הודעהעל ידי יונת אלם » א' אפריל 12, 2020 7:05 pm
תשובת הגרב"צ וואזנר שליט"א בן מרן השבט הלוי זצוק"ל
על דבר ספק ושאלת רבים, בימים אלו שמחלת הקרונה פגעה רח"ל בכל קצוות תבל, לרבות ארה"ק, ולאור גזירת שמים בו על המדינות בר"ה נאמר איזו לחיים וכו', גלל כן, ומפחד יושב מרום ותהלות ישראל, הורו כל ממשלות העולם לאסור היציאה מהבתים, כגזירת התורה במגיפת מצרים, והוראה זו אשר כללה הלימוד והתפילות בבתי כנסיות ומדרשות, גרמה למבוכה רבה וספיקות האיך לקיים כעת תפילה וקרה"ת בציבור.
והנה זה כמה ימים שיצאו איזה מורים להתיר להתפלל במנין ע"י שתשעה שכנים יציצו מחלון או מרפסת ביתם הגבוהים אפילו חמש ושש קומות, לעבר הש"ץ, משם ישמעו רחוקים ויבואו לצאת בזה חובת התפילה בציבור, וכל זה בהסתמכם, על מש"כ המ"ב (סי' נה ס"ק נב) דאף שיש הפסק מחיצה ביניהם, כיון דמראה להם פניו די בכך, וכמבואר כן (סי' קצ"ה) לענין זימון דאם מקצתן רואין אלו את אלו דמצטרפין, ולפי"ז העומדים בעזרת נשים, ויש שם חלון ומראה להם פניו, מצטרף עמהם לעשרה, וכ"ש דאם יש בלעדו עשרה, נחשב תפלה בציבור, ויש מהאחרונים שחולקין על עיקר דין זה, וכו' עיין שעה"צ וכו' (ובסוף ס"ק נ"ד) הביא בשם הפמ"ג דאפילו בשני בתים מצטרפין, ויש מחמירין, אפילו ברואין, ובמקום הדחק אפשר שיש להקל, ע"כ תוכ"ד המ"ב.
א) איברא כל מעיין צדק, תמה יקרא, על פסק חדש ומוזר זה, הלא רבינו דקדק בלשונו [בס"ק נ"ז] וסיים לסמוך על פסק זה, "רק במקום הדחק – ובדרך אפשר", כי ידע רבינו היטב שעפ"י פשטות סוגיין, היתר זה הוא מפוקפק מאד, וכמו שנראה מפשטות הטור והב"י וכל בעלי השו"ע (בסעיף יז) לא די שאין להיתר זה שום מקור נאמן בראשונים, אלא הם ידעו והבינו באופן ברור וחד משמעי, דשאני תפלה - מזימון, זימון לא מצריך השראת השכינה על אתר, לאפוקי תפילה כ"ש חזרת הש"ץ, קרה"ת, י"ג מדות וכדו', בעינן "שהעשרה יהיו במקום אחד", וכאשר נראה להדיא מפשטות סוגיין (עירובין צב:), וכן נקטו רוב מנין ובנין חכמי ישראל הקדמונים והאחרונים עד לבתראי וכדלהלן.
ב) מי יעלים עין מהמפורש (בסוגיין שם) ובמחבר (שם סעיף יז) עד שאמרו שאפילו הש"ץ הוא בגדולה – והציבור בקטנה, אינו מוציאן ידי חובתן, שאין הרוב נגרר אחר היחיד, עכ"ל, ואתה הגע בעצמך אם כך אמרו בציבור הנמצא סמוך ונראה בחצר קטנה אינם מצטרפים, היעלה על הדעת שציבור יחידים המסוגרים בבתים או במרפסות יחידי, דירות, וקומות נפרדים, ולפעמים בבנינים נפרדים, וגבוהים בני ארבע וחמשה קומות, לא די שרובם מתוודים שלרוב אינם רואים ולא שומעים קול הש"ץ בפרט בימות החול, אלא עיקר התמיה הגדולה, היכן שמענו ומי הוא זה אשר עלה על דעתו להתיר צירוף עשרה יחידים – הנמצאים מאחורי קירות ומחיצות גמורות לעשותם כציבור אחד משום שהם רואים את החזן, היעלה על הדעת שיהודים היושבים ברחפן או בהליקופטר ג"כ יצטרפו מטעם זה, [לכה"פ לדעת הסוברים קלוטה כמי שהונחה].
