עושה חיל כתב:אנו שמחים להגיש בפני רבנן ותלמידיהון את הגיליון האחד עשר של כתב העת,
על פרשיות תרומה-צו, ספר מלכים ומגילת אסתר.
נוסף לגיליון זה גם מוסף מיוחד לרגל חג הפסח, ובו ליקוט מאמרים על חג הפסח מגיליונות קודמים של כתב העת:
למען עמי כתב:תורת ה' תמימה משיבת נפש!
לגבי מאמרו המחכים של הרב יצחק שילת [אשר מסביר בטוב טעם ודעת ומוכיח מהפשט את דרשת חז"ל "ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' א-לקיך, מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות, מאי טעמא, הוי דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, יכול אף לילה הראשון רשות, ת"ל על מצות ומרורים יאכלוהו, אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מנין, ת"ל בערב תאכלו מצות, הכתוב קבעו חובה"]
באותו ענין, שמעתי בשם ר' גדליה [רבו של כותב המאמר] שטעם מצוות התורה שבלילה הראשון חובה לאכול מצות [ולאכול כזית בסוכה] ובשאר הימים רשות, הוא משום שבעצם מצוות התורה היא, שבפסח: 'לחמו' של האדם יהיה מצה. וכן בסוכות: 'דירתו' של אדם תהיה סוכתו. לכן כאשר אינו דר/אוכל לחם בכלל במשך ימי החג לא מבטל את המצווה. אבל אי הכי במה יהיה ניכר, ובמה יתייחד לחמו/דירתו בחג שהם מצה/סוכה? - בזה באה התורה וקובעת לאדם - אכול מצה בלילה הראשון וקבע לחמך עליו. דור בסוכה וקבע דירתך עליו.
את החידוש הנאה הנ"ל שמעתי בשם ר' גדליה, אבל איני זוכר ממי שמעתי והיכן כתוב [אם בכלל].
אבל נראה מתוך דברי כותב המאמר [שהוא תלמיד מובהק של ר' גדליה] רמז לחלק מהחידוש הנ"ל. שכתב "...עלינו להבין כיצד פירשו חז''ל את הפסוק "שבעת ימים –מצות תאכלו". תוכן המצווה ''שבעת ימים מצות תאכלו'' הוא שאם אתם רוצים לאכול פת תאכלו מצות, ולא חמץ, כיוון שחמץ נאסר עליכם."
דודי צח כתב:ב. שם קכ: זמן חובת אכילת מצה בליל ט"ו הוא עד "חצות", כדברי רבא עצמו שם, דאף שיש היקש מיוחד של "בערב תאכלו מצה", אבל אהדריה קרא למילתא קמייתא עיי"ש. הרי שחובת אכילת מצה נובעת מאכילת מצה הבאה יחד עם הפסח, ולכן זמן אכילתו של זה כזה, עד חצות או עד עלות השחר. ומבואר דמצות אכילה דליל פסח אינה קשורה עם אכילת שבעת הימים של כל החג.
למען עמי כתב:בעמ' 90 הערה 7 הובאה ההקבלה בין "אדם כי יקריב מכם קרבן ליי" לבין "ונפש כי תקריב קרבן מנחה ליי". אך לא הוסבר מדוע באמת שינתה תורה
אשמח למראה מקום או הסבר מדוע בקרבן כתיב 'אדם' ובקרבן מנחה כתיב 'נפש'
דודי צח כתב:...
אמנם תלמידו הג"ר מיכל לוצקין (קובץ 'מאורות ירושלים' חלק א', תשס"ה) הירבה להקשות על יסוד הדברים מכמה מקומות. ובהם:
...
וביאר שם באופן אחר. ואיכה"מ
א. פסחים קכ. בדין מרור בזמן הזה, שאמר רבא מצה דאורייתא ומרור דרבנן, אולם דעת רב אחא בר יעקב שם, 'אחד זה ואחד זה דרבנן', והקרא ד"בערב תאכלו מצות" על טמא ושהיה בדרך רחוקה, שעדיין חייב הוא לאכול מצה ומרור בליל ט"ו. הרי מפורש דראב"י פירש הך ילפותא ד"בערב תאכלו מצות" הן על מצה והן על מרור, וא"כ כשם שחיוב "מרור" דליל ט"ו ודאי אינו קשור עם כלל שבעת הימים, כך גם חיוב "מצה" דאותו הלילה, לא מיתלא תלי בשבעת ימים [הגר"ל אכן ייסד דבריו על דברי רבא שם, שכן חילק בין מצה ומרור, אבל התעלם מדברי ראב"י שם שכרך שתי המצוות יחד].
ב. שם קכ: זמן חובת אכילת מצה בליל ט"ו הוא עד "חצות", כדברי רבא עצמו שם, דאף שיש היקש מיוחד של "בערב תאכלו מצה", אבל אהדריה קרא למילתא קמייתא עיי"ש. הרי שחובת אכילת מצה נובעת מאכילת מצה הבאה יחד עם הפסח, ולכן זמן אכילתו של זה כזה, עד חצות או עד עלות השחר. ומבואר דמצות אכילה דליל פסח אינה קשורה עם אכילת שבעת הימים של כל החג.
ג. אכילת סוכה ליל ט"ו לרוב הראשונים הוא שיעור "כזית" אף ששיעור אכילה לחיוב סוכה בכל שבעת הימים הוא שיעור "כביצה".
