יושב הארץ כתב:מכתב בפרסום ראשון של ראשי קהילת הפרושים משנת תרי"ד אל הקונסול האנגלי שיפעיל השפעת מלכת אנגליה לתת רישיון לבניית "בית כנסת החורבה".
https://il.bidspirit.com/ui/lotPage/sou ... 95?lang=he
וראשית שליחותו הי' ע"פ רצון הגאון החסיד דוולאזין זצוק"ל אשר ארחו לחברא להחסיד המפור' מו' ליב אשכנזי ז"ל. כי הגאון החסיד הי' מכירו לשעבר כאשר הי' מחובשי ביהמ"ד ישיבתו.
כמובן שפעולות אלו, נדרשו מדין הבא להרגך השכם להרגו, אלו לא נחשבו התגרות ביושב הארץ, אלא להיפך זכו לאהדה ותמיכה מצד הערבים והשלטון, שכן הם הופנו אך ורק לכנופיות ליסטים שהצרו ליהודים וערבים כאחד, מאחר שנטלו עצה מן הזקנים הצליחו, ומיד שבו לתלמודם
איש_ספר כתב:במוסף ש"ק של י"נ היו"ל לחג הפסח, מתפרסמת כתבה מאת הרב גרשון טברסקי (ברוורמן) ובה כל נפלאות הגווארדיה. "עם גרזנים ושמראל'ך על החלאט, תוך זעקת אנא ה' הושיעה נא... יצאו חברי הגווארידיה של ירושלים והשכימו לפגוע במבקשי רעת העיר שחוברה לה יחדיו..."
אחרי פירוט של כל הציז'בטים, מסכם החוקר בגילוי נאות: "כן יצוין, שבקרב חוקרי התקופה ישנם דעות לכאן או לכאן על אודות היקף פעולותיה של הגוארדיה ומבצעיה, במאמרנו זה נסמכנו על מקורות היסטוריים נכבדים תוך הצלבת מידע ככל שידנו מגעת".
המילים היחידיות שיש בהם כנראה אמת, בתוך כל המשפט המופרך הזה, הם ככה"נ אלה המתייחסות לכהות היד.
אבל טברסקי הוא לא רק חוקר אלא גם הוגה דעות, הוא חתום בעיתון על כמה מאמרים המטיפים לאיסור התגרות באומות, ובכלל זה ביקורת על ההתארגנות של הגנה עצמית ברוסיה במאה התשע עשרה ונזקיה. ובכן אם הגנה זו פסולה ומזיקה, איך תכשר הגווארדיה?
אל דאגה, גם לכך נמצא פתרון וכך חותם טברסקי את מאמרו:כמובן שפעולות אלו, נדרשו מדין הבא להרגך השכם להרגו, אלו לא נחשבו התגרות ביושב הארץ, אלא להיפך זכו לאהדה ותמיכה מצד הערבים והשלטון, שכן הם הופנו אך ורק לכנופיות ליסטים שהצרו ליהודים וערבים כאחד, מאחר שנטלו עצה מן הזקנים הצליחו, ומיד שבו לתלמודם
ויש לעיין כתב:בלוג מחקרי חדש של אליאך (הבן של) בנושא עליית תלמידי הגר"א.
https://haprushim.blogspot.com/
היום פורסמה שם רשומה מעניינת על מתי החל לכאורה הגרמ"מ משקלוב לעשות צעדים מעשיים לעליה לאר"י.
https://haprushim.blogspot.com/2020/04/ ... st_12.html
ויש לעיין כתב:בלוג מחקרי חדש של אליאך (הבן של)
https://haprushim.blogspot.com/2020/04/ ... st_12.html
איש פלוני כתב:ויש לעיין כתב:בלוג מחקרי חדש של אליאך (הבן של)
https://haprushim.blogspot.com/2020/04/ ... st_12.html
הכוונה בן של דב או של הג"ר דוד?
לבי במערב כתב:ובעמ' הקודם הובאו דברי אביו, המצטט את הגר"י משקלוב, תוך ציון כי בנו זה הפנה לכך את תשומת לבו.
אכן?
איש_ספר כתב:אבל טברסקי הוא לא רק חוקר אלא גם הוגה דעות, הוא חתום בעיתון על כמה מאמרים המטיפים לאיסור התגרות באומות, ובכלל זה ביקורת על ההתארגנות של הגנה עצמית ברוסיה במאה התשע עשרה ונזקיה. ובכן אם הגנה זו פסולה ומזיקה, איך תכשר הגווארדיה?
