אהוביי אחיי ורעיי מאהבה מסותרת תוכחת מגולה לכו נא ונוכחה זכרו ימות עולם בינו שנות דור ודור ההיתה כזאת מימות עולם ואיה איפוא מצאתם מנהג זה באחד מכל ספרי חכמי ישראל הראשונים והאחרונים להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמיות כדת מה לעשות בעניני העולם הגשמי אף לגדולי חכמי ישראל הראשונים כתנאים ואמוראים אשר כל רז לא אנס להו ונהירין להון שבילין דרקיע כ"א לנביאים ממש אשר היו לפנים בישראל כשמואל הרואה אשר הלך אליו שאול לדרוש ה' על דבר האתונות שנאבדו לאביו כי באמת כל עניני אדם לבד מדברי תורה וי"ש אינם מושגים רק בנבואה ולא לחכמים לחם כמארז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ושבעה דברים מכוסים כו' אין אדם יודע במה משתכר כו' ומלכות בית דוד מתי תחזור כו' הנה הושוו זה לזה ומ"ש בישעיה יועץ וחכם חרשים וכן משארז"ל ונהנין ממנו עצה ותושיה היינו בד"ת הנקרא תושיה כמארז"ל יועץ זה שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים כו' שסוד העיבור קרוי עצה וסוד בלשון תורה כדאיתא בסנהדרין דף פ"ז ע"ש בפרש"י
צונאמי כתב:לכאורה,
הצדיק דבוק בה', ומכח זה יש לו את הכח של
"צדיק גוזר והקב"ה מקיים".
(כמדומני שאמונת חכמים שהצגת נוהגת ברוב שדרות הציבור)
ירח מלא כתב:חיפשתי הגדרה לאמונת חכמים (החסידית).
אחד ממ''ח קניני תורה הוא אמונת חכמים וע"פ מפרשי מסכת אבות הכוונה להאמין לחז"ל ולחכמי התורה.
לא מצאתי קשר בין אמונה זו לבין האמונה בצדיק אובאדממו''ר שבכוח ברכותיו לשנות הטבע כרצונו וכדו'.
יש"כ.
קראקובער כתב:ירח מלא כתב:חיפשתי הגדרה לאמונת חכמים (החסידית).
אחד ממ''ח קניני תורה הוא אמונת חכמים וע"פ מפרשי מסכת אבות הכוונה להאמין לחז"ל ולחכמי התורה.
לא מצאתי קשר בין אמונה זו לבין האמונה בצדיק אובאדממו''ר שבכוח ברכותיו לשנות הטבע כרצונו וכדו'.
יש"כ.
למה הדגשתה "החסידית" הרי ה"דעת תורה" הליטאית בשנים האחרונות הוא בדיוק אותו דבר עם שינוי השם.
עמקן כתב:קראקובער כתב:ירח מלא כתב:חיפשתי הגדרה לאמונת חכמים (החסידית).
אחד ממ''ח קניני תורה הוא אמונת חכמים וע"פ מפרשי מסכת אבות הכוונה להאמין לחז"ל ולחכמי התורה.
לא מצאתי קשר בין אמונה זו לבין האמונה בצדיק אובאדממו''ר שבכוח ברכותיו לשנות הטבע כרצונו וכדו'.
יש"כ.
למה הדגשתה "החסידית" הרי ה"דעת תורה" הליטאית בשנים האחרונות הוא בדיוק אותו דבר עם שינוי השם.
יש מה לדבר על התפתחות מושג דעת תורה בשנים האחרונות, אבל עדיין אינו משתווה להמושג אצל חסידות. זה שמור לת"ח גדולים ולא למי שהוכתר כצדיק ואדמו"ר רק משום שאביו לפניו היה אדמו"ר.
קראקובער כתב:עמקן כתב:קראקובער כתב:למה הדגשתה "החסידית" הרי ה"דעת תורה" הליטאית בשנים האחרונות הוא בדיוק אותו דבר עם שינוי השם.
יש מה לדבר על התפתחות מושג דעת תורה בשנים האחרונות, אבל עדיין אינו משתווה להמושג אצל חסידות. זה שמור לת"ח גדולים ולא למי שהוכתר כצדיק ואדמו"ר רק משום שאביו לפניו היה אדמו"ר.
אבל איפה זה כתוב במשנה גם לת"ח גדולים?
לעמל יולד כתב:מאין הדברים האלו??? הלא במח' קנייני התורה עסקינן!
