יאיר אתמר כתב:האם כלי העשוי מן לבה מקבל טומאה?
שבת צו.
ומר קשישא בריה דרבה מסיים בה משמיה דרבי אליעזר והרי הן ככלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה שאין מקבלין טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים
יאיר אתמר כתב:האם כלי העשוי מן לבה מקבל טומאה?
יבנה כתב:יאיר אתמר כתב:האם כלי העשוי מן לבה מקבל טומאה?
שבת צו.
ומר קשישא בריה דרבה מסיים בה משמיה דרבי אליעזר והרי הן ככלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה שאין מקבלין טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים
יאיר אתמר כתב:יבנה כתב:יאיר אתמר כתב:האם כלי העשוי מן לבה מקבל טומאה?
שבת צו.
ומר קשישא בריה דרבה מסיים בה משמיה דרבי אליעזר והרי הן ככלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה שאין מקבלין טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים
?
לא מדובר שם בכלי העשוי מן לבה.
יאיר אתמר כתב:לא ברור שחז"ל היו מגדירים את זה כך.
עובדיה חן כתב:מה הטעם מנהג האשכנזים בפרשת אחרי מות קדושים הפטרה של אחרי מות ולא של קדושים?
הפטרה - "הלוא כבני כושיים" (עמוס ט, ז-טו): 'לוח כולל-חב"ד', משו"ע אדמוה"ז (רפד, יג) כמנהג האשכנזים, שלא כרוב הפרשיות המחוברות בהן מפטירים בהפטרת הפרשה השני', ומקורו מ'מרדכי' (פ"ד דמגילה סי' תתלא).
ב'מרדכי' שם משמע הטעם, משום שמעדיפים שלא להפטיר בהפטרת קדושים ("התשפוט") שיש בה מתועבות ירושלים [וכבר העירו, שטעם זה אינו אלא להאשכנזים המפטירין אותה כשפ' קדושים נפרדת, משא"כ הספרדים שמפטירין אז "הלדרוש", מפטירין אותה גם בפ' אחו"ק. וכיוון שמנהגנו בפ' נפרדות כהספרדים, צ"ע מדוע אין נוהגים כמותם גם במחוברות].
ובס' 'אגודה' (שם, אות מז) כתב הטעם, מפני שבהפטרת 'אחרי' יש מעין שתי הפרשיות (הובא ב'לבוש' סי' תצג וב'מחצית השקל' שם). וראה בארוכה בס' 'בין פסח לשבועות' פ"ד הע' מז.
יבנה כתב:יאיר אתמר כתב:לא ברור שחז"ל היו מגדירים את זה כך.
ומה הוא לדעתך, אם זה לא אבן או אדמה?
ואם לדעתך זה בריאה חדשה, א"כ ממילא לא שייך בזה טומאה מאחר שאינו בכלל החומרים שטימאם התורה, ולא גזרו בהם חז"ל.
יאיר אתמר כתב:לדעת הדגו"מ המובא בשעה"צ תרלג כג שבבנה אצטבא באמצע הסוכה (הגבוהה למעלה מכ') ויש דפנות בריחוק פחות מד"א בכל צד כל הסוכה כשרה, מהו לישב מחוץ לאצטבא בצד אחד ושולחנו מחוץ לאצטבא בצד אחר?
ראיתי בחו"ב שהסתפק בגוונא שסכך כשר נצרך לצד אחד לדין דופן עקומה, וכגון שיש סכך פסול באמצע כנגד דופן האמצעית, והסכך הכשר שכנגדו הוא פחות מד"א להדופן האמצעית, וממילא קי"ל דע"י דופ"ע הסכך הכשר שבחוץ הוי סוכה כשרה, אכן דופ"ע אינה יכולה לשמש כסכך כשר (ובאחרונים הק' מצריף, והחילוק הוא שרק דופן עקומה אינה יכולה לשמש גם כסכך ומשא"כ דופן אמיתית ואכ"מ), ולכאו' הוי תרתי דסתרי, שהסוכה תשמש בכשרות גם בסכך הכשר הפנימי וגם בכשר החיצון. ובב' אנשים ודאי שאי"ז סותר כלל, ובביכור"י הסתפק באותו אדם אם צריך לקבוע לו מקום או שיכול בזמן א' בפנים ובזמן שני בחוץ, וילה"ס בגוונא שבאותו הזמן גופא הוא משתמש בב' הסככים ליחשב ראשו ורובו בסוכה, או לגבי גזירת שולחנו. [וע"ע מנח"ש ח"ב בב' דופ"ע הסותרות זל"ז].
עושה חדשות כתב:יאיר אתמר כתב:לדעת הדגו"מ המובא בשעה"צ תרלג כג שבבנה אצטבא באמצע הסוכה (הגבוהה למעלה מכ') ויש דפנות בריחוק פחות מד"א בכל צד כל הסוכה כשרה, מהו לישב מחוץ לאצטבא בצד אחד ושולחנו מחוץ לאצטבא בצד אחר?
