דחיית חתונה בשל הקורונה

[אברך]

אתם מדברים אל השכל,,,
הרגש חי בעולם משלו,,,
זה כמו לומר לאדם שנפטר לו ילד קטן באמצע השבעה,
תגיד תודה שהיה לך אותו למשך כמה שנים, יש כאלו שהיו מאד רוצים גם ילד לכמה שנים,,,
סליחה על ההקשר, כמובן שאין שום קשר בין הדוגמאות
רק רציתי להביא דוגמא שמה שהשכל מבין, לא תמיד הרגש מוכן להשלים עמו.

[לבי במערב]

לפום גמלא - שיחנא. בדור הקודם אכן היו תעצומות נפש בלתי-מצויות, מתנת-שמיים (אף שההתמודדות לא הפכה בכך לקלה יותר).

יש כאן קושי רגשי, ונצרכת זהירות יתרה שלא להתעלם הימנו!

תוך כתיבתי - נתפרסמה הודעת הרב 'אברך', ומ"מ משנה ראשונה ממקומה לא זזה.

[זאב ערבות]

אתם מדברים אל השכל,,,
הרגש חי בעולם משלו,,,
זה כמו לומר לאדם שנפטר לו ילד קטן באמצע השבעה,
תגיד תודה שהיה לך אותו למשך כמה שנים, יש כאלו שהיו מאד רוצים גם ילד לכמה שנים,,,
סליחה על ההקשר, כמובן שאין שום קשר בין הדוגמאות
רק רציתי להביא דוגמא שמה שהשכל מבין, לא תמיד הרגש מוכן להשלים עמו.

אנו חיים בדור של מפונקים שאם אכן נפטר ילד או קוראת הפלה ח"ו זה סוף העולם ונכנסים לדכאון קליני עמוק... פשוט לא יודעים כיצד לחיות עם נסיונות. איני ממעט ממה שעובר על זוג שאיבדו את ילדם, אך עד לפני שנים לא רבות זה היה מעשים שבכל יום וילדים נפטרו על ימין ועל שמאל שלא נדבר על יולדות, ומי שהגיע לגיל 60 היה נחשב זקן מופלג. תסתכלו בספרי תולדות גדולי הדורות ובהרבה מהם מובא שנשותיהם נפטרו בגיל צעיר. האם ידוע לכם כמה נשים שנפטרו בצעירותן היו לחתם סופר בימי חייו? את בתו של רע"א נשא כשהיה כבר בשנות החמישים ואף היא נפטרה בצעירותה.
אך ההשוואה שלך בכלל לא במקומה, כאן מדובר במאורע משמח שכל בחורה מייחלת לו אלא שממדי השמחה לא יהיו בממדים בו חלמה שיהיו מנת חלקה, אך עדיין היא זוכה לקיים מצות פריה ורביה ולהקים בית נאמן? האם זה לא העיקר? לשם מה נכנסת כלה לחופה? לרקוד עם 300 חברות ולהעיף מטריות באוויר? זו תכלית החתונה היום? לכאורה נראה שכן מה שנקרא תרבות הוליווד. אך לקחת דוגמא מילד שנפטר כפי שאתה עושה ממש מקומם, כאן לקחו מההורים דבר שלא יחזור אליהם עולמית ושהשקיעו בו הרבה. מה השייכות כאן לרגש ולשכל? אם כל מה שחשוב לכלה זה הנצנוצים והתפאורה ושתהיה מוקפת במאות נשים שירקדו סביבה וכו' וכו' ובשביל זאת לא רק שלא מפריעה לה לבזבז את הכסף של הוריה אלא אף לדחות את החתונה, הייתי ממליץ לחפש כלה אחרת שיש לה סדר עדיפויות קצת אחר. מן הסתם היא גם רוצה שיהיה לה מטבח עם גרניט וחדר אוכל מפואר כמו במודעות של משפחה.
איני מבין, לשם מה הולכות הבנות לסמינר? לשם מה מפרסמים את כל ספרי תולדות הרבניות הצדקניות כמו אשת הגרי"ש ואשת הגרח"ק בתו וכיצד הם חיו בפשיטות נוראה והיתה להם חתונה פשוטה? האם יש לספרים אלו איזו שהיא השפעה? או שזו סתם קריאה מהנה לשעות שבת בצהריים

[קרית מלך]

ביודעי קאמינא יהודי שביקש לקבוע מועד לחתונת בתו שאל את אחד מצדיקי הדור המפורסמים שליט"א אם לקבוע מועד לחודש אלול השנה או להעדיף לחורף תשפ"א מחמת החשש שמא המצב ימשך עד חודש אלול ה"י, תשובת אותו צדיק היתה - חתונה קובעים לזמן המתאים, אם בחודש אלול יאלצו לערוך חתונה במתכונת מצומצמת, כך יעשו. אך אין זה שיקול לקביעת מועד לחתונה.

[גל של אגוזים]

שמעתי על הרבי מגור שליט"א שאמר לדחות מועד חתונת נכדו (או נכדתו?) שנועדה לחודש סיון הבעל"ט. אולי ס"ל דמעלת 'ברוב עם' עדיף מ'זריזין מקדימין'.

[בברכה המשולשת]

אתם מדברים אל השכל,,,
הרגש חי בעולם משלו,,,.

אז, אדרבה, צריך לפעול גם על הרגש.
להשתחרר מעולם הדמיונות המיותרים והשאיפות המוטעות.
ולהפנים, גם רגשית, מה עיקר ומה טפל

[יוֹסֵפֶר]

אתם מדברים אל השכל,,,
הרגש חי בעולם משלו,,,
זה כמו לומר לאדם שנפטר לו ילד קטן באמצע השבעה,
תגיד תודה שהיה לך אותו למשך כמה שנים, יש כאלו שהיו מאד רוצים גם ילד לכמה שנים,,,
סליחה על ההקשר, כמובן שאין שום קשר בין הדוגמאות
רק רציתי להביא דוגמא שמה שהשכל מבין, לא תמיד הרגש מוכן להשלים עמו.

אנו חיים בדור של מפונקים שאם אכן נפטר ילד או קוראת הפלה זה סוף העולם ונכנסים לדכאון קליני עמוק... פשוט לא יודעים כיצד לחיות עם נסיונות. עד לפני שנים לא רבות מי שהגיע לגיל 60 היה נחשב זקן מופלג וילדים נפטרו על ימין ועל שמאל שלא נדבר על יולדות, תסתכלו בספרי התולדות ובהרבה מהם מובא שנשותיהם נפטרו בגיל צעיר. האם ידוע לכם כמה נשים היו לחתם סופר בימי חייו שנפטרו בצעירותן?
אך ההשוואה שלך בכלל לא במקומה, כאן מדובר במאורע משמח שכל בחורה מייחלת לו אלא שממדי השמחה לא יהיו בממדים בו חלמה שיהיו מנת חלקה, אך עדיין היא זוכה לקיים מצות פריה ורביה ולהקים בית נאמן? האם זה לא העיקר? לשם מה נכנסת כלה לחופה? לרקוד עם 300 חברות ולהעיף מטריות באוויר? זו תכלית החתונה היום? לכאורה נראה שכן מה שנקרא תרבות הוליווד. אך לקחת דוגמא מילד שנפטר כפי שאתה עושה ממש מקומם, כאן לקחו מההורים דבר שלא יחזור אליהם עולמית ושהשקיעו בו הרבה. מה השייכות כאן לרגש ולשכל? אם כל מה שחשוב לכלה זה הנצנוצים והתפאורה ושתהיה מוקפת במאות נשים שירקדו סביבה וכו' וכו' ובשביל זאת לא רק שלא מפריעה לה לבזבז את הכסף של הוריה אלא אף לדחות את החתונה, הייתי ממליץ לחפש כלה אחרת שיש לה סדר עדיפויות קצת אחר. מן הסתם היא גם רוצה שיהיה לה מטבח עם גרניט וחדר אוכל מפואר כמו במודעות של משפחה.
איני מבין, לשם מה הולכות הבנות לסמינר? לשם מה מפרסמים את כל ספרי תולדות הרבניות הצדקניות כמו אשת הגרי"ש ואשת הגרח"ק בתו וכיצד הם חיו בפשיטות נוראה והיתה להם חתונה פשוטה? האם יש לספרים אלו איזו שהיא השפעה? או שזו סתם קריאה מהנה לשעות שבת בצהריים.

טוב מאד ר' זאב! עכשיו זה הזמן להתעורר משגעון החתונות של דורינו, ולנסות ללמוד מהפשטות של גדולינו, ואף בלי לחקות אותם אלא לקבל כיוון ולהתאימו לגודל המידות שלנו.

רעייתי מתעסקת קצת בשידוכים ואמרו לה בנות שאדרבה מעוניינות להתחתן כעת שזה בלי ההוצאות העצומות להורים. אמנם אני יודע שזה לא המיינסטרים.

