כתב הרא"ש בפרק ערבי פסחים (סי' לב):
ועוד י"ל משום דעיקר ארבע כוסות לא נתקנו ליחיד דאמרינן במדרש תהלים הקוראים צריך שיהיו שלשה כדי שיאמר אחד לשנים הודו. דאי לא תימא הכי שצריך לחזר אחר זימון אלא אף ביחיד טעונה ברכת המזון כוס. אמאי קרי לה ד' כוסות הא ליכא אלא שנים דטופיינא. דקידוש וברכת המזון בעלמא נמי איתנייהו. אלא ודאי בעלמא א"צ לחזר אחר שלשה ובלילי פסח צריך לחזר.
וכנוסח זה שהטעם הוא מחמת שיאמר אחד לשנים 'הודו', כן איתא בהרבה ראשונים ופוסקים (בטור ובספרי רש"י (באיסור והיתר ובסידורו) ובמחזור ויטרי וברוקח ובראבי"ה ובארחות חיים ובכל בו ובאבודרהם ובהאגור ומהרי"ל ועוד).
וכן הוא ברמ"א: והגדול שבהן אומר הודו ואנא, והאחרים עונין אחריו (כל בו).
אולם באמת בלשון מדרש שוחר טוב שלפנינו (מזמור קיג) איתא
[הללו יה הללו עבדי ה' הללו את שם ה'], מכאן אמרו חכמים אין הלל פחות משלשה בני אדם, למי אומר הללו לשנים [והאומר אחד הרי כאן שלשה].
וכן הוא בילקוט שמעוני רמז תתעב.
וכן באור זרוע הל' ק"ש סי' מד, ולפלא שבהל' פסחים סי' רנו העתיק 'כדי שיאמר האחד לשנים הודו'.
ולפי"ז יש לדון במה שכתב המשנ"ב שם ס"ק ט:
אחר זימון - הסכימו האחרונים דהאי זימון אינו לענין בהמ"ז דבשביל זה אינו מחוייב להדר יותר מבשאר ימות השנה והכא לענין הלל מיירי שמצוה להדר לומר הלל בשלשה כדי שיהא אחד אומר לשנים הודו והם יענו פסוק שאחר זה ואותו שיקראוהו לזימון זה לא יאכל ולא ישתה ולא יסייע לברך ברכת הזימון אלא ישמע הודו ויענה עמהם ויחזור לביתו,
ולכאורה לפי הנוסחא שלפנינו יש לו לומר מתחילת ההלל.