כדכד כתב:בענין הזעה - לא הבנתי מנין למד כת"ר שרק זעה ריחנית היא גורמת צורך בנט"י ולא כל זעה בכל מקום שהוא?
יואל שילה כתב:כדכד כתב:בענין הזעה - לא הבנתי מנין למד כת"ר שרק זעה ריחנית היא גורמת צורך בנט"י ולא כל זעה בכל מקום שהוא?
את זה לימד אותי היעב"ץ (וזו לשוני במאמרי):
כתב המור וקציעה (צ"ב) 'לפי שיש שם מלמולי זיעה וכן מחכך בראש. עכ"ל. בד"מ ובהג"ה כתוב וכן צואת האוזן והאף אסור ליגע בהן בתפלתו. עכ"ד. ואף על גב דבודאי מסברא נכון הדבר להזהר לכתחלה, כיון דמאיסי. מ"מ איסורא לא ידענא, דהא לית בהו ריח רע, וכל איסור צואה אינו אלא משום ריח רע שבה, ולכן כשיבשה כל צרכה שאין בה ריח מותר לקרות ולהתפלל כנגדה אף על גב דמאיסא' - הרי שהבין שחיוב נט"י לאחר הנגיעה במלמולי הזיעה הוא מפני ריחם הרע.
ומה שלמד שגם ההרחקה מצואה היא רק מפני ריחה הרע - יתכן שלמד זאת מהגדרת הכסף משנה (ק"ש ג' ו', הובא במ"ב ע"ט כ"ג) שאיסור צואה הוא רק באופן שריחה רע 'ואני בעניי נראה לי דלא אסר רבינו צואת כל הבהמות אלא דוקא אותן שריחן רע כגון אלו, והניח הדבר לאומד הדעת אם דרך בני אדם להצטער בריחם הרע או לא'.
כדכד כתב:אם הצלחתי להבין מה שכתוב פה הרי שהמור וקציעה דוחה את האיסור לגעת במלמולי הזעה מפני שאין להם ריח רע והוא חלק על השו"ע והרמ"א והרשב"א שאסרו, אבל אלה שאסרו אסרו מפני מאיסות ולא משום ריח רע
מקדש מלך כתב:א. איני חושב שזיעה אסורה דווקא בגלל ריחה הרע. היעב"ץ הבין שהבעיה בצואת האוזן והאף היא משום הגדרתם כ'צואה', ועל כן מקשה שאין בהם גדר צואה. אבל לא מחוייב שכל זוהמא שמצריכה נטילה חייבת להיות דווקא בגדר 'צואה'.
מקדש מלך כתב:ב. 'מלמולי זיעה' זו זיעה שהצטברה כעין 'שעורים קטנים', כך מבואר במשנה ברורה סימן ד כמדומני. סביר להניח שזה בגדר 'זיעה ריחנית', בין המקום שעיר ובין אם לא. ובימינו אכן אינו מצוי.
מקדש מלך כתב:ג. כל השוואתו של המור וקציעה לצואה צריכה עיון, הרי לא עסיקנן כאן בהרחקה, ואין שום חיוב להרחיק ממלמולי זיעה, אלא שאסור שהיד תהיה מלוכלכת מהן. וכבר הערתי כן באשכול אחר, וצ"ע.
מקדש מלך כתב:ד. לגבי קיא, אין ספק שהריח הרע העולה ממנו אינו מתחיל אפילו להשתוות לריח רע של צואה. הגועל של האנשים מקיא נובע מאיסטניסטיות בעיקר. אנשים גם מאוד נגעלים מרוק, למרות שאין בו שום סירחון ממין שהוא.
ובמקום המגולה בזרועותיו אין להקפיד. ואפי׳ מי שהולך תדיר מגולה למעלה מהקובדו ונגע שם ג״כ צריך נט״י... ולפי דבריו כ״ש אם מגלה שם כל היום דא״צ ליטול. אבל דבריו אינם נראים דכיון דטעם נטילה זו היא משום מלמולי זיעה המצוים בכל מקום מכוסה אין סברא לומר שמכיון שמניח שם בבקר תפילין לא יהיו שכיחים שם מלמולי זיעה כל המעל״ע... מיהו נראה דהרגילים כל היום לגלות למעלה מהקובדו אפשר להם להקל אם נגע שם כיון שבשו״ע מבואר להדיא שהטעם הוא משום מלמולי זיעה וההולך בגלוי אין אצלו שם מלמולי זיעה, ולכאורה מורה כן פשטות לשון השו״ע שכתב 'ומקום מגולה שבזרועותיו אין להקפיד' - ולא הזכיר כלל קובדו אלא כל מקום שהוא מגולה בזרועותיו, וגם לא אמר 'שבזרוע' אלא 'בזרועותיו' - דר״ל כל אחד כפי שאצלו מגולה.