אמונת חכמים המקורית, הוא עניין האמונה בכל מה שאמרו חז"ל שנמסרה לנו מסיני ובניגוד לצדוקים וכו',
בברכה המשולשת כתב:עקביה כתב:בברכה המשולשת כתב:יוסף חיים אוהב ציון כתב:אני שמעתי אנשים שאיבדו את כל האמונת חכמים שלהם מהמצב. איני מאשים אף גדול, אבל יש הרבה מה לעשות חשבון נפש.
איך הם הגדירו לעצמם "אמונת חכמים" לפני כן?
אכן, המושג הזה זקוק להבהרה.
לענ"ד "אמונת חכמים", שהיא אחד ממ"ח קנייני התורה (אבות פ"ו מ"ה), עניינה להאמין לחכמים שהם דוברים אמת, ואסביר;
כל אותם מ"ח קניינים הם הנהגות הנצרכות ללימוד התורה וידיעתה, ואם כן גם את "אמונת חכמים" צריך להבין בדרך זו.
תורה שבעל פה מיוסדת על הקבלה של תלמיד מרבו, וכדי שנלמד אותה ברצינות, כלומר מתוך אמונה שזו תורת ה', חובה על הלומד להאמין שהוא לומד את מה שבאמת נתקבל איש מפי איש, ולכך נצרכת "אמונת חכמים".
לא מדובר באמונה עיוורת שאין לה טעם.
התלמיד אמור להכיר את רבו ולדעת שהוא ראוי לאמון זה, והמשנה (ליתר דיוק הברייתא) באה לחדד שהתלמיד, בדרך לימודו את התורה שקיבל מרבו, לא אמור לעמוד ולהסתפק בשאלה אם רבו מסר לו דברים נכונים או לא.
כל קשר לאופן בו מושג זה נתפס כיום - מקרי בלבד.
ייש"כ.
אליבא דאמת, אף פעם לא הבנתי איזה דרך אחרת יש להבין אמונת חכמים.
("לאופן בו מושג זה נתפס כיום"- הכוונה שחכמים לא טועים אף פעם?
וכבר באו אלי בחורים ואברכים נסערים מאוד מאוד איך יכול להיות שהגאון הצדיק (באמת!) רבי ... זצ"ל לא ראה שפלוני אלמוני הוא ..., ואף המליץ עליו בכל פה וקרבו מאוד וכו'. והשבתי שגם אלישע הנביא אמר שה' העלים ממנו, והשיבו לי שנחה דעתם.
ונדהמתי שמושכל היסוד היה שהגאון הצדיק רבי ... זצ"ל לא טועה אף פעם)
שש ושמח כתב:לפי דברי עקביה איננו מאמינים בחכמת החכמים אלא מאמינים שאינם שקרנים והם כצנא מלא ספרי.
והדרך האחרת, שלענ"ד מסתברת יותר, היא שצריך להאמין בחכמת החכמים דהיינו בדרך הלימוד שלהם. ויש בזה שתי מובנים - א. שצריך להאמין בדרך הלימוד וההגיון של רבותינו בכללותה. ב. להאמין בחכמתו של חכם מסויים, ועי"ז לקבל ממנו תורה. אמנם כמובן שאין מצוה להאמין לכל מי שטוען שהוא חכם, אך מ"מ מי שלא זכה לקבל חכמה מפי חכם חי מתוך אמונה בחכמתו, חסר לו מקניני התורה.
עקביה כתב:מי דיבר על להאמין שהחכמים הם כצנא מלא ספרי?
כוונתי היא שכשחכם אומר שהוא קיבל גזירה שווה מרבו (ורבו מרבו וכו') צריך להאמין לו בזה. זה הכל.
לגבי דבריך, לצערי לא זכיתי להבין, לא את א. ולא את ב.
אודה אם תפרט יותר.
שש ושמח כתב:אני הבנתי שלדבריך אמונת חכמים אינו להאמין בחכמים שהם חכמים [דהיינו להבין מדעתם] אלא להאמין שאינם שקרנים. זה מאד מקטין את הענין וגם לא משמע מהלשון אמונת חכמים.
ולדעתי אמונת חכמים היינו להאמין בחכמת החכמים, ביושר דרכי לימודם, ובנכונות דבריהם [גם אלו שחידשו מדעתם] בדרך כלל. וזה מתחלק לב' חלקים, א, אמונת חכמי התורה באופן כללי [כמ"ש בפירוש מחזור ויטרי הנדפס במשניות אחר מס' אבות - "ולא צדוקים ובייתוסים"], ב, אמונת התלמיד על רבו המסויים שהוא חכם, כמובן בתנאי שהאמת כן היא. [אני חוזר על עצמי, פשוט לא זכיתי להבין מה לא מובן במה שכתבתי]
עקביה כתב:הלשון 'אמונת חכמים' משמעו להאמין לחכמים. כלומר אם חכם אומר לי משהו עלי להאמין לו שהוא דובר אמת.
