הודעהעל ידי מקדש מלך » ו' אפריל 17, 2020 6:52 am
שוב ושוב חוזרות טענות על כך שהשלטון רוצה להתיר או מתיר גם דברים לא חשובים כל כך, ומה גרע תפילה במנין.
אז כך:
א) כולנו יודעים את שיקולי השלטון ואין בהם סוד. מבחינתו היה עדיף סגר גמור, אלא שהוא חייב לאזן בין כלכלה לחיים. כלומר, הוא מקריב ביודעין מספר מסוים של מתים כדי לא להחריב את הכלכלה. מה דעת התורה בעניין? איני יודע בדיוק. לכאורה יש היתר להסתכן סיכון קטן בשביל פרנסה, וכאן שבלי כלכלה לא תהיה מערכת בריאות טובה וכו' השיקול מובן יותר. בכל מקרה זה השיקול.
ב) חוץ מזה ישנם שיקולים נוספים. חירות הפרט (מה שמונע ממנו לעקוב אחרי החולים והמבודדים באופן מיטבי). לא נראה לי שעל פי תורה יש חשיבות לשיקול הזה, למרות שלכאורה אי אפשר לומר שהוא מופרך לחלוטין. יסודות הדמוקרטיה כמו הזכות להפגין, ועל פי התורה כנ"ל. וכן צרכים ספיציפיים קטנים, כמו החרגת מניין בכותל, או כמו הגרמנים ימ"ש שהתירו מנינים באופן גורף (מחמת "רגישות העניין") עד שלא נותרה נותרה ברירה ליהודים ואסרום בעצמם, או כל מיני צרכים קטנים על פי שיקולים מזדמנים.
ג) אין אנו רואים בשלטון גורם מחייב, אולם אין לנו ברירה אלא להישמע בקולו, כי מרבית שיקוליו בנושא נכוחים, וחייב להיות גורם שינהל את המלחמה הזו, כמו שאי אפשר לנהל מלחמה בלי משמעת. בנוסף לכך יש לו את הידע והנסיון בניהול מערכות כלכליות, וגם את היכולת לאכוף את החלטותיו ולממן אותן וכו'.
ד) אם נחליט שבשום אופן איננו רוצים להסתמך עליו, לכאורה היינו חייבים להחמיר יותר ממנו.
ה) שיקולים שברור לנו שאינם תקפים על פי התורה, אין סיבה לכאורה להתייחס אליהם (אלא אם כן נרצה לדון לא פלוג ולומר שאם לא נציית, שוב לא יצייתו גם בדברים שתקפים על פי התורה).
ו) על פי התורה לכאורה אין ספק שאסור להתפלל במנין, מצד עצם העניין, ומצד המשמעת שחייבים בנושא חמור כל כך. הטענה שהשלטון רוצה לעקור דת היא הזויה במציאות (הרי קרוב לחצי ממקבלי ההחלטות הם שומרי תורה ומצוות, ואין דעתם בנושא שונה, וגם רבנים גדולים הורו כך, עוד לפני השלטון. ורוב המתירים לפני איסור השלטון היה רק מפני שהסתמכו על שיקול דעת השלטון, שאם לא אוסר כנראה שאין הסכנה גדולה כל כך, ולא מפני דעה עצמאית אחרת), ויותר מכך אין שקר גדול מזה, הרי הם מחקו לעצמם את החיים, ולא נגעו בחיי התורה אלא בדבר שנדחה מפני כל מיני סיבות, וממש בלית ברירה. ומגיעים השוטים וטוענים הרי הם התירה חנויות מזון! (0.001 מכל החיים שהם אסרו ומחקו לחלוטין, וכולם יודעים שלא היתה ברירה אלא להתיר את זה), ולמה אסרו עלינו תפילה במניין? (הידור מצווה אחת מתוך תרי"ג)?
ז) ועל פי כל הנ"ל יובן שכל שאלה בנוסח "הרי הם בעצמם רוצים להתיר כך וכך, רוצים לאסור כך וכך", אין לה ידיים ורגליים, ועל דמיון תישען.