אל דאגה, גם לכך נמצא פתרון וכך חותם טברסקי את מאמרו:כמובן שפעולות אלו, נדרשו מדין הבא להרגך השכם להרגו, אלו לא נחשבו התגרות ביושב הארץ, אלא להיפך זכו לאהדה ותמיכה מצד הערבים והשלטון, שכן הם הופנו אך ורק לכנופיות ליסטים שהצרו ליהודים וערבים כאחד, מאחר שנטלו עצה מן הזקנים הצליחו, ומיד שבו לתלמודם
תגלית: מסורת מעניינת ולא ידועה על זיקתו של הגאון מוילנה לארץ ישראל, ועל שליחת תלמידיו ארצה.
א.
כידוע ניסה הגאון לעלות לארץ, אך באמצע הדרך שב על עקבותיו. אנו יודעים שקבוצה משמעותית מתלמידיו עלתה ארצה 10 שנים לאחר פטירתו. עד היום חלוקים החוקרים האם התלמידים עלו במצוות רבם או כיוזמה אישית שלהם.
בחוברת הזאת שלפנינו, שנדפסה בשנת תרצ"ב [1932] בירושלים, מספר איש הישוב הישן אברהם צבי ברעזין סיפור מעניין, שכנראה היה מקובל אז בישוב.
ב.
אני מתרגם את הדברים לעברית בתרגום חופשי [היידיש עתיקה, אשמח אם מישהו יכול לתרגמה מדויק יותר]:
"לילה אחד, בשעה שתיים אחר חצות, הגאון מוילנה לא הצליח להרדם. פתאום הוא התאנח בקול. התלמידים הדואגים, ששמעו את האנחות, נכנסו לחדר וראו שהגאון מתהלך בחדר, שקוע במחשבות. הם שאלוהו מה קרה, והוא לא הסכים לענות להם.
בבוקר קרא הגאון לאחד מתלמידיו, וסיפר לו על חלומו המסעיר שהיה לו: "ראיתי בלילה את ירושלים, את הרי יהודה, ואף את הכותל המערבי". הגאון פירט לתלמידו את המצב בירושלים.
וכשנפטר הגאון, סיפר התלמיד לחבריו על אותו מחזה נורא שהיה לגאון, והוסיף כי הגאון אמר באותה הזדמנות שחייבים לעלות לארץ. ואכן עלו התלמידים ארצה, והראשון שבהם היה ר' ישראל משקלוב".
ג.
עד כאן השמועה על הגר"א ותלמידיו. כאמור, הדברים מודפסים בשנת תרצ"ג 1933, לפני שצצים כל הסיפורים הידועים של בני משפחת ריבלין. יתר על כן, לפי שמועה זו התלמיד הראשון שעולה הוא לא רבי הלל ריבלין, אלא רבי ישראל משקלוב. כלומר זוהי שמועה שאינה חופפת למסורת משפחת ריבלין ולסיפור 'קול התור'.
הדבר המעניין בגירסה זו הוא שאכן הגר"א הוא שציווה על תלמידיו לעלות, אולם שלא בפירוש. רק לאחר פטירתו מתגלה הציווי לתלמידיו, בזכות תלמיד יחיד (מיהו?) שמספר להם על כך.
ד.
למיטב ידיעתי תיאוריה כזאת לא ידועה כלל ממקורות אחרים, ולא נזכרה כלל עד היום בספרות הענפה שנכתבה על עליית תלמידי הגר"א, ואם כן יש בה חידוש גדול שצריך כמובן לברר את מהימנותו.
ה.
גם אם האגדה הזאת - על חלומו של הגר"א ועל כך שציווה לעלות לארץ - אינה נכונה, הרווחנו דבר משמעותי מעצם קיומה של האגדה. וזאת משום שהיא מאשרת לנו את הטענה העיקשת לפיה יש "מסורות שבעל פה" בכל הקשור לעליית תלמידי הגר"א, מלבד ה"תורה שבכתב" שהם הותירו לנו בכתביהם ובאגרותיהם.
