הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל

[שי אבי דוד]

במסגרת הוצאת ספר על הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל, מחפשים בני משפחתו תמונות הקשורות: לאביו רבי חיים אברהם פינקוס זצ"ל, לשנותיה הראשונות של ישיבת 'תורה ודעת' ו'בית התלמוד', אודה למי שיוכל להפנותני למאגרים הקשורים לנושא. כמו כן אודה להפנייה לתמונות העוסקות בהיסטוריה של חסידי סלונים בטבריה ומשפחת וינברג בפרט. תודה מראש.

[שיף]

י"ל בימים האחרונים הספר הביוגרפי 'השמש בגבורתו' [ב' כרכים]
בהוצאת (מערכת משפחה) מכון השמש בגבורתו.
וכן ספר אש להבה, שיחות עובדות והנהגות מרבי שמשמון זצ"ל

[אהרון 37]

במקרה יצאו ב' הספרים ביחד?.

[מתפעל]

ראיתי בספר השמש בגבורתו, שהרב פינקוס זצ"ל היה מספר סיפור ממורו ורבו הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל,
פעם נכנס אליו הביתה וראה שיושב ועל השולחן סוכריה. ביאר לו הגרי"ד: כידוע לדעת מרן אבי הגרי"ז זצ"ל, אי אפשר לעשר מיצי פירות חוץ מיין ושמן שיש להם חשיבות עצמית, אבל שאר פירות זו זיעה בעלמא, ומצד שני הם כן אסורים באיסור טבל. בגלל כן לא בא אל פי אף סוכריה במשך עשרים וחמש שנה כי בסוכריות מכניסים מיץ פירות. כעת הביאו לי סוכריה בהכשר טוב מחו"ל שהשתמשו בפירות חו"ל שפטורים ממעשר ויכול אני כעת לאכול סוכריה ולהודות לה' על כך.

פתח הסוכריה, בירך ומצץ קמעא והוציא הסוכריה מפיו ואמר, נו, כעת אני יכול לחכות עוד עשרים וחמש שנה כדי לאכול עוד סוכריה.

אני כותב מהזכרון, כך שאין דיוק בכל פרט אבל אלו תורף הדברים.

שאלתי היא, תמיד הבנתי שאם סחטו מפירות טבל את המיץ, כעת לא ניתן לעשרם שלמיץ אין חשיבות. ועל זה חלק מרן החזון איש שלא שייך שיהיה איסור טבל מצד אחד, וחוסר אפשרות לתקנו מצד שני.

אבל אם עישרו את הפירות, ואח"כ סחטו אותם, ממילא המיץ כעת הוא כבר מתוקן לכולי עלמא שהרי ההפרשה היתה על הפרי כשהמיץ בתוכו, ובודאי שתוקן כל הפרי עם המיץ שבו, ולכן בפשטות, בודאי שיש מיץ פירות שהוא מתוקן גם אליבא דהגרי"ז, הלא כן? וממילא יצרני הסוכריות בא"י בודאי מייצרים ממיץ כזה שתוקן כשהיה כנוס בפרי.

[סעדיה]

הגרי"ד, כמובן, לא סמך על הייצרנים ועישר כל דבר שנכנס לביתו, מה שלא שייך במיץ.

[מתפעל]

יישר כח,

אם כן, אילו היו מביאים לבית הרב מבריסק תפוזים, והיו בני הבית מעשרים את זה, ואח"כ סוחטים לו כוס מיץ, אכן היה שותה זאת, הלא כן?

הלשון שכתבו בספר הוא: "ממילא, כל מיצי שאר הפירות אסורים משום טבל ואי אפשר לעשרם ולפיכך אין כל אפשרות לטעום מהם".

אבל שאלה לי, הרי הגרי"ד לפי הסיפור אכל מהסוכריה עם ההכשר, כי שם לא היתה בעיה של מעשרות, אבל מה לגבי שאר בעיות? יש כל מיני חששות במרכיבים, כמו שומן בהמה טמאה וחלב וכדומה, אז רק לענין מעשרות לא סמך על ההכשרים ואילו בכל שאר הדברים כן סמך?

