ביליצר כתב:לפני שבועיים ראה ראובן את שמעון רץ ב4 אחה"צ עם מגבת על כתפו ליד בית הלויות,שאלו ראובן לאן? ענה לו שמעון שכבר מ 6 בבוקר מחפש מקוה פתוחה ולא מצא והחליט לא לוותר ולטבול במקוה שעושים בו טהרה למתים והביא לו ראיה שאף בעת הזאת יש לטבול מהא דרבי היה רוחץ "בקרונה" של צפורי ,על אתר ענה לו ראובן שהרי הגמרא מפטירה שם "שאני צפורי דמצפצפי" [רש"י , על ההוראות] ?! שמעון לא ידע חוכמות הלך וטבל עלה ונסתפג ,
היום עשו לו טהרה באותו מקוה ונקבר על יד שני אנשים והרבה ציפורים .
יושב הארץ כתב:מעשה שהיה כך היה:
שלושה אברכים צורבים, מטובי לומדי הכוללים באשדוד, שניצלו היטב את ימי הפגרה המשמימים והממושכים, שניכפו השתא על עם ישראל, בימי הסגר החלקי, והחליטו לעשות דרכם לעבר פארק לכיש, בשיפולי העיר, כדי לשאוף שם אוויר צח, לתפוס ראש ולהתבודד מהמתח העירוני הגובר. תפסו ראש במרחבי הפארק המוריק והשקט. יפה.
אלא, בהתאם לפתגם האידי: "א מענטש טראכט, און גאט לאכט"(האדם חושב-מתכנן, מהשמים יושב מרום מגחך), לפתע פתאום מאי שם צץ ג'יפ משטרתי עם מנוע נוהם, כאשר מקידמתו נשפך שוטר, שהגיע זועם ופנקס הדו"חות בידו. בעוד רגע קט היה עלול לקנוס כל אחד משלושת האברכים ב-500 שקל. טבין ותקילין. על שהרחיקו לכת מביתם, מעבר ל-100 מטר, כנרשם בהנחיות משרד הבריאות. זיעה קרה כבר החלה לבצבץ במצחם הלבן והגבוה של המתייגעים בד"כ בד' אמות של הלכה. הנה, מבלי משים, כלתה אליהם הרעה: דו"ח על שהות במקום אסור, בניגוד לחוק הבריאות. מאין יבוא עזרי?
מנסתרות נקני - ביקשו בשפת הלב. ונקיתי מפשע רב... הוסיפו. וכברק הופיעה תשועתם. אחד מבין שלושת האברכים, שנון וחריף, נזכר בתפילה יקרת ערך, מקצה הים מוצאה: תפילת "תשליך". במבט רציני ומעמיק ניגש האברך המחונן לשוטר הקשוח, שביקש לברר מה מעשיהם בפארק, בניגוד להנחיות החירום בישראל. "אדוני השוטר", פתח האברך החסידי במתק לשונו, תבין הגענו לכאן, לפארק השומם, בכוונה רצינית לקיים מצוה אקטואלית "לרגל המצב". מצוות "תשליך". לכל חטאינו ועוונותינו, במטרה להסיר חרפת המגפה השוררת בארצנו. זו היא מצווה גדולה - לקיים תפילת "תשליך" - ויהיו לרצון אמרי פינו.
שנזכה להסיר את הגזרה הנוראה. ניכרים היו דברי אמת בעיניו של השוטר הניצב על משמרתו. הוא נכבש כולו בהסבר ההגיוני. לפיכך, הוא נחזה כיצד ניגש הוא לרכב המשטרתי ושולף ממנו כיפה. אני מעוניין להצטרף לתפילתכם, הודיע בעיניים מצועפות. השלישיה הזוכה קיבלה את פני השוטר שהפך ל'פרימער' בזרועות פתוחות. ביקשו ממנו לומר 'אמן' בכוונה לאחר הפסוקים שיאמרו בתפילת "תשליך" התמימה... ברוך שנתן "תשליך" לעמו ישראל - קראו האברכים שנחלצו מקנס עם הגיעם הביתה.