הדבר כלל לא מובן מאליו. חוקרים נכבדים של תורת הגר"א טוענים בלהט שכל דבר שאינו כתוב במפורש בכתבי הגר"א ותלמידיו הוא בבחינת "עורבא פרח" או "סילוף מכוון ומגמתי" מצד גורמים מסוימים. לעומת זאת מתברר כאן לראשונה שבישוב הישן אכן שררו אי אלו מסורות ותיקות בייחס לעליית תלמידי הגר"א במצוותו.
---
פרטי החוברת: צום פאלק ישראל : וואס דערצייהלן די זקנים פון ירושלים [=מה שזקני ירושלים מספרים]. ירושלים, דפוס סלומון, תרצ"ב. חוברת אחת מתוך סדרת חוברות על מוסדות הישוב הישן.
לענין כתב:ובכל אופן, למרות ולמרות...
המציאה היא יפה ומוצלחת מאד!
(גלגול ראשוני של החלום שמופיע בקול התור).
חמרא למריה וטיבותא לשקייה.
שמואל שלומוביץ כתב:הלא זהו המאמר שפורסם במכילתא....
למען שמו באהבה כתב:אולי כעת תוכלו לזכותנו ולעלות את המאמר על קול התור לפורום
תודה רבה מראש
יושב הארץ כתב:לצערי, מה שבעיקר שבר אצלי את האימון באמיתות ספר קול התור שהגיע כביכול מרבינו הגר"א.
הוא הקביעה של רש"ז בספר מגילת היסוד שגם בעל התניא כתב כביכול מגילת "עת לחננה" בהם רמזי גימטריות ע"ד קץ המגולה של משיח בן יוסף. ועוד דברים בנידון...
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=560
למשל בקובץ אדרת אליהו מצטט מר' שלמה זלמן:
– ועם זאת שורת האמת מחייבתו לומר, כי שיטתו של הגר“א בקיבוץ גליות ובניין הארץ היא כשיטת האדמו”ר בעל התניא, והיא דגלם של החסידים, למען עליית ראשוניהם, תלמידי הבעל-שם-טוב והמגיד ממזריץ' ותלמידיו הוא. ידועה “מגילת עת לחננה” של הרב מליאדי, ובה דברי ברכה לעולים ורמזי גאולה, שהאמין גם האדמו“ר בשליחותו לקבוץ גלויות – ושני קדושי ישראל אלה, הגר”א ובעל התניא, נשמותיהם קורצו משורש אחד…
בספר מוסד היסוד (ירושלים תשי"ח עמ' 13 הערה 8) יודעים לספר כי הרה"ג ר' שניאור סלונים ור' דוב אפרת ז"ל מרבני חברון היו מדברים הרבה על מגילת עת לחננה שלו של אדמו"ר הזקן. מגילה זו היתה שמורה אצל הגה"צ ר' שמעון מנשה רבה של חברון שקבלה מאת הגאון ר' אלי' יוסף ריבלין. בחלקה הראשון של המגילה ישנם דברי ברכה להנוסעים לאר"י להתיישב בה וחלקה השני מלא דברים סודיים ורמזים סתומים על דרכי האתחלתא דגאולה וישוב אר"י באיתערותא דלתתא. הרמזים מוסמכים על חלקי הפסוקים "עת לחננה כי בא מועד" "ושבו בנים לגבולם" "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל" "ופדויי ה' ישובון ובאו לציון ברינה" "הרי ישראל ענפיכם תתנו" ורמזי גימטריאות על קץ המגולה שבחז"ל ע"י מב"י משיח בן יוסף וקץ הגאולה ע"י מב"ד משיח בן דוד. לפי דברי הרה"ג ר' יעקב יוסף סלונים נגנזה המגילה הזאת מכמה נימוקים. עכ"ל מוסד היסוד.
ודעת לנבון נקל כי מגילה כזו לא היתה ולא נבראה, שמועה שהיתה ידועה כביכול לאנשים רבים בדור הקודם ונתפרסמה רק כשכל הנקובים בשמם היו כבר שוכני עפר ודוקא בספר מגמתי כ"כ כמוסד היסוד, שמועה כזו אין כל סיבה להאמין שיש בה שמץ של אמת.
ובדבריהם להלן סותרים הם את עצמם מיניה וביה בעמ' 20 מספרים הם שוב, בשמם של זקני חסידי חב"ד בחברון, כי הרב בעל התניא כתב גם חבור גדול בסוד הקבלה על דרכי האתחלתא דגאולה המעשית, הפעם החיבור בן בלי שם, וכבר אינו מגילת עת לחננה, ומגילה זו לא נגנזה אחרי שהיתה כמה דורות באה"ק אלא כבר תלמידי בעל התניא גנזוה,והרב נאלץ למסור את עיקריה בע"פ לתלמידיו שנסעו לא"י. וכבר אמר מי שאמר שהבדאי חייב להיות בעל זכרון טוב...