אכן משפחה אחת שמתייעצת עם רבי שמעון גלאי שליט"א בשידוכי ילדיהן קיבלה הוראה לא לשמוע כעת שידוכים. שאלוהו שוב בחוה"מ ושוב לאחר הפסח וההוראה נותרה שבינתיים לא שומעים. יתכן כוונתו גם משום הקושי בפגישות ובתקופת האירוסין וכו' וכן שזה זמני עד להקלות הבאות.

[אברך]

אתם מדברים אל השכל,,,
הרגש חי בעולם משלו,,,
זה כמו לומר לאדם שנפטר לו ילד קטן באמצע השבעה,
תגיד תודה שהיה לך אותו למשך כמה שנים, יש כאלו שהיו מאד רוצים גם ילד לכמה שנים,,,
סליחה על ההקשר, כמובן שאין שום קשר בין הדוגמאות
רק רציתי להביא דוגמא שמה שהשכל מבין, לא תמיד הרגש מוכן להשלים עמו.

אנו חיים בדור של מפונקים שאם אכן נפטר ילד או קוראת הפלה זה סוף העולם ונכנסים לדכאון קליני עמוק... פשוט לא יודעים כיצד לחיות עם נסיונות. עד לפני שנים לא רבות מי שהגיע לגיל 60 היה נחשב זקן מופלג וילדים נפטרו על ימין ועל שמאל שלא נדבר על יולדות, תסתכלו בספרי התולדות ובהרבה מהם מובא שנשותיהם נפטרו בגיל צעיר. האם ידוע לכם כמה נשים היו לחתם סופר בימי חייו שנפטרו בצעירותן?
אך ההשוואה שלך בכלל לא במקומה, כאן מדובר במאורע משמח שכל בחורה מייחלת לו אלא שממדי השמחה לא יהיו בממדים בו חלמה שיהיו מנת חלקה, אך עדיין היא זוכה לקיים מצות פריה ורביה ולהקים בית נאמן? האם זה לא העיקר? לשם מה נכנסת כלה לחופה? לרקוד עם 300 חברות ולהעיף מטריות באוויר? זו תכלית החתונה היום? לכאורה נראה שכן מה שנקרא תרבות הוליווד. אך לקחת דוגמא מילד שנפטר כפי שאתה עושה ממש מקומם, כאן לקחו מההורים דבר שלא יחזור אליהם עולמית ושהשקיעו בו הרבה. מה השייכות כאן לרגש ולשכל? אם כל מה שחשוב לכלה זה הנצנוצים והתפאורה ושתהיה מוקפת במאות נשים שירקדו סביבה וכו' וכו' ובשביל זאת לא רק שלא מפריעה לה לבזבז את הכסף של הוריה אלא אף לדחות את החתונה, הייתי ממליץ לחפש כלה אחרת שיש לה סדר עדיפויות קצת אחר. מן הסתם היא גם רוצה שיהיה לה מטבח עם גרניט וחדר אוכל מפואר כמו במודעות של משפחה.
איני מבין, לשם מה הולכות הבנות לסמינר? לשם מה מפרסמים את כל ספרי תולדות הרבניות הצדקניות כמו אשת הגרי"ש ואשת הגרח"ק בתו וכיצד הם חיו בפשיטות נוראה והיתה להם חתונה פשוטה? האם יש לספרים אלו איזו שהיא השפעה? או שזו סתם קריאה מהנה לשעות שבת בצהריים.

אינני חולק עליך כלל, וכבר בעצמי כתבתי שאין שום קשר בין הדוגמאות, והתכוונתי למה שכתבת,
הדוגמא היתה רק להוכיח שמה שאפשר להסביר בשכל, לא תמיד הרגש מבין, ואפילו שכלפי חוץ משדרים שמבינים כיון שהשכל מבין, אבל בלב פנימה יש משקע שלפעמים קשה למחוק.
כל מה שכתבת נכון מאד, והלוואי שהיינו יכולים לחנך כך באופן רציני, הבעיה שאצלנו העדריות והחברה קובעים.
מה שכתבת לגבי הבנות בסמינר, אתם צודקים מאד, אך שמעתי מהגר"י גלינסקי זצוק"ל שלאחר המלחמה הם היו מדברים הרבה על אמונה, אפילו שהיה קשה להם מאד, כיון שלפחות צריך "לדבר" על זה, כך גם בענין זה, נכון שלמעשה זה קשה, אבל לפחות לומדים מה היה צריך להיות, ולפעמים זה גם משפיע.

[איש קריות]

אתם מדברים אל השכל,,,
הרגש חי בעולם משלו,,,
זה כמו לומר לאדם שנפטר לו ילד קטן באמצע השבעה,
תגיד תודה שהיה לך אותו למשך כמה שנים, יש כאלו שהיו מאד רוצים גם ילד לכמה שנים,,,
סליחה על ההקשר, כמובן שאין שום קשר בין הדוגמאות
רק רציתי להביא דוגמא שמה שהשכל מבין, לא תמיד הרגש מוכן להשלים עמו.

אנו חיים בדור של מפונקים שאם אכן נפטר ילד או קוראת הפלה זה סוף העולם ונכנסים לדכאון קליני עמוק... פשוט לא יודעים כיצד לחיות עם נסיונות. עד לפני שנים לא רבות מי שהגיע לגיל 60 היה נחשב זקן מופלג וילדים נפטרו על ימין ועל שמאל שלא נדבר על יולדות, תסתכלו בספרי התולדות ובהרבה מהם מובא שנשותיהם נפטרו בגיל צעיר. האם ידוע לכם כמה נשים היו לחתם סופר בימי חייו שנפטרו בצעירותן?
אך ההשוואה שלך בכלל לא במקומה, כאן מדובר במאורע משמח שכל בחורה מייחלת לו אלא שממדי השמחה לא יהיו בממדים בו חלמה שיהיו מנת חלקה, אך עדיין היא זוכה לקיים מצות פריה ורביה ולהקים בית נאמן? האם זה לא העיקר? לשם מה נכנסת כלה לחופה? לרקוד עם 300 חברות ולהעיף מטריות באוויר? זו תכלית החתונה היום? לכאורה נראה שכן מה שנקרא תרבות הוליווד. אך לקחת דוגמא מילד שנפטר כפי שאתה עושה ממש מקומם, כאן לקחו מההורים דבר שלא יחזור אליהם עולמית ושהשקיעו בו הרבה. מה השייכות כאן לרגש ולשכל? אם כל מה שחשוב לכלה זה הנצנוצים והתפאורה ושתהיה מוקפת במאות נשים שירקדו סביבה וכו' וכו' ובשביל זאת לא רק שלא מפריעה לה לבזבז את הכסף של הוריה אלא אף לדחות את החתונה, הייתי ממליץ לחפש כלה אחרת שיש לה סדר עדיפויות קצת אחר. מן הסתם היא גם רוצה שיהיה לה מטבח עם גרניט וחדר אוכל מפואר כמו במודעות של משפחה.
איני מבין, לשם מה הולכות הבנות לסמינר? לשם מה מפרסמים את כל ספרי תולדות הרבניות הצדקניות כמו אשת הגרי"ש ואשת הגרח"ק בתו וכיצד הם חיו בפשיטות נוראה והיתה להם חתונה פשוטה? האם יש לספרים אלו איזו שהיא השפעה? או שזו סתם קריאה מהנה לשעות שבת בצהריים.

אינני חולק עליך כלל, וכבר בעצמי כתבתי שאין שום קשר בין הדוגמאות, והתכוונתי למה שכתבת,
הדוגמא היתה רק להוכיח שמה שאפשר להסביר בשכל, לא תמיד הרגש מבין, ואפילו שכלפי חוץ משדרים שמבינים כיון שהשכל מבין, אבל בלב פנימה יש משקע שלפעמים קשה למחוק.
כל מה שכתבת נכון מאד, והלוואי שהיינו יכולים לחנך כך באופן רציני, הבעיה שאצלנו העדריות והחברה קובעים.
מה שכתבת לגבי הבנות בסמינר, אתם צודקים מאד, אך שמעתי מהגר"י גלינסקי זצוק"ל שלאחר המלחמה הם היו מדברים הרבה על אמונה, אפילו שהיה קשה להם מאד, כיון שלפחות צריך "לדבר" על זה, כך גם בענין זה, נכון שלמעשה זה קשה, אבל לפחות לומדים מה היה צריך להיות, ולפעמים זה גם משפיע.

היא הנותנת
מכיון שכל אחד לעצמו מבין שאין כל צורך בחתונות שהורגלנו אליהם, ורק הלחץ מהחברה או מהחברות גורם לנו להיכנס למערבולת הזו, כעת שהקב"ה מכריח את כולנו לחזור לשפיות על ידי הנגיף וכבר אין כל חשש של "מה יאמרו", עלינו לשמוח במצב החדש שנוצר ולחזור לשמחות צנועות ואמיתיות כמו הדורות הקודמים.