ח) והכי גרוע, שכל המתחכמים מצטטים גם טענות "אובייקטיביות" בדבר אי הסכנה, טענות בדויות וטיפשיות, כמו אלו הטוענים שיש עבמי"ם וחייזרים, וארצות הברית לא עלו לירח אלא ארגנו מופע במדבר סהרה וכו'. וזה מראה שהכל שכל לקוי ולא יותר. וגם מה שהשלטון מתיר דברים מביאים כ"הוכחה" שאין הסכנה גדולה כל כך, משל הם יודעים משהו שאנחנו לא יודעים ומחביאים מאיתנו, וסתם מוכרים לוקשן על סכנות, בו בשעה שכולנו יודעים בדיוק את השיקולים, והכל פרוש בפני מודה על האמת כשמלה.
ט) אם השלטון יתיר מניין, נקשיב ונשמע את השיקולים. אם יהיה בגלל שבא למסקנא שהסיכון כבר אינו גדול, יהיה מקום גדול לציית לו. כי המערכה בנויה על ציות כנ"ל ואם הם לא אוסרים שוב המערכה מתנהלת כיאות, וגם עצם שיקול דעתם כמומחים חשוב מאוד. ואף שהתורה מייקרת חיים יותר מהם, מכל מקום מסתבר שלא תהא כהנת כפונדקית, ולא ניתן לבטל מצוות ה' מפני כל חשש "אמר עצל שחל בדרך ארי בין רחובות". אבל אם (כפי שאכן ניתן לחשוש) השיקול יהיה לא עניני, רק בגלל שהחרדים לא ירגישו מקופחים (כמו השיקול ה"עניני" של הגרמנים ימ"ש שהתירו תפילה במניין), או גרוע מכך - מסיבות פוליטיות (שהחכי"ם לא יעמדו בלחץ דעת קהל השוטים, וראש הממשלה יחשוש לגורל שלמות גוש הימין), אזי נבוא למבוכה גדולה. אלא שנסמוך על גדולי ישראל יעמדו על המשמר לא לתת לשיקולים זרים כאלו להנחות את החכי"ם שלנו (וגם בנידון זה קיימת חובת הציות, כי גם במלחמת היהדות הכללית צריך משמעת...).
י) סביר ומתבקש, וממילא גם נחוץ, שהחרדים וחכיה"ם יפעילו לחץ, לפחות לחץ מסוים, להתיר תפילה במניין, כי הרי בעיני החילוניים אין הדבר חשוב למאום, והם בהולים לאסור כל מה שניתן, ומתירים רק בלית ברירה ומתוך לחץ מה שאין להם ברירה, בגלל שיקולים אמיתיים או קבוצות לחץ שאינם יכולים לעמוד מפניהם, וכל דרך קבלת ההחלטות היא על ידי לחצים, ואם כן, אם לא נפעיל לחץ על התפילות וה"אינטרסים" שלנו, מי ייצג אותם? ברור שהם יידחו לסוף הרשימה...
יא) ה"מחמירים" במנין שבשכנותי, מקילים גם באי לבישת מסיכה. האם גם זה קשור ליהדות, או שהם סוברים (מן הסתם לאחר חקירה ודרישה של הרבנים עם מומחים וכו') שהמסיכות מזיקות ואינם מועילות, כדעת ארגון אינטרסנטי כלשהוא (האינטרס הלא עניני שלו ברור לכל בר דעת)? האם מישהו מכיר מחמירים במניין שגם מקפידים מאוד לא לצאת מהבית בלי מסיכה? האם בבתי כנסיותיהם הורידו את המגבות ושמו במקומם טישויים ואלכוהג'ל (בתחילת המגיפה)? האם הם הקפידו בכובד ראש על מרחקים (כשעדיין היה מותר מנינים בתנאי שיקפידו על מרחקים) אלא מאי, אנרכיסטיות, קלות דעת, קרתנות, וסליחה על הביטוי הגס - ברבריות.
וכשכל המידות הנאצלות הללו נאמרות בשם התורה והפרומקייט זה מרתיח שבעתיים. כי דבר ה' בזה, ולא תחללו את שם קדשי.
יב) למען הסר ספק, כל אותם אנרכיסטים וכו' עדיין ספונים ויקרים בעיני לאין ערוך מאותם שאינם יראים כלל מפני ה' ופוקרים בתורתו. עליהם אין מה לומר בכלל. ניתן רק ללמד עליהם זכות שהם תינוקות שנשבו, וכל יהודי בעצם הוא חלק אלוק ממעל וכו'. אבל זה לא קשור לעובדה שאותם אנרכיסטים לא מתנהגים כיאות, ולא ניתן להשתיק אותנו עם הטענה הלא ענינית "למה אינכם כועסים יותר על החילוניים".