איש_ספר כתב:אם יש צורך להבהיר את הפשוט מכל. סיבת האיחוד בין הגר"א להגר"ז היא משום שחסידיהם התאחדו במשפחת ריבלין הפרושית והחבדי"ת. שלום בפמליא של מטה.
אם היתה כזו שמועה על מגילת "עת לחננה" ניחא, אך היא גם נכתבה...
כך אמר לי בזמנו הרב סלונים ז"ל (לפני כעשר שנים) רב מרכז העיר ירושלים מחסידי חב"ד שנמסרה לו ע"י אחד מאנשי "מוסד היסוד", מספר דפים של פסוקים ורמזים, והוא לא האמין בזה, ושם את זה בארון הספרים למעלה, מ"מ הוא הבטיח שהוא ישלח לי את זה בדואר, ושכחתי מזה. עכשיו הפאזל מתחבר לי...
יהושפט כתב:אני עוקב אחר האשכול כמעט מראשיתו, ודומני שהממצא שאביא בסמוך לא נזכר בו, והוא דבר שלענ"ד קריטי מאד לשאלת אמינות קול התורה והרשז"ה
אחד הקטעים הכי מצוטטים בקול התור [בשנים האחרונות, וכדלהלן...] הוא הקטע המספר שתלמידי הגר"א ראו ביום העשרים בעומר-"יסוד שבתפארת" יום מיוחד, ואף עשו בו פעולות להקמת בית מדרש ע"ש הגר"א, עשרים בעומר הוא הפלא ופלא ה' באייר, והנה לנו "רוח הקודש" גלויה שהופיעה בבית מדרשו של קול התור שכידוע נדפס בשנת תש"ז. וכבר שמעתי מאחד העוסקים בענין דחיה לאותה "רוח הקודש", שאולי הדבר קשור לועידת סן רמו שהתקיימה בימים אלו בעומר.
אלא שכאמור קטע זה מצוטט כאמור רק בשנים האחרונות, והסיבה לכך היא פשוטה בתכלית - קטע זה אינו מופיע אלא בקול התור מהדורת ר"י ריבלין שיצאה בתשנ"ד מתוך מחברת בכתב ידו של רש"ז ריבלין כמבואר בהקדמה שם, ואילו בקול התור שיצא בתש"ז קטע זה לא נמצא!!!, והגם שמדובר בקטע קצר באמצע פרק שנדפס שם [סוף פרק ה ח"א, אחרי תפילת מב"י] ואין כל הגיון בהשמטתו. לא זו בלבד אלא שבספר מדרש שלמה שהדפיס רשז"ה בתשי"ג, הוא מספר סיפור זה ומבארו.
דומני שכל מילה נוספת מיותרת
הבוקר כשרציתי להעלות לכאן את הדברים, חיפשתי באוצר, ומצאתי שפרופ' י"ש שפיגל עמד על הענין בספרו פתחי תפילה ומועד, 463-4 ולקיצור תהליכים אביא את דבריו הכוללים העתקת המקורות שהזכרתי [אגב, לדבריו בשם ר"י ריבלין המחברת איננה בכת"י רשז"ה אלא של של ד"ר א' הורביץ שהעתיק ממנו, לא כפי שכתוב בהקדמת קול התור במהדורתו. עוד אעיר על מה שכתב בהערה 51, שלפי הערך בויקי הקרב החל בבוקר כו באייר, אם כי תמיד ניתן להניח את האצבע על פעולה מסויימת ולומר שאז התחיל העיקר].
המחקר כתב:יהושפט כתב:אני עוקב אחר האשכול כמעט מראשיתו, ודומני שהממצא שאביא בסמוך לא נזכר בו, והוא דבר שלענ"ד קריטי מאד לשאלת אמינות קול התורה והרשז"ה
אחד הקטעים הכי מצוטטים בקול התור [בשנים האחרונות, וכדלהלן...] הוא הקטע המספר שתלמידי הגר"א ראו ביום העשרים בעומר-"יסוד שבתפארת" יום מיוחד, ואף עשו בו פעולות להקמת בית מדרש ע"ש הגר"א, עשרים בעומר הוא הפלא ופלא ה' באייר, והנה לנו "רוח הקודש" גלויה שהופיעה בבית מדרשו של קול התור שכידוע נדפס בשנת תש"ז. וכבר שמעתי מאחד העוסקים בענין דחיה לאותה "רוח הקודש", שאולי הדבר קשור לועידת סן רמו שהתקיימה בימים אלו בעומר.