[שמש]

אל תבנה על זה יותר מדי, ברגע שיוסרו המגבלות הכל ישוב לקדמותו (אולי גם עם כמה תוספות לפיצוי). כל עוד יהיו חתונות גדולות ונוצצות במשפחות הרבנים, האדמורים, הנגידים, הפוליטיקאים וכו' גם יתר הציבור (ובוודאי הזוגות הצעירים עצמם) ינסו להתקרב במידת האפשר לחוויה ולפאר שמשודרים משם, כך זה בכל תחום ועל אחת כו''כ בנושא זה. בפרט שכפי הנשמע יש לא מעט זוגות שהתחתנו בחתונה מצומצמת ומספרים שזאת הייתה חוויה קשה מאוד עבורם כשעד עכשיו הם מרגישים ש'הפסידו' את החוויה וההרגשה ש'הגיעו להם'.

[עזריאל ברגר]

כל עוד יהיו חתונות גדולות ונוצצות במשפחות הרבנים, האדמורים, הנגידים, הפוליטיקאים וכו' גם יתר הציבור (ובוודאי הזוגות הצעירים עצמם) ינסו להתקרב במידת האפשר לחוויה ולפאר שמשודרים משם

כבר אמרתי שלעקור בזבזנות וכיו"ב - צריך ללכת בדרכו של רבן גמליאל (מו"ק כז,ב):

בראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו, עד שהיו קרוביו מניחין אותו ובורחין. עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות ראש בעצמו ויצא בכלי פשתן, ונהגו העם אחריו לצאת בכלי פשתן

[זאב ערבות]

אל תבנה על זה יותר מדי, ברגע שיוסרו המגבלות הכל ישוב לקדמותו (אולי גם עם כמה תוספות לפיצוי). כל עוד יהיו חתונות גדולות ונוצצות במשפחות הרבנים, האדמורים, הנגידים, הפוליטיקאים וכו' גם יתר הציבור (ובוודאי הזוגות הצעירים עצמם) ינסו להתקרב במידת האפשר לחוויה ולפאר שמשודרים משם, כך זה בכל תחום ועל אחת כו''כ בנושא זה. בפרט שכפי הנשמע יש לא מעט זוגות שהתחתנו בחתונה מצומצמת ומספרים שזאת הייתה חוויה קשה מאוד עבורם כשעד עכשיו הם מרגישים ש'הפסידו' את החוויה וההרגשה ש'הגיעו להם'.

צריך לחקור איך הגענו למצב שההורים מוכנים לשעבד את כספם ורכושם עבור לילה נוצץ לילדיהם בכדי שלא יהיה להם אח"כ "טראומה קשה" לכל החיים מדוע לחבריהם כן ולהם לא, ויותר גרוע לשילדים אין מצפון לעשות זאת להוריהם שישקעו בחובות עד כדי פיקוח נפש (הבדיחה המפורסמת על האמבולנס). איך זה שזה ממשיך למרות שכולם (כמעט) נאנקים תחת המעמסה ובכל זאת ממשיכים? האם אין זה מאין מסוכיזם? האם אין להורים יכולת לומר לילדיהם עד כאן! אם לא, אז שלא נאשים את הילדים וכפי שנאמר נותנים לך תקח מרביצים לך תברח.
השבוע עומד להתפרסם מכתב ממני באנגלית בעתון מקומי ובו אני מציע להפריד את החופה מהסעודה והריקודים כפי שהיה נהוג פעם. כך ניתן להזמין לסעודה רק את המשפחה הקרובה ולחופה ולשמחת חתן וכלה שתבוא כל העיר כיוון שכך לא צריך להאכילם רבע עוף מתובל בשמן. בעיה נוספת שנראה שגורמת לתסכול של הזוג זה הוידאו והצילום שכל החתונה היא למעשה מין הפקה למען הסרט והאלבום שיבוא אחריו, על כך יבורכו החסידים שאצל רובם עדיין אין את התופעה הזו והשמחה היא למען השמחה ולא למען המצלמה.

[ישא ברכה]

לא קראתי את כל האשכול, אבל בכל זאת.

1. במבט ציבורי קשה לראות איזו בזבזנות אדירה בציבור החרדי (לפחות בארץ), ואולי להפך. החתונות היום בהתאם למושגים הדור (ויחסית לציבור הרחב) די פשוטים ולפעמים אפילו עלובים, בוודאי האולמות הקלאסיים שהרוב מתחתנים בהם. אולי כמות המוזמנים גדולה, אבל גם קשה לראות בזה משהו מטורף. כנ"ל רוב הדברים מסביב. אולי הבגדים ששוכרים, וגם לא בטוח. ככה זה בציבור הליטאי והחסידי. בציבור הספרדי המושגים קצת יותר גדולים, אבל מצד שני הם מאוזנים לחלוטין בנושא הדירות, שזה באמת הצרה הגדולה (וגם המתנות שם מכסות את ההוצאות). ובאמת, אם היה רק את הוצאות החתונה, זה היה סביר מאד. הבעיה היא הדירות, וזה באמת נושא בעייתי.

ולכן אירוע החתונה שההורים נותנים הוא סביר בהחלט, ויפה שכך עושים. השאלה היא על הדירה. והתשובה היא בעיקר בגלל המעמד המיוחד שיש לבני ישיבות - לומדי התורה, נוצרה איזו נורמה מטורפת שהלכה ותופחת, ובתהליך של דורות, נוצר מצב לא הגיוני לחלוטין, אבל קשה ליחידים לעצור את הגלגל. מי שרוצה בחור טוב צריך לשלם. כל חוג והמושגים שלו. (הציבור הספרדי יחסית הכי נורמלי בנושא. אבל גם אצלו המדד לבחור עולה בקצב קבוע. בליטאי זה כבר איבד את כל הגבולות).

2. עדיין לא הצלחתי להבין מה הבעיה לדחות את החתונה. אם הזוג רוצה, והגיוני מאד שהוא ירצה, אחרי הכל מדובר על אירוע של פעם בחיים, שנהנים מזכרונתיו שנים רבות. מה הבעיה לדחות? בדיוק כמו שהחליטו שבאלול לא עושים חתונות ודוחים לכן בחודשיים, המצב הנוכחי לא סיבה מספיק מוצדקת? איזו מצווה מבטלים אם קבעו יום מסוים ובסוף מזיזים אותו?

[איש קריות]

לא קראתי את כל האשכול, אבל בכל זאת.

1. במבט ציבורי קשה לראות איזו בזבזנות אדירה בציבור החרדי (לפחות בארץ), ואולי להפך. החתונות היום בהתאם למושגים הדור (ויחסית לציבור הרחב) די פשוטים ולפעמים אפילו עלובים, בוודאי האולמות הקלאסיים שהרוב מתחתנים בהם. אולי כמות המוזמנים גדולה, אבל גם קשה לראות בזה משהו מטורף. כנ"ל רוב הדברים מסביב. אולי הבגדים ששוכרים, וגם לא בטוח. ככה זה בציבור הליטאי והחסידי. בציבור הספרדי המושגים קצת יותר גדולים, אבל מצד שני הם מאוזנים לחלוטין בנושא הדירות, שזה באמת הצרה הגדולה (וגם המתנות שם מכסות את ההוצאות). ובאמת, אם היה רק את הוצאות החתונה, זה היה סביר מאד. הבעיה היא הדירות, וזה באמת נושא בעייתי.

ולכן אירוע החתונה שההורים נותנים הוא סביר בהחלט, ויפה שכך עושים. השאלה היא על הדירה. והתשובה היא בעיקר בגלל המעמד המיוחד שיש לבני ישיבות - לומדי התורה, נוצרה איזו נורמה מטורפת שהלכה ותופחת, ובתהליך של דורות, נוצר מצב לא הגיוני לחלוטין, אבל קשה ליחידים לעצור את הגלגל. מי שרוצה בחור טוב צריך לשלם. כל חוג והמושגים שלו. (הציבור הספרדי יחסית הכי נורמלי בנושא. אבל גם אצלו המדד לבחור עולה בקצב קבוע. בליטאי זה כבר איבד את כל הגבולות).

2. עדיין לא הצלחתי להבין מה הבעיה לדחות את החתונה. אם הזוג רוצה, והגיוני מאד שהוא ירצה, אחרי הכל מדובר על אירוע של פעם בחיים, שנהנים מזכרונתיו שנים רבות. מה הבעיה לדחות? בדיוק כמו שהחליטו שבאלול לא עושים חתונות ודוחים לכן בחודשיים, המצב הנוכחי לא סיבה מספיק מוצדקת? איזו מצווה מבטלים אם קבעו יום מסוים ובסוף מזיזים אותו?

1. נכון שבדרך כלל מחיר המנה וכדו' הוא לא מאד יקר, אבל מספר המוזמנים הוא גבוה מאד, הרבה יותר מן הנצרך לשמחת חתן וכלה אמיתית. גם התזמורת עולה כרבבה בזמן שאפשר להסתפק בשירים מוקלטים, וכך דרך אגב נהוג אצל שאינם חרדים.
הצלמים, הפרחים, הבגדים וכדו' הכל הרבה מעבר ליכולות האמיתיות של המשפחות של הבני תורה.
נכון שביחס למגזרים אחרים אנו נחשבים צנועים, אבל זוהי אולי שורש הבעיה: אנו מודדים את עצמנו ביחס לחילונים במקום למדוד את עצמנו ביחס לאמת.
2. לדחות חתונה משבוע אחד לשבוע הבא אין כל בעיה. הענין הוא שאף אחד לא יודע מתי יסתיימו ההגבלות, ולכן לדחות חתונה אל הלא נודע בשביל חגיגה מפוארת זה לא נראה חכם במיוחד.