אולי זה נראה כמקטין את העניין, אבל זה לא. זה העמוד עליו עומדת תושבע"פ.
מה זה להאמין בחכמים שהם חכמים? למה עלי להאמין במישהו שהוא חכם? אם הוא חכם הוא חכם ואם הוא לא חכם הוא לא חכם.
שש ושמח כתב:עקביה כתב:מה זה להאמין בחכמים שהם חכמים? למה עלי להאמין במישהו שהוא חכם? אם הוא חכם הוא חכם ואם הוא לא חכם הוא לא חכם.)
אדם חולה צריך לברר מיהו הרופא המומחה והנאמן, ורק עי"ז יוכל להתרפאות על ידו. אם לא יברר מיהו הרופא הנאמן לא יוכל לסמוך עליו ולא יתרפא. למה עלי להאמין בפלוני שהוא חכם בחכמת הרפואה? בשביל זה ה' נתן לך שכל. עליך לברר מיהו החכם, ועי"ז תוכל להתרפאות.
ה"ה בתלמיד חכמים, הוא לא יוכל לגדול בתורה אא"כ יברר מיהו החכם בתורה ויקבל ממנו תורה. ולכן עליו לברר לפי שכלו מיהו החכם ולקבל ממנו תורה.
...
לגבי דברי המחזור ויטרי, שכ' וז"ל. "באמונת חכמים. שמאמין בדבריהם ולא כצדוקין ובייתוסין". - לא באתי להוכיח מדבריו נגדך, ואדרבא יותר משמע כמוך, אבל לענ"ד יש לפרש בדבריו שמאמין בחכמת החכמים ולא רק בקבלתם. ולמדתי מדבריו שיש מושג להאמין בחכמים התלמודיים באופן כללי ולא דווקא בחכם מסויים.
בברכה המשולשת כתב:איש ימיני כתב:עקביה כתב:שש ושמח כתב:אני הבנתי שלדבריך אמונת חכמים אינו להאמין בחכמים שהם חכמים [דהיינו להבין מדעתם] אלא להאמין שאינם שקרנים. זה מאד מקטין את הענין וגם לא משמע מהלשון אמונת חכמים.
ולדעתי אמונת חכמים היינו להאמין בחכמת החכמים, ביושר דרכי לימודם, ובנכונות דבריהם [גם אלו שחידשו מדעתם] בדרך כלל. וזה מתחלק לב' חלקים, א, אמונת חכמי התורה באופן כללי [במחו"ו - ולא צדוקים ובייתוסים], ב, אמונת התלמיד על רבו המסויים שהוא חכם, כמובן בתנאי שהאמת כן היא. [אני חוזר על עצמי, פשוט לא זכיתי להבין מה לא מובן במה שכתבתי]
הלשון 'אמונת חכמים' משמעו להאמין לחכמים. כלומר אם חכם אומר לי משהו עלי להאמין לו שהוא דובר אמת.
אולי זה נראה כמקטין את העניין, אבל זה לא. זה העמוד עליו עומדת תושבע"פ.
מה זה להאמין בחכמים שהם חכמים? למה עלי להאמין במישהו שהוא חכם? אם הוא חכם הוא חכם ואם הוא לא חכם הוא לא חכם.
אם לא תאמין שהוא חכם ממילא לא תתעמק בדבריו ותנסה להבינם. בקושיה הראשונה שלך תשליך את דבריו ולא תזכה לרדת לסוף דעתו. אמונה זו שהחכמים אכן הינם חכמים, בהחלט ניתנת לפרוש במילים "אמונת חכמים" והיא היסוד של עמל התורה.
אני תמיד הבנתי שהצירוף אמונת חכמים נוגע רק לחכמים- זאת אומרת, שיש האמין ביושרם של החכמים. מי שאיננו חכם איננו בכלל זה, ואין לי שום סיבה להאמים ביושרו השכלי (מלבד חזקת כשרות הרגילה). ממילא, ההתעמקות בדבריו היא בכלל שאר קנייני תורה, ומבלעדיה לא יקנה האדם את התורה, שהרי תורה שאין לה בית אב אינה תורה, אבל זה לא "אמונת חכמים", אלא קניינים אחרים.