[אברהם]

בעבר ביקשתי באחד האשכולות אודות השואה כך:

זכרתי שראיתי באיזה מקום, איני זוכר מקומו, שא' מספר ששאל את ר' שמשון פינקוס על הסתר הפנים הנורא של שנות השואה.
ואמר לו ר' שמשון: האם אתה במשך חייך רואה את חסדי ה'?
וענה לו: ברוך ה', מסובב אני בחסדי ה' ונפלאות ההשגחה הפרטית בכל שעה, חסדי ה' כי לא תמנו.
אמר לו ר' שמשון: אף אני כן הוא, מסובב כל היום בחסדים, ושהיה ברור לך שגם היהודים שהיו במחנות ראו חסדים ורחמים בלי סוף.
(הניסוח ממני, מקוה שלא שיניתי המשמעות).

אז הבנתי שכוונתו, שכל אחד ראה השגחה וחסדים בתוך התופת, רגע א' נמלט בדרך פלא ממכות הקלגס, ופעם א' קיבל בטעות מנת אוכל כפולה, וכו' וכו'.

אשמח למי שיודע מקום המעשה הנ"ל, ויוכל להעלותו לכאן.

כעת אני זקוק שוב לאותם דברים, ואני כופל שאלתי
אולי מי מהחברים קרא את הספרים הנפלאים הנ"ל אודות הגרש"פ, ונתקל במעשה זה?

[כדכד]

קשה להאמין לדבר כזה
אולי פעם אחד נמלט ופעם אחד קיבל מנה כפולה אבל רוב הזמן לרוב האנשים היה הפוך.
אני חושב שהאמונה הנכונה היא להאמין מסובב הסיבות למרות שברגע נתון זה האדם או העם כולו בצרה.

[גיזונטע קאפ]

קשה להאמין לדבר כזה
אולי פעם אחד נמלט ופעם אחד קיבל מנה כפולה אבל רוב הזמן לרוב האנשים היה הפוך.
אני חושב שהאמונה הנכונה היא להאמין מסובב הסיבות למרות שברגע נתון זה האדם או העם כולו בצרה.

מסילת ישרים פ"ח

וְהִנֵּה אֵין לְךָ אָדָם בְּאֵיזֶה מַצָּב שֶׁיִּמָּצֵא, אִם עָנִי וְאִם עָשִׁיר, אִם בָּרִיא וְאִם חוֹלֶה, שֶׁלֹּא יִרְאֶה נִפְלָאוֹת וְטוֹבוֹת רַבּוֹת בְּמַצָּבוֹ, כִּי הֶעָשִׁיר וְהַבָּרִיא - כְּבָר הוּא חַיָּב לוֹ יִתְבָּרֵךְ עַל עָשְׁרוֹ וְעַל בְּרִיאוּתוֹ, הֶעָנִי - חַיָּב לוֹ שֶׁאֲפִלּוּ בְּעָנְיוֹ מַמְצִיא פַּרְנָסָתוֹ דֶרֶךְ נֵס וָפֶלֶא וְאֵינוֹ מַנִּיחוֹ לָמוּת בָּרָעָב. הַחוֹלֶה עַל שֶׁמַּחֲזִיקוֹ בְּכֹבֶד חָלְיוֹ וּמַכּוֹתָיו, וְאֵינוֹ מַנִּיחוֹ לָרֶדֶת שַׁחַת, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה

[ישראליק]

קשה להאמין לדבר כזה
אולי פעם אחד נמלט ופעם אחד קיבל מנה כפולה אבל רוב הזמן לרוב האנשים היה הפוך.
אני חושב שהאמונה הנכונה היא להאמין מסובב הסיבות למרות שברגע נתון זה האדם או העם כולו בצרה.

מתאמרא משמיה דצדיקים שכל איש שנמלט מהשואה הי' מסובב עם שני מלאכים ששמרו עליו, או היו אנשים שקבלו ברכות והבטחות מצדיקים שיזכו להינצל מהשואה, ובודאי היו ביניהם שהרגישו שיש כח עליון ששומר עליהם

[פרנקל תאומים]

אינני יודע אם בתוך התופת אנשים רגילים הצליחו להבחין ביד ה', אולי רק מפעם לפעם, כמו שכתב ידידינו הרב כדכד. אבל בהתבוננות של בדיעבד, אנשים יראי ה' שהתבוננו באופן הצלתם, ראו את יד ה' גם ראו. ההתבוננות הזאת אמנם לא ריפאה את פצעיהם המדממים ואת שברם הגדול כים, אבל היא כן הגבירה בהם את אמונת מציאותו ית' והנהגתו אותם ואת עמ"י גם בימי ההסתר.