[דרומי]

בחוגים שבהם החתן בקושי מכיר את הכלה באמת אין בעיה לכאורה בדחיית חתונה, לפחות במבט של 'פשט'.

אם כי יש את הענין של ביטול פו"ר.

אולם בחוגים שבהם יש קשר ונפגשים פה ושם או מדברים בטלפון וכדומה, בוודאי שדחיית חתונה היא בעייתית מסיבות מובנות.

[ישא ברכה]

לא קראתי את כל האשכול, אבל בכל זאת.

1. במבט ציבורי קשה לראות איזו בזבזנות אדירה בציבור החרדי (לפחות בארץ), ואולי להפך. החתונות היום בהתאם למושגים הדור (ויחסית לציבור הרחב) די פשוטים ולפעמים אפילו עלובים, בוודאי האולמות הקלאסיים שהרוב מתחתנים בהם. אולי כמות המוזמנים גדולה, אבל גם קשה לראות בזה משהו מטורף. כנ"ל רוב הדברים מסביב. אולי הבגדים ששוכרים, וגם לא בטוח. ככה זה בציבור הליטאי והחסידי. בציבור הספרדי המושגים קצת יותר גדולים, אבל מצד שני הם מאוזנים לחלוטין בנושא הדירות, שזה באמת הצרה הגדולה (וגם המתנות שם מכסות את ההוצאות). ובאמת, אם היה רק את הוצאות החתונה, זה היה סביר מאד. הבעיה היא הדירות, וזה באמת נושא בעייתי.

ולכן אירוע החתונה שההורים נותנים הוא סביר בהחלט, ויפה שכך עושים. השאלה היא על הדירה. והתשובה היא בעיקר בגלל המעמד המיוחד שיש לבני ישיבות - לומדי התורה, נוצרה איזו נורמה מטורפת שהלכה ותופחת, ובתהליך של דורות, נוצר מצב לא הגיוני לחלוטין, אבל קשה ליחידים לעצור את הגלגל. מי שרוצה בחור טוב צריך לשלם. כל חוג והמושגים שלו. (הציבור הספרדי יחסית הכי נורמלי בנושא. אבל גם אצלו המדד לבחור עולה בקצב קבוע. בליטאי זה כבר איבד את כל הגבולות).

2. עדיין לא הצלחתי להבין מה הבעיה לדחות את החתונה. אם הזוג רוצה, והגיוני מאד שהוא ירצה, אחרי הכל מדובר על אירוע של פעם בחיים, שנהנים מזכרונתיו שנים רבות. מה הבעיה לדחות? בדיוק כמו שהחליטו שבאלול לא עושים חתונות ודוחים לכן בחודשיים, המצב הנוכחי לא סיבה מספיק מוצדקת? איזו מצווה מבטלים אם קבעו יום מסוים ובסוף מזיזים אותו?

1. נכון שבדרך כלל מחיר המנה וכדו' הוא לא מאד יקר, אבל מספר המוזמנים הוא גבוה מאד, הרבה יותר מן הנצרך לשמחת חתן וכלה אמיתית. גם התזמורת עולה כרבבה בזמן שאפשר להסתפק בשירים מוקלטים, וכך דרך אגב נהוג אצל שאינם חרדים.
הצלמים, הפרחים, הבגדים וכדו' הכל הרבה מעבר ליכולות האמיתיות של המשפחות של הבני תורה.
נכון שביחס למגזרים אחרים אנו נחשבים צנועים, אבל זוהי אולי שורש הבעיה: אנו מודדים את עצמנו ביחס לחילונים במקום למדוד את עצמנו ביחס לאמת.
2. לדחות חתונה משבוע אחד לשבוע הבא אין כל בעיה. הענין הוא שאף אחד לא יודע מתי יסתיימו ההגבלות, ולכן לדחות חתונה אל הלא נודע בשביל חגיגה מפוארת זה לא נראה חכם במיוחד.

1. אין לי כח להאריך, אבל כל תרבות וצורת חיים מושפעת מצורת החיים העולמית. הדורות השתנו, ואנחנו גם. שמחת חתן וכלה היא דבר יחסי ולא מוגדר, ובסופו של דבר, שמחת הנישואין כפי שהיא נעשית בארץ ישראל היא סבירה בהחלט. ובסך הכל כל מדרג השמחות הוא הגיוני, ברית, בר מצווה, אירוסין, חתונה. בגדול אני לא רואה כאן משהו מוגזם. בפרטים הקטנים אולי יש דברים קצת מוגזמים, אבל לא משהו חמור מאד. (גם בתזמורת, בעולם הכללי אני לא יודע אם יש את ההמצאה הזו שנקראת זמרי חתונות, ולכן יש אצלהם דברים אחרים, אבל מי שלא לוקח את השמות הכי מפוצצים, אז המחיר לא מופקע כל כך).

היכולת של משפחות בני תורה, הוא משהו מאד מורכב. אחד האתגרים של דורינו שכולם רוצים לעשות כמו כולם או לפחות כמו הסטנדרט, ואין את ההבנה שכל אחד לפי היכולות שלו. הסיבה העיקרית היא זרימת המידע שיש היום, הכל במספרים גדולים. ואין מה לעשות, אנחנו לא חיים בכפר, וזה חלק מהמחיר של החיים המודרניים. הרבה מאד משפחות בני תורה יכולים לעשות חתונות כמו שנעשים כיום, והרבה לא. החשק להיות ולהיראות ברמה הסטנדרטית הוא בהחלט הגיוני, ולכן טבעי שאנשים מוכנים גם קצת ללוות בשביל זה. אם זו היתה ההוצאה היחידה, זה לא היה מדגדג יותר מידי.

2. הזוג הוא הסמכות. זה החתונה שלהם, והאירוע שלהם. אם שניהם רוצים לדחות בחודשיים, עד שיתבהר המצב (אולי יהיה אפשר אז 100 איש), אז שידחו. אני מאמין שגם הזוג בעצמו לא רוצה לדחות בשנה, אלא בכמה חודשיים. אם לא יהא אפשר, אז לעשות בבית תמיד אפשר. כל אלו שמדברים דיבורים גבוהה גבוהה על חזרה לחתונות הפשוטות, שיטלו קורה מנגד עיניהם, כל אדם מבין שאלו הבלים (אגב, מי שמתארס כיום, לא קובע חתונה באולם?), ובכלל ההשוואה לימים שעברו היא מגוחכת. כמובן שאם יש בעיות צריך לתקן, אבל בהתאם למושגי ויכולת הדור, ולא סתם לצקצק בואו נחזור לימי הכפרים והעיירות. אולי גם נחזור לחמור ולסוס, זה הרי חסכוני יותר ואפילו פחות מסוכן (מזכיר את הסיפור עם ר' הלל זקס. אמא שלו ראתה אותו אם כמה אתרוגים מפוארים כדרכו, ואמרה לו: לחפץ חיים היה אתרוג אחד פשוט. אמר לה ר' הלל כמה חליפות יש לי וכמה היה לחפץ חיים.. ואידך זיל גמור).

מספר המכרים של כל אדם גדל, וכך הם החיים. בסך הכל מול כל שאר ההוצאות שיש לנו בחיים, הוצאת החתונה כמות שהיא היא סבירה בהחלט.

[ישא ברכה]

בחוגים שבהם החתן בקושי מכיר את הכלה באמת אין בעיה לכאורה בדחיית חתונה, לפחות במבט של 'פשט'.

אם כי יש את הענין של ביטול פו"ר.

אולם בחוגים שבהם יש קשר ונפגשים פה ושם או מדברים בטלפון וכדומה, בוודאי שדחיית חתונה היא בעייתית מסיבות מובנות.

ביטול פו"ר הוא נושא גמיש בהלכה. בדיוק כמו שמותר לחכות לאולם חתונות ולא מחייבים לעשות באולם של בית הכנסת. יתכן שהגמישות היא בשביל שמחת חתן וכלה, שזה דבר נעלה ביותר בתורה.

גם בחוגים שמכירים יותר טוב (טוב באמת אף אחד לא מכיר לפני), כל עוד וסבורים שההיכרות איננה פסולה, ואולי היא חלק מההכנה הנדרשת לזוג, ובוודאי שיש להם כאן צורך נפשי בדבר, ניתן להבין זאת בהחלט.

אני הכרתי מקרוב חתונה אחת שעשו בבית. ואני יודע שהאירוע הזה שהוא פעם בחיים (בעז"ה) הותיר להם רושם לא טוב בכלל, שבא לידי ביטוי גם במבט שנשקף מהזוג בחתונה ובדיבורים לאחריה. מי שיגיד שזו קטנות, יכול להיות, אבל ככה הם מרגישים, ואנחנו לא עסוקים בלחנך אותם. מאידך אני משער שיהיו זוגות שבאופן טבעי פחות עושים עסק מזה, והצפייה שלהם אחד לשני גורמת להם להסכים לוותר על האירוע, (הרי יש כאלו שבכל מקרה, לא נהנים מכל הבלאגן סביבם), שיעשו כרצונם.