למען עמי כתב:בעמ' 90 הערה 7 הובאה ההקבלה בין "אדם כי יקריב מכם קרבן ליי" לבין "ונפש כי תקריב קרבן מנחה ליי". אך לא הוסבר מדוע באמת שינתה תורה
אשמח למראה מקום או הסבר מדוע בקרבן כתיב 'אדם' ובקרבן מנחה כתיב 'נפש'
ב, א ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה'. לעיל בקרבנות בהמה כתוב (א, ב) "אדם כי יקריב", וכאן שינה הכתוב ואמר 'ונפש כי תקריב', כיוצא בזה מצינו לקמן בקרבן חטאת שאמר הכתוב (ד, ב) "נפש כי תחטא בשגגה" וגו'. וצריך לברר מה הצד השווה בין מנחה לחטאת שבשניהם נקט הכתוב לשון 'נפש' ולא אדם, [אם כי התם קאי על הנפש החוטאת ולא על האדם המקריב].
וכבר הזכרנו דברי רש"י כאן: לא נאמר נפש בכל קרבנות נדבה אלא במנחה, מי דרכו להתנדב מנחה, עני, אמר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו, עכ"ל. ועדיין צריך ישוב גם בשינוי לשון אצל חטאת איך יתיישב פשוטו של מקרא.
ואשר נראה בזה, כי לשון 'נפש' מורה על הרגש הרצון של האדם, כמו 'אם יש את נפשכם' (בראשית כג, ח). וזה גם פשטות כוונת הלשון "ובכל נפשך" (דברים ו, א), ולכן דוקא אצל המביא מנחה שזה בא מתוך שהאדם משתוקק מעומק לבו להקריב ולהגיש הקרבה לה', כאשר לפי האמת הקרבה ראויה אינה אלא בהקרבת בעל חי, אלא שמכיון שאין בידו מחמת עניותו, וכמו שכתב רש"י – 'מי דרכו להתנדב מנחה עני׳, אזי מרוב תשוקתו הוא מביא כל מה שיש באפשרותו. ולכן בהקרבת מנחה מתבטא במיוחד הרגש ורצון הנפש הטמון במעשה ההקרבה, ולכן המנחה מיוחסת לפעולת הנפש – 'ונפש כי תקריב קרבן מנחה'.
וזו גם הסיבה מדוע אצל חטא נקט הכתוב לשון 'נפש', שכן סיבת החטא טמונה אף היא ב'רצון', שהיא מכח ההרגש ורוח השטות שהוא היצר שמסיתו לחטוא, ולכן מתאים הלשון 'נפש כי תחטא'.
ובזה נבוא ליישב עוד הערה נפלאה, דהנה בשני הפסוקים הללו שכתוב בהם לשון 'נפש', פתח הכתוב בלשון נקיבה 'ונפש כי תקריב', 'ונפש כי תחטא', והמשיך בלשון זכר. אצל מנחה: "סולת יהיה קרבנו", ואצל חטאת: "ועשה מאחת מהנה" (ד, ב). וכן בהמשך בכמה פסוקים שבחטאת פתח בלשון 'נפש' והמשיך בלשון זכר – 'ואשֵם' (ד, כז) 'והוא עד' (ה, א), 'והוא ידע ואשם' (ה, ג). וזה מוקשה לכאורה, [ועיין באברבנאל שכתב כי 'מנחה' הוא לפעמים לשון זכר ולפעמים לשון נקיבה, וזה צ"ע, דהא בלשון 'נפש' הנאמר בו עסקינן. ועוד שעדיין לא נתיישב שינוי הלשון שמצינו גם בחטאת].
אך להאמור הביאור בזה הוא, שבוודאי עיקר הכתוב מדבר ומתייחס אל 'האדם', אלא שתחילה מדגישים את נפשו של האדם, ו'נפש' היא לשון נקיבה, לכן כתוב 'תקריב' 'תחטא', אך בהמשך חוזרים שוב לדבר על האדם ומעשיו, שעליו מדבר הכתוב בכלליות הפרשה, ולכן חוזר ונוקט לשון זכר.
והרי זה כאילו היה כתוב 'ונפש אדם כי תקריב', כלומר שהרעיון והשורש שהוא סיבת המנחה הוא בנפש האדם, אבל הפעולות המעשיות שהפסוק ממשיך לצוות מוסב הכל על האדם עצמו. וכן בחטאת שורש החטא תלוי בנפש, אבל בתיאור עצם החטא והמעשים חוזר הכתוב לדבר בלשון זכר – 'ועשה מאחת מהנה', 'והוא ידע ואשם'.
דודי צח כתב:בספר "בן מלך" להגר"ל מינצברג זצ"ל, על חומש ויקרא - שיצא לאור בשנה זו:
שומע ומשמיע כתב:ב. שם קכ: זמן חובת אכילת מצה בליל ט"ו הוא עד "חצות", כדברי רבא עצמו שם, דאף שיש היקש מיוחד של "בערב תאכלו מצה", אבל אהדריה קרא למילתא קמייתא עיי"ש. הרי שחובת אכילת מצה נובעת מאכילת מצה הבאה יחד עם הפסח, ולכן זמן אכילתו של זה כזה, עד חצות או עד עלות השחר. ומבואר דמצות אכילה דליל פסח אינה קשורה עם אכילת שבעת הימים של כל החג.
אפשר דגם קרבן פסח עניינו שאכילת ליל ט"ו תהיה אכילה של פסח מצות ומרורים [כך יצא לי בעבר מכמה מקורות].
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 106 אורחים