אלא שכאמור קטע זה מצוטט כאמור רק בשנים האחרונות, והסיבה לכך היא פשוטה בתכלית - קטע זה אינו מופיע אלא בקול התור מהדורת ר"י ריבלין שיצאה בתשנ"ד מתוך מחברת בכתב ידו של רש"ז ריבלין כמבואר בהקדמה שם, ואילו בקול התור שיצא בתש"ז קטע זה לא נמצא!!!, והגם שמדובר בקטע קצר באמצע פרק שנדפס שם [סוף פרק ה ח"א, אחרי תפילת מב"י] ואין כל הגיון בהשמטתו. לא זו בלבד אלא שבספר מדרש שלמה שהדפיס רשז"ה בתשי"ג, הוא מספר סיפור זה ומבארו.
דומני שכל מילה נוספת מיותרת
הבוקר כשרציתי להעלות לכאן את הדברים, חיפשתי באוצר, ומצאתי שפרופ' י"ש שפיגל עמד על הענין בספרו פתחי תפילה ומועד, 463-4 ולקיצור תהליכים אביא את דבריו הכוללים העתקת המקורות שהזכרתי [אגב, לדבריו בשם ר"י ריבלין המחברת איננה בכת"י רשז"ה אלא של של ד"ר א' הורביץ שהעתיק ממנו, לא כפי שכתוב בהקדמת קול התור במהדורתו. עוד אעיר על מה שכתב בהערה 51, שלפי הערך בויקי הקרב החל בבוקר כו באייר, אם כי תמיד ניתן להניח את האצבע על פעולה מסויימת ולומר שאז התחיל העיקר].
"פרט מופת מצא מנחם במעונתו" - נכתב בפזמונים, במהדורה שנדפסה בשנת תש"ז, בעמ' 44. ב'קול התור' כשמדבר על ה' באייר שהקימו את 'בית מדרש אליהו' גם מדובר על 'במעונתו'.
יוסף יואל ריבלין מזכיר את הפזמון 'בשעריך ירושלים' בשנת תש"ד. 4 שנים לפני קום המדינה.
השאלה אם המופת הוא ה' באייר (ואז יש כאן הוכחה ניצחת לקדמות ואמיתות הרעיון שה' באייר הוא יום מסוגל לפי תלמידי הגר"א)
או יש לומר שהמופת מתייחס לשנה - תקע"ב - ואז צריך להבין איזה מופת יש בכך שהם קבעו את מעונתם בתקע"ב דייקא.
אם נאמר שמדובר על ה' באייר, אזי השאלה למה זה לא כתוב בפזמונים במפורש, ויש לתרץ שר' יושעה הצפין זאת. הוא כתב את הפזמונים לעצמו.
וצריך עוד עיון.
יושב הארץ כתב:
ג. ה אייר-יסוד שבתפארת.
ירח בן יומו,- יורה לנו שאחרי כל המהלכים של כל המסעות הרוחניות, והעברת החיל והחוסן אשר להמון בריות ועולמי תפארה, בעליתם וירידתם, בשבירתם ובנינם, בעוזם ותפארתם, הננו עולים לסקירה עליונה כזאת שכל המערכה הגדולה שעברה לפנינו היא כאין לעומתה, והננו משתוקקים ללידה חדשה, ליצירת עם נולד, ביסוד תפארת יותר נשגב, שהוא מתחיל מהופעה זעירת הכמות, ירח בן יומו, הלוך הולך ואור כצאת השמש בגבורתו, והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, ביום חבש ד' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא, במהרה בימינו, אמן.