יושב הארץ כתב:מעשה שהיה כך היה:
שלושה אברכים צורבים, מטובי לומדי הכוללים באשדוד, שניצלו היטב את ימי הפגרה המשמימים והממושכים, שניכפו השתא על עם ישראל, בימי הסגר החלקי, והחליטו לעשות דרכם לעבר פארק לכיש, בשיפולי העיר, כדי לשאוף שם אוויר צח, לתפוס ראש ולהתבודד מהמתח העירוני הגובר. תפסו ראש במרחבי הפארק המוריק והשקט. יפה.
אלא, בהתאם לפתגם האידי: "א מענטש טראכט, און גאט לאכט"(האדם חושב-מתכנן, מהשמים יושב מרום מגחך), לפתע פתאום מאי שם צץ ג'יפ משטרתי עם מנוע נוהם, כאשר מקידמתו נשפך שוטר, שהגיע זועם ופנקס הדו"חות בידו. בעוד רגע קט היה עלול לקנוס כל אחד משלושת האברכים ב-500 שקל. טבין ותקילין. על שהרחיקו לכת מביתם, מעבר ל-100 מטר, כנרשם בהנחיות משרד הבריאות. זיעה קרה כבר החלה לבצבץ במצחם הלבן והגבוה של המתייגעים בד"כ בד' אמות של הלכה. הנה, מבלי משים, כלתה אליהם הרעה: דו"ח על שהות במקום אסור, בניגוד לחוק הבריאות. מאין יבוא עזרי?
מנסתרות נקני - ביקשו בשפת הלב. ונקיתי מפשע רב... הוסיפו. וכברק הופיעה תשועתם. אחד מבין שלושת האברכים, שנון וחריף, נזכר בתפילה יקרת ערך, מקצה הים מוצאה: תפילת "תשליך". במבט רציני ומעמיק ניגש האברך המחונן לשוטר הקשוח, שביקש לברר מה מעשיהם בפארק, בניגוד להנחיות החירום בישראל. "אדוני השוטר", פתח האברך החסידי במתק לשונו, תבין הגענו לכאן, לפארק השומם, בכוונה רצינית לקיים מצוה אקטואלית "לרגל המצב". מצוות "תשליך". לכל חטאינו ועוונותינו, במטרה להסיר חרפת המגפה השוררת בארצנו. זו היא מצווה גדולה - לקיים תפילת "תשליך" - ויהיו לרצון אמרי פינו.
שנזכה להסיר את הגזרה הנוראה. ניכרים היו דברי אמת בעיניו של השוטר הניצב על משמרתו. הוא נכבש כולו בהסבר ההגיוני. לפיכך, הוא נחזה כיצד ניגש הוא לרכב המשטרתי ושולף ממנו כיפה. אני מעוניין להצטרף לתפילתכם, הודיע בעיניים מצועפות. השלישיה הזוכה קיבלה את פני השוטר שהפך ל'פרימער' בזרועות פתוחות. ביקשו ממנו לומר 'אמן' בכוונה לאחר הפסוקים שיאמרו בתפילת "תשליך" התמימה... ברוך שנתן "תשליך" לעמו ישראל - קראו האברכים שנחלצו מקנס עם הגיעם הביתה.
אראל כתב:בדחן אחד אמר פירוש צחות:
"היש בה עץ אם אין", כך פירושו - א קלאָץ מיט אויגן (ע'ם ע'ין);
מכאן אזהרה לעוברי דרכים, שישימו לב אם אין שוטר ומצלמה האורבים בדרך...
והבן.
לבי במערב כתב:מֵעִנְיַן ימים אלו (ערוך קלות):אראל כתב:בדחן אחד אמר פירוש צחות:
"היש בה עץ אם אין", כך פירושו - א קלאָץ מיט אויגן (ע'ם ע'ין);
מכאן אזהרה לעוברי דרכים, שישימו לב אם אין שוטר ומצלמה האורבים בדרך...
והבן.
איש_ספר כתב:חוקרי תרבות וסוציולוגים דנים עתה האם העולם יחזור למה שהיה לפני המגפה, בין היתר בכל הנוגע ליחסים בין אישיים.
אני תוהה האם הפורום ישתקם אחרי הטרלול הזה...