בכל מקרה, מה הבעיה לדחות? אם דוחים בשביל אלול שהוא בקושי מנהג, למה לא לדחות בשביל שמחת חתן וכלה, מצוה מן התורה?

[יוֹסֵפֶר]

כתב כאן אחד החכמים שליט"א שחתונה היא כסף קטן, הוא צודק ולא צודק, הוא צודק כי יש הוצאות גדולות יותר, ואסביר למה אינו צודק:

כי לא עסקינן בציבור שההורים עובדים ויש להם, או בבעלי ירושה, מדברים על משפחות רגילות עם שכר ממוצע ששורדים את השוטף במקרה הטוב, וזה חלק חשוב בציבור החרדי שהאב אברך או נושא במשרה תורנית והאם עובדת בעבודה ממוצעת.

נושא הדירות הוא אכן עוד נושא רחב מאד שטחנוהו עד דק והעלה עפר עד לרקיע וגם הוא עדיין לא מטופל כראוי כלל. אבל החתונה היא הוצאה הוצאה, [כמובן שהמחושבים מתכוננים לזה 20 שנה קודם...] וגם לא אכנס כעת שאת הכסף מהלוואת הגמ"ח המרכזי צריך לייעד לדירה ולא לבזבז על חתונה.

למי שלא בעניינים שיקח נגיעות קלות מסביב החתונה- (המספרים באלפים) כסא כלה 2 הצלם המסריט בסיבות 9 תזמורת 9 אולם 6 400 מנות 16... וזו רק התחלה.. כתבתי בחפזי. אם באמת חשוב לא קשה לסדר טבלת הוצאות ממוצעת.

וזה אומר שמי שלא מוכנים אצלו אותם אלפים בצד לצורך זה, אז הוא גונב בשביל לשמח את בנו, גונב קרי- לווה שאינו יודע מאין יפרע. ומי מחייב אותו לעשות כן? אנשים יקרים באמת שאחרי שמלמדים אותנו ש:

אחד האתגרים של דורינו שכולם רוצים לעשות כמו כולם או לפחות כמו הסטנדרט, ואין את ההבנה שכל אחד לפי היכולות שלו.

באים ומעודדים את התופעה שזה בסדר גמור להוציא מעבר ליכולת, באומרם:

אין מה לעשות, אנחנו לא חיים בכפר, וזה חלק מהמחיר של החיים המודרניים. הרבה מאד משפחות בני תורה יכולים לעשות חתונות כמו שנעשים כיום, והרבה לא. החשק להיות ולהיראות ברמה הסטנדרטית הוא בהחלט הגיוני, ולכן טבעי שאנשים מוכנים גם קצת ללוות בשביל זה.

וזאת טעות במחילה מכבודם הרם, כי הכלל המנחה האם הוצאה כזו או אחרת היא ראויה [/מותרת] או שלילית הוא כלל אחד פשוט: האם יש את הכסף או שאין. ברגע שמעוניינים להוציא הוצאות ואין שום מקורות מימון אז השם לא מרשה להוציא כסף אם אין לך אותו.

ומה שקורונה עכשיו שיש אנשים מהקבוצה הסוציואקונומית דלעיל שמתעוררים כעת לאמור: נו זה הזדמנות לחסוך בדברים שעושים רק בשביל החברה אם החברה מרשה את זה.

[דרומי]

כל הדיון עד כה על הוצאות החתונה המופרזות הוא מצד המחותנים בלבד, ואם נוסיף לזה את כל ההוצאות של המוזמנים שצריכים לשלם נסיעות / בייביסיטר / להפסיד שעות עבודה / להביא מתנה ועוד, נראה שמדובר בסכומים עצומים. ובשלמא אם באמת כל המוזמנים באים בשמחה ובטוב לבב ונהנים מעצם הכבוד שהזמינו אותם... אבל המציאות היא הרי שרבים באים מחוסר ברירה ורצים בחוסר נשימה מאירוע לאירוע, וכל זה בשביל מה?!

ומכבר אמרתי את דעתי הענייה, שבמקום לנסוע לחתונה ולהצטופף בין ההמונים, מוטב שתשמור את עצמך כ'פנים חדשות' לאחד מהשבע ברכות ותתקבל כמלך... כלומר, להשקיע פחות בחתונה עצמה ואז באופן טבעי ה'שבע ברכות' יהיו יותר שמחים ומעניינים (למרות שבאמת גם ה'שבע ברכות' אינו אלא מנהג ואין בזה חובה כלל כידוע).

[אברך]

כתב כאן אחד החכמים שליט"א שחתונה היא כסף קטן, הוא צודק ולא צודק, הוא צודק כי יש הוצאות גדולות יותר ואסביר למה אינו צודק:

כי לא עסקינן בציבור שההורים עובדים ויש להם, או בבעלי ירושה, מדברים על משפחות רגילות עם שכר ממוצע ששורדים את השוטף במקרה הטוב, וזה חלק חשוב בציבור החרדי שהאב אברך או נושא במשרה תורנית והאם עובדת בעבודה ממוצעת.

נושא הדירות הוא אכן עוד נושא רחב מאד שטחנוהו עד דק והעלה עפר עד לרקיע וגם הוא עדיין לא מטופל כראוי כלל. אבל החתונה היא הוצאה הוצאה, [כמובן שהמחושבים מתכוננים לזה 20 שנה קודם...] וגם לא אכנס כעת שאת הכסף מהלוואת הגמ"ח המרכזי צריך לייעד לדירה ולא לבזבז על חתונה.

למי שלא בעניינים שיקח נגיעות קלות מסביב החתונה- (המספרים באלפים) כסא כלה 2 הצלם המסריט בסיבות 9 תזמורת 9 אולם 6 400 מנות 16... וזו רק התחלה.. כתבתי בחפזי. אם באמת חשוב לא קשה לסדר טבלת הוצאות ממוצעת.

וזה אומר שמי שלא מוכנים אצלו אותם אלפים בצד לצורך זה, אז הוא גונב בשביל לשמח את בנו, גונב קרי- לווה שאינו יודע מאין יפרע. ומי מחייב אותו לעשות כן? אנשים יקרים באמת שאחרי שמלמדים אותנו ש:

אחד האתגרים של דורינו שכולם רוצים לעשות כמו כולם או לפחות כמו הסטנדרט, ואין את ההבנה שכל אחד לפי היכולות שלו.

באים ומעודדים את התופעה שזה בסדר גמור להוציא מעבר ליכולת, באומרם:

אין מה לעשות, אנחנו לא חיים בכפר, וזה חלק מהמחיר של החיים המודרניים. הרבה מאד משפחות בני תורה יכולים לעשות חתונות כמו שנעשים כיום, והרבה לא. החשק להיות ולהיראות ברמה הסטנדרטית הוא בהחלט הגיוני, ולכן טבעי שאנשים מוכנים גם קצת ללוות בשביל זה.

וזאת טעות במחילה מכבודם הרם, כי הכלל המנחה האם הוצאה כזו או אחרת היא ראויה [/מותרת] או שלילית הוא כלל אחד פשוט: האם יש את הכסף או שאין. ברגע שמעוניינים להוציא הוצאות ואין שום מקורות מימון אז השם לא מרשה להוציא כסף אם אין לך אותו.

ומה שקורונה עכשיו שיש אנשים מהקבוצה הסוציואקונומית דלעיל שמתעוררים כעת לאמור: נו זה הזדמנות לחסוך בדברים שעושים רק בשביל החברה אם החברה מרשה את זה.

קצת הגזמת בסכומים אצל אברכים, אינני מדבר אצל משפחות פתוחות מאד, שאכן יתכן והסכומים כמו שכתבת, רוב האברכים הסכומים פחות או יותר [מנסיון]:
צלם: 4-5
תזמורת 5-6
אולם 30-50
בחתונת בני הקודם הוצאתי כולל הכל הכל 55, זה נחשב מעט, אבל דיברתי עם חברים, וחלקם הגיעו לסכומים כאלו, וחלקם הגיעו ל80 הכי הרבה.
זה הרבה מאד לאברכים, [בדר"כ מוצאים גמחי"ם לסכומים האלו בעשרות תשלומים] אבל כמו שכתבו כאן, הדירה זה הענין.

[דרומי]

דירה בכל מקרה צריך שתהיה, וכל הנפק"מ היא מי ישלם עליה, אם ההורים או הילדים או בדרך אחרת...

אבל יש הוצאות שבכלל לא צריך ואפשר לוותר עליהם מעיקרא!