בספרו של נפתלי לביא-לאו ז"ל ("עם כלביא") הוא מספר על ההסתובבות שלו בחצר חסידות גור בהגיעו לירושלים אחרי השואה, בחיי חיותו של אדמו"ר הא"א זי"ע שאביו הגרמ"ח לאו הי"ד היה קרוב אליו לפני המלחמה. הא"א אגב, הוא שהורה לו לפנות לישיבת לומז'ה, נפתלי רצה לחזור ללמוד בישיבה כמו בימים הטובים בטרם יהום הסער, אך הא"א הבחין שנפתלי כבר לא יכול להתאים לישיבה חסידית, והוא אמר לו "כאן כבר לא בשבילך (בישיבת שפ"א), סע לפ"ת לישיבת לומז'ה".
נפתלי "הסתובב" בגור, אבל ליבו לא היה עימו, המאורעות שעברו עליו לא הניחו לו, ושאלות האמונה הציקו לו. בנו של הרבי, הלא הוא הב"י זי"ע הבחין בעלם המיוחס ובסערה הפנימית המתחוללת בתוכו, ויום אחד הוא הציע לו להצטרף עימו לטיול. הם הלכו זה לצד זה הלוך וחזור כשהב"י מגביר את קצב הליכתם שוב ושוב, בלי להוציא הגה מפיו, עד שלפתע הב"י נעצר, הפנה אליו את מבטו ושאל אותו: "אתה ראית אותם? אתה ראית זאת בעיניך?"
נפתלי לא הבין את כוונתו, והוא שאל: את מי? את מה? הב"י שתק קמעה ואז אמר: את המשרפות! נפתלי הגיב בסערת נפש: אם אני ראיתי את המשרפות? בוודאי שאני ראיתי, אני עבדתי במשרפות!! הב"י התעטף שוב בשתיקתו, הסב את מבטו, ופתח שוב בהליכה מהירה כשנפתלי משתרך לצידו בלב שותת דם, הלוך ושוב, הלוך ושוב, עד שלבסוף הב"י נעצר בשנית, הפנה את מבטו לנפתלי, נתן בו שתי עיניים יוקדות, ובקול רך אך חודר עד מעמקי נפש, הוא שאל אותו: "ואת ידו הגדולה של הקב"ה, שסוככה עליך ושהוציאה אותך מתוך עמק הבכא, הגם אותה ראית??".

(אף הגרי"מ לאו מביא את המעשה הזה בספרו "אל תשלח", והוא מציין, שדווקא בגלל עומק השאול והאין אונים בה היו ניצולי השואה נתונים בשנות הזעם, במבט לאחור, א"א היה שלא לראות את יד ה' שגוננה עליהם פעם אחר פעם ושלפה אותם מתוך המוות, היות שבדרך הטבע, לא היה להם שום סיכוי הגיוני לשרוד, הם עמדו בפני שערי המוות פעמים כה רבות, אילולא אדון כל שהשגיח עליהם בכל התלאות, וגאל אותם מן המלתעות.

[ישראליק]

יישר כח על הסיפור, מאוד מרגש.

אכן, משלא לאבד את עצמו לגמרי חס ושלום עד להתרפא מהפצעים יש מהלך רב - אם בכלל יש

[אברהם]

זקנתי הצדקנית מרת פראדל סומפולינסקי ע"ה, היתה ג"כ מספרת על השגחת ה' ונפלאותיו שראתה במחנה ההשמדה,

אני מצטט מתוך קונטרס 'גבורת פראדל' שזכיתי לכתוב:

"מלאך פניו הושיעם"
סבתא ע"ה השכילה להתבונן ולראות בחוש את השגחת ה' ושמירתו עליה, בניסים נפלאים ובהשגחה פרטית.
כבר בעת ירידתה מן הרכבת, כאשר עמדה בשער מחנה אושוויץ לפני הסלקציה המפורסמת, מי לחיים ומי למוות, עמדה בתור בעוד ידיה אוחזות בידי אחייניה הפעוטים היתומים. לפתע ניגש אליה אחד הזקיפים ולחש לה בגרמנית: שמטי את ידייך מהפעוטים, לבל יסברו הסלקטורים שאת אמם יולדתם וישלחו אותך יחד איתם למוות [כנוהגם להשמיד את האימהות ולהותיר את הנערות ה"י], סבתא מיהרה לעשות כדבריו וניצלה בזה ממוות לחיים.
היא ראתה בזה נקודת אור של השגחה פרטית, שלפני שערי הגיהנם שלח ה' אליה מלאך מושיע, גוי גרמני שלחש לה עצת-זהב זו .