פלוריש כתב:יהושפט כתב:אני עוקב אחר האשכול כמעט מראשיתו, ודומני שהממצא שאביא בסמוך לא נזכר בו, והוא דבר שלענ"ד קריטי מאד לשאלת אמינות קול התורה והרשז"ה
אחד הקטעים הכי מצוטטים בקול התור [בשנים האחרונות, וכדלהלן...] הוא הקטע המספר שתלמידי הגר"א ראו ביום העשרים בעומר-"יסוד שבתפארת" יום מיוחד, ואף עשו בו פעולות להקמת בית מדרש ע"ש הגר"א, עשרים בעומר הוא הפלא ופלא ה' באייר, והנה לנו "רוח הקודש" גלויה שהופיעה בבית מדרשו של קול התור שכידוע נדפס בשנת תש"ז. וכבר שמעתי מאחד העוסקים בענין דחיה לאותה "רוח הקודש", שאולי הדבר קשור לועידת סן רמו שהתקיימה בימים אלו בעומר.
אלא שכאמור קטע זה מצוטט כאמור רק בשנים האחרונות, והסיבה לכך היא פשוטה בתכלית - קטע זה אינו מופיע אלא בקול התור מהדורת ר"י ריבלין שיצאה בתשנ"ד מתוך מחברת בכתב ידו של רש"ז ריבלין כמבואר בהקדמה שם, ואילו בקול התור שיצא בתש"ז קטע זה לא נמצא!!!, והגם שמדובר בקטע קצר באמצע פרק שנדפס שם [סוף פרק ה ח"א, אחרי תפילת מב"י] ואין כל הגיון בהשמטתו. לא זו בלבד אלא שבספר מדרש שלמה שהדפיס רשז"ה בתשי"ג, הוא מספר סיפור זה ומבארו.
דומני שכל מילה נוספת מיותרת
הבוקר כשרציתי להעלות לכאן את הדברים, חיפשתי באוצר, ומצאתי שפרופ' י"ש שפיגל עמד על הענין בספרו פתחי תפילה ומועד, 463-4 ולקיצור תהליכים אביא את דבריו הכוללים העתקת המקורות שהזכרתי [אגב, לדבריו בשם ר"י ריבלין המחברת איננה בכת"י רשז"ה אלא של של ד"ר א' הורביץ שהעתיק ממנו, לא כפי שכתוב בהקדמת קול התור במהדורתו. עוד אעיר על מה שכתב בהערה 51, שלפי הערך בויקי הקרב החל בבוקר כו באייר, אם כי תמיד ניתן להניח את האצבע על פעולה מסויימת ולומר שאז התחיל העיקר].
רי"ש שפיגל כותב שהרב אברהם קוסמן פירסם בשנת תשמ"ו את הקטע הנ"ל בשינויים מסויימים ממה שנדפס בקול התור מהד' תשנ"ד ולא התברר לו מה מקור הדברים.
שלחתי מייל לרב קוסמן וכך ענה לי:
המקור הוא כתב יד של הרש"ז ריבלין מעריכת קול התור, שמסר לי בשעתו הרב שמואל דביר זצ"ל, שהיה אחד משלושת הת"ח של פירסום הועד להפצת קול התור (צבע ירוק).
הם מצאו זאת אחרי שכבר הוציאו את הספר.
ולשאלתי מה המקור של הנוסח השונה שנדפס במהד' תשנ"ד, ענה שאינו יודע ויש לשאול את פרופ' ריבלין.
יושב הארץ כתב:המחקר כתב:יהושפט כתב:אני עוקב אחר האשכול כמעט מראשיתו, ודומני שהממצא שאביא בסמוך לא נזכר בו, והוא דבר שלענ"ד קריטי מאד לשאלת אמינות קול התורה והרשז"ה
אחד הקטעים הכי מצוטטים בקול התור [בשנים האחרונות, וכדלהלן...] הוא הקטע המספר שתלמידי הגר"א ראו ביום העשרים בעומר-"יסוד שבתפארת" יום מיוחד, ואף עשו בו פעולות להקמת בית מדרש ע"ש הגר"א, עשרים בעומר הוא הפלא ופלא ה' באייר, והנה לנו "רוח הקודש" גלויה שהופיעה בבית מדרשו של קול התור שכידוע נדפס בשנת תש"ז. וכבר שמעתי מאחד העוסקים בענין דחיה לאותה "רוח הקודש", שאולי הדבר קשור לועידת סן רמו שהתקיימה בימים אלו בעומר.
