בפרט ובכל השנה בכלל אין מקום לזה, אבקש מהנהלה שימחקו זאת לגמרי

[אהרן תאומים]

נדרים מא ע"א רב יוסף חלש איעקר ליה למודיה

[איתן נוי]

ברוך תהיה יישר כח.

[שמואל דוד]

ס.

רש"י ד"ה טהורה - דלאו תכשיט היא אלא תשמיש לבתי שוקיה והוי כטבעת הכלים דאמרן טהורות בפרקין דלעיל ויוצאין בה שצריך לה עם בתי שוקיה ולא הוי משאוי ויוצאין דכיון דלצניעותא היא לא שלפא ומחוי והאי מחט נמי לצניעות דשער באשה ערוה ולא מחויא ואמאי לא תצא לכתחילה

יל"ע מדוע כתב כן דוקא כאן ולא לעיל בתחילת הפרק.

[אהרן תאומים]

לא הבנתי איפה בתחילת הפרק במשנה? הרי שם לא כתוב במשנה "שערה" כלל ורק כתוב "בראשה" אלא רק רש"י הזכיר שם שיער לענין השבכה ועוד, אבל כאן הגמרא מדברת על השיער במפורש ע"כ רש"י הזכיר ענין הצניעות דשיער באישה וכו'