א.
ובשל אווירה זו [אחרי פטירת הגרי"א שר], בסעודת שבע הברכות האחרונה, בה השתתף מרן החזו"א זצ"ל, לקח מרן החזו"א חלק פעיל ביצירת אווירת השמחה. אלו שהשתתפו בשמחה מעידים, כי היה זה מחזה שלא מן השיגרה לחלוטין. מרן החזו"א עורר את המשתתפים בליווי תנועות נמרצות לשירה וריקודים. ודעתו לא נחה עד שראה שאכן רוח של עליזות אוחזת בכולם.
(כנסת ישראל תשע"ד עמ' א'תכט. וע"ע שם עמ' א'שצב: אלו שזכרו סיפרו שהחזו"א ראה שלא מספיק משמחים, אז החזו"א קפץ ממקומו ולקח את מקלו והתחיל לקפוץ לגובה וסיבב את המקל, עשה כל מיני תנועות לעורר שמחה ואח"כ לקח מרן החזו"א את הסבא ביד אחת ואת אבא ביד שניה והחל לרקוד ולקפוץ אתם לגובה. וע"ע במעשה איש ח"ד עמ' קפה.)
ב.
החזו"א עבר ברחוב וראה אדם שבור וגלמוד, ושאלו החזו"א מה אתה יודע, ללמוד? השיב לא. אולי לשיר? אמר כן והתחיל לשיר, והחזו"א רקד סביבו עם המקל.
אמר רבינו [הגר"ח קניבסקי שליט"א] שזוכר את הסיפור הזה ואף הכיר את האדם הנ"ל שהיה שבור והגיע מידי פעם להתפלל אצלם. הוסיף רבינו כמדומה שגם היה גר צדק שמצוה כפולה לעודדו ולשמחו. (מנחת תודה עמ' שכד)
ג.
פעם בשביעי של פסח אחה"צ הלך עם קבוצת אברכים ועם א' מזקני חסידי ויז'ניץ, הרה"ח ר' שאול לייב גאנץ ז"ל להגה"צ החזון איש זצ"ל, ולקחו אתם בקבוק רוטל יין. כשנכנסו אליו מצאוהו יושב לבדו בחדרו ליד השולחן. אחר ששתו ואמרו לחיים, ביקש מו"ה שאול לייב גאנץ מהחזו"א זצ"ל שיגיד דבר מה בדברי תורה לכבוד החג. השיב החזו"א זצ"ל: "ושמחת בחגך", ועשה תנועה בידו שירקדו.
באמצע הריקוד שלהם בחדרו, קם החזון איש זצ"ל מכסאו והתחיל לרקוד על מקומו בהתלהבות עצומה. הוא הרים את עצמו עם שתי ידיו, עד שנפל אין אונים על כסאו מרוב עייפות, אך הוא הורה להם להמשיך לרקוד עוד. (באר שמחה תשע"ט עמ' שז)
ד.
בשמחת תורה האחרון לחיי רבינו זצ"ל (או בא' מימי שמחת בית השואבה דחג הסוכות האחרון) רקד החזו"א עם כסא ביד. (מעשה איש ח"ז עמ' קנו, מהרה"ג ר' נחום מינקוביץ שליט"א ששמע מאביו רבי יהושע ז"ל)
ה.
מעיד ר"ח פריד: פעם במוצאי א' דיו"ט סוכות חיכנו לתפילת ערבית בבית מדרשו בגבעת רוקח. לפתע קפץ החזו"א מסוכתו (שהיתה גבוהה מעט מביהמ"ד) בקול שירה והחל לשיר ולרקוד בדביקות, פניו בערו כאש וכל הקהל הצטרף עמו בריקוד (מרשימות הר"א טובולסקי). (מעשה איש ח"ב עמ' קטו)
ו.
בחוה"מ סוכות עלו תלמידיו לסוכתו רבינו היסב על מיטתו ברוב חולשתו, וביקש מאחד הנוכחים לעשות "יום טוב". הלה פתח בניגון, כל הקהל פצח בשירה, ולפתע החל רבינו לרקוד על המטה בהתלהבות עצומה. לאחר הריקוד הסוער היה באפיסת כוחות, שהעידה על מאמציו לקיום מצות שמחת יו"ט (מפי אחד מתלמידיו). (מעשה איש שם)