[לאחר שנים קראה בתה, אמי תליט"א, בספר 'ואמונתך בלילות, מס' --- מספר' מאת הרב – לב זצ"ל, שהיה אחד מקבוצת בחורי ישיבות מליטא ששימשו כזונדרקומנדו , הוא מעיד בספרו שהוא וחבריו חרפו נפשם להורות לנשים שאחזו תינוקות בידם להניח אותם, או שנטלו מידיהם את התינוקות ומסרו לזקנות שעמדו בלא"ה לעבור לצד שמאל ה"י.
לאור דבריו, משערת אמי תליט"א שאחד מאותם גיבורי כוח היה זה שפנה אל סבתא ע"ה ולחש על אוזנה, ומכיון שהיו מדברים ביידיש-ליטאית שלא היתה סבתא רגילה בה – היו דבריו נשמעים לסבתא כגרמנית .

זכורני כילד שגדל על הסיפור כיצד שלח ה' את 'אליהו הנביא' בדמות גוי שחמל על סבתא ע"ה והצילה, והנה התברר שאכן היה זה 'מלאך' גיבור כוח, יהודי בן תורה שמסר נפשו להצילה.
חשבתי אז שסבתא ע"ה תתרגש לשמוע על התגלית המרעישה, אבל נוכחתי שסבתא ע"ה לא יצאה מכליה: היא לא ראתה צורך לחקור היסטורית מי היה אותו מלאך טוב. בעיניה היה זה שליח ההשגחה העליונה שנשלח להצילה, ותו לא מידי].

"גם כי אלך בגיא צלמוות... אתה עמדי"
גם בתוככי המחנות ועבודות הכפיה ראתה סבתא ע"ה ניסים והשגחה פרטית:
הם הצליחו להינצל מהפצצות מטוסי בנות הברית באופן פלאי. יום אחד הופצץ בית החרושת לנשק – בו העבידו אותן – בדיוק כאשר יצאו הבנות החוצה לפנות את הכבישים מהרס ההפצצות. ביום השני, בער הצריף שלהן, בדיוק כאשר יצאו הבנות לבית החרושת. כך פעמים רבות 'חמקו' מן ההפצצות.
הגיעו הדברים לידי כך, שאפילו המפקד הגרמני הארור (הלאגעפירר) הרגיש בהשגחה המיוחדת שזכו לה בתוככי החשיכה, ואמר להן: אני רואה שהאלוקים שומר עליכן, מעכשיו אצטרף אליכן תמיד בזמן ההפצצות, סביבתכן היא הבטוחה ביותר, בה לא יפלו פצצות...!
[דודי בנה הגאון רבי יעקב ברוך שליט"א התפעל מאד: ראו נא לאיזה שפלות ירדו הרשעים הללו – הם הרגישו בהשגחת ה' על בנות ישראל, וזה לא מנע מהם להמשיך ולהתאכזר ולהתעלל בהן!! הדא הוא דכתיב: 'יש רשע מאריך ברעתו' אפילו כאשר רואה בעיניו אינו מפסיק מרעתו!]

גם גזירות הרשעים התגלגלו לפעמים לטובה:
בשעת ההפצצות היו מופעלות 3 אזעקות: אזעקה ראשונה אותתה על התקפה אווירית מתקרבת, אזעקה שניה התריעה על הפצצה שהחלה, ואזעקת הרגעה לאחר שחלפה הסכנה. הנאצים היו בורחים לבונקר כבר באזעקה הראשונה, אך ברשעותם חייבו את הבנות לצאת מבית החרושת רק באזעקה השניה.
אך, גם זו לטובה: כי באותם דקות שבין האזעקה הראשונה לשניה - בהן נותרו הבנות לבד ללא שמירה, היה מגיע גוי זקן ומחלק להן תפוחי אדמה קלויים על האש, והן מיהרו להשביע רעבונם... הגוי הזהיר אותם להזדרז לברוח כשהגיע האזעקה השניה, כי אם הוא ייתפס במעשה זה 'יהיה קפוט' (יחסלו אותו).