ג) ואם לא די בכך צא והבט למה ששמענו מפי המשתתפים, מה שקורה בענין קריאת התורה, שבשבת ובימי ב-וה כשקוראים בתורה, הבעל קורא הנמצא בחצר קורא שם בס"ת, והעולים לתורה הם הדיירים היושבים בפמליא של מעלה כנהוג, שם הוא עולה וכשמחזיק בחומש שבידו, מברך ברכו בפני בני משפחתו ושכיניו הקטנים עם הגדולים אנשים נשים וטף, היש לך לעג וקלס לדת תורתינו הק' ולתקנת עזרא וחכמי ישראל גדול מזה, מלבד הברכות לבטלה.
ד) אחרי המבואר אנו אין לנו אלא לומר לנוהגין כן אל יהי חלקינו עמכם, אוי לנו שכך עלתה בימינו – להתיר בקלות דבר הגובל בחטאות הציבור והיחיד בפרהסיא, הנגרמות על ידי הש"ץ, הנכשל בעשרות ברכות השמו"ע - ברכו - וקדישים - לבטלה, וכן הציבור עוברים בכל תפלה עשרות פעמים על הלאו דלא תשא וכו', מלבד שהוא נוגד לפשטות דברי הש"ס ורוב בנין ומנין חכמי ישראל שאסרוהו בפשיטות, כ"ש מה שהוסיפו אחרים חטא על פשע, להקל ולצאת גם ע"י רמקול רח"ל, שלרוב חומר איסורו ובזיונו אין הנייר והזמן כדאי לדון עליו כלל.
ה) ובכדי לעמוד על אמיתה של תורה, אתה המעיין צא והבט מי ומי הם האוסרים בכל הנ"ל, הלא הם, הרשב"ש (סי' לו), הלבוש, המקור חיים, האליהו רבא (ס"ק יב) בשם השכנה"ג, המהר"א אזולאי בהגהות הלבוש (שם סק"ה), המחזיק ברכה להחיד"א (סק"ח), הגר"א, הישועות יעקב, הבית שלמה (או"ח סי' כח), השולחן הטהור, הערוך השולחן, ואחרון אחרון חביב פוסק אחרון הלא הוא אאמרוז"ל בשבה"ל (ח"ט סי' כ') גברא דמרא סייעי, עיי"ש ותראה פלא עד כמה כיון לאמיתה של תורה, דעל אף שלא ציטט מקור דברי האוסרים, פשיטא ליה לאסור, דבכדי לצרף מנין, בעינן "עשרה במקום אחד", ממש, וכלשון המקור חיים הנ"ל עיי"ש.
ו) על מורי ההיתר בזה לדעת, שמנינים מעין אלו נוגדים כל כללי הפסק וההוראה, תמה תמה אקרא כנגד המתירין, היכן נעלמו כללי הפסק, א) דהמ"ב עצמו לא התיר רק נסתפק, ב) וגם זה רק בל' אפשר, ג) דהלכה כרבים הנ"ל, ד) ספיקא דאיסורא לחומרא, ה) וכ"ש ספיקא דאורייתא, ו) הלכתא כבתראי הנ"ל שאסרוהו, ז) כל מחפש אמת עומד וזועק, שגם המ"ב מעולם לא נתכוין להתיר באופן נדיר ומשונה כנידון דידן, ח) שאין לך פיזור עשרה גדול מזה, מעתה השכינה שאינה שורה רק בעשרה, בציבור מפוזר ומפורד כמו זה מאין תמצא,ט) מי מילל ומי פילל להמציא היתר קרה"ת ולברך עליה באופן משונה חדש ומוזר ובזוי כמו זה, י) קול החזן - הבעל קורא – והעולים לתורה לרוב אין נשמעים לרוב הציבור, הדבר מוחש כמעט בכל תפילה.
ז) אין לנו אלא לסיים לציבור ישראל קדושים, קבלו את האמת מפי אומרם, וקיימו בעצמכם, כשם שקיבלתם שכר על הדרישה, כך על הפרישה, אין לנו אלא לייעץ, שמהיום ואילך עד יעבור זעם יש להתפלל רק ביחידות, [או שנקבלל היתר להתפלל במנין בחצר כדלהלן] כלל זה נקוט בידך לפעמים שוא"ת עדיף, וכמאמר ר"ל (מנחות צט.) פעמים שביטולה של תורה - זו היא קיומה, מהקב"ה שאמר למשה כששבר את הלוחות "ישר כחך ששיברת" (שם), אין לך דוגמא טובה ודומה לנידון דידן כמוה.