טברייני כתב:סיפור אמיתי, ידידי עורך השנה סדר לראשונה בביתו, הוא קנה את כל הכלים החדשים וחיפש מקום לטבול בהם, למרות שהמקווה כלים של המוע"ד פתוח, אך לאחר כמה חוליגנים שטבלו שם, הוא החליט לטבול כליו בכינרת שלנו, הוא ירד ברגל ועל שפת הכינרת, רגע לפני שהטביל כליו, עצר אותו שוטר ושאל אותו מה הוא עושה במרחק כזה מביתו, הוא אמר לו שהוא רק מטביל כלים והוא חייב את זה וזה חיוני, השוטר אמר לו תחפש דרך אחרת, הוא שאל אותו, מה? והוא אמר לו, לא יודע, הרבנים שלכם כבר מצאו לכם דרכים אחרות לכל דבר....
איש גלילי כתב:טברייני כתב:סיפור אמיתי
זה לא מצחיק אותי. זה עצוב מאד.
שייף נפיק כתב:אני שואל חבר: מה
נשמע הכל בסדר ?
הוא עונה :
רק אנחנו בסדר!
יושב הארץ כתב:מעשה שהיה כך היה:
שלושה אברכים צורבים, מטובי לומדי הכוללים באשדוד, שניצלו היטב את ימי הפגרה המשמימים והממושכים, שניכפו השתא על עם ישראל, בימי הסגר החלקי, והחליטו לעשות דרכם לעבר פארק לכיש, בשיפולי העיר, כדי לשאוף שם אוויר צח, לתפוס ראש ולהתבודד מהמתח העירוני הגובר. תפסו ראש במרחבי הפארק המוריק והשקט. יפה.
אלא, בהתאם לפתגם האידי: "א מענטש טראכט, און גאט לאכט"(האדם חושב-מתכנן, מהשמים יושב מרום מגחך), לפתע פתאום מאי שם צץ ג'יפ משטרתי עם מנוע נוהם, כאשר מקידמתו נשפך שוטר, שהגיע זועם ופנקס הדו"חות בידו. בעוד רגע קט היה עלול לקנוס כל אחד משלושת האברכים ב-500 שקל. טבין ותקילין. על שהרחיקו לכת מביתם, מעבר ל-100 מטר, כנרשם בהנחיות משרד הבריאות. זיעה קרה כבר החלה לבצבץ במצחם הלבן והגבוה של המתייגעים בד"כ בד' אמות של הלכה. הנה, מבלי משים, כלתה אליהם הרעה: דו"ח על שהות במקום אסור, בניגוד לחוק הבריאות. מאין יבוא עזרי?
מנסתרות נקני - ביקשו בשפת הלב. ונקיתי מפשע רב... הוסיפו. וכברק הופיעה תשועתם. אחד מבין שלושת האברכים, שנון וחריף, נזכר בתפילה יקרת ערך, מקצה הים מוצאה: תפילת "תשליך". במבט רציני ומעמיק ניגש האברך המחונן לשוטר הקשוח, שביקש לברר מה מעשיהם בפארק, בניגוד להנחיות החירום בישראל. "אדוני השוטר", פתח האברך החסידי במתק לשונו, תבין הגענו לכאן, לפארק השומם, בכוונה רצינית לקיים מצוה אקטואלית "לרגל המצב". מצוות "תשליך". לכל חטאינו ועוונותינו, במטרה להסיר חרפת המגפה השוררת בארצנו. זו היא מצווה גדולה - לקיים תפילת "תשליך" - ויהיו לרצון אמרי פינו.
שנזכה להסיר את הגזרה הנוראה. ניכרים היו דברי אמת בעיניו של השוטר הניצב על משמרתו. הוא נכבש כולו בהסבר ההגיוני. לפיכך, הוא נחזה כיצד ניגש הוא לרכב המשטרתי ושולף ממנו כיפה. אני מעוניין להצטרף לתפילתכם, הודיע בעיניים מצועפות. השלישיה הזוכה קיבלה את פני השוטר שהפך ל'פרימער' בזרועות פתוחות. ביקשו ממנו לומר 'אמן' בכוונה לאחר הפסוקים שיאמרו בתפילת "תשליך" התמימה... ברוך שנתן "תשליך" לעמו ישראל - קראו האברכים שנחלצו מקנס עם הגיעם הביתה.