בכל מקרה, אל תייחסו את הדברים שכתבתי לעיל להגרש"ד פינקוס זצ"ל, מכיון שרשמתי מתוך זיכרון מעורפל
כעת, אני שוב זקוק להם, האם מישהו נתקל בדברים הללו?
[כמדומה שקראתי זאת בקונטרס שיצא לאור על כמה מ'רבותינו שבדרום' שנסתלקו, הגרש"ד ואולי גם ר' חיים קמיל או ר' יששכר מאיר, אינני זוכר].

[Chortkov]

הגר"י הלל שליט"א סיפר שלהגר"ש היה חזקה לעשות ולהביא "טיי" עבורו בכל יום אחה"צ.

[יוסף חיים אוהב ציון]

הגר"י הלל שליט"א סיפר שלהגר"ש היה חזקה לעשות ולהביא "טיי" עבורו בכל יום אחה"צ.

עבור מי?

[Chortkov]

עבורו - הגר"י הלל שליט"א.

[מטה עז]

היכן המקור לסיפור שסיפר רב שמשון זצ"ל אודות חבר חדר שלו בישיבה (בית התלמוד?) שנרדם בלילה (בחדר?) ליד שולחן כתיבה עם עט בידו באמצע כתיבת חידו"ת, ובפיו שיר של שמחת התורה.

[מה שנכון נכון]

היכן המקור לסיפור שסיפר רב שמשון זצ"ל אודות חבר חדר שלו בישיבה (בית התלמוד?) שנרדם בלילה (בחדר?) ליד שולחן כתיבה עם עט בידו באמצע כתיבת חידו"ת, ובפיו שיר של שמחת התורה.

שמעתי זאת בהקלטה שלו. אין לי פרטים עליה.

[ברשילא]

בעבר ביקשתי באחד האשכולות אודות השואה כך:

זכרתי שראיתי באיזה מקום, איני זוכר מקומו, שא' מספר ששאל את ר' שמשון פינקוס על הסתר הפנים הנורא של שנות השואה.
ואמר לו ר' שמשון: האם אתה במשך חייך רואה את חסדי ה'?
וענה לו: ברוך ה', מסובב אני בחסדי ה' ונפלאות ההשגחה הפרטית בכל שעה, חסדי ה' כי לא תמנו.
אמר לו ר' שמשון: אף אני כן הוא, מסובב כל היום בחסדים, ושהיה ברור לך שגם היהודים שהיו במחנות ראו חסדים ורחמים בלי סוף.
(הניסוח ממני, מקוה שלא שיניתי המשמעות).

אז הבנתי שכוונתו, שכל אחד ראה השגחה וחסדים בתוך התופת, רגע א' נמלט בדרך פלא ממכות הקלגס, ופעם א' קיבל בטעות מנת אוכל כפולה, וכו' וכו'.

אשמח למי שיודע מקום המעשה הנ"ל, ויוכל להעלותו לכאן.

כעת אני זקוק שוב לאותם דברים, ואני כופל שאלתי
אולי מי מהחברים קרא את הספרים הנפלאים הנ"ל אודות הגרש"פ, ונתקל במעשה זה?

כיו"ב ממי שהרב פינקוס ראה בו כאחד מרבותיו - הרי"א וינטרויב זצ"ל, בסוד ישרים - תשנ"ט תשס"ה עמ' שעד:

בסוד ישרים תשנט תשסה.jpg (122.61 KiB) נצפה 712 פעמים

[בברכה המשולשת]

למיטב זכרוני, הדברים מופיעים ביתר הרחבה בספר על הגאון הצדיק רבי מרדכי צוקרמן זצ"ל.

[אברהם]

יישר כוח גדול!

ושוב, אם יש מישהו שמצא את דברי הגר"ש פינקוס בעניין, אשמח מאד.

כמדומני, שזה היה בתוך ספר שנכתב על שלושת גדולי הדרום שנסתלקו: הרב פינקוס, הרב גרשנוביץ, ועוד גדול.