עקביה כתב:איש ימיני כתב:אם לא תאמין שהוא חכם ממילא לא תתעמק בדבריו ותנסה להבינם. בקושיה הראשונה שלך תשליך את דבריו ולא תזכה לרדת לסוף דעתו. אמונה זו שהחכמים אכן הינם חכמים, בהחלט ניתנת לפרוש במילים "אמונת חכמים" והיא היסוד של עמל התורה.
ולמה עלי להאמין שהוא חכם? אולי הוא סתם אומר שטויות?
שומע ומשמיע כתב:בענין אמונת חכמים, לענ"ד וממה שלמדתי,הכוונה כמו באמונה סתם שזה אומר שאני סומך על דברים שאני לא רואה אותם ומשיג אותם עד הסוף אבל ברור לי שהם נכונים.
כך אצל החכם אני רואה חכמה, ואעפ"י שאיני משיגה עד הסוף אני יודע [ממה שנתברר אצי בעבר או מהיכרותי עם אופי החכמה] שיש בה עומקים נוספים.
זה לא מונע טעות, אבל זה כן אומר שהמושכל ראשון שלי הוא שיש משהו מעבר למה שאני תופס [לפחות בראיה ראשונה].
כמובן הדברים אינם מוחלטים וגם נתונים לדרגות רבות.
לעמל יולד כתב:מאין הדברים האלו??? הלא במח' קנייני התורה עסקינן!
אמונת חכמים המקורית, הוא עניין האמונה בכל מה שאמרו חז"ל שנמסרה לנו מסיני ובניגוד לצדוקים וכו', או האמונה בקבלת חז"ל בניגוד לדרכי החקירה הפיליסופית וכו'.
יש בהגדרה זו גם עניין ידיעת מסורת התורה, וסמכויות הדורות הראשונים והאחרונים, על מי ניתן לחלוק, ועל מי ניתן רק להקשות ולברר, למי אנו כפופים בשמעתתא, ומשקל סברת גודלי הראשונים והאחרונים וכו'.
כלומר שידיעות מעלת חכמי התורה הם הם גופי תורה.
מה שנכלל בזה זה שיתברר לנו מתי עלינו לחלוק על דיעה אחרת, בדיוק כפי שצריך בירור מתי לקבל דבריו כתלמיד אצל רק. והעיקר שנשתמש בשכלנו אנו עד לאחת, ולא נדחה כל עניין שטעון מחשבה והעמקה ונפיל את העניין שמישהו אחר יחשוב במקומינו, ונצא אז בקול רעש גדול, ששמענו "לדעת תורה" וכו', כי אין זה אלא דרך פתי איוולת אדם תסלף דרכו ועל ה יזעף דבר.
וכל ההגדרות המודרניות אם כי לפעמים יש דברים בגו מעט מזעיר פה ושם, אינם ההגדרות של עניין אמונת חכמים. הגדרתה הוא כמפרשי המשנה.
והיטיב לדקדק התפארת ישראל, שאמונת חכמים הוא למי שאינו מאמין לכל דבר כפתי המאמין, אבל יאמין בחכמים בחכמת בתורה אפי' לא ישיגם בשכלו.
כלומר, קודם כל נפסיק לטמון את הראש בחול, ונתחיל לפתח את הראש להבין ולהשכיל, כי רק פתי יאמין לכל דבר, ורוב המאמינים הנראים מושלמים במידה זו, אינם אלא פתיים.
מצד שני, אמונה שכל דברי חז"ל אמת, אף כשלא נשיגם בשכלינו על בוריים, ואמונה בחכמת התורה שהוא הוא בינתנו וחכמתנו ואין חכמה כחכמתה, זה מעלה גדולה עד למאד! אשרי חלקו למי שהשיג מעלה זו בשלימותה, ומה מכוער חלקו של הפתיים המאמינים לכל שטות ומלבישים את אמונתיהם הטפילות בדברי המשנה הקדוש שלנו.
אליעזר ג כתב:אתה מדבר על התוצאות הנגזרות מאמונת חכמים לעניין גופי תורה ואני דיברתי על אמונת חכמים עצמה ,כי אם לא נכיר במעלת החכמים ביושרם וכוחם כי רב כפי שכתבתי האיך נסמוך עליהם שהעבירו כראוי את התורה שבע"פ העמוקה מיני ים ולא עוותו אותה מקוצר שכלם או מחמת רצונם? אני מסכים אתך שאדם צריך להשתמש בשכלו אך משום מה בנקודה זו עצרת ללא נימוק שכלי.