[איש קריות]

ההשוואה בין הסכומים שהולכים לדירה ובין הסכומים שהולכין להוצאות החתונה היא פשוט מופרכת.
הכסף של הדירה נשאר לדורות ואף מוסיף פירות ואילו הכסף לחגיגות הולך לאבדון בין לילה. תוך 3-4 שעות מוציאים סכומים עצומים על דבר שענינו המרכזי הוא לחץ חברתי.
לא חושב שמישהו באמת סבור שהצורה בה נערכות החתונות ב"ארמונות חן" לדוגמא, היא נכונה. ( מבלי לקפח חלילה את זכויותיו של הארגון הנפלא "חסדי נעמי" והעומד בראשו)
בלגן שלם של אירועים סיטונאיים שאין בהם לא הוד ולא הדר, לא טעם ולא ריח, אלא פשוט כניעה מבישה לתכתיבים חברתיים.
לי זה מרגיש ככה: חייבים להזמין 400 איש ולתת לכולם סעודה? בא נעזור לכם לעשות וי על הסיפור במחיר הכי זול שאפשר.

קשה גם להניח,כפי שציינו כאן, שהמוזמנים נהנים מכל הענין.
אלא מאי? זה חלק מהאילוץ החברתי: לסוע שעה, ללחוץ יד לחתן או לאביו לרגע אחד, לאכול איזה פלפל ממולא, ולצאת שוב למסע הביתה.

[עושה חדשות]

שמעתי מאנשים שהשתתפו בחתונות מצומצמות בסוף חודש אדר,
שהמתכונת הזאת עדיפה בעיניהם גם אם היתה עולה יותר כסף.
וזה הענין.

[נוטר הכרמים]

צודק מי שכתב שאין קשר בין הוצאות הדירה שהם הוצאות להשקעה ולדבר מועיל, אלא שיש כאן בעיה על מי זה נופל,
לבין הוצאות 'קקיון דיונה' של הנאת לילה אחד, חשוב ונחמד ככל שיהיה.

כמדומני שיש דבר אחד שראוי לציבור האברכים הגדול, בני אשכנז, ללמוד מאחינו בני עדות המזרח.
ההשקעה האדירה והמנופחת על אולם מפואר וכו' - לא,
אבל אופי השמחה - כן.
ואסביר את כוונתי, הרבה פחות מוזמנים, אין 'שלום זכר' - וממילא - אין מנות בר למאות, שאין בהם לא טעם ולא ריח.
שמחה בעלת מיקוד של אלו שקשורים: בני משפחה, שכנים, חברים ממש וכו',
ואלו מגיעים ברצינות, יושבים, שמחים ומשמחים.

סך הכל, לרוב הציבור, למעט אנשי ציבור מתוקשרים, זה מתכונת הרבה יותר נוחה ומתאימה,
אם זה יכנס לנורמה, כולם יהנו.

נפסיק לרוץ ולהתנשף בסוף סדר שלישי המקוצץ ולחטוף חתונות שבקושי אנחנו מכירים,
רק לא נעים, כי הוא שלח הזמנה, ופעם קודמת לא הייתי, והוא היה אצלי...

פחות הוצאות נסיעות וביבי סיטר וזמן יקר.

הלואי שיתקדם משהו בכיוון.

[זאב ערבות]

תענית כו ע"ב (פ"ד מ"ח)
אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו
כמה ציטוטים מההודעות של הרב ישא ברכה לעיל:
שמחת הנישואין כפי שהיא נעשית בארץ ישראל היא סבירה בהחלט. ובסך הכל כל מדרג השמחות הוא הגיוני, ברית, בר מצווה, אירוסין, חתונה. בגדול אני לא רואה כאן משהו מוגזם.
מה המדד לפי מחליטים שזה סביר בהחלט ולא מוגזם? מה הגיוני בלהוציא 80000 שקל עבור ערב אחד? במדינה קומוניסטית או בקיבוץ לפחות בתיאוריה כולם עושים אותה חתונה, במדינה דמוקטית כל אחד אמור לעשות כפי יכולתו. כבר כתוב בכמה מקומות בגמרא בשם ר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות.
החשק להיות ולהיראות ברמה הסטנדרטית הוא בהחלט הגיוני,
מה הגיוני כאן? מי קובע את הרמה הסטנדרטית?
הזוג הוא הסמכות
האמנם? לבני 20 פלוס מינוס שנה שנתיים נותנים סמכות להחליט? אצלי כתוב על הלוח בעל המאה הוא בעל הדעה. אם הזוג משלם שיחליט עבורו, אם ההורים משלמים להם הסמכות להחליט. והכי הזוג גם בוחר לעצמו עם מי לצאת כמו אצל החילוניים?
כל אלו שמדברים דיבורים גבוהה גבוהה על חזרה לחתונות הפשוטות, שיטלו קורה מנגד עיניהם, כל אדם מבין שאלו הבלים
מה הבעיה בחתונות פשוטות ומדוע זה הבלים? מה זה לדעתך חתונות פשוטות? ההצעה לעשות את החופה בנפרד מהסעודה היא הצעה מאוד טובה. ראשית זה נותן מספיק זמן לשני הצדדים לעשות את הצילומים שלפני ואחרי החופה בניחותא בלי. בשביל החופה לא צריך יותר מעשרה אנשים ומעמד החופה צריך להיות שעת רצון ותפילה עבור החתן והכלה שמתבודדים עם עצמם (כמדומני שיש לשבע ההקפות של הכלה ענין בזה). אך כפי שזה נעשה היום זה נהפך למין מופע עבור קהל הצופים עם מצלמות וידאו ושירים וחזנות - בקיצור מופע שלם. האם ניתן להתרכז בחשיבות המעמד כאשר הזרקורים כל הזמן מאירים על החתן והכלה? זה גם יכול לפתור את בעית הכיבודים כיוון שכך הרבה ר"י וכדומה לא יוכלו לבא כיוון שנמצאים בישיבה.
לאחר כמה שעות מנוחה את הסעודה ניתן להתחיל בשעת ערב מוקדמת עם המשפחה וכמה חברים ורבנים ובסופה להסיר את השולחנות וכל מי שרוצה יכול לבוא ולשמח. כך כיוון שלא דרוש אולם גדול שיכול להכיל גם שולחנות וגם רחבת ריקודים בעת ובעונה אחת. כמובן ניתן לתת כיבוד קל.
הסדר הזה יחסוך הרבה הוצאות מיותרות וגם לאורחים זה יקל בפרט לאלו שזה מעמסה עבורם לבלות ערב שלם.
שמחת חתן וכלה, שזה דבר נעלה ביותר בתורה.
אמנם, אך היכן כתוב שצריך לעשות מופע ראוותני עבור כך, בפרט למי שאין את האמצעים.
האברך כותב שהוציא 55 אלף שקלים וזה נחשב מעט, וכמה הוציא הצד השני? עכשיו אם הוא אברך כשמו האם יש בכיסו 55000 שקלים? אם כן בלי שצריך ללוות אשריו, אך אם צרים לעשות קומבינות ויש עוד לחתן בממוצע 10 ילדים ולבנות דירה... מנין כל הכסף הזה? כבר שמעתי אומרים שהכל ניסים. נכון קורה נס פה ושם אבל הכל ניסים? אין אף אחד שכורע תחת המעמסה?
הרב איש קריות סיכם זאת יפה בשורה אחת:
אלא מאי? זה חלק מהאילוץ החברתי: לסוע שעה, ללחוץ יד לחתן או לאביו לרגע אחד, לאכול איזה פלפל ממולא, ולצאת שוב למסע הביתה.
זו מלת הקסם: לחץ חברתי! מי שלא מפריע לו להוציא עשרות אלפי שקלים עבור כך, שלא יתלונן שקשה לחתן ילדים.

[אברך]

הרב זאב, רק לתקן את הרושם, ה55 שהוצאתי, זה כולל את כל המתנות לכלה ואת כל הבגדים לחתן והנדוניה והשבת שבע ברכות וכו' וכו'. כולל כל ההוצאות.

[זאב ערבות]

הרב זאב, רק לתקן את הרושם, ה55 שהוצאתי, זה כולל את כל המתנות לכלה ואת כל הבגדים לחתן והנדוניה והשבת שבע ברכות וכו' וכו'. כולל כל ההוצאות.