רשום אצלי מימי חורפי, ואולי יעזור -ראיתי בחו"ב שהסתפק בגוונא שסכך כשר נצרך לצד אחד לדין דופן עקומה, וכגון שיש סכך פסול באמצע כנגד דופן האמצעית, והסכך הכשר שכנגדו הוא פחות מד"א להדופן האמצעית, וממילא קי"ל דע"י דופ"ע הסכך הכשר שבחוץ הוי סוכה כשרה, אכן דופ"ע אינה יכולה לשמש כסכך כשר (ובאחרונים הק' מצריף, והחילוק הוא שרק דופן עקומה אינה יכולה לשמש גם כסכך ומשא"כ דופן אמיתית ואכ"מ), ולכאו' הוי תרתי דסתרי, שהסוכה תשמש בכשרות גם בסכך הכשר הפנימי וגם בכשר החיצון. ובב' אנשים ודאי שאי"ז סותר כלל, ובביכור"י הסתפק באותו אדם אם צריך לקבוע לו מקום או שיכול בזמן א' בפנים ובזמן שני בחוץ, וילה"ס בגוונא שבאותו הזמן גופא הוא משתמש בב' הסככים ליחשב ראשו ורובו בסוכה, או לגבי גזירת שולחנו. [וע"ע מנח"ש ח"ב בב' דופ"ע הסותרות זל"ז].
עושה חדשות כתב:נשאלתי הלכה למעשה;
ביישוב שאינו דתי בכלל, ישנה משפחה אחת שהתחזקה באמונה ובשמירת מצוות התורה. (פלאי פלאים! ואכמ"ל). כעת השאלה היא בנוגע לטלטול בשבת, מצד המחיצות אין בעיה כי היישוב מוקף וגדור כולו מחמת סמיכותו לגבול, אבל מה בנוגע לעירוב חצירות. דהיינו האם כל המשפחות ביישוב שאינם שותו"מ יש להם דין גוי גם לקולא, וממילא יש לו דין של ישראל יחיד שאינו צריך עירוב ושכירות, או שהוא צריך לעשות שכירות. לצערי אינני זוכר כ"כ את פרטי ההלכות, לכאו' הדבר תלוי אם מחלל שבת בפרהס' או בצנעא, וא"כ קשה לומר שהגדרת כל המשפחות במושב תהיה זהה, וסביר יותר שיש ויש, וא"כ צריך שכירות. כעת צריך לדעת האם הנהלת הקיבוץ רלוונטית לענין זה. [כמובן אשאל מורה הוראה, אבל אשמח קודם אם מישהו ירענן לי את עיקרי הדינים ואהיה בבחינת יודע לשאול].
יוסף חיים אוהב ציון כתב:לכאורה לצרף בסל לאחר אפיה .
ושו"ר כן נידון זה.
עזריאל ברגר כתב:יוסף חיים אוהב ציון כתב:לכאורה לצרף בסל לאחר אפיה .
ושו"ר כן נידון זה.
ושם כתב לברך על כל אחת בנפרד.
בן שלום כתב:נשאלה שאלה בבי מדרשא מה חמור יותר חבוט הקבר או גהנם? רח"ל משניהם
כאן יש דיוק נפלא.בן שלום כתב:נשאלה שאלה בבי מדרשא מה חמור יותר חבוט הקבר או גהנם? רח"ל משניהם
ויעלו בנגב ויבא עד חברון ויבאו מבעי ליה אמר רבא מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות אמר להן אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים
משפט מוּצא מהקשרו במלוא מובנו השלילי של הביטוי.סליחות כתב:"כל בר בי רב יודע שאין שום איסור לישראל להיטמאות לא למת ולא לשאר טומאות".
ביקורת תהיה כתב:משפט מוּצא מהקשרו במלוא מובנו השלילי של הביטוי.סליחות כתב:"כל בר בי רב יודע שאין שום איסור לישראל להיטמאות לא למת ולא לשאר טומאות".
חגי פאהן כתב:שלום וברכה.
אם אדם שומע יהודי מברך במהירות ומבליע את המילים ואת השם, האם צריך לענות אמן?
רבי אליעזר אומר האורג שלשה חוטין בתחילה ואחת על האריג חייב וחכמים אומרים בין בתחילה בין בסוף שיעורו שני חוטין
שמואל דוד כתב:האם כלל הנ״ל דוקא במקדש או גם במשכן?
שמואל דוד כתב:האם כלל הנ״ל דוקא במקדש או גם במשכן?
שומע ומשמיע כתב:שמואל דוד כתב:האם כלל הנ״ל דוקא במקדש או גם במשכן?
בהמשך לאיזו הודעה זו?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 93 אורחים