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף צו עמוד ב
...אמר ליה, לאו אמינא לך: לא תחליף גברי? ההוא משמיה דרבי אלעא איתמר.
חידושי הרשב"א מסכת בבא קמא דף צו עמוד ב
אמר ליה לא תשבש גברי הא שמעתתא משמי' דר' אילעא אתמר. כתב ר"ח ז"ל לא באה זאת השמועה אלא להודיע כמה היו זהירין להגיד השמועה מפי שקיבל אותה מרבותיו וכי כל דבריהם אינן אלא בקבלה ברורה ממי שראוי לקבל שמועה מפיו.
עקביה כתב:אליעזר ג כתב:אתה מדבר על התוצאות הנגזרות מאמונת חכמים לעניין גופי תורה ואני דיברתי על אמונת חכמים עצמה ,כי אם לא נכיר במעלת החכמים ביושרם וכוחם כי רב כפי שכתבתי האיך נסמוך עליהם שהעבירו כראוי את התורה שבע"פ העמוקה מיני ים ולא עוותו אותה מקוצר שכלם או מחמת רצונם? אני מסכים אתך שאדם צריך להשתמש בשכלו אך משום מה בנקודה זו עצרת ללא נימוק שכלי.
'אמונת חכמים' עצמה היא להאמין לחכמים. זהו קניין התורה הנקרא 'אמונת חכמים'.
מובן שצריך להכיר במעלת החכמים, אבל זה קודם לאמונת חכמים. אין זו 'אמונת חכמים' עצמה.
מעניין לעניין באותו עניין אביא את מה ששייך לעניין:תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף צו עמוד ב
...אמר ליה, לאו אמינא לך: לא תחליף גברי? ההוא משמיה דרבי אלעא איתמר.חידושי הרשב"א מסכת בבא קמא דף צו עמוד ב
אמר ליה לא תשבש גברי הא שמעתתא משמי' דר' אילעא אתמר. כתב ר"ח ז"ל לא באה זאת השמועה אלא להודיע כמה היו זהירין להגיד השמועה מפי שקיבל אותה מרבותיו וכי כל דבריהם אינן אלא בקבלה ברורה ממי שראוי לקבל שמועה מפיו.
לעמל יולד כתב:הרב אליעזר,
המונח אמונת חכמים מפורש במשנה באבות, ועכ"פ לפי המפרשים הקלסיים שמפרשים את המשנה על האתר, עניינו אמונתנו באמיתיות חז"ל וכו'.
לא אמונה ליתרון מידותיהם ואינטואציות של חכמים, לא על נתונים קיימים בתוספת סייעתא דשמיא, ולא על רוה"ק ונבואות, ולא על התייעצויות עימם, פשוט אין לכל הנ"ל קשר עם אמונת החכמים לפי מפרשי המשנה עכ"פ אלו שלמדתי (עי' לדוגמא תיו"ט שם).
בהחלט נשמח אם יש לך מקור במפרשי המשנה שמבואר שם את הבנתך במונח אמונת חכמים (ולא כמונח מושאל למה שאינו עיניינו). אבל ככל שאין מקור או ראיה, אין לך בסיס לטעון שזה פירושו של אמונת החכמים המקורית.
אליעזר ג כתב:מהיכי תיתי שאין זו אמונת חכמים עצמה? מה רע לך בלהאמין בחכמים ולא לחכמים או לחלופין לחכמים שכלול בחובה הבסיס לכך . הרי גם אם לא משקרים ביודעין ומדייקים בניסוח הדברים ובשם מי, אם לא היו חכמים כדברי לא ימלט שבמשך דורות רבים טעו בהבנה או עוותו בנגיעה בדברים הדקים ותלויים בשערה כתורה שבע"פ . הרי מי שאמרו בשמו ולא הזכירו אומרים קודמים הניסוח הוא שלו והביא את הדברים מתוך הבנתו שלו בדברי קודמיו וכך עשרות דורות וחוזר חלילה,כי אם ציטט מישהו מדויק היה מביאו בשם אומרו.
הרי לא חסר לומדים בימינו, שפרושים בפניהם ספרי הלכה מפורטים רבים וטועים בהבנתם מקוצר דעתם ולכן מי שמורה צריך שיגיע להוראה ויהיה חכם. כלומר זה שאתה מקבל שדייק בדבריו כשמביאם בשם קודמיו לא נותן לך שום בטחון שדבריו אמת ואם זה היה קניין תורה הוא היה ריק מכל תוכן ולא יכול לשמש כקניין .