ביקורת תהיה כתב:בקונטרס סיפורי הקורות כתיבת יד מצאתי כי בערבי פסחים שנת ה"א תש"ף עקב דבר ששילח השם בארץ שרפו את החמץ בבתי כנסיות.
צביב כתב:טברייני כתב:אברך 'שנה ראשונה' נאלץ לערוך את ה'סדר' בביתו,
התקשר לאמו ושאל אותה כיצד מכינים 'סילקא'...
כתב רבי חיים פלאג'י בספרו מועד לכל חי (סימן ד אות כג): נכון לאכול בליל ראשון של פסח סילקא, ולהודות לה' שסילק אויבנו ושונאינו וכו'
מאי 'שני תבשילין'? אמר רב הונא: סילקא וארוזא.
רבא הוה מיהדר אסילקא וארוזא, הואיל ונפיק מפומיה דרב הונא.
ביקורת תהיה כתב:אותה ארץ שברא אלדים בראשית.
צביב כתב:טברייני כתב:אברך 'שנה ראשונה' נאלץ לערוך את ה'סדר' בביתו,
התקשר לאמו ושאל אותה כיצד מכינים 'סילקא'...
כתב רבי חיים פלאג'י
בספרו מועד לכל חי סימן ד אות כג, נכון לאכול בליל ראשון של פסח סילקא,
ולהודות לה' שסילק אויבנו ושונאינו וכו'
ביקורת תהיה כתב:בקונטרס סיפורי הקורות כתיבת יד מצאתי כי בערבי פסחים שנת ה"א תש"ף עקב דבר ששילח השם בארץ שרפו את החמץ בבתי כנסיות.
יוסף חיים אוהב ציון כתב:ועוד כתב שם במועד לכל חי - סימן ד
וגם נכון לאכול דג ולומר יהי רצון שתזכנו לאכול מסעודה של לויתן, כמו שכתבתי בקונטרס רוח חיים סימן תע"ג בעזר צורי וגואלי
הפצת המעיינות כתב:ביקורת תהיה כתב:בקונטרס סיפורי הקורות כתיבת יד מצאתי כי בערבי פסחים שנת ה"א תש"ף עקב דבר ששילח השם בארץ שרפו את החמץ בבתי כנסיות.
נחוץ לי צילום הקטע עבור ספרי "יומן המגיפה" העתיד לצאת לאור
ביקורת תהיה כתב:בקונטרס סיפורי הקורות כתיבת יד מצאתי כי בערבי פסחים שנת ה"א תש"ף עקב דבר ששילח השם בארץ שרפו את החמץ בבתי כנסיות.
שמשון כתב:בכל השנים היו לומדים ל' ימים לפני החג מסכת פסחים
ואילו בתש"פ למדו מסכת ביצה
ביליצר כתב:לפני שבועיים ראה ראובן את שמעון רץ ב4 אחה"צ עם מגבת על כתפו ליד בית הלויות,שאלו ראובן לאן? ענה לו שמעון שכבר מ 6 בבוקר מחפש מקוה פתוחה ולא מצא והחליט לא לוותר ולטבול במקוה שעושים בו טהרה למתים והביא לו ראיה שאף בעת הזאת יש לטבול מהא דרבי היה רוחץ "בקרונה" של צפורי ,על אתר ענה לו ראובן שהרי הגמרא מפטירה שם "שאני צפורי דמצפצפי" [רש"י , על ההוראות] ?! שמעון לא ידע חוכמות הלך וטבל עלה ונסתפג ,
היום עשו לו טהרה באותו מקוה ונקבר על יד שני אנשים והרבה ציפורים .
עוד מצאתי כתוב שם בזה"ל: ובאחרון של פסח לאחר קריאת התורה, אשר הגיע דבר הכּרוֹז להכּרז 'קינדער אַראָס', ונהפוך הוא, אשר יכריז 'קינדער אַראַן'.ביקורת תהיה כתב:בקונטרס סיפורי הקורות כתיבת יד מצאתי כי בערבי פסחים שנת ה"א תש"ף עקב דבר ששילח השם בארץ שרפו את החמץ בבתי כנסיות.
חזור אל “מנע מגיפה מנחלתך - הקורונה והשלכותיה”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 6 אורחים