כדכד כתב:לגבי הקיא אני חושב שכת"ר מגזים מעט בקשר לצער הנגרם מהקאות בנסיעה למי שאינו בטווח ראיה או שמיעה עם כי אני מסכים בעיקר הענין.
כדכד כתב:לגבי מה שהרב הביא ראיה מהמו"ק לכך שאיסור מלמולי זעה הוא בגלל ריח - לא הבנתי איך הרב ענה לי. מהציטוט של המור וקציעה שהובא בהודעה הקודמת של הרב נראה שהוא חולק על עיקר דין נט"י אחר נגיעה בלמולי זעה ולא שהוא מסביר אותו.
נ"ל פשוט שלא נפסלו הידים אם נגעו בליחת החוטם בדרך השלכתה, כיון דאורחיהו בהכי ולא קפדי עלה אינשי כולי האי, א"צ להפסיק בתפלתו לחזר אחר מים לנקותן ממנה, אבל אם נגעו בצואת האוזן נ"ל דיש לחוש להצריכן נטילה לתפלה, ולא משום דשם צואה קגרים כנזכר, אלא דלא גרע מנגע במקום המכוסה שיש שם מלמולי זיעה, דמיקרי מקום הטנופת, כ"ש בצואה דאוזן דאיכא תרתי ומאיסא טובא [ודווקא כשהיא רכה ולחה, אבל יבשה ודאי לא חמירא מצואה ממש], משא"כ בחוטם דמיגלי, והוה כזיעה דפנים ושאר מקומות המגולים וכרוק הפה שאינו פוסל הידים
יואל שילה כתב:מי אמר שאני מקיל בזה?
גם הרב שריה זצ"ל הלך עם התפיסה הרווחת, שהיא תפיסת כל הפוסקים מאז הרשב"א, שהקובע הוא נגיעה במקומות המכוסין, וכל שטען הוא שזו לא מין גזירה כזו שנאמר בה 'לא פלוג', אבל היכא דאיתמרא - איתמרא, וממילא אף אם בעת הכניסה למים במקוה ניתן לגעת בגוף ולברך, אך מדוע שיקיל גם במי שנוגע במקומות המכוסין בשעה שאיננו מזיע?
לא באתי למחוק את ההלכה הכתובה, אלא רק לומר שמאחר והמקור שלה הוא בענייני טינוף - הרי שהבו דלא לוסיף על מה שהתקבל, ודי להחמיר בנגיעה במקומות המכוסים, אך לא צריך לחוש לספיקות בזה, וגם לא לומר בזה 'לא פלוג', וממילא תלמיד בממ"ד שיושב בשיעור עם מכנסים קצרות, כפי הרגלו, לא מפסיד את כל שכר לימודו מחמת שידיו נגעו ברגלו, וכל כיו"ב.
נכון שאם היה מופיע הרשב"א בבית מדרשנו הייתי מראה לו את הידיעות המדעיות שזיעת הידים כלל לא מסרחת, ושהדבר תלוי בסוג הזיעה ולא רק באם המקום מכוסה, אך מאחר והוא עדיין לא הגיע אלי - לא נותר לי אלא להסתפק בלכתוב את הדברים.
והנה בזמן הש"ס היו אומרים כל ברכ[ו]ת השחר איש על מקומו, מפני שהיו קדושים והזהרו שגם בשינתם לא יגעו ידיהם במקומות המכוסים. אבל עכשיו אי אפשר לברך כל אחד על מקומו, שאין ידינו נקיות. והגם שאפשר לנקות בכותל או בשאר דבר תיכף בקומו, מכל מקום מפני שיש כמה מעמי הארץ שאין יודעים זה, ואין יודעים כלל הברכות האלו, ולכן נוהגים לסדרן בבית הכנסת ועונין "אמן" אחריהם, והם יוצאים ידי חובתן. ואנחנו כל אחד מברך ברכות אלו בביתו אחרי נטילת ידים, וגם אחרי נקיות כשצריך לכך. ואי אפשר לנו לברך כל אחת על מקומו מפני כמה טעמים.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 185 אורחים