אליעזר ג כתב:לעמל יולד כתב:הרב אליעזר,
המונח אמונת חכמים מפורש במשנה באבות, ועכ"פ לפי המפרשים הקלסיים שמפרשים את המשנה על האתר, עניינו אמונתנו באמיתיות חז"ל וכו'.
לא אמונה ליתרון מידותיהם ואינטואציות של חכמים, לא על נתונים קיימים בתוספת סייעתא דשמיא, ולא על רוה"ק ונבואות, ולא על התייעצויות עימם, פשוט אין לכל הנ"ל קשר עם אמונת החכמים לפי מפרשי המשנה עכ"פ אלו שלמדתי (עי' לדוגמא תיו"ט שם).
בהחלט נשמח אם יש לך מקור במפרשי המשנה שמבואר שם את הבנתך במונח אמונת חכמים (ולא כמונח מושאל למה שאינו עיניינו). אבל ככל שאין מקור או ראיה, אין לך בסיס לטעון שזה פירושו של אמונת החכמים המקורית.
תחשוב מה יכול לבסס את האמונה בתורה שבע"פ -מה שאתה מכנה אמיתות חז"ל ותגלה שיש לכך שני תנאים הכרחיים ,עצם נתינת יסודות התורה שבע"פ והדינים בפועל ע"י השם ומהימנות מעתיקי השמועה שזה מחייב גם את יכולותיהם השכליות ויושרם כלומר שכל ומידות .ומכיוון שהלשון היא אמונת חכמים זה בהכרח התנאי השני. ונכון הוא שהנגזרת מכך ההתייעצות אתם היא מסקנה ותולדה של היותם מה שהם ולא לעניין זה נאמרה אמונת חכמים [וזו תוצאה מושאלת ואינה מונח מושאל], אבל בסיסם אחד . ולכן פשוט צריך להעמיק טפח ממה שהעמקת בדברי אותם מפרשים על מנת להבין שזה טמון בדבריהם.
ועוד הנה לפניך סדרת פרשנים שפתחתי באקראי וחוץ מהפירוש הראשון במרכבת המשנה כולם מתאימים לדברי אפילו ללא העמקת טפח ועוד שברור מהם כדברי ולכאורה לא כדבריך. :
פרקי משה על אבות פרק ו משנה ה
הכ"ג, באמונת חכמים, והוא, כי בהיות שעדיין לא הגיע למדרגת הרב, ראוי שיאמין במה שיאמרו החכמים, שהם גדולים ממדרגתו, שהגיעו למדרגת שלמות החכמה, ואף אם יקשה בעיניו מאמרם, ראוי להאמין בהם, עד שיגיע למקומם ומדרגתם, כי בזה יוסיף לקח. חשיבתו כשלך. גם אחריו אלא אם כן אתה אינך מחשיב אותו יותר
דרך חיים על אבות פרק ו משנה ה
הי"ח באמונת חכמים, כי כאשר מאמין בדברי חכמים אז יש לו דביקות בחכמים כאשר מאמין בהם וראוי שיקנה חכמת החכמים ויהיה מכלל החכמים, אבל אם אין מאמין בדברי חכמים איך יהי' חכם. וכך אמרו בפרק במה מדליקין (שבת כ"ג ע"ב) דדחיל מרבנן הוא עצמו יהא ת"ח ויתבאר בנתיבת עולם בעה"י.
תפארת ישראל - יכין מסכת אבות פרק ו משנה ה
פט) באמונת חכמים. שאינו מאמין לכל דבר ששומע, דזהו מדת פתי יאמין לכל דבר, אבל יאמין לחכמים בחכמת התורה, אפילו לא ישיגם בשכלו:
מרכבת המשנה לר"י אלאשקר על אבות פרק ו משנה ה
באמונת חכמים, י"ל שהרב אין ראוי מי שיגלה סודו, כ"ש שאחד גילה מילתא דאיתמר בבי מדרשא לסוף תרתין ועשרין שנין, ואפקיה ר' אמי מבי מדרשא, ואכריזו עליה דין מגלי רזייא (סנהדרין לא ע"א). ואם כך לתלמיד, ק"ו לרב, שאין ראוי לו לגלות הסוד. או י"ל שיאמין בדברי חכמים ובהוראתם, ואעפ"י שיהיה חכם גדול לא יסמוך על הוראתו.
לעמל יולד כתב:אליעזר ג כתב:לעמל יולד כתב:הרב אליעזר,
המונח אמונת חכמים מפורש במשנה באבות, ועכ"פ לפי המפרשים הקלסיים שמפרשים את המשנה על האתר, עניינו אמונתנו באמיתיות חז"ל וכו'.