הרב האברך, ח"ו לא באתי לקטרג ולא לרגע אלא להיפך אני מתפעל מכך שהוצאת רק 55 שזה באמת סכום קטן יחסית. אך השאלה נשארה: האם זה היה באפשרותך או שפשוט עשית מה שכולם עושים שרצים מגמח לגמח וכדומה (אינך צריך לתת תשובה). וניחא יש לחתן ילד אחד או שניים, אז מה עושים כשיש עשרה? וממה משלמים עבור הדירה?
בשביל שלא תאמרו חכם שכמותו - תראו מי מדבר ב"ה חיתנו כבר שמונה ילדים, וכידוע יש לנו פרנסה מכובדת אך בגלל החובות הכבדים שנקלענו להם בסוף החודש לא נשאר כלום, פשוטו כמשמעו, כך שהמצב מבחינה מסויימת לא שונה מאשר כל אברך ממוצע, וזו הסיבה שאני כתבתי מה שכתבתי כיוון שבכל שידוך ושידוך השתדלנו עד כמה שאפשר להפחית מהוצאות יתירות, אך עיקר המאמץ לשם כך היה בחינוך הילדים שהרגלנו אותם לחיים פשוטים נטולי מותרות, וכאשר זה הגיע לחתונה לא היו להם דרישות כל שהן ובפרט כאלו שהיו מחוץ לאפשרות כגון תזמורת עם נגן ושאר דברים שלא נשאר מהם דבר ביום המחרת. כמובן לשם כך צריך להשתדך עם משפחות שגם אצלם הדבר הזה מובן ולא מצפים שנוציא מאה אלף דולר (שזה סכום מקובל פה אצל הרבה). אצלינו כמובן ידוע שלא מקובל לתת דירה אלא תמיכה חודשית לכמה שנים, את החתונה מחלקים בצורה כזו שצד הכלה משלם עבור האולם והסעודה וצד החתן משלם עבור הנגן, הפרחים המשקאות והצילום. בשנתים האחרונות יש תופעה יפה של אולמות שנותנים עסקת חבילה למי שמסכים לעשות חתונה לא ראוותנית. זה מה שעשינו בחתונה האחרונה לפני כמה חודשים בלייקווד (ממש לפני התפרצות המגפה) שהכל מכל כל לשני הצדדים עלה 15000 דולר והכל היה בצורה יפה ומכובדת אבל בפשיטות. מתנות זה כמובן ענין אישי וכל אחד צריך לשער בעצמו את יכולתו. איני זוכר אם סיפרתי פעם על אותו אדם אמיד מאוד בעל הרבה עסקים שבנו השתדך ואמרו לכלה שהיא יכולה לבחור מקטלוג איזה טבעת שהיא רוצה. אז היא בחרה בטבעת של 110000 דולר! האבא כששמע זאת שבר את השידוך כיוון שאמר אמנם אמרתי לה שיכולה לבחור כל טבעת שרוצה, אך לא שיערתי שבחורה טובה מבית טוב תעז לבקש כזה דבר. לא משנה כעת אם היה נכון או צודק מצידו לעשות זאת, את הדבר שמעתי ממנו עצמו.

[לבי במערב]

. . להשקיע פחות בחתונה עצמה ואז באופן טבעי ה'שבע ברכות' יהיו יותר שמחים ומעניינים (למרות שבאמת גם ה'שבע ברכות' אינו אלא מנהג ואין בזה חובה כלל כידוע).

וכפי שאכן הי' נהוג בעבר, ובמידה מסוימת - שמחת וחגיגת ה'שבע ברכות' היתה שווה לחתונה עצמה...

[לבי במערב]

שמעתי על הרבי מגור שליט"א שאמר לדחות מועד חתונת נכדו (או נכדתו?) שנועדה לחודש סיון הבעל"ט. אולי ס"ל דמעלת 'ברוב עם' עדיף מ'זריזין מקדימין'.

מטבע הדברים, במשפחות ראשי ופרנסי העם - צמצום שכזה קשה הרבה יותר; ולו מצד הציבור בלבד.

[כתבן]

ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות עירובי חצירות
וספר לנו מעשה שאירע לפניו אשר מתה מושלת המדינה ולכבודה צוה המושל שלא לנגן בכל המדינה אותה השנה בשום כלי שיר. ואירע להיות נישואין בישוב א' תחת ממשלתו תוך אותה השנה, ושאלו ממהר"י סג"ל אם לעשות נישואין בלי כלי זמר. והי' הרב מורה להם שלא יעשו הנישואין בלי כלי זמר דהוא עיקר השמחה של חתן וכלה, וכן עיין בתוס' בסוף מסכת ביצה באלפס. ואם אי אפשר במקומם ילכו למקום שאפשר. וכן עשו שהלכו ג' פרסאות מעיר עייפינשטיין לק"ק דמגנצא ועשו שם הנשואין בכלי זמר.

וכאן הבן שואל את כל המדברים גבוהה גבוהה: למה לא הסביר המהרי"ל לחתן ולכלה שהשכל צריך לגבור על הרגש, והכל שטויות, כי העיקר זה לקיים פו"ר ולא החתונה?

[לבי במערב]

א) אין למדין אפשר (בקלות יחסית) משאי אפשר (והתוצאה היא דחי' לזמן בלתי-ידוע).
ועל כה"ג ארז"ל: "אין למדין הלכה מפי מעשה - עד שיאמרו לו הלכה למעשה".

ב) מטונך: "כלי זמר דהוא עיקר השמחה של חתן וכלה" (ולא ריבוי מוזמנים ובזבוז הון תועפות),
והלא אין על כך כל מניעה אף כעת?

[זאב ערבות]

ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות עירובי חצירות
וספר לנו מעשה שאירע לפניו אשר מתה מושלת המדינה ולכבודה צוה המושל שלא לנגן בכל המדינה אותה השנה בשום כלי שיר. ואירע להיות נישואין בישוב א' תחת ממשלתו תוך אותה השנה, ושאלו ממהר"י סג"ל אם לעשות נישואין בלי כלי זמר. והי' הרב מורה להם שלא יעשו הנישואין בלי כלי זמר דהוא עיקר השמחה של חתן וכלה, וכן עיין בתוס' בסוף מסכת ביצה באלפס. ואם אי אפשר במקומם ילכו למקום שאפשר. וכן עשו שהלכו ג' פרסאות מעיר עייפינשטיין לק"ק דמגנצא ועשו שם הנשואין בכלי זמר.

וכאן הבן שואל את כל המדברים גבוהה גבוהה: למה לא הסביר המהרי"ל לחתן ולכלה שהשכל צריך לגבור על הרגש, והכל שטויות, כי העיקר זה לקיים פו"ר ולא החתונה?

טענה טובה, בפרט שלא לכולם יש את אותה מנת משכל. אך לדברי המהרי"ל כיצד גזרו חזל שלא יהיה תזמורת בחתונות בירושלים. האם הם לא ידעו את דבריו שזה עיקר השמחה של חתן וכלה?

[יוֹסֵפֶר]

ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות עירובי חצירות
וספר לנו מעשה שאירע לפניו אשר מתה מושלת המדינה ולכבודה צוה המושל שלא לנגן בכל המדינה אותה השנה בשום כלי שיר. ואירע להיות נישואין בישוב א' תחת ממשלתו תוך אותה השנה, ושאלו ממהר"י סג"ל אם לעשות נישואין בלי כלי זמר. והי' הרב מורה להם שלא יעשו הנישואין בלי כלי זמר דהוא עיקר השמחה של חתן וכלה, וכן עיין בתוס' בסוף מסכת ביצה באלפס. ואם אי אפשר במקומם ילכו למקום שאפשר. וכן עשו שהלכו ג' פרסאות מעיר עייפינשטיין לק"ק דמגנצא ועשו שם הנשואין בכלי זמר.

וכאן הבן שואל את כל המדברים גבוהה גבוהה: למה לא הסביר המהרי"ל לחתן ולכלה שהשכל צריך לגבור על הרגש, והכל שטויות, כי העיקר זה לקיים פו"ר ולא החתונה?

כפי שכבר השיבו, במילים שלי-
א. בתקופתינו לא אסרו כלי זמר.
ב. אין בכלי זמר כל הוצאה מיותרת.
ג. ללכת ג' פרסאות זה קל מאד לעומת דחיית החתונות לתאריך לא ידוע ונעילה זמנית של המשך כלל ישראל.
ד. תדקדק בדברים שהבאת שלא היה שם צד לדחות את החתונה אלא ששאלוהו האם להתחתן כרגיל ובלי כלי זמר, ועל כך השיב שלא לעשות בלי כלי זמר אלא ללכת למקום שאפשר כלי זמר. וברור בלי ספק שאם לא היה כזה מקום לא היה אומר לא להתחתן.

[יוסף חיים אוהב ציון]

אתם מדברים אל השכל,,,
הרגש חי בעולם משלו,,,
זה כמו לומר לאדם שנפטר לו ילד קטן באמצע השבעה,
תגיד תודה שהיה לך אותו למשך כמה שנים, יש כאלו שהיו מאד רוצים גם ילד לכמה שנים,,,
סליחה על ההקשר, כמובן שאין שום קשר בין הדוגמאות
רק רציתי להביא דוגמא שמה שהשכל מבין, לא תמיד הרגש מוכן להשלים עמו.