אלא שכאמור קטע זה מצוטט כאמור רק בשנים האחרונות, והסיבה לכך היא פשוטה בתכלית - קטע זה אינו מופיע אלא בקול התור מהדורת ר"י ריבלין שיצאה בתשנ"ד מתוך מחברת בכתב ידו של רש"ז ריבלין כמבואר בהקדמה שם, ואילו בקול התור שיצא בתש"ז קטע זה לא נמצא!!!, והגם שמדובר בקטע קצר באמצע פרק שנדפס שם [סוף פרק ה ח"א, אחרי תפילת מב"י] ואין כל הגיון בהשמטתו. לא זו בלבד אלא שבספר מדרש שלמה שהדפיס רשז"ה בתשי"ג, הוא מספר סיפור זה ומבארו.
דומני שכל מילה נוספת מיותרת
הבוקר כשרציתי להעלות לכאן את הדברים, חיפשתי באוצר, ומצאתי שפרופ' י"ש שפיגל עמד על הענין בספרו פתחי תפילה ומועד, 463-4 ולקיצור תהליכים אביא את דבריו הכוללים העתקת המקורות שהזכרתי [אגב, לדבריו בשם ר"י ריבלין המחברת איננה בכת"י רשז"ה אלא של של ד"ר א' הורביץ שהעתיק ממנו, לא כפי שכתוב בהקדמת קול התור במהדורתו. עוד אעיר על מה שכתב בהערה 51, שלפי הערך בויקי הקרב החל בבוקר כו באייר, אם כי תמיד ניתן להניח את האצבע על פעולה מסויימת ולומר שאז התחיל העיקר].
"פרט מופת מצא מנחם במעונתו" - נכתב בפזמונים, במהדורה שנדפסה בשנת תש"ז, בעמ' 44. ב'קול התור' כשמדבר על ה' באייר שהקימו את 'בית מדרש אליהו' גם מדובר על 'במעונתו'.
יוסף יואל ריבלין מזכיר את הפזמון 'בשעריך ירושלים' בשנת תש"ד. 4 שנים לפני קום המדינה.
השאלה אם המופת הוא ה' באייר (ואז יש כאן הוכחה ניצחת לקדמות ואמיתות הרעיון שה' באייר הוא יום מסוגל לפי תלמידי הגר"א)
או יש לומר שהמופת מתייחס לשנה - תקע"ב - ואז צריך להבין איזה מופת יש בכך שהם קבעו את מעונתם בתקע"ב דייקא.
אם נאמר שמדובר על ה' באייר, אזי השאלה למה זה לא כתוב בפזמונים במפורש, ויש לתרץ שר' יושעה הצפין זאת. הוא כתב את הפזמונים לעצמו.
וצריך עוד עיון.
כנראה שכן היתה להם איזה מסורת על ה' באייר כיום מסוגל. (לא בטוח מהגר"א)
יוסף יואל ריבלין בעיתון הארץ תש"ד כתב שחנוכת אבן הפינה לנחלת שבעה היתה בה' באייר. (יש מסמך שר' יושעה זכה בחלקה של ר' יואל משה סלמון בד' באייר).
בשנת תשי"א פרסם משה ריבלין בנו של ר' יושע שבחנוכת אבן הפינה בה' באייר תרכ"ט אמר אביו שיסו"ד בגימ' 80 ובעוד 80 שנה תתחיל הגאולה...
יש פזמון שהופץ כבר בתש"ז שזה רמוז שם כמעט מפורשות.
כי "מועד" דא יסו"ד בשער הראשון, ו "עוד" חזון למועד יסוד הצפון.
סוד "עוד" (80) יוסף חי ---- ביתו להב'ה החל ב"עורי צפון", שמלחמתו בעמלק על הר ציון, בבנין ב"י וס' רבוא כסאו יכון.
... ונחזה ציון עלי נוה שאנן ב"יסוד" (80) עליון.
היינו שהשלמות של הפעולה של מב"י תהיה בעוד שמונים שנה שאז יכון מלכות מב"י עם שישים ריבוא כמו שהיה באמת בה' אייר תש"ח. (מלכות שהתלבשה עליו הערב רב, וכן היו אז ס' ריבוא בארץ)
אולי לא דק בשנה, ואולי הה' אייר תש"ח הוא השמונים מה' אייר תרכ"ט...
הרמז הוא כך: המילים שמצוינים בגירשיים "עוד" להב'ה "עורי צפון", בגימ' תרכ"ט והה"א של להב'ה = ה' תרכ"ט....
משתמשים הגולשים בפורום זה: יעקל ו־ 282 אורחים