לא אמונה ליתרון מידותיהם ואינטואציות של חכמים, לא על נתונים קיימים בתוספת סייעתא דשמיא, ולא על רוה"ק ונבואות, ולא על התייעצויות עימם, פשוט אין לכל הנ"ל קשר עם אמונת החכמים לפי מפרשי המשנה עכ"פ אלו שלמדתי (עי' לדוגמא תיו"ט שם).
בהחלט נשמח אם יש לך מקור במפרשי המשנה שמבואר שם את הבנתך במונח אמונת חכמים (ולא כמונח מושאל למה שאינו עיניינו). אבל ככל שאין מקור או ראיה, אין לך בסיס לטעון שזה פירושו של אמונת החכמים המקורית.
תחשוב מה יכול לבסס את האמונה בתורה שבע"פ -מה שאתה מכנה אמיתות חז"ל ותגלה שיש לכך שני תנאים הכרחיים ,עצם נתינת יסודות התורה שבע"פ והדינים בפועל ע"י השם ומהימנות מעתיקי השמועה שזה מחייב גם את יכולותיהם השכליות ויושרם כלומר שכל ומידות .ומכיוון שהלשון היא אמונת חכמים זה בהכרח התנאי השני. ונכון הוא שהנגזרת מכך ההתייעצות אתם היא מסקנה ותולדה של היותם מה שהם ולא לעניין זה נאמרה אמונת חכמים [וזו תוצאה מושאלת ואינה מונח מושאל], אבל בסיסם אחד . ולכן פשוט צריך להעמיק טפח ממה שהעמקת בדברי אותם מפרשים על מנת להבין שזה טמון בדבריהם.
ועוד הנה לפניך סדרת פרשנים שפתחתי באקראי וחוץ מהפירוש הראשון במרכבת המשנה כולם מתאימים לדברי אפילו ללא העמקת טפח ועוד שברור מהם כדברי ולכאורה לא כדבריך. :
פרקי משה על אבות פרק ו משנה ה
הכ"ג, באמונת חכמים, והוא, כי בהיות שעדיין לא הגיע למדרגת הרב, ראוי שיאמין במה שיאמרו החכמים, שהם גדולים ממדרגתו, שהגיעו למדרגת שלמות החכמה, ואף אם יקשה בעיניו מאמרם, ראוי להאמין בהם, עד שיגיע למקומם ומדרגתם, כי בזה יוסיף לקח. חשיבתו כשלך. גם אחריו אלא אם כן אתה אינך מחשיב אותו יותר
דרך חיים על אבות פרק ו משנה ה
הי"ח באמונת חכמים, כי כאשר מאמין בדברי חכמים אז יש לו דביקות בחכמים כאשר מאמין בהם וראוי שיקנה חכמת החכמים ויהיה מכלל החכמים, אבל אם אין מאמין בדברי חכמים איך יהי' חכם. וכך אמרו בפרק במה מדליקין (שבת כ"ג ע"ב) דדחיל מרבנן הוא עצמו יהא ת"ח ויתבאר בנתיבת עולם בעה"י.
תפארת ישראל - יכין מסכת אבות פרק ו משנה ה
פט) באמונת חכמים. שאינו מאמין לכל דבר ששומע, דזהו מדת פתי יאמין לכל דבר, אבל יאמין לחכמים בחכמת התורה, אפילו לא ישיגם בשכלו:
מרכבת המשנה לר"י אלאשקר על אבות פרק ו משנה ה
באמונת חכמים, י"ל שהרב אין ראוי מי שיגלה סודו, כ"ש שאחד גילה מילתא דאיתמר בבי מדרשא לסוף תרתין ועשרין שנין, ואפקיה ר' אמי מבי מדרשא, ואכריזו עליה דין מגלי רזייא (סנהדרין לא ע"א). ואם כך לתלמיד, ק"ו לרב, שאין ראוי לו לגלות הסוד. או י"ל שיאמין בדברי חכמים ובהוראתם, ואעפ"י שיהיה חכם גדול לא יסמוך על הוראתו.
לא ברור מה שאתה מנסה להביא כראיה. עיין מה שכתבתי לעיל הלא הם המה הדברים שהמפרשים שהבאת כתבו.
ואביע תודתי על שהבאת מהמהר"ל שביאר ממש כדברי במתק שפתיו ובעמקותו החודר.