אנו חיים בדור של מפונקים שאם אכן נפטר ילד או קוראת הפלה ח"ו זה סוף העולם ונכנסים לדכאון קליני עמוק... פשוט לא יודעים כיצד לחיות עם נסיונות. איני ממעט ממה שעובר על זוג שאיבדו את ילדם, אך עד לפני שנים לא רבות זה היה מעשים שבכל יום וילדים נפטרו על ימין ועל שמאל שלא נדבר על יולדות, ומי שהגיע לגיל 60 היה נחשב זקן מופלג. תסתכלו בספרי תולדות גדולי הדורות ובהרבה מהם מובא שנשותיהם נפטרו בגיל צעיר. האם ידוע לכם כמה נשים שנפטרו בצעירותן היו לחתם סופר בימי חייו? את בתו של רע"א נשא כשהיה כבר בשנות החמישים ואף היא נפטרה בצעירותה.
אך ההשוואה שלך בכלל לא במקומה, כאן מדובר במאורע משמח שכל בחורה מייחלת לו אלא שממדי השמחה לא יהיו בממדים בו חלמה שיהיו מנת חלקה, אך עדיין היא זוכה לקיים מצות פריה ורביה ולהקים בית נאמן? האם זה לא העיקר? לשם מה נכנסת כלה לחופה? לרקוד עם 300 חברות ולהעיף מטריות באוויר? זו תכלית החתונה היום? לכאורה נראה שכן מה שנקרא תרבות הוליווד. אך לקחת דוגמא מילד שנפטר כפי שאתה עושה ממש מקומם, כאן לקחו מההורים דבר שלא יחזור אליהם עולמית ושהשקיעו בו הרבה. מה השייכות כאן לרגש ולשכל? אם כל מה שחשוב לכלה זה הנצנוצים והתפאורה ושתהיה מוקפת במאות נשים שירקדו סביבה וכו' וכו' ובשביל זאת לא רק שלא מפריעה לה לבזבז את הכסף של הוריה אלא אף לדחות את החתונה, הייתי ממליץ לחפש כלה אחרת שיש לה סדר עדיפויות קצת אחר. מן הסתם היא גם רוצה שיהיה לה מטבח עם גרניט וחדר אוכל מפואר כמו במודעות של משפחה.
איני מבין, לשם מה הולכות הבנות לסמינר? לשם מה מפרסמים את כל ספרי תולדות הרבניות הצדקניות כמו אשת הגרי"ש ואשת הגרח"ק בתו וכיצד הם חיו בפשיטות נוראה והיתה להם חתונה פשוטה? האם יש לספרים אלו איזו שהיא השפעה? או שזו סתם קריאה מהנה לשעות שבת בצהריים

כל מילה פנינה.

[יוסף חיים אוהב ציון]

שמעתי על הרבי מגור שליט"א שאמר לדחות מועד חתונת נכדו (או נכדתו?) שנועדה לחודש סיון הבעל"ט. אולי ס"ל דמעלת 'ברוב עם' עדיף מ'זריזין מקדימין'.

מטבע הדברים, במשפחות ראשי ופרנסי העם - צמצום שכזה קשה הרבה יותר; ולו מצד הציבור בלבד.

להלכה קיי"ל זריזין מקדימין גובר יש יבי"א גבי מילה ע"ז.

[כתבן]

ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות עירובי חצירות
וספר לנו מעשה שאירע לפניו אשר מתה מושלת המדינה ולכבודה צוה המושל שלא לנגן בכל המדינה אותה השנה בשום כלי שיר. ואירע להיות נישואין בישוב א' תחת ממשלתו תוך אותה השנה, ושאלו ממהר"י סג"ל אם לעשות נישואין בלי כלי זמר. והי' הרב מורה להם שלא יעשו הנישואין בלי כלי זמר דהוא עיקר השמחה של חתן וכלה, וכן עיין בתוס' בסוף מסכת ביצה באלפס. ואם אי אפשר במקומם ילכו למקום שאפשר. וכן עשו שהלכו ג' פרסאות מעיר עייפינשטיין לק"ק דמגנצא ועשו שם הנשואין בכלי זמר.

וכאן הבן שואל את כל המדברים גבוהה גבוהה: למה לא הסביר המהרי"ל לחתן ולכלה שהשכל צריך לגבור על הרגש, והכל שטויות, כי העיקר זה לקיים פו"ר ולא החתונה?

כפי שכבר השיבו, במילים שלי-
א. בתקופתינו לא אסרו כלי זמר.
ב. אין בכלי זמר כל הוצאה מיותרת.
ג. ללכת ג' פרסאות זה קל מאד לעומת דחיית החתונות לתאריך לא ידוע ונעילה זמנית של המשך כלל ישראל.
ד. תדקדק בדברים שהבאת שלא היה שם צד לדחות את החתונה אלא ששאלוהו האם להתחתן כרגיל ובלי כלי זמר, ועל כך השיב שלא לעשות בלי כלי זמר אלא ללכת למקום שאפשר כלי זמר. וברור בלי ספק שאם לא היה כזה מקום לא היה אומר לא להתחתן.

כפי שהסברתי בקיצור בהודעה המקורית, מטרת הציטוט היתה רק להראות לכותבים לעיל, שלא מסבירים לחתן ולכלה שהחתונה זה לא העיקר, ואם הכלה לא מבינה זאת, ולא למדה דוגמא מהרבניות קנייבסקי ודומותיה, לא מובן מה עשתה בסימינר, ובכלל - כדאי לחתן לקחת כלה אחרת [הכל ציטוטים מהודעות קודמות - דוק ותשכח].

[לבי במערב]

להלכה קיי"ל זריזין מקדימין גובר יש יבי"א גבי מילה ע"ז.

גבי רובא דעלמא. ובכלל, גברא אגברא קא רמית?! (אם השמועה הנ"ל אמת).

[לבי במערב]

כפי שהסברתי בקיצור בהודעה המקורית, מטרת הציטוט היתה רק להראות לכותבים לעיל, שלא מסבירים לחתן ולכלה שהחתונה זה לא העיקר, ואם הכלה לא מבינה זאת, ולא למדה דוגמא מהרבניות קנייבסקי ודומותיה, לא מובן מה עשתה בסימינר, ובכלל - כדאי לחתן לקחת כלה אחרת [הכל ציטוטים מהודעות קודמות - דוק ותשכח].

הערה נוקדנית: כמדומני, שאין מדובר ב'כותבים' (לשון רבים).

לעצם הענין: צדק רב יש בטענות הנ"ל (שהרי אכן לא זהו העיקר, ובאמת ב'סמינר' מלמדים אחרת);
אך, לפענ"ד - ההחלטה, ובפרט הסברתה, אינדיווידואלית היא לכל זוג ותנאיו-שלו.

אם החתן אינו מבין ומרגיש צער הכלה בזה, ואינו מכיר בו כלגיטימי - לטובת שניהם רצוי שייפרדו עכשיו, מאשר בעוד כמה שנים (רח"ל)!

[כתבן]

ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות עירובי חצירות
וספר לנו מעשה שאירע לפניו אשר מתה מושלת המדינה ולכבודה צוה המושל שלא לנגן בכל המדינה אותה השנה בשום כלי שיר. ואירע להיות נישואין בישוב א' תחת ממשלתו תוך אותה השנה, ושאלו ממהר"י סג"ל אם לעשות נישואין בלי כלי זמר. והי' הרב מורה להם שלא יעשו הנישואין בלי כלי זמר דהוא עיקר השמחה של חתן וכלה, וכן עיין בתוס' בסוף מסכת ביצה באלפס. ואם אי אפשר במקומם ילכו למקום שאפשר. וכן עשו שהלכו ג' פרסאות מעיר עייפינשטיין לק"ק דמגנצא ועשו שם הנשואין בכלי זמר.

וכאן הבן שואל את כל המדברים גבוהה גבוהה: למה לא הסביר המהרי"ל לחתן ולכלה שהשכל צריך לגבור על הרגש, והכל שטויות, כי העיקר זה לקיים פו"ר ולא החתונה?

טענה טובה, בפרט שלא לכולם יש את אותה מנת משכל. אך לדברי המהרי"ל כיצד גזרו חזל שלא יהיה תזמורת בחתונות בירושלים. האם הם לא ידעו את דבריו שזה עיקר השמחה של חתן וכלה?

לא הבנתי - מע"כ פורך את הןראת המהרי"ל מהנהגת חכמי ירושלים?! גם הוא לא התחנך נכון בסמינר?! לא קרא מספיק סיפורים על רבניות דגולות?!
אגב, חז"ל אמרו לא לנגן בחתונות בירושלים?! אתה זוכר אולי גם באיזה מסכת?!

[זאב ערבות]

האם גם אתה במקניטים? נראה שיש איזו קבוצה בפורום שאני מעצבן אותם או משהו כזה והם רוצים לשים אותי במקומי. מצדי זה בסדר אך שיצפו לקבל אש חזרה.
לגוף הערתך. מה קשה להבין בהערה שלי? לדברי המהרי"ל אין לעשות נשואין בלי כלי זמר דהוא עיקר השמחה של חתן וכלה, אז כיצד חז"ל גזרו על כלי זמר בחתונות בירושלים - דבר שנשמר כמדומני עד היום אם זה עיקר השמחה? כלומר יש מציאות של לעשות חתונה בלי כלי זמר אפילו שניתן ללכת למקום אחר.
בקשר לשכל, המהרי"ל כנראה ידע את מנת המשכל של הנשים בדור שלו ושאין עם מי לדבר, אך כעת יש לנו נשים משכילות שלמדו בסמינר ורכשו עוד כל מיני מקצועות ומן הסתם הן חכמניות כבנות צלפחד שאצלן השכל גבר על הרגש, הלא סוף סוף רוב הנשים מופקדות היום על פרנסת והנהלת הבית בכדי שבעליהן יוכלו ללמוד ללא הפרעה, הלא כן? ואם תאמר לי שאני סרקסטי, אענה לך נכון, גם לי מותר.