ואדרבה, לא הזכירו לא במפורש ולא ברמז, מדות, אינטואציה, ושאר הדברים שהזכרת. ולדעתך עיקר חסר מן הספר בכל המפרשים האלו.
- -עקביה כתב:אליעזר ג כתב:מהיכי תיתי שאין זו אמונת חכמים עצמה? מה רע לך בלהאמין בחכמים ולא לחכמים או לחלופין לחכמים שכלול בחובה הבסיס לכך . הרי גם אם לא משקרים ביודעין ומדייקים בניסוח הדברים ובשם מי, אם לא היו חכמים כדברי לא ימלט שבמשך דורות רבים טעו בהבנה או עוותו בנגיעה בדברים הדקים ותלויים בשערה כתורה שבע"פ . הרי מי שאמרו בשמו ולא הזכירו אומרים קודמים הניסוח הוא שלו והביא את הדברים מתוך הבנתו שלו בדברי קודמיו וכך עשרות דורות וחוזר חלילה,כי אם ציטט מישהו מדויק היה מביאו בשם אומרו.
הרי לא חסר לומדים בימינו, שפרושים בפניהם ספרי הלכה מפורטים רבים וטועים בהבנתם מקוצר דעתם ולכן מי שמורה צריך שיגיע להוראה ויהיה חכם. כלומר זה שאתה מקבל שדייק בדבריו כשמביאם בשם קודמיו לא נותן לך שום בטחון שדבריו אמת ואם זה היה קניין תורה הוא היה ריק מכל תוכן ולא יכול לשמש כקניין .
א"א לצוות להאמין שאנשים כלשהם חכמים. אולי הם בכלל טיפשים?- -דברים פשוטים שלצוות סתם אי אפשר, ואיני מבין מה הם באים לשלול?
אבל אם מוסכם שהם חכמים,-
[color=#0000FF]אם קיימים בעולם הכלים להכיר בחכמתם ,כלומר שניתן בשכל לעשות זאת, אפשר לצוות לעשות את המאמץ ולהכיר בכך , סתם כך אין מצוות אמונת חכמים אלא זה קניין מקנייני התורה . אבל הדבר הזה הוא יכול להיות אמצעי לחיזוק האמונה המחויבת בתורה שבע"פ וחיוב כבוד חכמים . אבל המושג עצמו אינו האמונה בתורה שבע"פ אלא הקניין שכאמור אינו מצווה במצווה ספציפית. הדרך להשיגה ללומד תורה וטרוד בקניינה, שבו עסקינן באבות, היא פשוט מתוך העמל בדבריהם ששוב ושוב מתחוור לו כמה עומק שלא ראה לפני העמל טמון בדבריהם וההסכמה היחידה שנצרך לה זה לתת את הקרדיט בתחילת לימודו ולעיין בדבריהם הדק היטב.[/color]
אפשר לצוות להאמין לדבריהם.
אמנם גם כאן אפשר לשאול - אולי הם משקרים, אבל העניין הוא ש'אמונת חכמים' היא דבר שהשכל מסכים עליו. כלומר, אם חכם אומר שקיבל כך מרבו, אין סיבה מיוחדת לחשוד בו שהוא משקר, שכן גם במילי דעלמא אנו סומכים עליו.
עקביה כתב:ר' אליעזר,
אני קצת מבולבל. אולי תמקד יותר את התייחסותך למה שכתבתי, ותכתוב את הדברים בצורה קצרה ומסודרת, כדי שאוכל להבין ולהגיב.
תודה
עדיאל ברויאר כתב:צונאמי כתב:לכאורה,
הצדיק דבוק בה', ומכח זה יש לו את הכח של
"צדיק גוזר והקב"ה מקיים".
(כמדומני שאמונת חכמים שהצגת נוהגת ברוב שדרות הציבור)
וכמה פעמים ראינו צדיקים אמיתיים, בעלי מופתים אמיתיים, שתפילותיהם או ברכותיהם לא נענות.
אם כן, או ש"צדיק גוזר" זה לא תמיד, או שזה תמיד אבל רק במדרגה מאוד מאוד גבוהה שאני מסופק אם יש כמוה בדור הזה.
ירח מלא כתב:חיפשתי הגדרה לאמונת חכמים (החסידית).
אחד ממ''ח קניני תורה הוא אמונת חכמים וע"פ מפרשי מסכת אבות הכוונה להאמין לחז"ל ולחכמי התורה.
לא מצאתי קשר בין אמונה זו לבין האמונה בצדיק אובאדממו''ר שבכוח ברכותיו לשנות הטבע כרצונו וכדו'.
יש"כ.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 211 אורחים